תנ"ך על הפרק - דברים כ - אדרת אליהו

תנ"ך על הפרק

דברים כ

173 / 929
היום

הפרק

דִּינֵי מִלְחָמָה, וּבֵינֵיהֶם: היחס לְשִׁבְעָה עַמִּים, עֲצֵי מַאֲכָל בְּעֵת מָצוֹר

כִּֽי־תֵצֵ֨א לַמִּלְחָמָ֜ה עַל־אֹיְבֶ֗יךָ וְֽרָאִ֜יתָ ס֤וּס וָרֶ֙כֶב֙ עַ֚ם רַ֣ב מִמְּךָ֔ לֹ֥א תִירָ֖א מֵהֶ֑ם כִּֽי־יְהוָ֤ה אֱלֹהֶ֙יךָ֙ עִמָּ֔ךְ הַמַּֽעַלְךָ֖ מֵאֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם׃וְהָיָ֕ה כְּקָֽרָבְכֶ֖ם אֶל־הַמִּלְחָמָ֑ה וְנִגַּ֥שׁ הַכֹּהֵ֖ן וְדִבֶּ֥ר אֶל־הָעָֽם׃וְאָמַ֤ר אֲלֵהֶם֙ שְׁמַ֣ע יִשְׂרָאֵ֔ל אַתֶּ֨ם קְרֵבִ֥ים הַיּ֛וֹם לַמִּלְחָמָ֖ה עַל־אֹיְבֵיכֶ֑ם אַל־יֵרַ֣ךְ לְבַבְכֶ֗ם אַל־תִּֽירְא֧וּ וְאַֽל־תַּחְפְּז֛וּ וְאַל־תַּֽעַרְצ֖וּ מִפְּנֵיהֶֽם׃כִּ֚י יְהוָ֣ה אֱלֹֽהֵיכֶ֔ם הַהֹלֵ֖ךְ עִמָּכֶ֑ם לְהִלָּחֵ֥ם לָכֶ֛ם עִם־אֹיְבֵיכֶ֖ם לְהוֹשִׁ֥יעַ אֶתְכֶֽם׃וְדִבְּר֣וּ הַשֹּֽׁטְרִים֮ אֶל־הָעָ֣ם לֵאמֹר֒ מִֽי־הָאִ֞ישׁ אֲשֶׁ֨ר בָּנָ֤ה בַֽיִת־חָדָשׁ֙ וְלֹ֣א חֲנָכ֔וֹ יֵלֵ֖ךְ וְיָשֹׁ֣ב לְבֵית֑וֹ פֶּן־יָמוּת֙ בַּמִּלְחָמָ֔ה וְאִ֥ישׁ אַחֵ֖ר יַחְנְכֶֽנּוּ׃וּמִֽי־הָאִ֞ישׁ אֲשֶׁר־נָטַ֥ע כֶּ֙רֶם֙ וְלֹ֣א חִלְּל֔וֹ יֵלֵ֖ךְ וְיָשֹׁ֣ב לְבֵית֑וֹ פֶּן־יָמוּת֙ בַּמִּלְחָמָ֔ה וְאִ֥ישׁ אַחֵ֖ר יְחַלְּלֶֽנּוּ׃וּמִֽי־הָאִ֞ישׁ אֲשֶׁר־אֵרַ֤שׂ אִשָּׁה֙ וְלֹ֣א לְקָחָ֔הּ יֵלֵ֖ךְ וְיָשֹׁ֣ב לְבֵית֑וֹ פֶּן־יָמוּת֙ בַּמִּלְחָמָ֔ה וְאִ֥ישׁ אַחֵ֖ר יִקָּחֶֽנָּה׃וְיָסְפ֣וּ הַשֹּׁטְרִים֮ לְדַבֵּ֣ר אֶל־הָעָם֒ וְאָמְר֗וּ מִי־הָאִ֤ישׁ הַיָּרֵא֙ וְרַ֣ךְ הַלֵּבָ֔ב יֵלֵ֖ךְ וְיָשֹׁ֣ב לְבֵית֑וֹ וְלֹ֥א יִמַּ֛ס אֶת־לְבַ֥ב אֶחָ֖יו כִּלְבָבֽוֹ׃וְהָיָ֛ה כְּכַלֹּ֥ת הַשֹּׁטְרִ֖ים לְדַבֵּ֣ר אֶל־הָעָ֑ם וּפָֽקְד֛וּ שָׂרֵ֥י צְבָא֖וֹת בְּרֹ֥אשׁ הָעָֽם׃כִּֽי־תִקְרַ֣ב אֶל־עִ֔יר לְהִלָּחֵ֖ם עָלֶ֑יהָ וְקָרָ֥אתָ אֵלֶ֖יהָ לְשָׁלֽוֹם׃וְהָיָה֙ אִם־שָׁל֣וֹם תַּֽעַנְךָ֔ וּפָתְחָ֖ה לָ֑ךְ וְהָיָ֞ה כָּל־הָעָ֣ם הַנִּמְצָא־בָ֗הּ יִהְי֥וּ לְךָ֛ לָמַ֖ס וַעֲבָדֽוּךָ׃וְאִם־לֹ֤א תַשְׁלִים֙ עִמָּ֔ךְ וְעָשְׂתָ֥ה עִמְּךָ֖ מִלְחָמָ֑ה וְצַרְתָּ֖ עָלֶֽיהָּ׃וּנְתָנָ֛הּ יְהוָ֥ה אֱלֹהֶ֖יךָ בְּיָדֶ֑ךָ וְהִכִּיתָ֥ אֶת־כָּל־זְכוּרָ֖הּ לְפִי־חָֽרֶב׃רַ֣ק הַ֠נָּשִׁים וְהַטַּ֨ף וְהַבְּהֵמָ֜ה וְכֹל֩ אֲשֶׁ֨ר יִהְיֶ֥ה בָעִ֛יר כָּל־שְׁלָלָ֖הּ תָּבֹ֣ז לָ֑ךְ וְאָֽכַלְתָּ֙ אֶת־שְׁלַ֣ל אֹיְבֶ֔יךָ אֲשֶׁ֥ר נָתַ֛ן יְהוָ֥ה אֱלֹהֶ֖יךָ לָֽךְ׃כֵּ֤ן תַּעֲשֶׂה֙ לְכָל־הֶ֣עָרִ֔ים הָרְחֹקֹ֥ת מִמְּךָ֖ מְאֹ֑ד אֲשֶׁ֛ר לֹא־מֵעָרֵ֥י הַגּֽוֹיִם־הָאֵ֖לֶּה הֵֽנָּה׃רַ֗ק מֵעָרֵ֤י הָֽעַמִּים֙ הָאֵ֔לֶּה אֲשֶׁר֙ יְהוָ֣ה אֱלֹהֶ֔יךָ נֹתֵ֥ן לְךָ֖ נַחֲלָ֑ה לֹ֥א תְחַיֶּ֖ה כָּל־נְשָׁמָֽה׃כִּֽי־הַחֲרֵ֣ם תַּחֲרִימֵ֗ם הַחִתִּ֤י וְהָאֱמֹרִי֙ הַכְּנַעֲנִ֣י וְהַפְּרִזִּ֔י הַחִוִּ֖י וְהַיְבוּסִ֑י כַּאֲשֶׁ֥ר צִוְּךָ֖ יְהוָ֥ה אֱלֹהֶֽיךָ׃לְמַ֗עַן אֲשֶׁ֨ר לֹֽא־יְלַמְּד֤וּ אֶתְכֶם֙ לַעֲשׂ֔וֹת כְּכֹל֙ תּֽוֹעֲבֹתָ֔ם אֲשֶׁ֥ר עָשׂ֖וּ לֵֽאלֹהֵיהֶ֑ם וַחֲטָאתֶ֖ם לַיהוָ֥ה אֱלֹהֵיכֶֽם׃כִּֽי־תָצ֣וּר אֶל־עִיר֩ יָמִ֨ים רַבִּ֜ים לְֽהִלָּחֵ֧ם עָלֶ֣יהָ לְתָפְשָׂ֗הּ לֹֽא־תַשְׁחִ֤ית אֶת־עֵצָהּ֙ לִנְדֹּ֤חַ עָלָיו֙ גַּרְזֶ֔ן כִּ֚י מִמֶּ֣נּוּ תֹאכֵ֔ל וְאֹת֖וֹ לֹ֣א תִכְרֹ֑ת כִּ֤י הָֽאָדָם֙ עֵ֣ץ הַשָּׂדֶ֔ה לָבֹ֥א מִפָּנֶ֖יךָ בַּמָּצֽוֹר׃רַ֞ק עֵ֣ץ אֲשֶׁר־תֵּדַ֗ע כִּֽי־לֹא־עֵ֤ץ מַאֲכָל֙ ה֔וּא אֹת֥וֹ תַשְׁחִ֖ית וְכָרָ֑תָּ וּבָנִ֣יתָ מָצ֗וֹר עַל־הָעִיר֙ אֲשֶׁר־הִ֨וא עֹשָׂ֧ה עִמְּךָ֛ מִלְחָמָ֖ה עַ֥ד רִדְתָּֽהּ׃

מאמרים על הפרק


מאמר על הפרק

מאת:

פירושים על הפרק


פירוש על הפרק

כי תצא למלחמה וגו'. סמך לראשי אברים לימד שמחוסר ראשי אברי' אינו יוצא למלחמה. כי תצא למלחמה. במלחמת הרשות הכתוב מדבר שבמלחמת חובה אפילו חתן יוצא מחדרו וכלה מחופתה:סוס ורכב. בזמן שישראל עושין רצונו של מקום אינן נחשבין אלא כסוס אחד כו':על איבך. כנגד אויביך ולא שבט יהודה על שבט אחר שישראל מרחמים זה על זה אבל גוים אינם מרחמים ע״כ הזהר כו':המעלך מארץ מצרים. הוא יענך בעת הזאת ג״כ:והי' כקרבכ' אל המלחמ'. הוא בשע' המלחמ':ונגש הכהן. זה משוח מלחמה:ודבר אל העם. בלשון הקודש נאמר כאן ודבר ונאמר משה ידבר והאלהים יעננו בקול זה קולו של משה אף כהן בלה״ק. ואף שכתוב ונגש הכהן קודם אף עפ״כ היה מאוחר כמאמר הגמרא פעמיים מדבר עמהם אחת בספר ואחת במלחמה. בספר. הוא ששמעו דברי המלחמה וחוזרי'. במלחמה מה הוא אומ' אל ירך לבבכם וגו' וכה״א כקרבכ' אל המלחמה וכה״א אתם קרבים היום למלחמה בשעת מלחמ' משמע:ואמר אלהם שמע ישראל. אפי' לא קיימתם אלא ק״ש כו' אין אתם נמסרין בידם. על איביכם. ולא שבט יהודה על שבט שמעון כו':אל ירך לבבכ' אל תיראו ואל תחפזו ואל תערצו. אל ירך. קודם הליכת דרכם למלחמה. אל תיראו. הוא בשעה שהולכים למלחמה. ואל תחפזו. הוא בתחילת המלחמה. ואל תערצו. הוא באמצע המלחה והוא כנגד ד' דברים שאומות העולם עושין מגיפין ומריעין וצווחין ורומסין מגיפין הוא קודם הליכה ומריעין הוא בשעת הליכה וצווחין הוא בתחילת המלחמ' ורומסין הוא באמצע המלחמה. אל ירך לבבכם. מפני צהלת הסוסים וצחצוח חרבות. אל תיראו. מפני הגפ' תריסין ושפעת הקלגסין. ואל תחפזו. מקול הקרנות. ואל תערצו. מקול הצווחות:כי ה' אלהיכם וגו'. הם הולכין בנצחונו של בשר ודם ואתם הולכין בנצחונו של מקום:ההלך עמכם. זה הארון וכנגד ד' דברים שהם עושין אמרו כאן ג״כ ד' דברים כנגד אל ירך שהוא בשעה שהם עדיין בביתם כנגד זה אמר כי ה' אלהיכם. וכנגד אל תיראו שהוא בשעת הליכה כנגד זה אמר ההלך עמכם. וכנגד אל תחפזו שהוא בתחילת המלחמה כנגד זה אמר להלחם לכם. וכנגד אל תערצו שהוא באמצע המלחמה כנגד זה אמר להושיע אתכם:ודברו השטרים וגו'. יכול דברי עצמן כשה״א ויספו השטרי' וגו' הרי דברי עצמן אמור הא מה אני מקיים ודברו השטרים שכהן מדבר והשוטר משמיע ומכאן ואילך שוטר מדבר ושוטר משמיע. ואמר אלהם הכהן קודם המלחמה. שמע ישראל וגו' בנה לקח ירש וניתן לו במתנה מניין ת״ל האיש וגו'. בית אין לי אלא בית. בית התבן ובית הבקר ובית העצים ובית האוצרות מנין ת״ל אשר בנה א״כ מה ת״ל בית לאפוקי בית שער אכסדרה ומרפסת:חדש. זה שאמר ר״י שבנה בית על מכונו (עיין רש״י שם במתניתין) חנכו. פרט לגזלן. פן ימות וגו'. אם אינו שומע לכהן סוף שימות במלחמה:ומי האיש אשר נטע כרם. אין לי אלא נטע. לקח וירש וניתן לו במתנה מניין ת״ל ומי האיש וגו':כרם. מנין לרבות ה' אילני מאכל ואפי' משאר מינין ת״ל אשר וגו'. יכול שאני מרבה ד' אילני מאכל וה' מיני אילן סרק ת״ל כרם:חללו. פרט לגזלן.אשר ארש אשה וגו'. אחד המארש את הבתולה ואחד המארש את האלמנה. אשר. לרבות שומרת יבם וגם אם מת א' במלחמה אפי' חמשה אחין חוזרים וכו'. ולא לקחה. פרט למחזיר גרושתו משנשאת ואלמנה לכה״ג וגרושה וחלוצה לכהן הדיוט ממזרת וכו':מי האיש הירא ורך הלבב. ר״ע אומ' כמשמעו שאינו יכול לעמוד בקשרי המלחמה ולראות חרב שלופה. ריה״ג אומ' זה המתירא מעבירות שבידו ולפיכך חסה עליו התורה:ופקדו שרי צבאות בראש העם. מלמד שמעמידין זקופין לפניהם וזקופין מאחוריהם וכשילין של ברזל בידם ורשות לקפח את שוקיו וכו' ת״ר אשר בנה אשר נטע אשר ארש למדה תורה ד״א שיבנה אדם בית ואח״כ יטע כרם ואח״כ ישא אשה וכן אמר שלמה הכן בחוץ מלאכתך ועתדה בשדה לך. אחר ובנית ביתך. הכן בחוץ זה בית. ועתדה וגו' זה כרם. אחר ובנית ביתך זו אשה:כי תקרב אל עיר להלחם וגו'. במלחמת הרשות הכתוב מדבר:וקראת אליה לשלום. שגדול השלום:להלחם עליה. ולא להרעיבה ולא להצמיאה ולא להמיתה מיתת תחלואים:והיה אם שלום וגו'. יכול אפי' מקנתם ת״ל ופתחה לך. כולה:והיה כל העם הנמצא. לרבות כנענים שבתוכה:יהיו לך למס ועבדוך. ג' דברים צריכין שתשלם עמך. ועבדוך. ומס:ואם לא תשלים. בוודאי תעשה עמך מלחמה:וצרת עליה. אף להרעיבה ולהצמיא' ולהמית' כו':ונתנה ה' אלהיך בידך. אם עשית את האמור בענין בוודאי ה' אלהיך כו':רק הנשים והטף. אף טף של זכרים. כל שללה. יכול יהיה השלל לשמים ת״ל תבז לך. יכול שלא יאכל ת״ל ואכלת:וכל אשר יהיה בעיר. זו מה שבבתים:כל שללה. זו מה שברחובות:שלל איביך. זו מה שבשדה:רק מערי העמים האלה. זו שבעה עממין אף שעדיין לא ירשו:אשר ה' אלהיך נתן לך נחלה. הם ערים הקרובות וזה שאמר הכתוב אשר תדרך כף רגלכם בו לכם יהיה וזהו נחלה אחר שירש ערים הקרובות ועליהם אמר הכתוב לא תחיה כל נשמה. אשר לא מערי הגוים. זהו הקרובו' וקודם ירושה מותר ג״כ לחיות נשים וטף ובקרובות קודם ירושה ממועט ממלת רק כו' והטעם שברחוקות מותר להחיות אף אחר ירושה משום שהתור' צוה להרוג כדי שלא ילמדו ממעשיהם כמש״ה למען אשר לא ילמדו וגו' אבל ברחוקות לא שייך הטעם לכך מותר:רק מערי העמים האלה וגו'. פרט אם עשה עמהם שלום מותר:כאשר צוך ה'. לרבות הגרגשי אף שהגרגשי פנה מעצמו הכתו' מיירי מקצת הגרגשי שנשארו שם:ככל תועבת'. פרט אם עשו תשובה מותר. ובגבעוני' שהערימו אותם ואם לא הערימו היו נהרגים אף שעשו שלום משום שהשלום שעשו היה אחר שעמדו במרדם שיהושע היה שולח איגרות מי שישלים יבוא וישלים ומי שרוצה להפנות יפנה ומי שרוצה לעשות מלחמה יעשה:כי תצור אל עיר. ולא כרך ולא כפר:ימים. שנים:רבים. שלשה. מכאן שאין צרין על עיר של נכרים פחות משלשה ימים קודם השבת:לתפשה. ולא להשביתה מניין שלא ימשוך ממנה אמת המים ת״ל לא תשחית וגו':כי האדם עץ השדה. וכי אדם עץ השדה אלא אם ת״ח הגון הוא ממנו תאכל ואותו לא תשחית ואם לאו וכרת. ולמה נמשלה תורה לעץ מה עץ קטן מדליק את הגדול אף ד״ת כן הוא. קטנים מחדדין את הגדולים. וכה״א ברזל בברזל יחד והיינו דאמר ר״ח ומתלמידי יותר מכולם ומה אש אינו דולק יחידי. אף ד״ת כן (תעני' ז' ע״א) וכה״א אשר יחדו נמתיק סוד:לא עץ מאכל. מניין לעץ מאכל ת״ל עץ א״כ מה ת״ל לא עץ מאכל להקדים אילן סרק לעץ מאכל יכול אף מעולה בדמים (פי' שאילן סרק מעולה בדמים יותר מאילן מאכל) ת״ל רק:עד רדתה. אפי' בשבת:

תנ"ך על הפרק

תנ"ך על הפרק

תוכן עניינים

ניווט בפרקי התנ"ך