תנ"ך על הפרק - דברים יא - צרור המור

תנ"ך על הפרק

דברים יא

164 / 929
היום

הפרק

שבחה של ארץ ישראל, פרשת "והיה אם שמוע", הבטחת ה' לעם ישראל על ירושת הארץ

וְאָ֣הַבְתָּ֔ אֵ֖ת יְהוָ֣ה אֱלֹהֶ֑יךָ וְשָׁמַרְתָּ֣ מִשְׁמַרְתּ֗וֹ וְחֻקֹּתָ֧יו וּמִשְׁפָּטָ֛יו וּמִצְוֺתָ֖יו כָּל־הַיָּמִֽים׃וִֽידַעְתֶּם֮ הַיּוֹם֒ כִּ֣י ׀ לֹ֣א אֶת־בְּנֵיכֶ֗ם אֲשֶׁ֤ר לֹֽא־יָדְעוּ֙ וַאֲשֶׁ֣ר לֹא־רָא֔וּ אֶת־מוּסַ֖ר יְהוָ֣ה אֱלֹהֵיכֶ֑ם אֶת־גָּדְל֕וֹ אֶת־יָדוֹ֙ הַחֲזָקָ֔ה וּזְרֹע֖וֹ הַנְּטוּיָֽה׃וְאֶת־אֹֽתֹתָיו֙ וְאֶֽת־מַעֲשָׂ֔יו אֲשֶׁ֥ר עָשָׂ֖ה בְּת֣וֹךְ מִצְרָ֑יִם לְפַרְעֹ֥ה מֶֽלֶךְ־מִצְרַ֖יִם וּלְכָל־אַרְצֽוֹ׃וַאֲשֶׁ֣ר עָשָׂה֩ לְחֵ֨יל מִצְרַ֜יִם לְסוּסָ֣יו וּלְרִכְבּ֗וֹ אֲשֶׁ֨ר הֵצִ֜יף אֶת־מֵ֤י יַם־סוּף֙ עַל־פְּנֵיהֶ֔ם בְּרָדְפָ֖ם אַחֲרֵיכֶ֑ם וַיְאַבְּדֵ֣ם יְהוָ֔ה עַ֖ד הַיּ֥וֹם הַזֶּֽה׃וַאֲשֶׁ֥ר עָשָׂ֛ה לָכֶ֖ם בַּמִּדְבָּ֑ר עַד־בֹּאֲכֶ֖ם עַד־הַמָּק֥וֹם הַזֶּֽה׃וַאֲשֶׁ֨ר עָשָׂ֜ה לְדָתָ֣ן וְלַאֲבִירָ֗ם בְּנֵ֣י אֱלִיאָב֮ בֶּן־רְאוּבֵן֒ אֲשֶׁ֨ר פָּצְתָ֤ה הָאָ֙רֶץ֙ אֶת־פִּ֔יהָ וַתִּבְלָעֵ֥ם וְאֶת־בָּתֵּיהֶ֖ם וְאֶת־אָהֳלֵיהֶ֑ם וְאֵ֤ת כָּל־הַיְקוּם֙ אֲשֶׁ֣ר בְּרַגְלֵיהֶ֔ם בְּקֶ֖רֶב כָּל־יִשְׂרָאֵֽל׃כִּ֤י עֵֽינֵיכֶם֙ הָֽרֹאֹ֔ת אֶת־כָּל־מַעֲשֵׂ֥ה יְהוָ֖ה הַגָּדֹ֑ל אֲשֶׁ֖ר עָשָֽׂה׃וּשְׁמַרְתֶּם֙ אֶת־כָּל־הַמִּצְוָ֔ה אֲשֶׁ֛ר אָנֹכִ֥י מְצַוְּךָ֖ הַיּ֑וֹם לְמַ֣עַן תֶּחֶזְק֗וּ וּבָאתֶם֙ וִֽירִשְׁתֶּ֣ם אֶת־הָאָ֔רֶץ אֲשֶׁ֥ר אַתֶּ֛ם עֹבְרִ֥ים שָׁ֖מָּה לְרִשְׁתָּֽהּ׃וּלְמַ֨עַן תַּאֲרִ֤יכוּ יָמִים֙ עַל־הָ֣אֲדָמָ֔ה אֲשֶׁר֩ נִשְׁבַּ֨ע יְהוָ֧ה לַאֲבֹתֵיכֶ֛ם לָתֵ֥ת לָהֶ֖ם וּלְזַרְעָ֑ם אֶ֛רֶץ זָבַ֥ת חָלָ֖ב וּדְבָֽשׁ׃כִּ֣י הָאָ֗רֶץ אֲשֶׁ֨ר אַתָּ֤ה בָא־שָׁ֙מָּה֙ לְרִשְׁתָּ֔הּ לֹ֣א כְאֶ֤רֶץ מִצְרַ֙יִם֙ הִ֔וא אֲשֶׁ֥ר יְצָאתֶ֖ם מִשָּׁ֑ם אֲשֶׁ֤ר תִּזְרַע֙ אֶֽת־זַרְעֲךָ֔ וְהִשְׁקִ֥יתָ בְרַגְלְךָ֖ כְּגַ֥ן הַיָּרָֽק׃וְהָאָ֗רֶץ אֲשֶׁ֨ר אַתֶּ֜ם עֹבְרִ֥ים שָׁ֙מָּה֙ לְרִשְׁתָּ֔הּ אֶ֥רֶץ הָרִ֖ים וּבְקָעֹ֑ת לִמְטַ֥ר הַשָּׁמַ֖יִם תִּשְׁתֶּה־מָּֽיִם׃אֶ֕רֶץ אֲשֶׁר־יְהוָ֥ה אֱלֹהֶ֖יךָ דֹּרֵ֣שׁ אֹתָ֑הּ תָּמִ֗יד עֵינֵ֨י יְהוָ֤ה אֱלֹהֶ֙יךָ֙ בָּ֔הּ מֵֽרֵשִׁית֙ הַשָּׁנָ֔ה וְעַ֖ד אַחֲרִ֥ית שָׁנָֽה׃וְהָיָ֗ה אִם־שָׁמֹ֤עַ תִּשְׁמְעוּ֙ אֶל־מִצְוֺתַ֔י אֲשֶׁ֧ר אָנֹכִ֛י מְצַוֶּ֥ה אֶתְכֶ֖ם הַיּ֑וֹם לְאַהֲבָ֞ה אֶת־יְהוָ֤ה אֱלֹֽהֵיכֶם֙ וּלְעָבְד֔וֹ בְּכָל־לְבַבְכֶ֖ם וּבְכָל־נַפְשְׁכֶֽם׃וְנָתַתִּ֧י מְטַֽר־אַרְצְכֶ֛ם בְּעִתּ֖וֹ יוֹרֶ֣ה וּמַלְק֑וֹשׁ וְאָסַפְתָּ֣ דְגָנֶ֔ךָ וְתִֽירֹשְׁךָ֖ וְיִצְהָרֶֽךָ׃וְנָתַתִּ֛י עֵ֥שֶׂב בְּשָׂדְךָ֖ לִבְהֶמְתֶּ֑ךָ וְאָכַלְתָּ֖ וְשָׂבָֽעְתָּ׃הִשָּֽׁמְר֣וּ לָכֶ֔ם פֶּ֥ן יִפְתֶּ֖ה לְבַבְכֶ֑ם וְסַרְתֶּ֗ם וַעֲבַדְתֶּם֙ אֱלֹהִ֣ים אֲחֵרִ֔ים וְהִשְׁתַּחֲוִיתֶ֖ם לָהֶֽם׃וְחָרָ֨ה אַף־יְהוָ֜ה בָּכֶ֗ם וְעָצַ֤ר אֶת־הַשָּׁמַ֙יִם֙ וְלֹֽא־יִהְיֶ֣ה מָטָ֔ר וְהָ֣אֲדָמָ֔ה לֹ֥א תִתֵּ֖ן אֶת־יְבוּלָ֑הּ וַאֲבַדְתֶּ֣ם מְהֵרָ֗ה מֵעַל֙ הָאָ֣רֶץ הַטֹּבָ֔ה אֲשֶׁ֥ר יְהוָ֖ה נֹתֵ֥ן לָכֶֽם׃וְשַׂמְתֶּם֙ אֶת־דְּבָרַ֣י אֵ֔לֶּה עַל־לְבַבְכֶ֖ם וְעַֽל־נַפְשְׁכֶ֑ם וּקְשַׁרְתֶּ֨ם אֹתָ֤ם לְאוֹת֙ עַל־יֶדְכֶ֔ם וְהָי֥וּ לְטוֹטָפֹ֖ת בֵּ֥ין עֵינֵיכֶֽם׃וְלִמַּדְתֶּ֥ם אֹתָ֛ם אֶת־בְּנֵיכֶ֖ם לְדַבֵּ֣ר בָּ֑ם בְּשִׁבְתְּךָ֤ בְּבֵיתֶ֙ךָ֙ וּבְלֶכְתְּךָ֣ בַדֶּ֔רֶךְ וּֽבְשָׁכְבְּךָ֖ וּבְקוּמֶֽךָ׃וּכְתַבְתָּ֛ם עַל־מְזוּז֥וֹת בֵּיתֶ֖ךָ וּבִשְׁעָרֶֽיךָ׃לְמַ֨עַן יִרְבּ֤וּ יְמֵיכֶם֙ וִימֵ֣י בְנֵיכֶ֔ם עַ֚ל הָֽאֲדָמָ֔ה אֲשֶׁ֨ר נִשְׁבַּ֧ע יְהוָ֛ה לַאֲבֹתֵיכֶ֖ם לָתֵ֣ת לָהֶ֑ם כִּימֵ֥י הַשָּׁמַ֖יִם עַל־הָאָֽרֶץ׃כִּי֩ אִם־שָׁמֹ֨ר תִּשְׁמְר֜וּן אֶת־כָּל־הַמִּצְוָ֣ה הַזֹּ֗את אֲשֶׁ֧ר אָנֹכִ֛י מְצַוֶּ֥ה אֶתְכֶ֖ם לַעֲשֹׂתָ֑הּ לְאַהֲבָ֞ה אֶת־יְהוָ֧ה אֱלֹהֵיכֶ֛ם לָלֶ֥כֶת בְּכָל־דְּרָכָ֖יו וּלְדָבְקָה־בֽוֹ׃וְהוֹרִ֧ישׁ יְהוָ֛ה אֶת־כָּל־הַגּוֹיִ֥ם הָאֵ֖לֶּה מִלִּפְנֵיכֶ֑ם וִֽירִשְׁתֶּ֣ם גּוֹיִ֔ם גְּדֹלִ֥ים וַעֲצֻמִ֖ים מִכֶּֽם׃כָּל־הַמָּק֗וֹם אֲשֶׁ֨ר תִּדְרֹ֧ךְ כַּֽף־רַגְלְכֶ֛ם בּ֖וֹ לָכֶ֣ם יִהְיֶ֑ה מִן־הַמִּדְבָּ֨ר וְהַלְּבָנ֜וֹן מִן־הַנָּהָ֣ר נְהַר־פְּרָ֗ת וְעַד֙ הַיָּ֣ם הָֽאַחֲר֔וֹן יִהְיֶ֖ה גְּבֻלְכֶֽם׃לֹא־יִתְיַצֵּ֥ב אִ֖ישׁ בִּפְנֵיכֶ֑ם פַּחְדְּכֶ֨ם וּמֽוֹרַאֲכֶ֜ם יִתֵּ֣ן ׀ יְהוָ֣ה אֱלֹֽהֵיכֶ֗ם עַל־פְּנֵ֤י כָל־הָאָ֙רֶץ֙ אֲשֶׁ֣ר תִּדְרְכוּ־בָ֔הּ כַּאֲשֶׁ֖ר דִּבֶּ֥ר לָכֶֽם׃רְאֵ֗ה אָנֹכִ֛י נֹתֵ֥ן לִפְנֵיכֶ֖ם הַיּ֑וֹם בְּרָכָ֖ה וּקְלָלָֽה׃אֶֽת־הַבְּרָכָ֑ה אֲשֶׁ֣ר תִּשְׁמְע֗וּ אֶל־מִצְוֺת֙ יְהוָ֣ה אֱלֹֽהֵיכֶ֔ם אֲשֶׁ֧ר אָנֹכִ֛י מְצַוֶּ֥ה אֶתְכֶ֖ם הַיּֽוֹם׃וְהַקְּלָלָ֗ה אִם־לֹ֤א תִשְׁמְעוּ֙ אֶל־מִצְוֺת֙ יְהוָ֣ה אֱלֹֽהֵיכֶ֔ם וְסַרְתֶּ֣ם מִן־הַדֶּ֔רֶךְ אֲשֶׁ֧ר אָנֹכִ֛י מְצַוֶּ֥ה אֶתְכֶ֖ם הַיּ֑וֹם לָלֶ֗כֶת אַחֲרֵ֛י אֱלֹהִ֥ים אֲחֵרִ֖ים אֲשֶׁ֥ר לֹֽא־יְדַעְתֶּֽם׃וְהָיָ֗ה כִּ֤י יְבִֽיאֲךָ֙ יְהוָ֣ה אֱלֹהֶ֔יךָ אֶל־הָאָ֕רֶץ אֲשֶׁר־אַתָּ֥ה בָא־שָׁ֖מָּה לְרִשְׁתָּ֑הּ וְנָתַתָּ֤ה אֶת־הַבְּרָכָה֙ עַל־הַ֣ר גְּרִזִ֔ים וְאֶת־הַקְּלָלָ֖ה עַל־הַ֥ר עֵיבָֽל׃הֲלֹא־הֵ֜מָּה בְּעֵ֣בֶר הַיַּרְדֵּ֗ן אַֽחֲרֵי֙ דֶּ֚רֶךְ מְב֣וֹא הַשֶּׁ֔מֶשׁ בְּאֶ֙רֶץ֙ הַֽכְּנַעֲנִ֔י הַיֹּשֵׁ֖ב בָּעֲרָבָ֑ה מ֚וּל הַגִּלְגָּ֔ל אֵ֖צֶל אֵלוֹנֵ֥י מֹרֶֽה׃כִּ֤י אַתֶּם֙ עֹבְרִ֣ים אֶת־הַיַּרְדֵּ֔ן לָבֹא֙ לָרֶ֣שֶׁת אֶת־הָאָ֔רֶץ אֲשֶׁר־יְהוָ֥ה אֱלֹהֵיכֶ֖ם נֹתֵ֣ן לָכֶ֑ם וִֽירִשְׁתֶּ֥ם אֹתָ֖הּ וִֽישַׁבְתֶּם־בָּֽהּ׃וּשְׁמַרְתֶּ֣ם לַעֲשׂ֔וֹת אֵ֥ת כָּל־הַֽחֻקִּ֖ים וְאֶת־הַמִּשְׁפָּטִ֑ים אֲשֶׁ֧ר אָנֹכִ֛י נֹתֵ֥ן לִפְנֵיכֶ֖ם הַיּֽוֹם׃

מאמרים על הפרק


מאמר על הפרק

מאת:

פירושים על הפרק


פירוש על הפרק

כי הארץ אשר אתה בא שמה לרשתה וגו'. לפי שהבטיחם למעלה כי בשמירת החוקים יתן להם את הארץ הטובה. כאומרו למען תחזקו ובאתם וירישתם את הארץ וגו'. ולפי שישראל היו מורגלים במצרים והיתה ארץ טובה כאומרו כגן ה' כארץ מצרים. ואולי יחשבו שהיא היתה טובה מא"י. לכן בא עתה להבטיחם שהיא טובה מארץ מצרים בשני דברים. האחד כי ארץ מצרים צריכים להשקותה כגן הירק וזה טורח גדול. אבל א"י למטר השמים תשתה מים בלי טורח ועמל. והשני שכל הארצות הן מושפעות ע"י שליח. וא"י הוא בעצמו דורש אותה ואוהב אותה. ועיני ה' והשגחתו בה תמיד מראשית השנה ועד אחרית השנה. ונכתב מרשית בלא אל"ף. להורות כי בתשרי נידון העולם וזהו מרשית. ואמר והיה אם שמוע תשמעו אל מצותי וגו' ונתתי מטר ארצכם. לפי שלמעלה שבח לא"י באומרו למטר השמים תשתה מים. ולפי הנראה שבח ארץ מצרים גדול. שאין צריכים להמתין למטר השמים אלא להשקות כגן הירק. אבל בא"י לעולם עיניהם תלויות למעלה אם ירד מטר או לא ירד. לזה סמך ואמר והיה אם שמוע תשמעו. כלומר הכל תלוי בך. שאם תשמעו מצותי ונתתי מטר ארצכם בעתו. אבל אם לא תשמעו וסרתם ועבדתם אלהים אחרים. ועצר את השמים ולא יהיה מטר ואבדתם מהרה מעל הארץ הטובה. ואז תכירו טובתה כי בסבת טובת הארץ חטאו. כאומרו וישמן ישורון ויבעט. ואמר זה לפי שהיו אומרים כי ארץ מצרים טובה ממנה. ושמתם את דברי אלה. כלומר אני יודע שאני מצוה לכם דברים טובים דברים נחומים. באופן שאף לאחר שתגלו תזכרו אותם ותשימו אותם על לבבכם ועל נפשכם וקשרתם אותם וגו'. כמאמר הנביא הציבי לך ציונים. או יאמר בסבת שתשכחו דברי. וסרתם ועבדתם. תגלו מעל אדמתכם. ולכן ראוי לכם שתזכרו דברי ותשימו אותם על לבבכם ותשמרו מצות תפלין ומזוזה. בענין שבזה תשבו בבתיכם. וזהו למען ירבו ימיכם וגו'. וזאת הפרשה היא כעין פרשת שמע ישראל. ולכן כמו שאמר שם בכל לבבך ובכל נפשך. כן אמר בכאן על לבבכם ועל נפשכם. וכן פירש בה ענין תפלין ומזוזה ואמר וקשרתם אותם. וכנגד ושננתם לבניך אמר ולמדתם אותם את בניכם. אלא שפרשה שמע ישראל היא פרשת היחוד ויש בה סוד האהבה. ולכן אמר בה ואהבת את ה' אלהיך. אבל פרשה זו היא סוד היראה. ולכן התחיל בה והיה אם שמוע תשמעו דרך גיזום. אם תשמעו הרי טוב. ואם לאו וחרה אף ה' בכם וגו': ולכן תמצא כי פרשת שמע ישראל נאמרה בלשון יחיד ואהבת את ה' אלהיך וגו'. אשר אנכי מצוך היום ושננתם לבניך וגו' וכן כל הפרשה. לפי שהיא סוד האהבה. והאהבה היא סוד הייחוד. כי אהב"ה עולה במספר כמו אח"ד למספר י"ג. בסוד י"ג מדות בסוד אחדות. לרמוז שהאוהב את השם אין חלוק בלבו. ואע"פ שיהיו אוהבים את השם אלף אלפי רבבות הם כולם חשובים כאיש אחד. ולכן פרשת הייחוד נאמרה בלשון יחיד. אבל פרשה זו שהיא סוד היראה נאמרה בלשון רבים. אם שמוע תשמעו וקשרתם אותם ולמדתם אותם. לפי שכיון שעובדים מיראה אין העבודה שלימה. והרי לבו חלוק על המקום כאלו הם רבים. ועכ"ז היא אחת ממצות התורה ליראה את השם הנכבד. ואע"פ שתהיה מצד יראת עונש בתחלה. לסוף יבא לידי אהבה. אחר שהיא העבודה השלימה. ואלו המצות תלויות בתפלה. כמו שכתב הקדוש רשב"י ז"ל כי בתפלה תלויות שש מצות. והמכוין בכל יום בהם הוא כאלו קיים ת"ר מצות בכל יום. הראשון ליראה את השם הנכבד. וזהו בזכירת הקרבנות ובשירי דוד שהם סוד היראה. והשני לברך את השם ביוצר אור יוצר המאורות. והשלישי לאהבה את השם בברכת אהבת עולם אהבתנו וכן בפסוק ואהבת את ה'. והרביעי לייחד את השם בפסוק שמע ישראל. והחמישי למסור נפשו על קדושת השם בפסוק ואהבת. כאומרו ובכל נפשך ואפילו הוא נוטל את נפשך. ובנפילת אפים כשאומר אליך ה' נפשי אשא. שאז צריך למסור נפשו על קדושת השם בכוונה כאומרו כי עליך הורגנו כל היום. והששי לברך הכהן את העם בברכת כהנים. ואלו הן ששהמצות תלויות בתפלה שקולות כנגד שש [מאות] מצות. והשנים מהם תלויות בפרשה שמע ישראל שהיא לאהבה את השם. בפרשה והיה אם שמוע תשמעו ליראה את השם: אח"כ אמר כי אם שמור תשמרון את כל המצוה הזאת. ולא אמר את המצוה הזאת. אלא את כל המצוה הזאת. לכלול בכאן שתי מצות הנזכרות. והם לאהבה את השם. וליראה אותו. כי באומרו בכל לבבכם ובכל נפשכם. נכלל כאן סוד האהבה התלויה בלב ובנפש. כאומרו ואהבת את ה' אלהיך בכל לבבך ובכל נפשך. ונכלל בכאן גם כן סוד היראה כמו שפירשנו. אבל לפי שעיקר העבודה היא העובד האהבה. לכן אמר לאהבה את ה'. ולדבקה בו אפילו מיראה. כאומרם מתוך שלא לשמה בא לשמה. ולכן בשכר זה והוריש ה' את הגוים האלה מפניכם. ואמר כל מקום אשר תדרוך כף רגלכם לכם יהיה. לחתום הפרשה סופה בתחלתה ותחלתה בסופה כשלהבת קשורה בגחלת. ולפי שבתחלת הפרשה אמר והיה עקב תשמעון. שזה רמז למצות שאדם דש בעקביו. וכן הוא רמז למצות שמקיימים בעפר. כגון ושפך את דמו וכסהו בעפר. וכן לא תחרוש בשור ובחמור וכיוצא בהם. אמר שאם ישמרו אותם. כל המקום אשר ידרכו בו להם יהיה. וכן בשכר אלו המצות הנרמזות בעפר. תרשו את הארץ. וזהו פחדכם ומוראכם יתן ה' אלהיכם על פני כל הארץ אשר תדרכו בה. בשכר דריסת הרגל של המצות שאדם דש בעקביו. וזהו כאשר דבר לכם שאמר והיה עקב תשמעון וגו'. וברך פרי בטנך על האדמה אשר נשבע לאבותיך לתת לך: ראה אנכי. לפי שאמר למעלה והיה אם שמוע תשמעו אל מצותי ונתתי מטר ארצכם בעתו. ואם לא תשמעו ועצר את השמים. וכאן נכללו כל הברכות והקללות. כמו שפירשתי בפרשת בחוקותי. לכן סמך מיד ואמר ראה אנכי נותן לפניכם היום. בזאת הפרשה שלמעלה ברכה וקללה. את הברכה אשר תשמעון. כמו שאמר והיה אם שמוע תשמעו ונתתי מטר ארצכם. והקללה אם לא תשמעון. כמו שאמר השמרו לכם פן יפתה לבבכם וגו' וחרה אף ה' בכם. ולכן אמר בכאן וסרתם מן הדרך ללכת אחרי אלהים אחרים. כמו שאמר למעלה וסרתם ועבדתם אלהים אחרים: ואמר ראה אנכי בלשון יחיד. ואחר כך אמר נותן לפניכם לשון רבים. להודיע לנו עיקר גדול בשורש האמונה ובמעלת ישראל. אע"פ שהם רבים הם כמו יחיד. לפי שנחצבה נפשם מאל אחד. וכמו שאמרו עשו שש נפשות [היו לו] ואמר בהן נפשות לשון רבים. לפי שהיו עובדים אלוהות הרבה. ויעקב היו בניו שבעים וכתב בהם נפש לשון יחיד. לפי שבאין מכח אל אחד. ולכן תמצא בתורה שפעמים מדבר עמהם בלשון יחיד לא יהיה לך אלהים אחרים. ובמקום אחר כתיב. לא תעשו לכם אלילים. להורות על מעלתם שאע"פ שהם רבים הם כמו יחיד. ולכן פעמים מדבר עמהם בלשון יחיד ופעמים לשון רבים. ובזה ובזה יחידו של עולם מצטרף עמהם. ולכן אמר במסכת אבות עשרה שיושבים ועוסקים בתורה שכינה עמהם וכו'. ומנין אפילו חמשה ומנין אפילו אחד וכו'. להורות שרבים הם כמו יחיד. והיחיד הוא כמו רבים. ובכולם השם מצטרף עמהם שהוא יחידו של עולם. וכן הוא כמו רבים כי מלא כל הארץ כבודו. וי"א כי ראה אנכי. אמר כנגד השכל שהוא יחיד. לפי שזאת הראיה היא ראיית השכל. ולכן אמר ראה לשון יחיד כמדבר עם השכל. ולפניכם אמר כנגד כחותיו שהם רבים. וירמוז בזה כי עיקר התורה תלויה באמונה. כאומרו השכל וידוע אותי. וזהו ראה אנכי. ראה בעין השכל כי אנכי ה' אלהיך. וזהו ראה אנכי. ונותן לפניכם. הוא כנגד שאר מצות התלויות במעשה. לעשות ושלא לעשות. וזה כלול באומרו ברכה וקללה. ופירש הדבר ואמר הברכה אשר תשמעו אל מצות ה'. והקללה אם לא תשמעו. וחותם שזה בכלל לא תעשה. ועוד אני סבור שאמר ראה אנכי נותן לפניכם לשון רבים ולשון יחיד. לרמוז למה שכתבתי למעלה בסוד האהבה והיראה. הרמוזות בפרשת שמע ישראל ובפרשת והיה אם שמוע. כי ענין אהבה הוא כמו אחד. ולכן באו כל דברי אותה פרשה בלשון יחיד. אבל בענין היראה שאמר שהיא פרשת והיה אם שמוע. שהיא לשון גיזום כתיב בה לשון רבים. לפי שכבר לבו חלוק. ולכן אמר בכאן ראה אנכי נותן לפניכם לשון יחיד ולשון רבים. להורות שבפרשה שעברה כלול בה ענין האהבה הבאה בלשון יחיד. וכלול בה ענין היראה הבאה בלשון רבים. וזהו ראה והסתכל ענין האהבה הרמוזה בלשון יחיד. שהיא הברכה אשר תשמעון. וכן ראוי לך להדבק באהבת השם שהיא סוד ה' אחד. ובה תלויה הברכה והקדושה. ולכן לא נאמר כי טוב בשני. לפי שאין טוב אלא באחד. אבל בענין היראה שלבו חלוק עם השם. נאמר בו לשון רבים. התרחק ממנו. שהיא נכללת בכלל והקללה אם לא תשמעו. כאומרו למעלה וחרה אף ה' בכם. וזהו ראה אנכי נותן לפניכם לשון יחיד ולשון רבים. ולכן פירש מיד הדבר ואמר והיה כי יביאך ה' ונתת את הברכה על הר גריזים. שהיא ברוך האיש אשר לא יעשה פסל ומסכה. ואת הקללה על הר עיבל שהיא ארור האיש אשר יעשה פסל ומסכה. וזהו הברכה אשר תשמעו. והקללה אם לא תשמעו: ולכן אחר שכל הדברים אמורים בלשון ארור ובלשון ברוך. כי אתם עוברים את הירדן וגו' ושמרתם לעשות את כל החוקים האלה. ולפי שהתורה כולה בכלל ע"ז אמר אלה החוקים והמשפטים אשר תשמרון לעשות וגו' אבד תאבדון וגו'. באופן שבעקירת ע"ז תשמרו כל התורה כולה. וכל זה לפי שהיה ירא מהם שאחר ביאתם לארץ שיטעו אחר ע"ז. ולכן אמר להם אבד תאבדון את כל המקומות. כי לא יספיק לכם עקירת הע"ז עצמה. אלא המקומות שעבדו שם הגוים. וכל זה לפי שהיה ירא מהם שאחר ביאתם לארץ שיטעו אחר ע"ז. ולכן אמר להם אבד תאבדון את כל המקומות. כי לא שאני ירא שאתם יורשים אותם. אלא את אלהיהם. לרמוז שבכניסתם לארץ ירשו אלהיהם ויטעו אחר ע"ז. ויהיו יורשים אותם כאלו באה להם מנחלת אבותם. ולכן ונתצתם את מזבחותם ופסילי אלהיהם תגדעון. בענין שלא ישאר להם שם ושארית:

תנ"ך על הפרק

תנ"ך על הפרק

תוכן עניינים

ניווט בפרקי התנ"ך