תנ"ך על הפרק - בראשית יז - צרור המור

תנ"ך על הפרק

בראשית יז

17 / 929
היום

הפרק

ברית המילה, מאברם לאברהם ומשרי לשרה

וַיְהִ֣י אַבְרָ֔ם בֶּן־תִּשְׁעִ֥ים שָׁנָ֖ה וְתֵ֣שַׁע שָׁנִ֑ים וַיֵּרָ֨א יְהוָ֜ה אֶל־אַבְרָ֗ם וַיֹּ֤אמֶר אֵלָיו֙ אֲנִי־אֵ֣ל שַׁדַּ֔י הִתְהַלֵּ֥ךְ לְפָנַ֖י וֶהְיֵ֥ה תָמִֽים׃וְאֶתְּנָ֥ה בְרִיתִ֖י בֵּינִ֣י וּבֵינֶ֑ךָ וְאַרְבֶּ֥ה אוֹתְךָ֖ בִּמְאֹ֥ד מְאֹֽד׃וַיִּפֹּ֥ל אַבְרָ֖ם עַל־פָּנָ֑יו וַיְדַבֵּ֥ר אִתּ֛וֹ אֱלֹהִ֖ים לֵאמֹֽר׃אֲנִ֕י הִנֵּ֥ה בְרִיתִ֖י אִתָּ֑ךְ וְהָיִ֕יתָ לְאַ֖ב הֲמ֥וֹן גּוֹיִֽם׃וְלֹא־יִקָּרֵ֥א ע֛וֹד אֶת־שִׁמְךָ֖ אַבְרָ֑ם וְהָיָ֤ה שִׁמְךָ֙ אַבְרָהָ֔ם כִּ֛י אַב־הֲמ֥וֹן גּוֹיִ֖ם נְתַתִּֽיךָ׃וְהִפְרֵתִ֤י אֹֽתְךָ֙ בִּמְאֹ֣ד מְאֹ֔ד וּנְתַתִּ֖יךָ לְגוֹיִ֑ם וּמְלָכִ֖ים מִמְּךָ֥ יֵצֵֽאוּ׃וַהֲקִמֹתִ֨י אֶת־בְּרִיתִ֜י בֵּינִ֣י וּבֵינֶ֗ךָ וּבֵ֨ין זַרְעֲךָ֧ אַחֲרֶ֛יךָ לְדֹרֹתָ֖ם לִבְרִ֣ית עוֹלָ֑ם לִהְי֤וֹת לְךָ֙ לֵֽאלֹהִ֔ים וּֽלְזַרְעֲךָ֖ אַחֲרֶֽיךָ׃וְנָתַתִּ֣י לְ֠ךָ וּלְזַרְעֲךָ֨ אַחֲרֶ֜יךָ אֵ֣ת ׀ אֶ֣רֶץ מְגֻרֶ֗יךָ אֵ֚ת כָּל־אֶ֣רֶץ כְּנַ֔עַן לַאֲחֻזַּ֖ת עוֹלָ֑ם וְהָיִ֥יתִי לָהֶ֖ם לֵאלֹהִֽים׃וַיֹּ֤אמֶר אֱלֹהִים֙ אֶל־אַבְרָהָ֔ם וְאַתָּ֖ה אֶת־בְּרִיתִ֣י תִשְׁמֹ֑ר אַתָּ֛ה וְזַרְעֲךָ֥ אַֽחֲרֶ֖יךָ לְדֹרֹתָֽם׃זֹ֣את בְּרִיתִ֞י אֲשֶׁ֣ר תִּשְׁמְר֗וּ בֵּינִי֙ וּבֵ֣ינֵיכֶ֔ם וּבֵ֥ין זַרְעֲךָ֖ אַחֲרֶ֑יךָ הִמּ֥וֹל לָכֶ֖ם כָּל־זָכָֽר׃וּנְמַלְתֶּ֕ם אֵ֖ת בְּשַׂ֣ר עָרְלַתְכֶ֑ם וְהָיָה֙ לְא֣וֹת בְּרִ֔ית בֵּינִ֖י וּבֵינֵיכֶֽם׃וּבֶן־שְׁמֹנַ֣ת יָמִ֗ים יִמּ֥וֹל לָכֶ֛ם כָּל־זָכָ֖ר לְדֹרֹתֵיכֶ֑ם יְלִ֣יד בָּ֔יִת וּמִקְנַת־כֶּ֙סֶף֙ מִכֹּ֣ל בֶּן־נֵכָ֔ר אֲשֶׁ֛ר לֹ֥א מִֽזַּרְעֲךָ֖ הֽוּא׃הִמּ֧וֹל ׀ יִמּ֛וֹל יְלִ֥יד בֵּֽיתְךָ֖ וּמִקְנַ֣ת כַּסְפֶּ֑ךָ וְהָיְתָ֧ה בְרִיתִ֛י בִּבְשַׂרְכֶ֖ם לִבְרִ֥ית עוֹלָֽם׃וְעָרֵ֣ל ׀ זָכָ֗ר אֲשֶׁ֤ר לֹֽא־יִמּוֹל֙ אֶת־בְּשַׂ֣ר עָרְלָת֔וֹ וְנִכְרְתָ֛ה הַנֶּ֥פֶשׁ הַהִ֖וא מֵעַמֶּ֑יהָ אֶת־בְּרִיתִ֖י הֵפַֽר׃וַיֹּ֤אמֶר אֱלֹהִים֙ אֶל־אַבְרָהָ֔ם שָׂרַ֣י אִשְׁתְּךָ֔ לֹא־תִקְרָ֥א אֶת־שְׁמָ֖הּ שָׂרָ֑י כִּ֥י שָׂרָ֖ה שְׁמָֽהּ׃וּבֵרַכְתִּ֣י אֹתָ֔הּ וְגַ֨ם נָתַ֧תִּי מִמֶּ֛נָּה לְךָ֖ בֵּ֑ן וּבֵֽרַכְתִּ֙יהָ֙ וְהָֽיְתָ֣ה לְגוֹיִ֔ם מַלְכֵ֥י עַמִּ֖ים מִמֶּ֥נָּה יִהְיֽוּ׃וַיִּפֹּ֧ל אַבְרָהָ֛ם עַל־פָּנָ֖יו וַיִּצְחָ֑ק וַיֹּ֣אמֶר בְּלִבּ֗וֹ הַלְּבֶ֤ן מֵאָֽה־שָׁנָה֙ יִוָּלֵ֔ד וְאִ֨ם־שָׂרָ֔ה הֲבַת־תִּשְׁעִ֥ים שָׁנָ֖ה תֵּלֵֽד׃וַיֹּ֥אמֶר אַבְרָהָ֖ם אֶל־הָֽאֱלֹהִ֑ים ל֥וּ יִשְׁמָעֵ֖אל יִחְיֶ֥ה לְפָנֶֽיךָ׃וַיֹּ֣אמֶר אֱלֹהִ֗ים אֲבָל֙ שָׂרָ֣ה אִשְׁתְּךָ֗ יֹלֶ֤דֶת לְךָ֙ בֵּ֔ן וְקָרָ֥אתָ אֶת־שְׁמ֖וֹ יִצְחָ֑ק וַהֲקִמֹתִ֨י אֶת־בְּרִיתִ֥י אִתּ֛וֹ לִבְרִ֥ית עוֹלָ֖ם לְזַרְע֥וֹ אַחֲרָֽיו׃וּֽלְיִשְׁמָעֵ֘אל שְׁמַעְתִּיךָ֒ הִנֵּ֣ה ׀ בֵּרַ֣כְתִּי אֹת֗וֹ וְהִפְרֵיתִ֥י אֹת֛וֹ וְהִרְבֵּיתִ֥י אֹת֖וֹ בִּמְאֹ֣ד מְאֹ֑ד שְׁנֵים־עָשָׂ֤ר נְשִׂיאִם֙ יוֹלִ֔יד וּנְתַתִּ֖יו לְג֥וֹי גָּדֽוֹל׃וְאֶת־בְּרִיתִ֖י אָקִ֣ים אֶת־יִצְחָ֑ק אֲשֶׁר֩ תֵּלֵ֨ד לְךָ֤ שָׂרָה֙ לַמּוֹעֵ֣ד הַזֶּ֔ה בַּשָּׁנָ֖ה הָאַחֶֽרֶת׃וַיְכַ֖ל לְדַבֵּ֣ר אִתּ֑וֹ וַיַּ֣עַל אֱלֹהִ֔ים מֵעַ֖ל אַבְרָהָֽם׃וַיִּקַּ֨ח אַבְרָהָ֜ם אֶת־יִשְׁמָעֵ֣אל בְּנ֗וֹ וְאֵ֨ת כָּל־יְלִידֵ֤י בֵיתוֹ֙ וְאֵת֙ כָּל־מִקְנַ֣ת כַּסְפּ֔וֹ כָּל־זָכָ֕ר בְּאַנְשֵׁ֖י בֵּ֣ית אַבְרָהָ֑ם וַיָּ֜מָל אֶת־בְּשַׂ֣ר עָרְלָתָ֗ם בְּעֶ֙צֶם֙ הַיּ֣וֹם הַזֶּ֔ה כַּאֲשֶׁ֛ר דִּבֶּ֥ר אִתּ֖וֹ אֱלֹהִֽים׃וְאַ֨בְרָהָ֔ם בֶּן־תִּשְׁעִ֥ים וָתֵ֖שַׁע שָׁנָ֑ה בְּהִמֹּל֖וֹ בְּשַׂ֥ר עָרְלָתֽוֹ׃וְיִשְׁמָעֵ֣אל בְּנ֔וֹ בֶּן־שְׁלֹ֥שׁ עֶשְׂרֵ֖ה שָׁנָ֑ה בְּהִ֨מֹּל֔וֹ אֵ֖ת בְּשַׂ֥ר עָרְלָתֽוֹ׃בְּעֶ֙צֶם֙ הַיּ֣וֹם הַזֶּ֔ה נִמּ֖וֹל אַבְרָהָ֑ם וְיִשְׁמָעֵ֖אל בְּנֽוֹ׃וְכָל־אַנְשֵׁ֤י בֵיתוֹ֙ יְלִ֣יד בָּ֔יִת וּמִקְנַת־כֶּ֖סֶף מֵאֵ֣ת בֶּן־נֵכָ֑ר נִמֹּ֖לוּ אִתּֽוֹ׃

מאמרים על הפרק


מאמר על הפרק

מאת:

פירושים על הפרק


פירוש על הפרק

ואמר שהיה אברם בן תשעים שנה כשנולד ישמעאל. להורות כי אולי נדבק אברם עם הגר לפי שראה בעצמו זקן ואימתי יעמיד תולדות. ואולי אמר זה להורות על חטאתו שעדיין לא היה זקן כי תרח חיה יותר ממאתים שנה ואברם עדיין לא היה מגיע לסוף ימיו ולא היה ראוי שיהיה נחפז לקחת שפחה. ולפי שלא הגיע העת הראוי ללידת יצחק שהוא היה עולה תמימה סמך מיד ויהי אברם בן תשעים ותשע שנים. להורות שכבר הגיע אברם לשלימות האמיתי להיות בן מאה שנה שהוא מספר מכוון למאה ברכות. ומספר מכוון לעשר ספירות שהם עשר פעמים עשרה שהם מאה. ולפי שהיה חסרון אצלו לפי שהיה ערל לזה אמר התהלך לפני והיה תמים יותר מהמלאכים. וכבר פירשתי למעלה בפסוק התהלך נח פירושו. ולפי שאמר לו והיה תמים שנראה שעד כאן היה חסר בא לפרש חסרונו והוא ויפול אברם על פניו. כי לפי שהיה ערל לא היה לו כח לעמוד ברגליו לדבר עם השם: אני הנה בריתי אתך והיית לאב המון גוים. אבל קודם הברית לא רצה לתת לו בן. ולפי שידוע שמי שעלה למעלה גדולה כזאת להיות מלך גוים צריך שינוי השם לזה אמר ולא יקרא עוד את שמך אברם והיה שמך אברהם לעד לעולם. וכן רמז באומרו והיה תמים לפי שעד כאן היה חסר בלא מצות מילה ובמצות מילה היה תמים ברמ"ח מצות עשה. וזהו והיה שמך אברהם שעולה רמ"ח כמניין רמ"ח מצות. וכן אמרו אלה תולדות השמים והארץ בהבראם ברמ"ח מצות ברא העולם כמנין בהבראם. וכן רמז לו בתוספת הה"א לפי שהיא אות ברית קדש אות אחרונה של שם שנקראת ברית. וזהו והיה תמים: ואתנה את בריתי ביני וביניך. שיהיה לך אות ה"א אחרונה של שמי. וזה האות יהיה ביני וביניך. כי המצא תמצא בשמי ובשמך. בענין שיהיה שמי בקרבך. וזהו והיה שמך אברהם. ובזה האות והפריתי אותך במאד מאד. ולפי שזה האות נראה שהיה נותן לאברהם לבדו. לזה אמר והקימותי את בריתי ביני וביניך ובין זרעך אחריך. כי זה האות יהיה בהם גם כן באופן שאהיה לך לאלהים ולזרעך אחריך. ולפי שזה האות היא נקראת ארץ חפץ ארץ החיים. אמר מיד ונתתי לך ולזרעך אחריך את ארץ מגוריך את כל ארץ כנען. ורמז בזה ג"כ שבברית מילה ישיגו עולם העליון שהוא ארץ החיים. כי בזה אנו דבקים בשם ה'. כאומרו ואתם הדבקים בה' אלקיכם חיים כולכם בארץ החיים. וזה שאמרו במדרש הנעלם על פסוק מי יעלה לנו השמימה. בר"ת מילה. ובסופי תיבות ה'. להורות כי במצות מילה אנו דבקים בשם ה' בסוד מילה ופריעה. לפי שבזה אנו שולחים את הזמורה מעלינו ואנו כורתים ממנו הערלה והקליפ'. בעבור בענין יקטרג עלינו הצורר הוא נחש הקדמוני אנו משימים בשעת המילה כלי עם עפר לתת שם הערלה. לקיים מה שנאמר אם רעב שונאך האכילהו לחם וכתיב ביה ונחש עפר לחמו. וכבר הארכתי בזה בספר צרור הכסף בהלכות מילה: ויאמר אלהים אל אברהם ואתה את בריתי תשמור. כלומר גם אתה שאתה מתחיל במצוה בריתי תשמור בשמחה. מיד כל הנמשכים אחריך יעשוה בשמחה וזהו אתה וזרעך אחריך לדורותם. ופי' הברית שהוא המול לכם כל זכר הנולדים לכם. וכן אתם ונמלתם את בשר ערלתכם. ופי' הזמן ובן שמנת ימים ימול לכם כל זכר. בענין שיעבור עליו יום שבת קדש. שנקרא גם כן אות ויתן לו כח. ובזה והיתה בריתי בבשרכם. וזה לרמוז על מעלת זאת המצוה. כי שאר מצות כמו תפלין וציצית הם זמניות. כי אחר שמסירים אותם נשארו ערומים מהם. אבל מצות מילה היא תמידית לפי שנשארת בבשר. וזהו והיתה בריתי בבשרכם. וזהו שאמרו רז"ל בשעה שנכנס דוד למרחץ מצא עצמו ערום בלי מצות. וכשנזכר על המילה שבבשרו אמר עליה שירה שנא' למנצח על השמינית על המילה שנתנה בשמיני. וזה לאות על מעלת מצוה זו שאע"פ שיהיה אדם ערום בלא מצות זאת המצוה תכסה ערותו. ואחר שמצוה זו היא גדולה. וכל זכר אשר לא ימול את בשר ערלתו ונכרתה הנפש ההיא מדה כנגד מדה. כי אחר שמצוה זו היא נקראת ארץ החיים. והיא קושרת הנפשות למעלה. אחר שזה אינו רוצה למול את עצמו עונשו הראוי לו הוא ונכרתה הנפש ההיא מעמיה את בריתי הפר: ויאמר אלהים אל אברהם שרי אשתך לא תקרא את שמה שרי וגו'. הרצון בזה כי אחר שהבן הנולד לך הוא משרה. ראוי הוא שנשנה שמה כמו ששניתי שמך. וא"כ ראוי הוא שיהיה שרה שמה. בענין שיהיה בה גם כן אות ה"א שהיא סוד אות ברית קדש. כמו שהוא באברהם. בענין שתהיה מוכנת לקיבול הולד. וזהו וברכתי אותה וגם נתתי ממנה לך בן. וברכתיה ברכה שנית בענין שמלכי עמים ממנה יהיו. כמו שאמרתי לך ומלכים מחלציך יצאו. וה"ר יצחק קאנפנטו"ן ז"ל אמר כי פי' הפסוק שרי אשתך לא תקרא את שמה שרי כי שרה שמה. לפי שידוע כי. כשהמלך עושה אלוף לאדם אחד אין ראוי שיעשה לאשתו אלופה. כי אחר שהבעל כאשתו ואשת חבר הרי היא כחבר אין צריכה היא שינוי השם. וזה שאמר שרי אשתך הרי היא כגופך. ולכן לא תקרא את שמה שרי כי שרה שמה. מיום שאתה נקראת אברהם. וזהו כי שרה שמה לא אמר יהיה שמה שרה: ויפול אברהם על פניו וגו'. הנה בכאן נחתמה הגזירה שהותחלה מפסוק ה' אלהים מה תתן לי. כמו שכתבתי למעלה יהיה זה הדיבור כפשוטו. או יהיה כמאמרם ז"ל שאמרו איני ראוי לקבול שכר כזה. היה טוב את אשר עדן לא היה. ולא היה חושב בלבו הלבן מאה שנה יולד. ולא די זה אלא שאמר בפיו לו ישמעאל יחיה לפניך. בענין שבזה נחתמה הגזירה להיות בניו ביד בני ישמעאל כמו שכתבתי למעלה. ומן הראוי היה שהשם ישלים דברו ושלא יתן לו את יצחק אחר שהוא רוצה להשתעשע בישמעאל. ולכן אמר לו השם אבל שרה אשתך יולדת לך בן. אע"פ שלא היה ראוי. וקראת שמו יצחק לפי שיושב בשמים ישחק משחוק שלך. ורוזנים יצחקו לך ומבניך בעון זה. ועם כל זה והקימותי את בריתי אתו מצדו. ולזרעו אחריו ולא עם זרעך. ואני רוצה להשביע צמאך וזהו ולישמעאל שמעתיך ונתתיו לגוי גדול. בענין שבניך יפלו בידו ועם כל זה ואת בריתי אקים את יצחק באריכות הימים. אחר שהוא מקודש מן הבטן. וזהו שתקנו עליו אשר קידש ידיד מבטן. ר"ת אקי"ם ואמר ויכל לדבר אתו ויעל אלהים מעל אברהם: ויקח אברהם את ישמעאל בנו. להורות כי מיד שעלה מעליו אלהים לקחם כולם ומל אותם לקיים המצוה. ואמר ויכל לדבר אתו דרך כבוד למעלה שהשם היה מדבר עם עצמו ואברהם שומע. כמו שנאמר וישמע את הקול מדבר אליו. ואמר ואברהם בן צ"ט שנה. לרמוז שאעפ"י שהיה זקן לא עכב הדבר. וכן ישמעאל בנו אעפ"י שהיה בן י"ג שנה לא עכב לעשות מאמר אביו. וחזר לומר בעצם היום הזה נימול אברהם וגו'. לרמוז שכמו שאברהם וישמעאל בנו עשו הדבר ברצון שלם. כן בעצם היום הזה נימול אברהם וכל אנשי ביתו ומקנת כספו. לפי שהיו מחונכים במצות נמולו אתו ברצון שלם בלי עיכוב:

תנ"ך על הפרק

תנ"ך על הפרק

תוכן עניינים

ניווט בפרקי התנ"ך