תנ"ך על הפרק - דברים לד - טור הארוך

תנ"ך על הפרק

דברים לד

187 / 929
היום

הפרק

ה' מראה למשה את הארץ, משה מת, שבח למשה

וַיַּ֨עַל מֹשֶׁ֜ה מֵֽעַרְבֹ֤ת מוֹאָב֙ אֶל־הַ֣ר נְב֔וֹ רֹ֚אשׁ הַפִּסְגָּ֔ה אֲשֶׁ֖ר עַל־פְּנֵ֣י יְרֵח֑וֹ וַיַּרְאֵ֨הוּ יְהוָ֧ה אֶת־כָּל־הָאָ֛רֶץ אֶת־הַגִּלְעָ֖ד עַד־דָּֽן׃וְאֵת֙ כָּל־נַפְתָּלִ֔י וְאֶת־אֶ֥רֶץ אֶפְרַ֖יִם וּמְנַשֶּׁ֑ה וְאֵת֙ כָּל־אֶ֣רֶץ יְהוּדָ֔ה עַ֖ד הַיָּ֥ם הָאַחֲרֽוֹן׃וְאֶת־הַנֶּ֗גֶב וְֽאֶת־הַכִּכָּ֞ר בִּקְעַ֧ת יְרֵח֛וֹ עִ֥יר הַתְּמָרִ֖ים עַד־צֹֽעַר׃וַיֹּ֨אמֶר יְהוָ֜ה אֵלָ֗יו זֹ֤את הָאָ֙רֶץ֙ אֲשֶׁ֣ר נִ֠שְׁבַּעְתִּי לְאַבְרָהָ֨ם לְיִצְחָ֤ק וּֽלְיַעֲקֹב֙ לֵאמֹ֔ר לְזַרְעֲךָ֖ אֶתְּנֶ֑נָּה הֶרְאִיתִ֣יךָ בְעֵינֶ֔יךָ וְשָׁ֖מָּה לֹ֥א תַעֲבֹֽר׃וַיָּ֨מָת שָׁ֜ם מֹשֶׁ֧ה עֶֽבֶד־יְהוָ֛ה בְּאֶ֥רֶץ מוֹאָ֖ב עַל־פִּ֥י יְהוָֽה׃וַיִּקְבֹּ֨ר אֹת֤וֹ בַגַּיְ֙ בְּאֶ֣רֶץ מוֹאָ֔ב מ֖וּל בֵּ֣ית פְּע֑וֹר וְלֹֽא־יָדַ֥ע אִישׁ֙ אֶת־קְבֻ֣רָת֔וֹ עַ֖ד הַיּ֥וֹם הַזֶּֽה׃וּמֹשֶׁ֗ה בֶּן־מֵאָ֧ה וְעֶשְׂרִ֛ים שָׁנָ֖ה בְּמֹת֑וֹ לֹֽא־כָהֲתָ֥ה עֵינ֖וֹ וְלֹא־נָ֥ס לֵחֹֽה׃וַיִּבְכּוּ֩ בְנֵ֨י יִשְׂרָאֵ֧ל אֶת־מֹשֶׁ֛ה בְּעַֽרְבֹ֥ת מוֹאָ֖ב שְׁלֹשִׁ֣ים י֑וֹם וַֽיִּתְּמ֔וּ יְמֵ֥י בְכִ֖י אֵ֥בֶל מֹשֶֽׁה׃וִֽיהוֹשֻׁ֣עַ בִּן־נ֗וּן מָלֵא֙ ר֣וּחַ חָכְמָ֔ה כִּֽי־סָמַ֥ךְ מֹשֶׁ֛ה אֶת־יָדָ֖יו עָלָ֑יו וַיִּשְׁמְע֨וּ אֵלָ֤יו בְּנֵֽי־יִשְׂרָאֵל֙ וַֽיַּעֲשׂ֔וּ כַּאֲשֶׁ֛ר צִוָּ֥ה יְהוָ֖ה אֶת־מֹשֶֽׁה׃וְלֹֽא־קָ֨ם נָבִ֥יא ע֛וֹד בְּיִשְׂרָאֵ֖ל כְּמֹשֶׁ֑ה אֲשֶׁר֙ יְדָע֣וֹ יְהוָ֔ה פָּנִ֖ים אֶל־פָּנִֽים׃לְכָל־הָ֨אֹת֜וֹת וְהַמּוֹפְתִ֗ים אֲשֶׁ֤ר שְׁלָחוֹ֙ יְהוָ֔ה לַעֲשׂ֖וֹת בְּאֶ֣רֶץ מִצְרָ֑יִם לְפַרְעֹ֥ה וּלְכָל־עֲבָדָ֖יו וּלְכָל־אַרְצֽוֹ׃וּלְכֹל֙ הַיָּ֣ד הַחֲזָקָ֔ה וּלְכֹ֖ל הַמּוֹרָ֣א הַגָּד֑וֹל אֲשֶׁר֙ עָשָׂ֣ה מֹשֶׁ֔ה לְעֵינֵ֖י כָּל־יִשְׂרָאֵֽל׃

מאמרים על הפרק


מאמר על הפרק

מאת:

פירושים על הפרק


פירוש על הפרק

ויראהו ה' את כל הארץ. כתב הרמב"ן את כל ארץ ישראל אשר מעבר לירדן ואחרי כן הזכיר שהראה לו: את הגלעד עד דן. פי' מן הגלעד כי משה הי' עומד בחלקו של ראובן וחצי הר הגלעד ועריו הי' לבני ראובן וחציו למנשה על כן יש לפרש מן הגלעד (עד דן) איננו (או היה) גלעד בלבנון שהוא בארץ ישראל דכתיב גלעד אתה לי ראש הלבנון והזכיר עד דן שהוא סוף תחום א"י דכתיב שוט נא בכל שבטי ישראל מדן ועד באר שבע והזכי' אפרים ומנשה שהוא בצפונו של ארץ ישראל וארץ יהודה בדרומה דכתיב יהודה יעמוד על גבולה מנגב ובית יוסף יעמדו על גבולם מצפון ויהודה נטל כל דרומה של ארץ ישראל מהירדן ועד הים ודן נטל בצפונית מערבית והזכי' נפתלי הסמוך ליהודה ממזרח ולא הזכיר אשר ויששכר כי היו בתוך אפרים ומנשה דכתיב ובאשר יפגעו מצפון וביששכר ממזרח ולא הזכיר שמעון כי לקח חלקו מבני יהודה ולא הזכיר בנימין שהיה גבולם בין בני יהודה ובין בני יוסף והזכיר עד הים האחרון בשביל זבולון שהוא לחוף ימים או שהיה זבולון בכלל הנגב והככר והזכיר בקעת יריחו בעבור שהיא בקעה עמוקה ולא היתה נראת מראש ההר והראה אותה לו במעשי הנס. והכלל שהראה לו כל נחלת ישראל דכתיב זאת הארץ אשר נשבעתי וכו' ורבותינו בספרי דרשו במקומות האלה הנזכרים בכתוב. והראה לו הארץ בעבור שהיא מלאה כל טוב ומאשר הי' גלוי לפניו יתברך רוב אהבה שאהב משה את ישראל ואת הארץ שמחו בראות הטובה בראות עיניו: אשר ידעו ה' פנים אל פנים. פי' רש"י שהי' לבו גס בו ומדבר עמו כל שעה שירצה והקשה רמב"ן א"כ הי' לו לומר אשר ידע ה' פנים אל פנים ופי' הוא מלשון ואדעך בשם פי' לא קם נביא אשר גילה לו השם להיות אליו פנים אל פנים בדבור וכן מה אדם ותדעהו שתעשה לו כבוד לשום דעתו עליו. ויתכן בעבור ששני אנשים המתראים פנים אל פנים נודעים זה לזה בראיה ההיא לכך אמר שידעו השם פא"פ ובכל ישראל נאמר פנים בפנים דבר ה' עמכם אבל שם פי' מתוך האש לומר שלא ראוהו פנים ממש [ר"ל להיות בדבור זה היכר עצם וידיעה מוחלט' כמו גבי משה] אלא שמעו מתוך האש: לכל האותות. פי' לא קם נביא בישראל לכל האותות. א"נ חוזר על אשר ידעו ה' פא"פ לכל האותות והמופתים שעשה שכולם נעשו (בשמו הגדול) ושמעם. והנה גם בשאר נביאים נשמעו אותות ומופתים כאליהו שעשה מופתים רבים אבל ההפלגה למשה רבינו אמרו במדרש כל הנביאים כולם היו עושים נסים ע"י תפילה כחמה ליהושע ובן הצרפת ועצירת גשמים לאליהו ובן השונמית לאלישע אבל משה מיד הי' עושה ואין המדרש זה ברור. ורמב"ם כתב במורה נבוכים כי ההפלגה למשה הוא מה שאמר לפרעה לכל עבדיו ולכל ארצו ולעיני כל ישראל כי הי' לעיני החולקים עליו ולעיני המסכימים עמו אבל שאר נביאים עשו אותות ליחידים מבני אדם כענין ספרה נא לי וכן כולם. וכתב רמב"ן ואיננו נכון כי עצירת גשמים לאליהו וביאתם הי' דבר מפורסם מאד וגם כן היה גזירת אליהו באמרו חי ה' אם יהי' שנים האלה טל ומטר וכן עמידת השמש ליהושע הי' לעיני כל ישראל וראו אותו מסוף העולם ועד סופו וכן קריעת הירדן כקריעת הים סוף נעשה לכל ישראל. אבל לפי פשוטו של מקרא הכל קשור ומחובר לשל מעלה לא קם נביא עוד בישראל כמשה אשר ידעו ה' פא"פ ולעשות אותות ומופתים ביד חזקה ומורא גדול כמשה ואם עשו מקצת מהם לא הגיעו לרובם ולא למעלה הגדולה שבהם כי לא הי' כיום סיני לפניו ולאחריו וכן לא הגיעו אותות הנביאים לזמן גדול כמו שהגיע הוא ע"ה כי אות המן תמידי ארבעים שנה ועמוד האש וענן גם הבאר והשליו על דעת רבותינו ולכתם המדבר הגדול והנורא נחש שרף ועקרב וצמאון ולא חסרו דבר: ולכל היד החזקה. פי' הרמב"ן זו קריעת ים סוף שנאמר בו וירא ישראל את היד הגדולה: ולכל המורא הגדול. זו מעמד הר סיני שנאמר למען תהי' יראתו על פניכם לבלתי תחטאו ולפיכך הזכיר באלו שנעשו לעיני כל ישראל שמתחילה הזכיר כל מה שנעשה לפרעה ולכל עבדיו ולכל ארצו. ובספרי יש ולכל היד החזקה זו מכת בכורות שנאמר כי ביד חזקה ישלחם ולכל המורא גדול זו קריעת ים סוף ד"א ולכל המורא הגדול זו מתן תורה: אשר עשה משה. פי' הרמב"ן שהבין והראה את הכל לעיני כל העם כמו הנפש אשר עשו בחרן. לעשות את יום השבת כי משה לא עשה היד החזקה והמורא הגדול רק הכינם ובעבורו נעשו לעיני כל ישראל - חזק: סליק ותכל העבודה עבודת הקודש בעה״י ביום הששי עש"ק ר"ח מרחשון אליהו נביא במהרה לבוא אלינו ע"מ ב"ד לפרט פה הנובר קהל הקודש יראי אלהים ישרי לב מחזיקי אמונה במעשי צדקה וג"ח אנשי חכמה ומדע מתהלכים בתמים ושלימות עם אלהים ואנשים היות כעם ככהן ה"ה מנהיגם הרב המאה"ג שלשלת היוחסין מו' נתן אדלער ני׳. ואמת שקטנה היריעה מהחל לפרט ולספר טובות כל או"א כאשר קצרתי בספורי במעשי החסד משלומי אמוני ישראל דק״ק פפד"מ יע״א שהרבה נגידים נ״י הטיבו עמדי מאוד ואיזה מהם הגדילו לעשות לעזרני בכל ענינים וכ״כ יחידי סגולה דק״ק קאפפענהאגען ואם רציתי לפרט הי׳ ראוי לפרט טובות כל או״א אלי והדבר הזה אי אפשר מכמה טעמים לכן נקטה נפשי ולהזכיר צדקתם בכלל וכולם שוים לטובה להשיב נפש עיפה ולתמוך נכה ודכא רוח אשר בכל תפוצות הארץ לא יערוך אומה ולשון לנוחלי מידות אבינו אברהם. ע"כ פרשתי ידי אליך אלהי אברהם זכור ליראיך חסדם טובתם וצדקתם ע״ע אמן.

תנ"ך על הפרק

תנ"ך על הפרק

תוכן עניינים

ניווט בפרקי התנ"ך