תנ"ך על הפרק - דברים יח - אדרת אליהו

תנ"ך על הפרק

דברים יח

171 / 929
היום

הפרק

דיני הכהנים, איסור כישוף, החובה לשמוע לנביא, דיני נביא שקר

לֹֽא־יִ֠הְיֶה לַכֹּהֲנִ֨ים הַלְוִיִּ֜ם כָּל־שֵׁ֧בֶט לֵוִ֛י חֵ֥לֶק וְנַחֲלָ֖ה עִם־יִשְׂרָאֵ֑ל אִשֵּׁ֧י יְהוָ֛ה וְנַחֲלָת֖וֹ יֹאכֵלֽוּן׃וְנַחֲלָ֥ה לֹא־יִֽהְיֶה־לּ֖וֹ בְּקֶ֣רֶב אֶחָ֑יו יְהוָה֙ ה֣וּא נַחֲלָת֔וֹ כַּאֲשֶׁ֖ר דִּבֶּר־לֽוֹ׃וְזֶ֡ה יִהְיֶה֩ מִשְׁפַּ֨ט הַכֹּהֲנִ֜ים מֵאֵ֣ת הָעָ֗ם מֵאֵ֛ת זֹבְחֵ֥י הַזֶּ֖בַח אִם־שׁ֣וֹר אִם־שֶׂ֑ה וְנָתַן֙ לַכֹּהֵ֔ן הַזְּרֹ֥עַ וְהַלְּחָיַ֖יִם וְהַקֵּבָֽה׃רֵאשִׁ֨ית דְּגָֽנְךָ֜ תִּֽירֹשְׁךָ֣ וְיִצְהָרֶ֗ךָ וְרֵאשִׁ֛ית גֵּ֥ז צֹאנְךָ֖ תִּתֶּן־לּֽוֹ׃כִּ֣י ב֗וֹ בָּחַ֛ר יְהוָ֥ה אֱלֹהֶ֖יךָ מִכָּל־שְׁבָטֶ֑יךָ לַעֲמֹ֨ד לְשָׁרֵ֧ת בְּשֵׁם־יְהוָ֛ה ה֥וּא וּבָנָ֖יו כָּל־הַיָּמִֽים׃וְכִֽי־יָבֹ֨א הַלֵּוִ֜י מֵאַחַ֤ד שְׁעָרֶ֙יךָ֙ מִכָּל־יִשְׂרָאֵ֔ל אֲשֶׁר־ה֖וּא גָּ֣ר שָׁ֑ם וּבָא֙ בְּכָל־אַוַּ֣ת נַפְשׁ֔וֹ אֶל־הַמָּק֖וֹם אֲשֶׁר־יִבְחַ֥ר יְהוָֽה׃וְשֵׁרֵ֕ת בְּשֵׁ֖ם יְהוָ֣ה אֱלֹהָ֑יו כְּכָל־אֶחָיו֙ הַלְוִיִּ֔ם הָעֹמְדִ֥ים שָׁ֖ם לִפְנֵ֥י יְהוָֽה׃חֵ֥לֶק כְּחֵ֖לֶק יֹאכֵ֑לוּ לְבַ֥ד מִמְכָּרָ֖יו עַל־הָאָבֽוֹת׃כִּ֤י אַתָּה֙ בָּ֣א אֶל־הָאָ֔רֶץ אֲשֶׁר־יְהוָ֥ה אֱלֹהֶ֖יךָ נֹתֵ֣ן לָ֑ךְ לֹֽא־תִלְמַ֣ד לַעֲשׂ֔וֹת כְּתוֹעֲבֹ֖ת הַגּוֹיִ֥ם הָהֵֽם׃לֹֽא־יִמָּצֵ֣א בְךָ֔ מַעֲבִ֥יר בְּנֽוֹ־וּבִתּ֖וֹ בָּאֵ֑שׁ קֹסֵ֣ם קְסָמִ֔ים מְעוֹנֵ֥ן וּמְנַחֵ֖שׁ וּמְכַשֵּֽׁף׃וְחֹבֵ֖ר חָ֑בֶר וְשֹׁאֵ֥ל אוֹב֙ וְיִדְּעֹנִ֔י וְדֹרֵ֖שׁ אֶל־הַמֵּתִֽים׃כִּֽי־תוֹעֲבַ֥ת יְהוָ֖ה כָּל־עֹ֣שֵׂה אֵ֑לֶּה וּבִגְלַל֙ הַתּוֹעֵבֹ֣ת הָאֵ֔לֶּה יְהוָ֣ה אֱלֹהֶ֔יךָ מוֹרִ֥ישׁ אוֹתָ֖ם מִפָּנֶֽיךָ׃תָּמִ֣ים תִּֽהְיֶ֔ה עִ֖ם יְהוָ֥ה אֱלֹהֶֽיךָ׃כִּ֣י ׀ הַגּוֹיִ֣ם הָאֵ֗לֶּה אֲשֶׁ֤ר אַתָּה֙ יוֹרֵ֣שׁ אוֹתָ֔ם אֶל־מְעֹנְנִ֥ים וְאֶל־קֹסְמִ֖ים יִשְׁמָ֑עוּ וְאַתָּ֕ה לֹ֣א כֵ֔ן נָ֛תַן לְךָ֖ יְהוָ֥ה אֱלֹהֶֽיךָ׃נָבִ֨יא מִקִּרְבְּךָ֤ מֵאַחֶ֙יךָ֙ כָּמֹ֔נִי יָקִ֥ים לְךָ֖ יְהוָ֣ה אֱלֹהֶ֑יךָ אֵלָ֖יו תִּשְׁמָעֽוּן׃כְּכֹ֨ל אֲשֶׁר־שָׁאַ֜לְתָּ מֵעִ֨ם יְהוָ֤ה אֱלֹהֶ֙יךָ֙ בְּחֹרֵ֔ב בְּי֥וֹם הַקָּהָ֖ל לֵאמֹ֑ר לֹ֣א אֹסֵ֗ף לִשְׁמֹ֙עַ֙ אֶת־קוֹל֙ יְהוָ֣ה אֱלֹהָ֔י וְאֶת־הָאֵ֨שׁ הַגְּדֹלָ֥ה הַזֹּ֛את לֹֽא־אֶרְאֶ֥ה ע֖וֹד וְלֹ֥א אָמֽוּת׃וַיֹּ֥אמֶר יְהוָ֖ה אֵלָ֑י הֵיטִ֖יבוּ אֲשֶׁ֥ר דִּבֵּֽרוּ׃נָבִ֨יא אָקִ֥ים לָהֶ֛ם מִקֶּ֥רֶב אֲחֵיהֶ֖ם כָּמ֑וֹךָ וְנָתַתִּ֤י דְבָרַי֙ בְּפִ֔יו וְדִבֶּ֣ר אֲלֵיהֶ֔ם אֵ֖ת כָּל־אֲשֶׁ֥ר אֲצַוֶּֽנּוּ׃וְהָיָ֗ה הָאִישׁ֙ אֲשֶׁ֤ר לֹֽא־יִשְׁמַע֙ אֶל־דְּבָרַ֔י אֲשֶׁ֥ר יְדַבֵּ֖ר בִּשְׁמִ֑י אָנֹכִ֖י אֶדְרֹ֥שׁ מֵעִמּֽוֹ׃אַ֣ךְ הַנָּבִ֡יא אֲשֶׁ֣ר יָזִיד֩ לְדַבֵּ֨ר דָּבָ֜ר בִּשְׁמִ֗י אֵ֣ת אֲשֶׁ֤ר לֹֽא־צִוִּיתִיו֙ לְדַבֵּ֔ר וַאֲשֶׁ֣ר יְדַבֵּ֔ר בְּשֵׁ֖ם אֱלֹהִ֣ים אֲחֵרִ֑ים וּמֵ֖ת הַנָּבִ֥יא הַהֽוּא׃וְכִ֥י תֹאמַ֖ר בִּלְבָבֶ֑ךָ אֵיכָה֙ נֵדַ֣ע אֶת־הַדָּבָ֔ר אֲשֶׁ֥ר לֹא־דִבְּר֖וֹ יְהוָֽה׃אֲשֶׁר֩ יְדַבֵּ֨ר הַנָּבִ֜יא בְּשֵׁ֣ם יְהוָ֗ה וְלֹֽא־יִהְיֶ֤ה הַדָּבָר֙ וְלֹ֣א יָב֔וֹא ה֣וּא הַדָּבָ֔ר אֲשֶׁ֥ר לֹא־דִבְּר֖וֹ יְהוָ֑ה בְּזָדוֹן֙ דִּבְּר֣וֹ הַנָּבִ֔יא לֹ֥א תָג֖וּר מִמֶּֽנּוּ׃

מאמרים על הפרק


מאמר על הפרק

מאת:

פירושים על הפרק


פירוש על הפרק

לא יהיה לכהנים. לוים מנין ת״ל כל שבט לוי. בעלי מומין מנין ת״ל כל שבט לוי:חלק ונחלה. חלק בביזה ונחלה בא״י:אשי ה'. זו קדשי מזבח:ונחלתו. זו קדשי הגבול:ונחלה לא יהיה. זו שבעה עממים:בקרב אחיו. הוא מה שיהיה לעתיד לבא שיירשו עוד ג' עממים והוא קיני קנזי קדמני:ה' הוא נחלתו. הם מתנות שניתנו לכהן בשביל הקב״ה:כאשר דבר לו. אני חלקך:וזה יהיה משפט. מלמד שמוציא בדיינין. וזה יהיה. פרט לחזה ושוק שאינו מוצי' בדיינין. ד״א וזה. למעט חולין שפטורין מחזה ושוק. ד״א וזה ללמד על המזיק מתנו' כהונה או שאכלן שפטור:מאת העם. ולא מאת הכהני':מאת זבחי הזבח. אפי' מכהנים כשהם טבחים. מאת זבחי הזבח. הדין עם הטבח. מאת זבחי. משעת זביחה החיוב ונ״מ לענין גר שנתגייר אחר זביחה פטור:שור. למעט חיה:שה. למעט עופות. אם אם. לרבות כלאים וכוי:ונתן לכהן. שלא יקחו מעצמם ולעיל נאמר עוד כהנים אין ריבוי אחר ריבוי אלא למעט אפי' לכהנת נותנים מתנות:הזרע. זו ימין שנאמר בפ' צו ואת שוק הימין תתנו. לרבות הזרוע של חולין שימין הוא. תרומה לכהן. לרבות הזרוע בשלה שהוא של ימין:והלחיים. לרבות צמר שעל ראשי כבשים כו':והקבה. לרבות שני חלבים שעל הקיבה ותוך הקיבה:ראשית. שראשון הוא לכל המתנות דגנך. ולא של נכרי ובדיגון נכרי יש פלוגתא:דגנך תירשך ויצהרך. שאין תורם ממין על שאינו מינו:וראשית גז צאנך. ולא של עזים. צאנך. פרט לשה נכרי. ר״י ממעט אפי' שוטף את הצאן. (חולין קל״ז ע״א וע״ש ברש״י) צאנך. חמש שנ' חמש צאן עשויות ונלמד בג״ש:תתן לו. כדי נתינה שיוכל לעשות בה בגד קטן דהיינו אבנט:לעמד לשרת. שירות בעמידה ולעכב עליו:בשם ה'. זו ברכת כהני' ולהקיש לשירות:לשרת בשם ה'. בשם המפורש בבהמ״ק:הוא ובניו. מקיש בניו לו מה הוא בנשיא' כפים אף בניו בנ״כ:כל הימים. אף בח״ל ובין בפני הבית בין שלא בפני הבית הכל בנשיאת כפים:וכי יבא הלוי. לוי ממש כשבא ברגל משמש עם שאר אחיו הלוים. ובספרי וכי יבא הלוי. בכהן הכתוב מדבר שנ' ושרת בראוי לשירות:בכל אות נפשו. מלמד שמקריב כהן קרבנו בכל זמן אף במשמר אחרת:ושרת בשם וגו' ככל אחיו הלוים. מלמד שמקריב קרבנו' אף שלא במשמר שלו יכול אף שלא בזמן הרגל ת״ל באחד שעריך כ״ז שישראל נכנסין בשער אחד והוא בזמן הרגל יכול אף קרבנות הבאין שלא מחמת הרגל ונדרים ונדבות ת״ל לבד ממכריו על האבות מה שמכרו האבות זה לזה אני בשבתי ואתה בשבתך מנין אתה אומר שכהן בא ונושא כפיו אף במשמר שאינו שלו ת״ל ובא בכל אות נפשו ושרת בשם ה':העמדים שם. מלמד שעומדים על הרצפה:חלק כחלק. חלק לאכול. כחלק לעבוד:כי אתה בא וגו' לא תלמד לעשו'. אבל אתה למד להבין ולהורות. כי אתה בא. עשה מצוה האמור בענין שבשכרה תכנס לארץ:קסם קסמים. אוחז מקלו אם ילך או כו':מעונן. ר״ע אומ' אלו מחשבי עונות עונה פלוני יפה לצאת כו' רש״א זהו מעלה ש״ז על עיניו מז' מיני זכור (והוא בסנהדרין ס״ה ע״ב) וחכ״א זהו אוחז עינים:ומנחש. פתי נפלה מפי. צבי הפסיק בדרך:וחבר חבר. שמקהיל נחשי' ועקרבי' במקום אחד:ושאל אוב. זה המדבר משחיו. וידעני. עצם ידוע בפיו:אוב וידעני. הוא אזהרה על הנשאל דאזהרה על אוב וידעוני גופיה כתיב בפ' קדשים אל תפנו אל האבת ואל הידענים וכתיב מיתה באותה פרשה ואיש או אשה כי יהיה בהם אוב או ידעני מות יומתו וגו' וגם באותו לשון של אזהרה דאל תפנו כתיב ג״כ באותו לשון כרת והנפש אשר תפנה חל האבת וגו' והכרתי אתו וגו':(א״ה פירוש הגאון ז״ל הוא שלא כדעת רש״י בסנהדרין דף ס״ה ע״א רק דעת התוספת שם בד״ה והנשאל בהם יעו״ש. ועיקר הוכחת התוספת דאל תפנו קאי על בעל אוב עצמו ולא על הנשאל מדכתיב גביה כרת. אבל אין זה קושיא ונתפוס העיקר כדעת רש״י ז״ל כי אזהרת אוב עצמו בכאן ושאל אוב. ואזהרת הנשאל מאל תפנו ומה שהקשו א״פ יהא הנשאל בכרת ז״א דהא גבי כרת כתיב לשון אחר אשר תפנה וגו' לזנות אחריהם ש״מ דקאי על אוב עצמו ולא על הנשאל משא״כ באזהרה כתיב אל תפנו לחוד. ובהכי דייק שפיר לישנא דקרא ושאל אוב ולא כתיב ונשאל אוב בלשון נפעל כמו דקאמר במתניתין דידן והנשאל בהם לפי דקאי על אוב עצמו והוא השואל ולא על הנשאל והדברים נכוחים למבין):ודרש אל המתים. זה הלן בבית הקברות כדי שתשרה עליו רוח הטומאה:כל עשה אלה. עושה כל אלה לא נאמר אלא כו' אפי' אחת מהן:ובגלל התועבת האלה וגו' מוריש אותם. מכאן שמוזהרים הכנענים על זה שאין עונשין אלא א״כ מזהירין:תמים תהיה וגו'. שלא תחקור על העתידות אלא תמי' תהי' וכשתהיה תמים. תהיה עם ה' אלהיך ועיין ברש״י:ואתה לא כן נתן לך ה' אלהיך. לשמוע אל המעוננים ואל הקוסמים אלא נביא כו':נביא מקרבך. ולא מח״ל:מאחיך. ולא מן הנכרי':כמוני. שיקיים כל התורה כולה כמוני. שמתחיל' אמרו כי מי כל בשר אשר שמע קול וגו'. וכשראו שדיבר ה' עמהם האמינו ולכך אמר הכתוב וגם בך יאמינו פי' יאמינו שדברתי עמך פה אל פה. ולכך כתיב כמני:אליו תשמעון. אפילו לעבור על המצות כגון אליהו בהר הכרמל:ככל אשר שאלת. שיעמיד לכם נביאים:לא אסף לשמע את קול ה' אלהי ואת האש הגדלה הזאת. משום שנ' מן השמי' השמיעך את קלו ליסרך ועל הארץ הראך את אשו הגדולה והוא כנגד נפש ורוח. שנפש מן הארץ ורוח מן השמים ע״כ כנגד הרוח שהוא מן השמים נאמר השמיעך את קלו וכנגד נפש אמר ועל הארץ הראך וגו' וע״כ אמרו לא אסף לשמע את קול ה' אלהי זהו מן השמי' השמיעך את קלו וגו' שהרוח לא יכול לסבול ואת האש הגדול' זהו שנ' ועל הארץ הראך את אשו וגו' שלא יכלו לסבול בנפש:היטיבו. כוונו לדעתי והיטיבו אשר דברו נביא אקי' וגו' מלמ' שבשכר ירא' זכו לנביאי':ונתתי דברי בפיו. אבל איני מדבר עמו פא״פ:ודבר אליהם. אבל לא ע״פ מתורגמן:את כל אשראצונו. על ראשון ראשון ועל אחרון אחרון:והיה האיש אשר לא ישמע וגו'. אשר לא ישמע זה העובר על דברי הנביא. האיש אשר לא ישמע אל דברי. זה הכובש את נבואתו. אשר ידבר בשמי. זה העובר על דברי עצמו. יו״ד תועבות כתיב והוא נגד עשרה שבקדושה עשרה הילולים עשרה מאמרות עשרה דברות וכנגד זה עשרה מלכיות עשרה זכרונות עשרה שופרות וכנגד זה בטומאה:אנכי אדרש מעמו. זו מיתה בידי שמים:אך הנביא אשר יזיד. ולא שוגג:לדבר דבר בשמי. המתנבא מה שלא שמע. אשר לא צויתיו. אבל צויתי לחבירו וזהו המתנבא מה שלא נאמר לו:ואשר ידבר בשם אלהים אחרים. זהו המתנבא בשם ע״ז:ומת הנביא ההוא. ולא מוטעה. ומת. סתם מיתה בחנק:(א״ה יש ליתן טעם מדוע משונה מיתת נביא שקר מכל מיתות שבתורה שבכ״מ דכתי' מיתת חנק כתי' כפול מות יומת והיינו לחלק בין מיתה בידי שמים דכתי' בהו לשון מיתה לחוד כמו ומתו בו כי יחללהו פ' אמר. ובפ' קרח כתי' כמה פעמי' והזר הקרב יומת והוא מיתה בידי שמי'. ובין מיתת ב״ד דכתי' בהו לשון כפול מות יומת. והטעם כמבוא' (סנהדרין מ״ה ע״ב) שבא ללמ' אם אי אתה יכול להמיתו במית' הכתוב' בו אתה ממיתו בכל מיתה שאתה יכול להמיתו. והיינו ע״כ מית' בידי אדם כי בידי שמי' הלא כתי' ואין מידי מציל. וזהו חילוק אמתי. וא״כ כאן דכתי' ומת הנביא ולא נכפל לשון מיתה. א״כ איכא למטעי ולומ' שהוא בידי שמי' ומהיכא שמעינן שהוא מיתת חנק. ונרא' כי כתי' אצלו לא תגור ממנו והוא ל״ת שלא למנוע מללמד עליו חוב וזהו לשון תגור. אסיפת דברי' כמבוא' (בסנהדרין ז' ע״א לישנ' דכנושי וע״ש) ולכן קצרה התורה כאן וכתבה ומת הנבי' לחוד ולא מות יומת דממילא שמעינן שהוא מית' בידי אדם ולא בידי שמי' כיון שהזהיר לנו לא תגור ממנו א״כ החיוב על הב״ד להמיתו בחנק. והם ישרים למוצאי דעת).אשר ידבר וגו' ולא יהיה הדב' ולא יבא. כפל הדבר במלות שונות ובישעיה אמר האומרים ימהר יחישה מעשהו למען נראה ותקרב ותבואה עצת קדוש ישראל. הפסוק הזה ג״כ כפל במלות שונות כי כתיב מעשהו וכתיב עצה וכתי' דעת למען נראה וגם כתיב ונדעה. כי הקב״ה מנהיג עולמו בשני ענינים מה שהקב״ה עושה בעצמו ומה שהקב״ה עושה ע״י שליח. ומה שהקב״ה עושה בעצמו נקרא מעשהו ומה שהוא עושה ע״י שליח נקרא עצה שיתן בלב השליח לעשות זאת כמו באחשורוש והמן שנתן בלב אחשורוש שיעשה זאת ע״כ אמרו ימהר יחישה מעשהו מה שהקב״ה עושה בעצמו למען נראה שהוא בגלוי שכל העול' יודעים שמעשה הקב״ה הוא. ותקרב ותבואה עצת קדוש ישראל מה שעושה ע״י שליח. ונדעה. שבזה צריך בחינה לדעת שגם זאת לא בדרך הטבע הוא כמו ענין אחשורוש והמן ע״כ אמר ולא יהיה הדבר הוא מעשה שמים וכנגד עצה אמר ולא יבא מלשון ותבואה עצת קדוש:הוא הדבר וגו' בזדון דברו הנביא. שלא תאמר שהנביא מוטעה וסבור שהקב״ה דיבר אליו ובחלום דיבר ומתירא חתה להמיתו ע״כ אמר בזדון וגו' כמאמר (ירמיה כ״ג כ״ח) מה לתבן את הבר ואשר ידבר חלום וגו':לא תגור ממנו. מללמד חובה עליו:

תנ"ך על הפרק

תנ"ך על הפרק

תוכן עניינים

ניווט בפרקי התנ"ך