תנ"ך על הפרק - דברים כט - צרור המור

תנ"ך על הפרק

דברים כט

182 / 929
היום

הפרק

ברית ערבות, אזהרה על האלה, המכות - על עזיבת ה'

וַיִּקְרָ֥א מֹשֶׁ֛ה אֶל־כָּל־יִשְׂרָאֵ֖ל וַיֹּ֣אמֶר אֲלֵהֶ֑ם אַתֶּ֣ם רְאִיתֶ֗ם אֵ֣ת כָּל־אֲשֶׁר֩ עָשָׂ֨ה יְהוָ֤ה לְעֵֽינֵיכֶם֙ בְּאֶ֣רֶץ מִצְרַ֔יִם לְפַרְעֹ֥ה וּלְכָל־עֲבָדָ֖יו וּלְכָל־אַרְצֽוֹ׃הַמַּסּוֹת֙ הַגְּדֹלֹ֔ת אֲשֶׁ֥ר רָא֖וּ עֵינֶ֑יךָ הָאֹתֹ֧ת וְהַמֹּפְתִ֛ים הַגְּדֹלִ֖ים הָהֵֽם׃וְלֹֽא־נָתַן֩ יְהוָ֨ה לָכֶ֥ם לֵב֙ לָדַ֔עַת וְעֵינַ֥יִם לִרְא֖וֹת וְאָזְנַ֣יִם לִשְׁמֹ֑עַ עַ֖ד הַיּ֥וֹם הַזֶּֽה׃וָאוֹלֵ֥ךְ אֶתְכֶ֛ם אַרְבָּעִ֥ים שָׁנָ֖ה בַּמִּדְבָּ֑ר לֹֽא־בָל֤וּ שַׂלְמֹֽתֵיכֶם֙ מֵעֲלֵיכֶ֔ם וְנַֽעַלְךָ֥ לֹֽא־בָלְתָ֖ה מֵעַ֥ל רַגְלֶֽךָ׃לֶ֚חֶם לֹ֣א אֲכַלְתֶּ֔ם וְיַ֥יִן וְשֵׁכָ֖ר לֹ֣א שְׁתִיתֶ֑ם לְמַ֙עַן֙ תֵּֽדְע֔וּ כִּ֛י אֲנִ֥י יְהוָ֖ה אֱלֹהֵיכֶֽם׃וַתָּבֹ֖אוּ אֶל־הַמָּק֣וֹם הַזֶּ֑ה וַיֵּצֵ֣א סִיחֹ֣ן מֶֽלֶךְ־חֶ֠שְׁבּוֹן וְע֨וֹג מֶֽלֶךְ־הַבָּשָׁ֧ן לִקְרָאתֵ֛נוּ לַמִּלְחָמָ֖ה וַנַּכֵּֽם׃וַנִּקַּח֙ אֶת־אַרְצָ֔ם וַנִּתְּנָ֣הּ לְנַחֲלָ֔ה לָרֽאוּבֵנִ֖י וְלַגָּדִ֑י וְלַחֲצִ֖י שֵׁ֥בֶט הַֽמְנַשִּֽׁי׃וּשְׁמַרְתֶּ֗ם אֶת־דִּבְרֵי֙ הַבְּרִ֣ית הַזֹּ֔את וַעֲשִׂיתֶ֖ם אֹתָ֑ם לְמַ֣עַן תַּשְׂכִּ֔ילוּ אֵ֖ת כָּל־אֲשֶׁ֥ר תַּעֲשֽׂוּן׃אַתֶּ֨ם נִצָּבִ֤ים הַיּוֹם֙ כֻּלְּכֶ֔ם לִפְנֵ֖י יְהוָ֣ה אֱלֹהֵיכֶ֑ם רָאשֵׁיכֶ֣ם שִׁבְטֵיכֶ֗ם זִקְנֵיכֶם֙ וְשֹׁ֣טְרֵיכֶ֔ם כֹּ֖ל אִ֥ישׁ יִשְׂרָאֵֽל׃טַפְּכֶ֣ם נְשֵׁיכֶ֔ם וְגֵ֣רְךָ֔ אֲשֶׁ֖ר בְּקֶ֣רֶב מַחֲנֶ֑יךָ מֵחֹטֵ֣ב עֵצֶ֔יךָ עַ֖ד שֹׁאֵ֥ב מֵימֶֽיךָ׃לְעָבְרְךָ֗ בִּבְרִ֛ית יְהוָ֥ה אֱלֹהֶ֖יךָ וּבְאָלָת֑וֹ אֲשֶׁר֙ יְהוָ֣ה אֱלֹהֶ֔יךָ כֹּרֵ֥ת עִמְּךָ֖ הַיּֽוֹם׃לְמַ֣עַן הָקִֽים־אֹתְךָ֩ הַיּ֨וֹם ׀ ל֜וֹ לְעָ֗ם וְה֤וּא יִֽהְיֶה־לְּךָ֙ לֵֽאלֹהִ֔ים כַּאֲשֶׁ֖ר דִּבֶּר־לָ֑ךְ וְכַאֲשֶׁ֤ר נִשְׁבַּע֙ לַאֲבֹתֶ֔יךָ לְאַבְרָהָ֥ם לְיִצְחָ֖ק וּֽלְיַעֲקֹֽב׃וְלֹ֥א אִתְּכֶ֖ם לְבַדְּכֶ֑ם אָנֹכִ֗י כֹּרֵת֙ אֶת־הַבְּרִ֣ית הַזֹּ֔את וְאֶת־הָאָלָ֖ה הַזֹּֽאת׃כִּי֩ אֶת־אֲשֶׁ֨ר יֶשְׁנ֜וֹ פֹּ֗ה עִמָּ֙נוּ֙ עֹמֵ֣ד הַיּ֔וֹם לִפְנֵ֖י יְהוָ֣ה אֱלֹהֵ֑ינוּ וְאֵ֨ת אֲשֶׁ֥ר אֵינֶ֛נּוּ פֹּ֖ה עִמָּ֥נוּ הַיּֽוֹם׃כִּֽי־אַתֶּ֣ם יְדַעְתֶּ֔ם אֵ֥ת אֲשֶׁר־יָשַׁ֖בְנוּ בְּאֶ֣רֶץ מִצְרָ֑יִם וְאֵ֧ת אֲשֶׁר־עָבַ֛רְנוּ בְּקֶ֥רֶב הַגּוֹיִ֖ם אֲשֶׁ֥ר עֲבַרְתֶּֽם׃וַתִּרְאוּ֙ אֶת־שִׁקּ֣וּצֵיהֶ֔ם וְאֵ֖ת גִּלֻּלֵיהֶ֑ם עֵ֣ץ וָאֶ֔בֶן כֶּ֥סֶף וְזָהָ֖ב אֲשֶׁ֥ר עִמָּהֶֽם׃פֶּן־יֵ֣שׁ בָּ֠כֶם אִ֣ישׁ אוֹ־אִשָּׁ֞ה א֧וֹ מִשְׁפָּחָ֣ה אוֹ־שֵׁ֗בֶט אֲשֶׁר֩ לְבָב֨וֹ פֹנֶ֤ה הַיּוֹם֙ מֵעִם֙ יְהוָ֣ה אֱלֹהֵ֔ינוּ לָלֶ֣כֶת לַעֲבֹ֔ד אֶת־אֱלֹהֵ֖י הַגּוֹיִ֣ם הָהֵ֑ם פֶּן־יֵ֣שׁ בָּכֶ֗ם שֹׁ֛רֶשׁ פֹּרֶ֥ה רֹ֖אשׁ וְלַעֲנָֽה׃וְהָיָ֡ה בְּשָׁמְעוֹ֩ אֶת־דִּבְרֵ֨י הָֽאָלָ֜ה הַזֹּ֗את וְהִתְבָּרֵ֨ךְ בִּלְבָב֤וֹ לֵאמֹר֙ שָׁל֣וֹם יִֽהְיֶה־לִּ֔י כִּ֛י בִּשְׁרִר֥וּת לִבִּ֖י אֵלֵ֑ךְ לְמַ֛עַן סְפ֥וֹת הָרָוָ֖ה אֶת־הַצְּמֵאָֽה׃לֹא־יֹאבֶ֣ה יְהוָה֮ סְלֹ֣חַֽ לוֹ֒ כִּ֣י אָ֠ז יֶעְשַׁ֨ן אַף־יְהוָ֤ה וְקִנְאָתוֹ֙ בָּאִ֣ישׁ הַה֔וּא וְרָ֤בְצָה בּוֹ֙ כָּל־הָ֣אָלָ֔ה הַכְּתוּבָ֖ה בַּסֵּ֣פֶר הַזֶּ֑ה וּמָחָ֤ה יְהוָה֙ אֶת־שְׁמ֔וֹ מִתַּ֖חַת הַשָּׁמָֽיִם׃וְהִבְדִּיל֤וֹ יְהוָה֙ לְרָעָ֔ה מִכֹּ֖ל שִׁבְטֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל כְּכֹל֙ אָל֣וֹת הַבְּרִ֔ית הַכְּתוּבָ֕ה בְּסֵ֥פֶר הַתּוֹרָ֖ה הַזֶּֽה׃וְאָמַ֞ר הַדּ֣וֹר הָֽאַחֲר֗וֹן בְּנֵיכֶם֙ אֲשֶׁ֤ר יָק֙וּמוּ֙ מֵאַ֣חֲרֵיכֶ֔ם וְהַ֨נָּכְרִ֔י אֲשֶׁ֥ר יָבֹ֖א מֵאֶ֣רֶץ רְחוֹקָ֑ה וְ֠רָאוּ אֶת־מַכּ֞וֹת הָאָ֤רֶץ הַהִוא֙ וְאֶת־תַּ֣חֲלֻאֶ֔יהָ אֲשֶׁר־חִלָּ֥ה יְהוָ֖ה בָּֽהּ׃גָּפְרִ֣ית וָמֶלַח֮ שְׂרֵפָ֣ה כָל־אַרְצָהּ֒ לֹ֤א תִזָּרַע֙ וְלֹ֣א תַצְמִ֔חַ וְלֹֽא־יַעֲלֶ֥ה בָ֖הּ כָּל־עֵ֑שֶׂב כְּֽמַהְפֵּכַ֞ת סְדֹ֤ם וַעֲמֹרָה֙ אַדְמָ֣הוצבייםוּצְבוֹיִ֔םאֲשֶׁר֙ הָפַ֣ךְ יְהוָ֔ה בְּאַפּ֖וֹ וּבַחֲמָתֽוֹ׃וְאָֽמְרוּ֙ כָּל־הַגּוֹיִ֔ם עַל־מֶ֨ה עָשָׂ֧ה יְהוָ֛ה כָּ֖כָה לָאָ֣רֶץ הַזֹּ֑את מֶ֥ה חֳרִ֛י הָאַ֥ף הַגָּד֖וֹל הַזֶּֽה׃וְאָ֣מְר֔וּ עַ֚ל אֲשֶׁ֣ר עָֽזְב֔וּ אֶת־בְּרִ֥ית יְהוָ֖ה אֱלֹהֵ֣י אֲבֹתָ֑ם אֲשֶׁר֙ כָּרַ֣ת עִמָּ֔ם בְּהוֹצִיא֥וֹ אֹתָ֖ם מֵאֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם׃וַיֵּלְכ֗וּ וַיַּֽעַבְדוּ֙ אֱלֹהִ֣ים אֲחֵרִ֔ים וַיִּֽשְׁתַּחֲוּ֖וּ לָהֶ֑ם אֱלֹהִים֙ אֲשֶׁ֣ר לֹֽא־יְדָע֔וּם וְלֹ֥א חָלַ֖ק לָהֶֽם׃וַיִּֽחַר־אַ֥ף יְהוָ֖ה בָּאָ֣רֶץ הַהִ֑וא לְהָבִ֤יא עָלֶ֙יהָ֙ אֶת־כָּל־הַקְּלָלָ֔ה הַכְּתוּבָ֖ה בַּסֵּ֥פֶר הַזֶּֽה׃וַיִּתְּשֵׁ֤ם יְהוָה֙ מֵעַ֣ל אַדְמָתָ֔ם בְּאַ֥ף וּבְחֵמָ֖ה וּבְקֶ֣צֶף גָּד֑וֹל וַיַּשְׁלִכֵ֛ם אֶל־אֶ֥רֶץ אַחֶ֖רֶת כַּיּ֥וֹם הַזֶּֽה׃הַ֨נִּסְתָּרֹ֔ת לַיהוָ֖ה אֱלֹהֵ֑ינוּ וְהַנִּגְלֹ֞ת לָ֤ׄנׄוּׄ וּׄלְׄבָׄנֵׄ֙יׄנׄוּׄ֙ עַד־עוֹלָ֔ם לַעֲשׂ֕וֹת אֶת־כָּל־דִּבְרֵ֖י הַתּוֹרָ֥ה הַזֹּֽאת׃

מאמרים על הפרק


מאמר על הפרק

מאת:

פירושים על הפרק


פירוש על הפרק

ורמז גם כן באומרו אתם ראיתם וגו'. שיש להם לידע שלו היכולת הגמור להעניש אותם. ויש לו שלוחים רבים. ושלא יסבו בלכתם. ושיעשו שליחותם. וכנגד היכולת אמר אתם ראיתם את כל אשר עשה ה' בארץ מצרים. וכנגד השלוחים אמר המסות הגדולות אשר ראו עיניך. וכנגד שלא יסבו בלכתם עד שיעשו שליחותם אמר האותות והמופתים הגדולים ההם. כלומר הם בעצמם עשו שליחותם בלי שינוי. וזהו ההם. ולא נתן ה' לכם לב לדעת. יכלתו וגבורתו ומציאותו. כי זה דבר תלוי בידיעה. ועינים לראות כנגד השלוחים. ואזנים לשמוע שלא יסבו בלכתם ולא ישנו את תפקידם. ולא שמעתם שקבלו שוחד לשנות שליחותם. ולא תאמרו שכחי הוא לעשות רעות ולא טובות. לזה אמר לא בלו שלמותיכם. לחם לא אכלתם. רוצה לומר לחם אנשים לא אכלתם אלא לחם אבירים. למען תדעו כי לא על הלחם לבדו יחיה האדם וגו'. או שיאמר לחם לא אכלתם ויין ושכר לא שתיתם. שהוא קשור עם ויצא סיחון ועוג למלחמה ונכם. לפי שידוע שאנשי המלחמה ראויים להיות גבורים ומגודלים בנעוריהם לאכול לשבעה לחם ובשר ויין לחזקם ולשמחם. כאומרו ולחם לבב אנוש יסעד. וכתיב ויין ישמח לבב אנוש. באופן שבזה ינצחו המלחמה כמו אוכלי בשר החזיר ששותים במזרקי יין. ובזה הם גבורים ואנשי חיל מלומדי מלחמה. אבל האנשים שהם מגודלים במאכלים דקים ובשתיית המים הדקים. הם ראויים לעמוד בהיכלי המלכים להיות נערי המלך ומשרתיו. אבל אינם ראויים לצאת למלחמות וא"כ אחר שישראל היו יוצאים מעבודת פרך נשברים ונדכאים והיו הולכים במדברות נעים ונדים. ולא היו אוכלים לחם אנשים אלא לחם אבירים דק מאד נבלע באיברים. ולא היו שותים יין אלא מים מלוחים ולפעמים מרים. היאך היו יכולים להלחם נגד אויביהם השותים במזרקי יין ואוכלים לחם ובשר. לזה אמר להם ראו מה מעשה ה' גדול. ודעו כי לא לגבורים המלחמה ולא בחיל ולא בכח יגבר איש כי אם ברוח ה'. והעד כי אתם הלכתם ארבעים שנה במדבר לחם לא אכלתם ויין ושכר לא שתיתם. כמו שעושים לגבורי המלחמה או ליגעי המלחמה. כאומרו ומלכי צדק מלך שלם הוציא לחם ויין. ואמרו כך עושים ליגיעי המלחמה. ועם כ"ז ותבואו אל המקום הזה ויצא סיחון מלך חשבון ועוג מלך הבשן לקראתנו למלחמה ונכם. שלא כדרך העולם. ונפלו הגבורים מגודלים בלחם ויין ובשר. ביד חלשים האוכלים למעדנים מאכלים דקים. וכל זה כיד אלהיכם הטובה עליכם. ולכן ושמרתם את דברי הברית הזאת. אחר שבכח התורה והמצוה אתם יוצאים שלא כמנהג העולם. ולא די זה אלא שאם אתם שומרים התורה והמצוה. תשכילו ותצליחו בכל מעשה ידיכם בעוה"ז. אע"פ שאין זה מטבע התורה והמצוה. אלא להביא שכר העוה"ב. כאומרם ששכר מצוה מצוה וכתיב והלך לפניך צדקך. עם כל זה תשכילו ותצליחו את כל אשר תעשון. ולזה כיוונו מה שאמרו אמר רבי יהושע בן לוי דבר זה כתוב בתורה שנוי בנביאים ומשולש בכתובים. שכל העוסק בתורה נכסיו מצליחים. כתוב בתורה ושמרתם את דברי הברית הזאת למען תשכילו את כל אשר תעשון. שנוי בנביאים לא ימוש ספר התורה הזה מפיך וגו' כי אז תצליח את דרכך ואז תשכיל. משולש בכתובים כי אם בתורת ה' חפצו וגו' והיה כעץ וגו' וכל אשר יעשה יצליח. והרצון בזה מה שאמרנו שאע"פ שהתורה והמצוה אין עיקרם להביא שכר העולם הזה אלא שכר העוה"ב. עם כל זה יש לך לידע שכל העוסק בתורה נכסיו מצליחים שלא כדרך העולם. ולכן הביא ראיה מן התורה מפסוק זה שאמר למען תשכילו את כל אשר תעשון. לפי שמלת תשכילו משמע לשון השכלה והבנה במושכלות או הצלחה. כמו לכל דרכיו משכיל מצליח. ולכן לפי מעלת התורה לא רצתה לומר ההצלחה בפירוש. אבל בנביאים שאין מעלתם כמעלת התורה. פירש הדבר יותר ואמר כי אז תצליח את דרכיך ואז תשכיל. שיש בכאן הצלחה עם השכלה. אבל בכתובים שהם למטה מהנביאים. פירש הדבר יותר ואמר שהעוסק בתורה יהיה כעץ שתול על פלגי מים וכל אשר יעשה יצליח. הרי שבכאן לא הזכיר השכלה אלא הצלחה לבד. בענין שמזה נלמוד שכל העוסק בתורה נכסיו מוצלחים. כמו שאמר כאן למען תשכילו: אתם נצבים. לפי שאמר למעלה ושמרתם את דברי הברית הזאת. סמך מיד אתם נצבים היום כולכם וגו' לעברך בברית ה' אלהיך ובאלתו. בענין שלא יוכלו לומר שלא נמצאו כולם בעת כריתת הברית. ואמר לפני ה' אלהיכם ראשיכם שבטיכם טפכם נשיכם. להורות כי לפני השם לא ניכר שוע לפני דל. ולזה אמר שכולם היו שוים לפני השם. הראשים והמכובדים והשוטרים וההדיוטים. ואפילו חוטבי עצים ושואבי מים. כי אולי הקטנים וההדיוטים הם הגדולים. והגדולים הם הקטנים. כאומרו קטון וגדול שם הוא. כלומר בעולם הנשמות נצבים הגדולים והקטנים לפני השם. כי בזה העולם אין אנו מכירים בהם. ולכן אמר בכאן אתם נצבים היום כולכם לפני ה' אלהיכם ראשיכם שבטיכם טפכם נשיכם מחוטב עציך עד שואב מימיך. כולם יש להם קיום והתיצבות בשוה. כי בענייני הנפש ראוי שיהיו כולם שוים. כאומרו העשיר לא ירבה והדל לא ימעיט. וכל זה לעברך בברית ה' אלהיך גדולים וקטנים. וענין זה הברית נראה שלא היה ברית חדש. שכבר כרת עמהם בצאתם ממצרים. אבל ענין זה הברית היה ברית הנזכר בפרשה שלמעלה בענין התוכחות. שאמר אלה דברי הברית שהם התוכחות והייסורים שכרת אתם בארץ מואב. וכן אחז"ל במסכת ברכות נאמרה ברית במלח ונאמרה ברית בייסורים. [כמו] שכתב בכאן אלה דברי הברית. ולפי שהייסורים הם מעמידים האדם. אמר אתם נצבים היום. ויש לכם מציאות וקיום. כמו שהמלח ממתקת הבשר ומעמידה. ולכן אל תפחדו ואל תיראו מדברי הברית הזאת ומהאלות הכתובות בו. וזהו לעברך בברית ה' אלהיך ובאלתו. כי כ"ז למען הקים אותך וגו'. ואמר ג"כ ואת האלה הזאת. שהם האלות והקללות הכתובות למעלה. ולפי שאולי יש בכם איש או אשה שכשישמע דברי האלה הזאת יתברך בלבבו לאמר שלום יהיה לי. מאלה הקללות. לא יאבה ה' סלוח לו ורבצה בו כל האלה. הכתובה למעלה והבדילו ה' לרעה ככל אלות הברית. שהם הכתובות למעלה. וזהו ויחר אף ה' בארץ ההיא להביא עליה את כל הקללה הכתובה בספר הזה. ויתשם השם מעל אדמתם. כמו שאמר למעלה ונסחתם מעל האדמה וגו'. ונוכל לומר גם כן כי זה ברית חדש. כאומרו אשר ה' אלהיך כורת עמך היום. והוצרך בכאן ברית חדש. לפי שהברית הראשונה נכרת עם האבות שכבר מתו במדבר. ועכשיו הוצרך לכרות ברית חדש עם הבנים. ולהשביעם בשבועת האלה. כמו שאמר כאן לא יאבה ה' סלוח לו וגו' וכל הענין. וכל זה למען הקים אותך היום לו לעם קדוש. ולפי שאולי יאמרו ישראל כי בכל דור ודור היה צריך ברית חדש. אחר שלא הספיק הברית הראשונה. לזה אמר כי זה אינו כברית הראשונה. אלא עמכם ועם כל הבאים אחריהם. וזהו ולא אתכם לבדכם אנכי כורת את הברית הזאת ואת האלה הזאת. כי את אשר ישנו פה עמנו ואת אשר איננו פה עמנו היום. שזה רמז לדורות הבאים אחריהם כמאמרם ז"ל: ואני סבור שיש באלו הפסוקים רמיזה אחרת. כי לפי הדרך הראשון לא היה לו לומר אלא ולא אתכם וגו' כי את אשר איננו פה. ולמה הוצרך לומר פעם אחרת כי את אשר ישנו פה. ועוד למה אמר בראשונה את אשר ישנו פה עמנו עומד היום. ובאחרונה לא אמר עמנו עומד היום. אלא עמנו היום. ויותר היה ראוי שיאמר ואת אשר איננו פה עמנו עומד היום בכאן. שהיא הגזירה מבראשונה. או למעט שיאמר בשניהם עומד או בלתי עומד. ועוד למה לא אמר בכאן לפני ה' כמו שאמר למעלה. ולכן אני אומר שרצה לומר להם בדבריו שהיה ירא מהם. שאע"פ שהם עומדים בכאן לשמוע דברי הברית. שלא היו עומדים בכאן. לפי שלבם רחק ממנו ולבם בל עמם. אבל היה פונה מעם ה'. ואע"פ ששומעים דבריו אינם עושים אותם. לפי שלא היו בכאן אלא הגופים ולא הנשמות. באופן שאע"פ שהיו עומדים בכאן. לא היו עומדים כאן באמת ובלב תמים. וזהו שאמר ולא אתכם לבדכם. שזה רמז על הגופים אנכי כורת את הברית הזאת. כי את אשר ישנו פה עמנו עומד היום לפני ה'. בגופו ובנפשו. וזה ישנו פה. שזה רמז על הנפש שיש לה מציאות וישוב. כאומרו להנחיל אוהבי יש. וזהו יש שכר לפעולתך. שהוא שכר הנפש. וכמו שפירשתי במלת יששכר בפרשת ויצא יעקב. ורמז בזה שהעומד לפני ה'. ראוי שיהיה מוכן ועומד שם בגופו ובנפשו. כאומרו הכון לקראת אלהיך ישראל. ולזה אמר את אשר ישנו פה עמנו עומד בגופו ובנפשו. אבל מי ששומע דברי השם באזניו וגופו. ולבו לא כן יחשוב. זה אינו עומד לפני ה'. ואע"פ שהוא עומד שם. אינו עומד שם לפי האמת. ולז"א ואת אשר איננו פה עמנו היום. אבל אינו עומד אע"פ שהוא יושב שם. ולזה לא אמר בכאן עומד אלא עמנו היום. בגופו ולא בנפשו. ובראשונה אמר עומד. לפי שיש לו מציאות וקיום והעמדה מצד הנפש. כאומרו אך בצלם יתהלך איש. כי הנפש סבת התנועה. אבל מי שעומד בגוף בלא נפש. איך לו עמידה וקיום. כי הוא חשוב כמת ואינו עומד לפני ה'. ולכן לא כתב בכאן עומד לפני ה' כמו שאמר למעלה. וזה הפירוש יסתייע ממה שאמר למטה פן יש בכם איש או אשה אשר לבבו פונה היום מעם השם אלהינו. לרמוז שאע"פ שהוא שם. לבבו אינו שם. אבל פונה מעם ה'. וכן יסתייע ממה שאמר והתברך בלבבו לאמר שלום יהיה לי כי בשרירות לבי אלך. והוא כמו אשורנו ולא קרוב. שזה רמז על מה שלבו רואה למרחוק. ולא למה ששומע עתה. ולכן לא יאבה ה' סלוח לו ורבצה בו כל האלה הכתובה בספר הזה. בין שמע בין לא שמע. וזהו הכתובה ולא מפי השמועה: ואמר כי אתם ידעתם. במלת כי לומר כי הטעם שאני ירא מכם שתחשבו על ה' תועה. לפי שאתם ידעתם את אשר ישבנו בארץ מצרים ואת אשר עברנו בקרב הגוים של סיחון ועוג. אשר עברתם בארץ מדין שלא עבר משה שם אלא פנחס. ותראו את שקוציהם ואת גלוליהם. ואולי יש בכם איש או אשה אשר לבבו פונה היום מעם ה'. אע"פ ששומע דבריו. ולבבו יחשוב לעבוד אותם כשקוצים. ואני יודע כי לא יחטאו רבים בזה אחר שראו נפלאות השם. אבל אני ירא פן יש בכם איש מבית לוי. או אשה שהיא אמו של מיכה דכתיב ותאמר לו אמו. אשר עליה רמז למעלה כי יסיתך אחיך בן אמך. וכן בני אמי נחרו בי כמו שפירשתי שם. או משפחה או שבט שהוא שבט דן. וחזר לומר פן יש בכם שורש. לפי שאיך אפשר שיהיה בהם משפחה או שבט. אחר שראו מעשה ה' הגדול. לזה אמר אני ירא פן יש בכם שורש פורה ראש ולענה. כלומר שורש רע. ואולי ישובו לשרשם הרע ויאמרו שלום יהיה לי. והנה משה רבינו ע"ה מפני כבודן של האבות. לא רצה לגלות להם זה השורש הרע מה היה. עד שבא יהושע תלמיד תורתו שחרש בעגלתו וגילה את חידתו. והודיע לישראל בסוף ימיו מהו זה השורש. ואסף את ישראל שוטריו וזקניו. כמו שאמר בכאן אתם נצבים היום. ואמר להם כה אמר ה' בעבר הנהר ישבו אבותיכם מעולם תרח אבי אברהם ואבי נחור ויעבדו אלהים אחרים. כלומר אני ירא ממה שהיה ירא משה רבינו. והוא כי בעבר הנהר ישבו אבותיכם מעולם ותרח היה אבי אברהם ואבי נחור ויעבדו אלהים אחרים. ואני ירא שאתם תחזרו לסורו או לעקר משפחת גר. אע"פ שאני לקחתי את אביכם את אברהם להפרישו מעבודה זרה. והכנסתיו בכור ההתכה לנסותו בעשר נסיונות. ואולך אותו בכל ארץ כנען. כדי להסיר ממנו כל אותם סיגים. ועתה אני ירא שמא תחזרו לאותו שורש פורה ראש של תרח שהיה אבי אברהם ואבי נחור. ולכן עתה בחרו לכם למי אתם רוצים לעבוד אם לאלהי אמת או לאלהי תרח ונחור. והם השיבו לא כי את השם נעבוד אשר הוציאנו ממצרים וגו'. ויהושע השיב להם לא תוכלו לעבוד את ה' כי אלהים קדושים הוא. ואמר זה לפי שהם אמרו שהיו רוצים לעבוד את ה' שהוציאם ממצרים על שנראה מזה שלא היו רוצים לעבדו מצד מעלתו. אלא מצד הטובות שקבלו ממנו. ולכן אמר להם לא תוכלו לעבוד את ה' כי אלהים קדושים הוא. מצד עצמו. ולא בסבה אחרת. ואז השיבו הם. את ה' נעבוד סתם. מצד מעלתו וקדושתו. ולא בסבה אחרת. וכל זה אמר להם יהושע לגלות להם מאמר רבו. שאמר פן יש בכם שורש פורה ראש ולענה. שהיה זה מצד תרח אבי אברהם שהוא היה שורש ועיקר היחס. וכן אמר להם זה לפי שהיה יודע יהושע שאחרי מותו יחזרו לסורם הרע ולא יחושו לקבלת התורה. כי אולי יאמרו שהיו מוכרחים בה. כאומרם ז"ל ויתיצבו בתחתית ההר מלמד שכפה עליהם ההר כגיגית. ואמרו שם במסכת שבת מכאן מודעא רבא לאורייתא שנראה שקבלוה באונס: ואולי שלזה חזר משה לכרות ברית חדש עמהם. ואמר אתם נצבים היום כולכם לעברך בברית חדש. ולכן אחר שכולכם כאן. אמרו רצונכם בפירוש ולא תתביישו. לפי שאני ירא שיש בכם פורה ראש והתברך בלבבו לאמר שלום יהיה לי כי בשרירות לבי אלך. רוצה לומר במה שלבי רוצה לעשות. ואיני חושש לקבלת התורה שהיתה באונס. והם לא ענו לו דבר ושתיקה כהודאה דמיא. ולכן אמר להם יהושע אמרו בפירוש את מי אתם עובדים. כי יודע אני שתאמרו כי מפני כבודו של משה לא עניתם לו דבר. והם אמרו לא כי את ה' נעבוד. ולפי שאולי יאמרו כי מפני כבודו של יהושע לא גלו מחשבתם שנתביישו ממנו. לפי שהיה נכנס עמהם בכלי זיין. לומר לא תוכלו לעבוד את ה'. וכן אמר ואני וביתי נעבוד את ה'. לכן לא אמרו הדר קבלוה בימי יהושע. אלא הדר קבלוה בימי מרדכי ואסתר. דכתיב קיימו וקבלו היהודים מה שכבר קבלו. לפי ששם אין אונס וברצון נפשם בלי זכר אונס. קיימו עליהם ועל זרעם התורה כולה. ולכן אמר משה בכאן והתברך בלבבו לאמר. כלומר אני יודע שמפני כבודי לא תאמרו זה בפה. אבל בלבבכם תאמרו שלום יהיה לי. וזהו שורש פורה ראש ולענה: ואמר שלום יהיה לי כי בשרירות לבי אלך. רוצה לומר בחוזק לבי אלך כמו שריר וקיים. והענין לומר כי האדם כמעט מחוייב לחטוא לפי שיצר הרע גובר עליו. ובזה האדם נותן התנצלות על חטאו כאומרו כי יצר לב האדם רע מנעוריו. מורכב מדברים הפכים בשעת יצירתו. וזה שאמר דוד עליו השלום חטאת נעורי ופשעי אל תזכור כחסדך זכר לי אתה. ואחר שיזכרהו יזכור חטאתיו. אבל הרצון בו. זכר לי אתה. שאני מורכב מדברים הפכים וכמעט אני מחוייב לחטוא. ובזה חטאת נעורי ופשעי אל תזכור. וזהו ג"כ פנה אלי וחנני. ואמרו בזוהר וכי לא הוה ליה להקב"ה שפירא כדוד וכו'. אבל הענין הוא כמו שאמרנו שיפנה אליו בעין רחמיו. אחר שיש לו יצר הרע עד שכמעט הוא מחוייב לחטוא. לפי שהיה אדם מוטבע לחטוא כאומרו והוא אדמוני עם יפה עינים. עד שלזה אמר הן בעון חוללתי ובחטא יחמתני אמי. ואמרו בברכות אלמלא שלשה מקראות הללו נתמוטטו רגליהם של שונאי ישראל. ואחד מהם אספה הצולעה והנדחה אקבצה. ואשר הרעותי אמר הקב"ה אני גרמתי להם שבראתי להם יצר הרע. וכמו שנא' כי יצר לב האדם רע מנעוריו. בענין שבזה מחזיקים לבם הרשעים. ואומרים מה אעשה ואבי שבשמים גזר עלי. שברא בי יצר הרע קשה כאבן. וזהו כי בשרירות לבי בחוזק לבי אלך. ובזה מתברך בלבבו וחושב שלום יהיה לי. אחר שאני מוכרח לחטא. עד שבזה נותן מקום ליצר הרע לחטוא. ומוסיף על חטאתו פשע. וזהו למען ספות הרוה את הצמאה. וקרא רוה לכח החומרי שהוא שבע מהתאוות. וקרא צמאה לכח החכמה. כאומרו צמאה נפשי לאלהים. ואולי קרא רוה לכח החומרי שהוא כח המתאווה. לפי שכשאדם חוטא חוטא שלא מדעת כשכור. כאומרם ז"ל אין אדם עובר עבירה אא"כ נכנס בו רוח שטות. וזהו לשון רוה כמו יין ושכר. שתרגומו חמר דמרוי לפי שהיין הישן משכר. וכמו שאמרו על אותה מטרונה שקראה לר"א מרי ורוי לפי שקרן עור פניו ואמר תיתי לי אי טעימנא אלא כסא דהבדלתא וכו'. לפי שהבין מדבריה שקראה לו שכור וזהו ורוי. ולכן אמר לה שלא היה טועם אלא כוס הבדלה וארבעה כוסות. ושאלה לו מה טעם מאירים פניו ואמר לה חכמת אדם תאיר פניו. וזהו למען ספות הרוה את הצמאה. שרוצה להוסיף הכח החומרי ביין תאונות גאוניו. עם הצמאה שהוא הכח החכמה. בענין שיהיה הכל כח חומרי בלי דעת: או שיאמר והתברך בלבבו לאמר. כמו ברך אלהים ומת. וכן בכאן הוא כופר בשם ואומר שלום יהיה לי ואיני ירא מאלו הקללות. כי בשרירות לבי אלך. כלומר במחשבת לבי אלך. וכ"ז למען ספות הרוה את הצמאה. כלומר להכרית הרוה שהוא הכח החומרי. את הצמאה. שהיא הכח החכמה. ואולי קרא רוה לכח החכמה. לפי שהוא שבעה ומסתפקת בעצמה. אבל הכח המתאוה היא צמאה והומה תמיד ואומרת הב הב. והיא העלוקה שיש לה שתי פיות. והיא רמז ליצר הרע. וזהו למען ספות הרוה ולהכרית הרוה עם הצמאה. ואיש העושה כזה לא יאבה ה' סלוח לו. ואולי יאמר כי בשרירות לבי אלך. כמו אשורנו ולא קרוב. לפי שאמר אשר לבבו פונה היום מעם ה'. והולך אחר הבעלים והשקוצים שראה בארצות הגוים ובארץ מצרים זה ארבעים שנה. וזהו בשרירות. בהסתכלות לבי הרחוק שפונה מעם ה'. ולא למה ששומע עצות. וכל זה עושה לתת חוזק ואומץ ליצר הרע על יצר הטוב. וזהו למען ספות הרוה את הצמאה וכן פירשתי למעלה. והתברך בלבבו לאמר שלום יהיה לי. אחר שקבלת התורה היתה באונס כאומרם מכאן מודעא רבה לאוריתא. ולכן בשרירות לבי אלך במה שלבי רוצה לעשות. ואיני חושש לקבלת התורה אחר שהיתה באונס. ובזה מוסיף על חטאתו פשע. וזהו למען ספות הרוה על הצמאה. רוצה לומר להוסיף המזיד (עם) [על] האונס. שהרוה חוטא מצד שובע. והצמאה מצד (עונש) [אונס]: ואולי יאמר והתברך בלבבו לאמר שלום יהיה לי. שרמז בזה שאולי יטעה אדם לומר אע"פ שאחטא איני ירא מהעונש. כי לא יענישוני אלא עם הרבים ורע של רבים שמחה היא. וכמו שמצינו באנשי הארץ שאע"פ שחטאו קצתם לא נענשו עד שנתמלא סאתם. כאומרו כי לא שלם עון האמורי. וזהו שלום יהיה לי אע"פ שאלך בשרירות לבי. אחר שעדיין לא נתמלאה הסאה של הרבים וזהו למען ספות הרוה את הצמאה. וקורא רוה לרבים וצמאה ליחיד. וזה רוצה להוסיף חטא היחיד עם חטא הרבים. וזהו ספות הרוה. או שחושב שימתינו לו עד שיכריתו הרבים עם היחיד. וזהו למען ספות ולהכרית הרוה עם הצמאה הרבים עם היחיד. ואיש כזה לא יאבה ה' סלוח לו לבדו. כי לא ימתינו להענישו עם הרבים. אבל אז באותה שעה יעשן אף ה' וקנאתו באיש ההוא לבדו ועמו שלום. והבדילו ה' לרעה מכל שבטי ישראל. כמו שהוא הבדיל עצמו במחשבתו מכלל ישראל. וכבר פירשתי זה בפסוק ולא תקיא הארץ אתכם כאשר קאה את הגוי אשר לפניכם. שאין מענישים אותם אלא ביחד. אבל אתם אין אתם כן. אלא כל אשר יעשה מכל התועבות האלה ונכרתו הנפשות העושות לבדם. מקרב עמם. ואמרו בספרי ועמם שלם. וכן אמר בכאן לא יאבה ה' סלוח לו לבדו: ויש אומרים כי מה שאמר בכאן והתברך בלבבו לאמר. וכן מה שאמר שורש פורה ראש ולענה. הוא לרמוז על המבעירים אש זרה. וחושבים שאין המצות המעשיות מכוונות לתכלית העשיה אלא לתכלית הכוונה. והיודע סוד התפלין וטעמם זהו המכוון. ולא העשייה. וזהו אין גם אחד. לפי שעיקר התורה היא המעשה. ולזה אמרו נעשה בראשונה קודם ונשמע. וזה שאמר המשורר כרו לי זדים שיחות אשר לא כתורתך. שאומרים כל מצותיך אמונה. רוצה לומר תלויות באמונה. ולא במעשה. וזה שקר וכזב. וזהו שקר רדפוני עזרני כמעט כלוני בארץ ואני לא עזבתי פיקודיך. לעשותם בפועל. וזה שאמר בכאן פורה ראש ולענה. והשורש פורה הוא והתברך בלבבו לאמר שלום יהיה לי. אע"פ שלא אעשה המצות בפועל. אלא שאחשוב בטעמם ובסודם. וזהו כי בשרירות לבי במחשבת לבי אלך. למען ספות הרוה את הצמאה. כלומר למען ספות ולחבר המעשה שהוא רמז לרוה. עם הצמאה שהיא מחשבת הנפש. כאומרו צמאה נפשי. ואיש כזה לא יאבה ה' סלוח לו. אחר שהוא כופר בכל התורה כולה. במה שהוא כפר במעשה. והבדילו ה' לרעה מכל שבטי ישראל. וזה הפירוש יסתייע ודאי ממה שאמר בסוף הנסתרות לה' אלהינו. כלומר מין ואפיקורוס הוא מי שחושב זה. אחר שידוע שאין לנו עסק בנסתרות ובטעמי המצות וסודותם. כי השם הוא היודע זה. וזהו הנסתרות לה' אלהינו. אבל הנגלות לנו ולבנינו עד עולם לעשות וכו'. בפועל. ולא יספיק בהם המחשבה: ואמר הדור האחרון וגו' גפרית ומלח שריפה וגו'. הרצון אצלי שכל העולם יצדיקו דין שמים. ולא יאמרו עשה להם עול במכות הארץ ובתחלואיה. אבל כשיראו חטאתם ופשעם ויראו מכות הארץ ותחלואיה. יאמרו הם משפטי ה' אמת ויותר היו חייבים ממה שעשה להם. וראוי שתהיה גפרית ומלח שריפה כל ארצה לא תזרע ולא תצמיח. ואם לא תפרש כן נראה שחסרה הגזירה והאמירה של דור האחרון והנכרי. אבל לפי שהם דור אחרון ובנים שנולדו להם. והם ידעו והכירו עונות הראשונים. גזרו אומר ואמרו שהם ראויים לעונש גדול. שתהיה ארצם גפרית ומלח. אבל הגוים שלא ידעו עונות הראשונים. היו תמהים ואומרים על מה עשה ה' ככה לארץ הזאת. וזהו ואמרו כל הגוים על מה עשה ה' והתשובה שיאמרו להם על אשר עזבו את ברית ה' אלהי אבותם אשר כרת אתם. אבל בראשונים לא הוצרך לומר להם זה. לפי שהם היו יודעים שעברו את ברית ה'. ואולי יאמר ואמרו כל הגוים על מה עשה ה' ככה לארץ הזאת. כלומר אנו מודים שחטאו ישראל והיו ראויים למכות ולעונשים. אבל הארץ הקדושה מה חטאה שתהיה גפרית ומלח שריפה כל ארצה. כאלו היתה ארץ ארורה ומקוללת כסדום ועמורה. ולזה השיבו להם על אשר עזבו את ברית ה' וילכו ויעבדו אלהים אחרים אלהים אשר לא ידעום ולא חלק להם. כלומר שאם היו מכירים אותם אלהים מתחלה. היה רע אבל לא כ"כ. אבל לא ידעום בשום ענין ובשום זמן. וא"ת אע"פ שלא ידעו מתחלה. הכירו בהם שום טובה שעשו להם. לזה אמר ולא חלק להם שום טובה. ועל זה ויחר אף ה' בארץ ההיא. אע"פ שהיא לא חטאה. לפי שמצד טובתה ושמנינותה חטאו. כאומרו ירכיבהו על במותי ארץ וגו' וישמן ישורון ויבעט. ואומר ואבדתם מהרה מעל הארץ הטובה. ועוד סבה שנית שרצה השם לרחם על ישראל מצד זכות אבותם. כאומרו על אשר עזבו את ברית ה' אלהי אבותם. ולא רצה לשפוך עליהם חרון אפו. בענין שלא יכלו. ולזה שפך חרון אפו על העצים ועל האבנים ויצת אש בציון כמאמרם ז"ל. וזהו ויחר אף ה' בארץ ההיא להביא עליה כל הקללה. ובסבת זה ויתשם ה' מעל אדמתם והפיצם בגוים ולא כלם לגמרי. ולפי שעם כל זה יש לשאול הארץ מה חטאה. ואם הם חטאו יפרעו חובם. לזה אמר אל תתמה על החפץ. כי הנסתרות לה' אלהינו ואין לנו עסק בנסתרות. לפי שלא ישיג דעתנו לתת סבה לזה. אבל הנגלות לנו ולבנינו. וכמו שאמר המשורר מי זה האיש ירא ה' נפשו בטוב תלין. ולפי שאני רואה בהפך כי בני הצדיקים וזרעם הולכים מדחי אל דחי. לזה אמר אל תתמה על זה כי סוד ה' ליריאיו. והוא כמו הנסתרות לה' אלהינו: או שרמז בזה. לפי שהוא אמר למעלה שהיה בהם שורש פורה ראש ולענה. איש או אשה או משפחה או שבט שהיה. אומר שלום יהיה לי. וייעד עונשו ואמר לא יאבה ה' סלוח לו וגו' והבדילו ה' לרעה. ואח"כ אמר וראו את מכות הארץ ההיא. שהיה מעניש לכל הכלל בעבור היחיד. וזהו דבר תימא. ולכן אמר על מה עשה ה' ככה לארץ הזאת. בכללה בעבור חטא היחיד. מה חרי האף הגדול הזה. כי זה לא היה במשפט אלא מצד חרון אף. לזה אמר כי הטעם היה לפי שעזבו את ברית ה' אלהי אבותם. ואע"פ שלא היה אלא איש אחד או משפחה או שבט. אחר שהאחרים לא מיחו בידו. כולם ראויים לעונש בשוה. ולזה ויתשם ה' מעל אדמתם לכולם ביחד. ולפי שעכ"ז תימא שיענישו הצדיקים בעון הרשעים. לזה אמר הנסתרות לה' אלהינו. כי אלו דברים נעלמים ולא תקיף ידיעתנו בהם. ולכן אל תתמה על החפץ:

תנ"ך על הפרק

תנ"ך על הפרק

תוכן עניינים

ניווט בפרקי התנ"ך