תנ"ך על הפרק - דברים יא - בכור שור

תנ"ך על הפרק

דברים יא

164 / 929
היום

הפרק

שבחה של ארץ ישראל, פרשת "והיה אם שמוע", הבטחת ה' לעם ישראל על ירושת הארץ

וְאָ֣הַבְתָּ֔ אֵ֖ת יְהוָ֣ה אֱלֹהֶ֑יךָ וְשָׁמַרְתָּ֣ מִשְׁמַרְתּ֗וֹ וְחֻקֹּתָ֧יו וּמִשְׁפָּטָ֛יו וּמִצְוֺתָ֖יו כָּל־הַיָּמִֽים׃וִֽידַעְתֶּם֮ הַיּוֹם֒ כִּ֣י ׀ לֹ֣א אֶת־בְּנֵיכֶ֗ם אֲשֶׁ֤ר לֹֽא־יָדְעוּ֙ וַאֲשֶׁ֣ר לֹא־רָא֔וּ אֶת־מוּסַ֖ר יְהוָ֣ה אֱלֹהֵיכֶ֑ם אֶת־גָּדְל֕וֹ אֶת־יָדוֹ֙ הַחֲזָקָ֔ה וּזְרֹע֖וֹ הַנְּטוּיָֽה׃וְאֶת־אֹֽתֹתָיו֙ וְאֶֽת־מַעֲשָׂ֔יו אֲשֶׁ֥ר עָשָׂ֖ה בְּת֣וֹךְ מִצְרָ֑יִם לְפַרְעֹ֥ה מֶֽלֶךְ־מִצְרַ֖יִם וּלְכָל־אַרְצֽוֹ׃וַאֲשֶׁ֣ר עָשָׂה֩ לְחֵ֨יל מִצְרַ֜יִם לְסוּסָ֣יו וּלְרִכְבּ֗וֹ אֲשֶׁ֨ר הֵצִ֜יף אֶת־מֵ֤י יַם־סוּף֙ עַל־פְּנֵיהֶ֔ם בְּרָדְפָ֖ם אַחֲרֵיכֶ֑ם וַיְאַבְּדֵ֣ם יְהוָ֔ה עַ֖ד הַיּ֥וֹם הַזֶּֽה׃וַאֲשֶׁ֥ר עָשָׂ֛ה לָכֶ֖ם בַּמִּדְבָּ֑ר עַד־בֹּאֲכֶ֖ם עַד־הַמָּק֥וֹם הַזֶּֽה׃וַאֲשֶׁ֨ר עָשָׂ֜ה לְדָתָ֣ן וְלַאֲבִירָ֗ם בְּנֵ֣י אֱלִיאָב֮ בֶּן־רְאוּבֵן֒ אֲשֶׁ֨ר פָּצְתָ֤ה הָאָ֙רֶץ֙ אֶת־פִּ֔יהָ וַתִּבְלָעֵ֥ם וְאֶת־בָּתֵּיהֶ֖ם וְאֶת־אָהֳלֵיהֶ֑ם וְאֵ֤ת כָּל־הַיְקוּם֙ אֲשֶׁ֣ר בְּרַגְלֵיהֶ֔ם בְּקֶ֖רֶב כָּל־יִשְׂרָאֵֽל׃כִּ֤י עֵֽינֵיכֶם֙ הָֽרֹאֹ֔ת אֶת־כָּל־מַעֲשֵׂ֥ה יְהוָ֖ה הַגָּדֹ֑ל אֲשֶׁ֖ר עָשָֽׂה׃וּשְׁמַרְתֶּם֙ אֶת־כָּל־הַמִּצְוָ֔ה אֲשֶׁ֛ר אָנֹכִ֥י מְצַוְּךָ֖ הַיּ֑וֹם לְמַ֣עַן תֶּחֶזְק֗וּ וּבָאתֶם֙ וִֽירִשְׁתֶּ֣ם אֶת־הָאָ֔רֶץ אֲשֶׁ֥ר אַתֶּ֛ם עֹבְרִ֥ים שָׁ֖מָּה לְרִשְׁתָּֽהּ׃וּלְמַ֨עַן תַּאֲרִ֤יכוּ יָמִים֙ עַל־הָ֣אֲדָמָ֔ה אֲשֶׁר֩ נִשְׁבַּ֨ע יְהוָ֧ה לַאֲבֹתֵיכֶ֛ם לָתֵ֥ת לָהֶ֖ם וּלְזַרְעָ֑ם אֶ֛רֶץ זָבַ֥ת חָלָ֖ב וּדְבָֽשׁ׃כִּ֣י הָאָ֗רֶץ אֲשֶׁ֨ר אַתָּ֤ה בָא־שָׁ֙מָּה֙ לְרִשְׁתָּ֔הּ לֹ֣א כְאֶ֤רֶץ מִצְרַ֙יִם֙ הִ֔וא אֲשֶׁ֥ר יְצָאתֶ֖ם מִשָּׁ֑ם אֲשֶׁ֤ר תִּזְרַע֙ אֶֽת־זַרְעֲךָ֔ וְהִשְׁקִ֥יתָ בְרַגְלְךָ֖ כְּגַ֥ן הַיָּרָֽק׃וְהָאָ֗רֶץ אֲשֶׁ֨ר אַתֶּ֜ם עֹבְרִ֥ים שָׁ֙מָּה֙ לְרִשְׁתָּ֔הּ אֶ֥רֶץ הָרִ֖ים וּבְקָעֹ֑ת לִמְטַ֥ר הַשָּׁמַ֖יִם תִּשְׁתֶּה־מָּֽיִם׃אֶ֕רֶץ אֲשֶׁר־יְהוָ֥ה אֱלֹהֶ֖יךָ דֹּרֵ֣שׁ אֹתָ֑הּ תָּמִ֗יד עֵינֵ֨י יְהוָ֤ה אֱלֹהֶ֙יךָ֙ בָּ֔הּ מֵֽרֵשִׁית֙ הַשָּׁנָ֔ה וְעַ֖ד אַחֲרִ֥ית שָׁנָֽה׃וְהָיָ֗ה אִם־שָׁמֹ֤עַ תִּשְׁמְעוּ֙ אֶל־מִצְוֺתַ֔י אֲשֶׁ֧ר אָנֹכִ֛י מְצַוֶּ֥ה אֶתְכֶ֖ם הַיּ֑וֹם לְאַהֲבָ֞ה אֶת־יְהוָ֤ה אֱלֹֽהֵיכֶם֙ וּלְעָבְד֔וֹ בְּכָל־לְבַבְכֶ֖ם וּבְכָל־נַפְשְׁכֶֽם׃וְנָתַתִּ֧י מְטַֽר־אַרְצְכֶ֛ם בְּעִתּ֖וֹ יוֹרֶ֣ה וּמַלְק֑וֹשׁ וְאָסַפְתָּ֣ דְגָנֶ֔ךָ וְתִֽירֹשְׁךָ֖ וְיִצְהָרֶֽךָ׃וְנָתַתִּ֛י עֵ֥שֶׂב בְּשָׂדְךָ֖ לִבְהֶמְתֶּ֑ךָ וְאָכַלְתָּ֖ וְשָׂבָֽעְתָּ׃הִשָּֽׁמְר֣וּ לָכֶ֔ם פֶּ֥ן יִפְתֶּ֖ה לְבַבְכֶ֑ם וְסַרְתֶּ֗ם וַעֲבַדְתֶּם֙ אֱלֹהִ֣ים אֲחֵרִ֔ים וְהִשְׁתַּחֲוִיתֶ֖ם לָהֶֽם׃וְחָרָ֨ה אַף־יְהוָ֜ה בָּכֶ֗ם וְעָצַ֤ר אֶת־הַשָּׁמַ֙יִם֙ וְלֹֽא־יִהְיֶ֣ה מָטָ֔ר וְהָ֣אֲדָמָ֔ה לֹ֥א תִתֵּ֖ן אֶת־יְבוּלָ֑הּ וַאֲבַדְתֶּ֣ם מְהֵרָ֗ה מֵעַל֙ הָאָ֣רֶץ הַטֹּבָ֔ה אֲשֶׁ֥ר יְהוָ֖ה נֹתֵ֥ן לָכֶֽם׃וְשַׂמְתֶּם֙ אֶת־דְּבָרַ֣י אֵ֔לֶּה עַל־לְבַבְכֶ֖ם וְעַֽל־נַפְשְׁכֶ֑ם וּקְשַׁרְתֶּ֨ם אֹתָ֤ם לְאוֹת֙ עַל־יֶדְכֶ֔ם וְהָי֥וּ לְטוֹטָפֹ֖ת בֵּ֥ין עֵינֵיכֶֽם׃וְלִמַּדְתֶּ֥ם אֹתָ֛ם אֶת־בְּנֵיכֶ֖ם לְדַבֵּ֣ר בָּ֑ם בְּשִׁבְתְּךָ֤ בְּבֵיתֶ֙ךָ֙ וּבְלֶכְתְּךָ֣ בַדֶּ֔רֶךְ וּֽבְשָׁכְבְּךָ֖ וּבְקוּמֶֽךָ׃וּכְתַבְתָּ֛ם עַל־מְזוּז֥וֹת בֵּיתֶ֖ךָ וּבִשְׁעָרֶֽיךָ׃לְמַ֨עַן יִרְבּ֤וּ יְמֵיכֶם֙ וִימֵ֣י בְנֵיכֶ֔ם עַ֚ל הָֽאֲדָמָ֔ה אֲשֶׁ֨ר נִשְׁבַּ֧ע יְהוָ֛ה לַאֲבֹתֵיכֶ֖ם לָתֵ֣ת לָהֶ֑ם כִּימֵ֥י הַשָּׁמַ֖יִם עַל־הָאָֽרֶץ׃כִּי֩ אִם־שָׁמֹ֨ר תִּשְׁמְר֜וּן אֶת־כָּל־הַמִּצְוָ֣ה הַזֹּ֗את אֲשֶׁ֧ר אָנֹכִ֛י מְצַוֶּ֥ה אֶתְכֶ֖ם לַעֲשֹׂתָ֑הּ לְאַהֲבָ֞ה אֶת־יְהוָ֧ה אֱלֹהֵיכֶ֛ם לָלֶ֥כֶת בְּכָל־דְּרָכָ֖יו וּלְדָבְקָה־בֽוֹ׃וְהוֹרִ֧ישׁ יְהוָ֛ה אֶת־כָּל־הַגּוֹיִ֥ם הָאֵ֖לֶּה מִלִּפְנֵיכֶ֑ם וִֽירִשְׁתֶּ֣ם גּוֹיִ֔ם גְּדֹלִ֥ים וַעֲצֻמִ֖ים מִכֶּֽם׃כָּל־הַמָּק֗וֹם אֲשֶׁ֨ר תִּדְרֹ֧ךְ כַּֽף־רַגְלְכֶ֛ם בּ֖וֹ לָכֶ֣ם יִהְיֶ֑ה מִן־הַמִּדְבָּ֨ר וְהַלְּבָנ֜וֹן מִן־הַנָּהָ֣ר נְהַר־פְּרָ֗ת וְעַד֙ הַיָּ֣ם הָֽאַחֲר֔וֹן יִהְיֶ֖ה גְּבֻלְכֶֽם׃לֹא־יִתְיַצֵּ֥ב אִ֖ישׁ בִּפְנֵיכֶ֑ם פַּחְדְּכֶ֨ם וּמֽוֹרַאֲכֶ֜ם יִתֵּ֣ן ׀ יְהוָ֣ה אֱלֹֽהֵיכֶ֗ם עַל־פְּנֵ֤י כָל־הָאָ֙רֶץ֙ אֲשֶׁ֣ר תִּדְרְכוּ־בָ֔הּ כַּאֲשֶׁ֖ר דִּבֶּ֥ר לָכֶֽם׃רְאֵ֗ה אָנֹכִ֛י נֹתֵ֥ן לִפְנֵיכֶ֖ם הַיּ֑וֹם בְּרָכָ֖ה וּקְלָלָֽה׃אֶֽת־הַבְּרָכָ֑ה אֲשֶׁ֣ר תִּשְׁמְע֗וּ אֶל־מִצְוֺת֙ יְהוָ֣ה אֱלֹֽהֵיכֶ֔ם אֲשֶׁ֧ר אָנֹכִ֛י מְצַוֶּ֥ה אֶתְכֶ֖ם הַיּֽוֹם׃וְהַקְּלָלָ֗ה אִם־לֹ֤א תִשְׁמְעוּ֙ אֶל־מִצְוֺת֙ יְהוָ֣ה אֱלֹֽהֵיכֶ֔ם וְסַרְתֶּ֣ם מִן־הַדֶּ֔רֶךְ אֲשֶׁ֧ר אָנֹכִ֛י מְצַוֶּ֥ה אֶתְכֶ֖ם הַיּ֑וֹם לָלֶ֗כֶת אַחֲרֵ֛י אֱלֹהִ֥ים אֲחֵרִ֖ים אֲשֶׁ֥ר לֹֽא־יְדַעְתֶּֽם׃וְהָיָ֗ה כִּ֤י יְבִֽיאֲךָ֙ יְהוָ֣ה אֱלֹהֶ֔יךָ אֶל־הָאָ֕רֶץ אֲשֶׁר־אַתָּ֥ה בָא־שָׁ֖מָּה לְרִשְׁתָּ֑הּ וְנָתַתָּ֤ה אֶת־הַבְּרָכָה֙ עַל־הַ֣ר גְּרִזִ֔ים וְאֶת־הַקְּלָלָ֖ה עַל־הַ֥ר עֵיבָֽל׃הֲלֹא־הֵ֜מָּה בְּעֵ֣בֶר הַיַּרְדֵּ֗ן אַֽחֲרֵי֙ דֶּ֚רֶךְ מְב֣וֹא הַשֶּׁ֔מֶשׁ בְּאֶ֙רֶץ֙ הַֽכְּנַעֲנִ֔י הַיֹּשֵׁ֖ב בָּעֲרָבָ֑ה מ֚וּל הַגִּלְגָּ֔ל אֵ֖צֶל אֵלוֹנֵ֥י מֹרֶֽה׃כִּ֤י אַתֶּם֙ עֹבְרִ֣ים אֶת־הַיַּרְדֵּ֔ן לָבֹא֙ לָרֶ֣שֶׁת אֶת־הָאָ֔רֶץ אֲשֶׁר־יְהוָ֥ה אֱלֹהֵיכֶ֖ם נֹתֵ֣ן לָכֶ֑ם וִֽירִשְׁתֶּ֥ם אֹתָ֖הּ וִֽישַׁבְתֶּם־בָּֽהּ׃וּשְׁמַרְתֶּ֣ם לַעֲשׂ֔וֹת אֵ֥ת כָּל־הַֽחֻקִּ֖ים וְאֶת־הַמִּשְׁפָּטִ֑ים אֲשֶׁ֧ר אָנֹכִ֛י נֹתֵ֥ן לִפְנֵיכֶ֖ם הַיּֽוֹם׃

מאמרים על הפרק

מאמר על הפרק

מאת:

פירושים על הפרק

פירוש על הפרק

מאת: ,
כי לא את בניכם. כלומ' אין בניכם ראוים ליענש על המצות ככם, הרי אתם ראיתם את מוסרו ומעשיו בעיניכם. ולא לפטור את הבנים בא: ויאבדם [ה'] עד היום הזה. כלומר עדיין היום זה לא שבו לאיתנם ולחזקם שהיו מתחילה, כי עדיין הם כנועים ואבודים ומתי מעט מאותה מכה: בקרב כל ישראל. וכולם ראו את הדבר בעיניהם. ורבותי דרשו שאפי' מה שהיה בקרב ישראל, נתגלגל אל פתח הארץ להיות נבלע, ואפי' שאלו מחט שלהם: כי עיניכם הרואות. ולפיכך אל תעשו יותר: למען תחזקו. אינו אומ' תעשו המצות למען תחזקו, כי א"כ תעשו על מנת לקבל פרס. אלא עשו את המצות מאהבה, למען דבר זה תחזקו. ואין למען רהוט על תיבה של אחריו אלא עומד בעצמו. וכן למען תאריכון ימים, כלומ' ולמען דבר זה תאריכו ימים כאדם שמבשר: לא כארץ מצרים היא. שהיא ארץ המישור ואין בה הרים אלא כמו בקעה אחת והנילוס עובר על פניה וכשאדם רוצה להשקות שדהו, בא אל שפת הנהר ופתח גדודי הנהר שכנגד שדהו ברגלו, והמים נמשכים מן הנהר על פני השדה. ומשקהו וחוזר וסותם פתח הגידוד שלא ישטפו מים את הזרע, כמו שעושין בגני הירק שעושין על שפת הנהר: ארץ הרים ובקעות. ואין אדם יכול להשקות מן הנהר, כי איך יעלו מי הנהר על ההר? ולכך אין לך תקנה אלא על ידי גשמים. ולפי שאתם צריכים לי לגשמים השמרו לקיים מצותי, כדי שאתן גשמים בעתם. ועוד שזהו שבחה של ארץ ישראל, שארץ ששותה מי גשמים מתברכת יותר מאותה ששותה מן הנהרות. שמי גשמים מתוקים וקלים, שמתוך קליתם עולים כנגד רתיחת השמש ומשקים את הארץ. והמלוחים מתוך כבידותם אינם יכולים לעלות. אבל במי נהר אי אפשר שלא יתערבו המלוחים בהם, ושורפת קצת הזרעים ונעשים מרים; כי רתיחת השמש מעלה המים, כמו שתראה אם יש מעט מים בשולי הקדירה, שתמצא הכיסוי לח והמים נוטפים משם כשמרתיחים אותם. ומה שהיא ארץ הרים, גם זה שבח שיכול לזרוע ראש ההר וצדדיו. וגם פירות הרים מתוקים מפני השמש שזורחת תדיר עליהם, דכתי' וממגד תבואות שמש [וגו'] וממגד גבעות עולם, כי השמש והגבעות גורמים לפירות שיהו מגדים ומתוקים: ארץ אשר ה' אלהיך דורש אותה. לפקוד אותה ואת יושביה ולדקדק במעשיהם: תמיד עיני ה' אלהיך בה. לבדקם שאינם ניזונים אלא על פי מעשיהם. ואומר הק' כשהוא פוקד אותם: והיה אם שמוע תשמעו אל מצותי. אני אתן גשמים ומטר ארצכם בעתו בעת הצורך לתבואות, ולפיכך צריך אתה להזהר במצות: יורה. במרחשון וזהו תחילת הגשמים ומורה את הבריות להטיח גגותיהם ולכך נקרא יורה לשון הוראה. זו בא להצמיח את הזרעים: מלקוש. בניסן ויורד על המלילות והקשים למלאות לגמור התבואה ולמלאות הקש בגרגיר התבואה. ורבותי' דרשו בעתו ליל רביעיו' וליל שבתות, שאין אדם יוצא מפחד לילית כדאית' בפסחים: ואספת דגנך תירושך ויצהרך. כלומ' ואחר כך לא ירדו גשמים עליך כל זמן שאתה בשדה, שסימן קללה הם, דכתי' הלא קציר חטים היום ואקרא אל ה' ויתן קולות ומטר ודעו וראו כי רעתכם רבה. כדאית' בהעני' הגה"ה: בעתו. מפר' והולך: ונתתי עשב בשדך. שירדו הגשמים אחר אסיפת תבואה להצמיח עשבים בארץ לצורך הבהמה כי בשעת אסיפה תאכל מן העומדים ומן הקש ומן התבואה שהרי אמרה תורה לא תחסום שור בדישו: ואכלת ושבעת. שיספיק לך כל צורכך. ורבותי' דרשו מכאן שצריך אדם לתת תבן לבהמתו קודם שיאכל משום דכתי' ונתתי עשב בשדה לבהמת' והדר ואכלת ושבעת. וכן מצמיח חציר לבהמה [וגו'] להוציא לחם מן הארץ. וכן הק' עושה מקדים שחת בשדה שהוא לבהמה ואח"כ בא הגרגיר שהוא לצורך האדם. לפי שאין הבהמה יודעת לקצור ולאסוף כמו אדם הק' מקדים לה מאכלה כי רחמיו על כל מעשיו: השמרו לכם פן יפתה לבבכם. שמא תפתה ביצרך מתוך המאכל והמשתה: וסרתם. מן הדרך הישר: ועצר את השמים. כל זמן שאתה עובד הק' הוא זן אותך. אבל אם אתה עובד אלהים אחרים לא יזון אותך כדי לעובדם. הן יזונו אותך אם יוכלו: ואבדתם מהרה. מהרה, דהק' תמני מאה וחמשין: ולפי שלא תבא לידי כך ושמתם את דברי אלה [וגו'] בשבתך בביתך. כי אילו ד' מידות שאדם מתנהג בהם, הליכה והשיבה הסיבה וקימא שהיא עמידה. בזו הפרש' כת' בין תפילין ומזוזה ותלמוד תורה, ובפרש' שמע תפילין בין תלמ' תורה ומזוזה, ואיתקש תפילין לתלמוד תורה בין בפרשה ראשונ' בין פרש' שנייה, ומזוזה לא איתקש אלא בפרשה שנייה. ובתפילין נשים פטורות, דילפינן מתלמו' תורה, דכתי' ביה ולמדתם אותם את בניכם ולא את בנותיכם. ובמזונות חייבו', דכתי' למען ירבו ימיכם, ונשים בעו חיי', כדאית' בקידושין: למען ירבו ימיכם. למען דבר זה ירבו ימיכם שלא תגלו מעל הארץ: כי אם שמור תשמרון. תורישו כל הגוים האלה, ואין מערער עליכם כלום: ופחדכם ומוראכם. יהיה על פני כל הארץ ואין שטן ואין פגע רע, ותאריכו ימים על האדמה כימי השמים על הארץ: חסלת והיה עקב ראה אנכי. עד כאן תוכחותיו על יראת השמים, מכאן ואילך מתחיל לסדר המצות, לפיכך הוא מתחיל לומ' ראה אנכי נותן לפניכם היום ותבחרו לכם את הישר בעיניכם. אם תבחרו שמירת המצות, תהיה לכם ברכה ותתברכו, ואם חילוף חילוף, כדמפר' ואזיל. ורבותי' פי' והברכה בידם דהכל בידי שמים חוץ מיראת שמים. ומיהו אם בא לטהר מסייעין אותו כל כך כמו שאמ' רבותי', ואם לטמא פותחין לו, אבל אין מסייעין אותו כל כך. מיהו תחילת הטהרה והטומ' מדעת האדם, ולכך אומ' למה תתעינו ה' מדרכיו [וכתי'] אתה הסיבות את לבם אחורנית, שאתה פותח להם, ועוד שאתה נותן שלוה לרשעים וממתין להם, לכך לבם מלא רע וחוללות כדכתי' איש בער לא ידע וכסיל [לא יבין את זאת]. וגם לפי שיש רשעים שמגיע עליהם כמעש' הצדיקי'. והברכה ועשיתי את אשר בחוקיי תלכו שאייסר אתכם עד שתיאותו לעשות הטוב. ואתה הסיבות את לבם אחורנית מפ' רב חייוג בע"א דאוידעו קאמ', והרי קאמ' שלח האש וישובו בתשובה וידעו כי אתה הסיבות אל לבם אחור' מן הע"ז והחזרתם בתשובה: ונתת את הברכה על הר גריזים. שיהו ששה מהשבטים על הר גריזים והלוים פותחים בברוך ומהפכים פניהם כלפי הר גריזים, וששה בהר עב, כדכתי' בוהיה כי תבוא, ומפורש בסוטה. זה יהיה זכרון, המקיימין מבורכים והמפירים בארור: הלא המה בעבר. ועתה נותן סימן היכן אותם הרים:

תנ"ך על הפרק

תנ"ך על הפרק

תוכן עניינים

ניווט בפרקי התנ"ך