תנ"ך על הפרק - דברים ח - אברבנאל

תנ"ך על הפרק

דברים ח

161 / 929
היום

הפרק

קִיּוּם הַמִּצְוֹת מְחַיֶּה, זִכָּרוֹן נִסֵּי הַמִּדְבָּר, הָאָרֶץ הַטֹּבָה וּבִרְכָתָהּ וָעוֹד

כָּל־הַמִּצְוָ֗ה אֲשֶׁ֨ר אָנֹכִ֧י מְצַוְּךָ֛ הַיּ֖וֹם תִּשְׁמְר֣וּן לַעֲשׂ֑וֹת לְמַ֨עַן תִּֽחְי֜וּן וּרְבִיתֶ֗ם וּבָאתֶם֙ וִֽירִשְׁתֶּ֣ם אֶת־הָאָ֔רֶץ אֲשֶׁר־נִשְׁבַּ֥ע יְהוָ֖ה לַאֲבֹתֵיכֶֽם׃וְזָכַרְתָּ֣ אֶת־כָּל־הַדֶּ֗רֶךְ אֲשֶׁ֨ר הֹלִֽיכֲךָ֜ יְהוָ֧ה אֱלֹהֶ֛יךָ זֶ֛ה אַרְבָּעִ֥ים שָׁנָ֖ה בַּמִּדְבָּ֑ר לְמַ֨עַן עַנֹּֽתְךָ֜ לְנַסֹּֽתְךָ֗ לָדַ֜עַת אֶת־אֲשֶׁ֧ר בִּֽלְבָבְךָ֛ הֲתִשְׁמֹ֥רמצותומִצְוֺתָ֖יואִם־לֹֽא׃וַֽיְעַנְּךָ֮ וַיַּרְעִבֶךָ֒ וַיַּֽאֲכִֽלְךָ֤ אֶת הַמָּן֙ אֲשֶׁ֣ר לֹא־יָדַ֔עְתָּ וְלֹ֥א יָדְע֖וּן אֲבֹתֶ֑יךָ לְמַ֣עַן הוֹדִֽעֲךָ֗ כִּ֠י לֹ֣א עַל־הַלֶּ֤חֶם לְבַדּוֹ֙ יִחְיֶ֣ה הָֽאָדָ֔ם כִּ֛י עַל־כָּל־מוֹצָ֥א פִֽי־יְהוָ֖ה יִחְיֶ֥ה הָאָדָֽם׃שִׂמְלָ֨תְךָ֜ לֹ֤א בָֽלְתָה֙ מֵֽעָלֶ֔יךָ וְרַגְלְךָ֖ לֹ֣א בָצֵ֑קָה זֶ֖ה אַרְבָּעִ֥ים שָׁנָֽה׃וְיָדַעְתָּ֖ עִם־לְבָבֶ֑ךָ כִּ֗י כַּאֲשֶׁ֨ר יְיַסֵּ֥ר אִישׁ֙ אֶת־בְּנ֔וֹ יְהוָ֥ה אֱלֹהֶ֖יךָ מְיַסְּרֶֽךָּ׃וְשָׁ֣מַרְתָּ֔ אֶת־מִצְוֺ֖ת יְהוָ֣ה אֱלֹהֶ֑יךָ לָלֶ֥כֶת בִּדְרָכָ֖יו וּלְיִרְאָ֥ה אֹתֽוֹ׃כִּ֚י יְהוָ֣ה אֱלֹהֶ֔יךָ מְבִֽיאֲךָ֖ אֶל־אֶ֣רֶץ טוֹבָ֑ה אֶ֚רֶץ נַ֣חֲלֵי מָ֔יִם עֲיָנֹת֙ וּתְהֹמֹ֔ת יֹצְאִ֥ים בַּבִּקְעָ֖ה וּבָהָֽר׃אֶ֤רֶץ חִטָּה֙ וּשְׂעֹרָ֔ה וְגֶ֥פֶן וּתְאֵנָ֖ה וְרִמּ֑וֹן אֶֽרֶץ־זֵ֥ית שֶׁ֖מֶן וּדְבָֽשׁ׃אֶ֗רֶץ אֲשֶׁ֨ר לֹ֤א בְמִסְכֵּנֻת֙ תֹּֽאכַל־בָּ֣הּ לֶ֔חֶם לֹֽא־תֶחְסַ֥ר כֹּ֖ל בָּ֑הּ אֶ֚רֶץ אֲשֶׁ֣ר אֲבָנֶ֣יהָ בַרְזֶ֔ל וּמֵהֲרָרֶ֖יהָ תַּחְצֹ֥ב נְחֹֽשֶׁת׃וְאָכַלְתָּ֖ וְשָׂבָ֑עְתָּ וּבֵֽרַכְתָּ֙ אֶת־יְהוָ֣ה אֱלֹהֶ֔יךָ עַל־הָאָ֥רֶץ הַטֹּבָ֖ה אֲשֶׁ֥ר נָֽתַן־לָֽךְ׃הִשָּׁ֣מֶר לְךָ֔ פֶּן־תִּשְׁכַּ֖ח אֶת־יְהוָ֣ה אֱלֹהֶ֑יךָ לְבִלְתִּ֨י שְׁמֹ֤ר מִצְוֺתָיו֙ וּמִשְׁפָּטָ֣יו וְחֻקֹּתָ֔יו אֲשֶׁ֛ר אָנֹכִ֥י מְצַוְּךָ֖ הַיּֽוֹם׃פֶּן־תֹּאכַ֖ל וְשָׂבָ֑עְתָּ וּבָתִּ֥ים טוֹבִ֛ים תִּבְנֶ֖ה וְיָשָֽׁבְתָּ׃וּבְקָֽרְךָ֤ וְצֹֽאנְךָ֙ יִרְבְּיֻ֔ן וְכֶ֥סֶף וְזָהָ֖ב יִרְבֶּה־לָּ֑ךְ וְכֹ֥ל אֲשֶׁר־לְךָ֖ יִרְבֶּֽה׃וְרָ֖ם לְבָבֶ֑ךָ וְשָֽׁכַחְתָּ֙ אֶת־יְהוָ֣ה אֱלֹהֶ֔יךָ הַמּוֹצִיאֲךָ֛ מֵאֶ֥רֶץ מִצְרַ֖יִם מִבֵּ֥ית עֲבָדִֽים׃הַמּוֹלִ֨יכֲךָ֜ בַּמִּדְבָּ֣ר ׀ הַגָּדֹ֣ל וְהַנּוֹרָ֗א נָחָ֤שׁ ׀ שָׂרָף֙ וְעַקְרָ֔ב וְצִמָּא֖וֹן אֲשֶׁ֣ר אֵֽין־מָ֑יִם הַמּוֹצִ֤יא לְךָ֙ מַ֔יִם מִצּ֖וּר הַֽחַלָּמִֽישׁ׃הַמַּֽאֲכִ֨לְךָ֥ מָן֙ בַּמִּדְבָּ֔ר אֲשֶׁ֥ר לֹא־יָדְע֖וּן אֲבֹתֶ֑יךָ לְמַ֣עַן עַנֹּֽתְךָ֗ וּלְמַ֙עַן֙ נַסֹּתֶ֔ךָ לְהֵיטִֽבְךָ֖ בְּאַחֲרִיתֶֽךָ׃וְאָמַרְתָּ֖ בִּלְבָבֶ֑ךָ כֹּחִי֙ וְעֹ֣צֶם יָדִ֔י עָ֥שָׂה לִ֖י אֶת־הַחַ֥יִל הַזֶּֽה׃וְזָֽכַרְתָּ֙ אֶת־יְהוָ֣ה אֱלֹהֶ֔יךָ כִּ֣י ה֗וּא הַנֹּתֵ֥ן לְךָ֛ כֹּ֖חַ לַעֲשׂ֣וֹת חָ֑יִל לְמַ֨עַן הָקִ֧ים אֶת־בְּרִית֛וֹ אֲשֶׁר־נִשְׁבַּ֥ע לַאֲבֹתֶ֖יךָ כַּיּ֥וֹם הַזֶּֽה׃וְהָיָ֗ה אִם־שָׁכֹ֤חַ תִּשְׁכַּח֙ אֶת־יְהוָ֣ה אֱלֹהֶ֔יךָ וְהָֽלַכְתָּ֗ אַחֲרֵי֙ אֱלֹהִ֣ים אֲחֵרִ֔ים וַעֲבַדְתָּ֖ם וְהִשְׁתַּחֲוִ֣יתָ לָהֶ֑ם הַעִדֹ֤תִי בָכֶם֙ הַיּ֔וֹם כִּ֥י אָבֹ֖ד תֹּאבֵדֽוּן׃כַּגּוֹיִ֗ם אֲשֶׁ֤ר יְהוָה֙ מַאֲבִ֣יד מִפְּנֵיכֶ֔ם כֵּ֖ן תֹאבֵד֑וּן עֵ֚קֶב לֹ֣א תִשְׁמְע֔וּן בְּק֖וֹל יְהוָ֥ה אֱלֹהֵיכֶֽם׃

מאמרים על הפרק


מאמר על הפרק

מאת:

פירושים על הפרק


פירוש על הפרק

כל המצוה. אשר אנכי מצוך וגו' עד שמע ישראל אתה עובר. כבר הסכימו כל המפרשי' כלם והוא האמת בעצמו שאמר כאן כל המצוה על כלל המצות עשה ולא תעשה שבאו בתור'. וכתב הרב ראב"ע אם רציתם לשמו' את המצות למען תחיון זכרו את הדרך. והרמב"ן כתב אע"פ שהזהרתי אתכם במשפטי' גם כל המצות תשמרון לעשות כי בעשייתן תחיו ורביתם וגומר. וזכרת את כל הדרך אמר כי תוכל לדעת שיש בעשיית המצוה טובה שלמה ולא יהיה צדיק נעזב ומבקש לחם. כי הש"י יפרנס אותך כבמדבר וכו'. אך אמנם ראוי שנדע למה אמר המצות בלשון יחיד אם היתה הכונה על כל המצות. ואמר שידוע הוא לחכמי' שהדבר השלם אינו אלא אחד עד כי האחד והשלם יאמר בהרדפה. ואמנם קבוץ הדברי' המשלימים יקרא אחד. וכן הענין בתורה האלהית שאין קבוץ מצותיה רק תשלום וגמר דבר שכל מצוה ומצוה כאבר אחד מאברי האדם השלם וכלם יחד הוא המקובץ האחד והשלם ולזה נקראת (תלים י"ט) תורת ה' תמימה משיבת נפש. והיו מספר מצותיה רמ"ח כמספר אברי האדם שכלם משלימ ם אחדותו. ואזהרותיה שס"ה כימות השנה בקיבוצן יחד הוא שנה אחת תמימה. ולזה אמר (פ' שלח) תורה אחת יהיה לכם לפי שהמצות כלם הן משותפות יחד ע"ד מה שאמר החכם בספר המדות מ"ב ומ"ה פרק ט' שהמעלות כלן הם משותפות ומתאחדות במעלת התבונה והיה העם הנבחר גוי אחד. והאלוה אחד. והמצוה אחת בכללותה ושלמותה. וע"כ משה אדונינו פעם יקרא המצות התוריות משפטי' בבחינת עצמם שהם רבי' ובבחינת הצדק והיושר אשר בהם כמו שזכרתי. ופעמים יקראם כלם בשם יחיד מצוה להורות על אחדותה כפי המצוה יתעלה. וכגון המצוה והשתתפותה בעצמה. וענין הפרשה הוא שאחר שזכר השלש' מינים מהשכר בפרשת והיה עקב. והסיר הספק אשר יקרה במין השלישי מנצחון האויבי' בפרש' כי תאמר בלבבך כמו שפירשתי. בא בפרש' הזאת להסיר גם כן כל ספק משני מיני השכר אשר זכר. והם הבריאות והחיים הגופיים ורבוי ההצלחות הגשמיו'. ועל שניהם אמר כל המצוה אשר אנכי מצוך היום תשמרון לעשות למען תחיון ורביתם ובאתם וירשת'. כי כמו שאמר בתחלת הדברי' והיה עקב תשמעון וגו'. ככה אמר כאן אם תשמרו לעשו' כל המצוה אשר אנכי מצוה אתכם תדעו באמת שתזכו לשכר הבריאות והחיי' והוא אמרו למען תחיון. כי החיים יאמרו ג"כ על הבריאו' כמו בשר חי (יהושע ה') עד חיותם ותזכו גם כן למין האחר מהשכר שהוא מרבוי הטובות אשר נדרתי מפאת עצמכם וירושת הארץ מפאת אבותיכם. וזהו ורביתם ובאתם וירשתם את הארץ אשר נשבע ה' לאבותיכם ואם תאמרו אם אנו מתעשקים תמיד בתורה הנה היא מתשת כוחו של אדם. ולא נהיה בריאים וטובים גם כי מה נאכל ומה נשתה. ומה נספק צרכנו אם היה כל התעסקותינו בתורת האלהים ושמירת המצות. הנה להשיב לענין החיים והבריאו' אמר וזכרת את כל הדרך רוצה לומר זכור נא את אשר התענית ארבעים שנה במדבר מקום נחש שרף ועקרב וצמאון לא מקום זרע ותאנה וגפן ורמון אשר היה כל ההליכה הרבה ההיא במדבר לשלש תכליות. האחת למען ענותך רוצה לומר שביציאתך ממצרי' היה לך זדון הרבה כמו שנראה מהדברים שהייתם מדברים בה' ובמשה. ולכן למען ענותך ולמול לבבכם הערל הוצרכה ההליכ' ההיא במדבר והתכלית השני לנסותך רוצה לומר להרגיל אותך כי היית מלומד בחומר ובלבני' ולא נסית לסבול העמל והצער והוצרכת ללכת במדבר לקחת ההרגל והנסיון. והתכלית השלישי הוא לדעת את אשר בלבבך התשמור מצותיו אם לא. ואין פירוש שיעשה זה השם יתברך בעבור שידע כונתם כי אין נסתר לפני כסא כבודו.. גם אין ראוי לפרש לדעת ולהודיע את האנשי' כמו שפירש הרב המורה בחלק ג' פרק ששה ועשרי'. אבל תהיה למ"ד לדעת למ"ד הסבה כמו (פ' יתרו) לבעבור נסות אתכם בא האלהי'. אמר הנה עשה השם יתעלה הליכתם במדבר ארבעים שנה בעבור שהוא היה יודע את אשר בלבבך התשמור מצותיו אם לא רוצה לומר שידע רוע תכונתך ושלא תשמור המצות בארץ ולזה הביאך במדבר עד תום כל הדור ההוא. כי עשה בהם הנסיון אשר צוה לגדעון (שופטי' ו) שיעשה לאנשיו באופן שלא יבאו לארץ כי אם הטובים והישרים בלבות' והמעותדים לשמור המצות וזהו לדעת את אשר בלבבך התשמור מצותיו. כלומר לפי שהיה יודע את אשר בלבבך התשמור מצותיו והיה יודע שלא תשמור אותם ודבר זה נסתר באמרו התשמור מצותיו אם לא מפני כבודם של ישראל. כן ראוי שיובן אמרו בכאן למען ענותך לנסותך לדעת את אשר בלבבך. אמנם מה שאמר אחרי זה המאכילך מן במדבר אשר לא ידעון אבותיך למען ענותך לנסותך להיטיבך באחריתך. הם סבות אחרות כי שם נתן הסבות לאכילת המן וכאן נתנם להליכתם במדבר ארבעי' שנה ולהי ת המסובבים מתחלפי' יתחייב שיהיו הסבות מתחלפות. ואחרי שזכר כל זה הוליד ועשה טענתו באמרו ויענך וירעיבך ויאכילך את המן אשר לא ידעת אתה ואבותיך. כי הנה האבות לא ירד להם המן וגם בלכתם בדרכם במצות ה' וכמו שאמרו במדרש המכילת' פרשת בא בזכות משה הייתם אוכלים את המן מה שלא ראו אבות הקדושים זהו שנא' ולא ידעון אבותיך והיה כל זה למען הודיעך כי לא על הלחם לבדו יחיה האדם כלומר שאין חיי האדם קצובי' ומסודרים כפי המנהג הטבעי. וכפי המזון המסודר המוגבל והמורגל אצל הנודע. אבל הכל כפי רצונו. וחיי האדם אפשר שיתרבו מבלי המזון הנהוג ועם רוב העמל כשנקיים המצות. וגם לא בלבד נעשה נס בבריאות חיי הגופות. כי גם במלבושים שאין בהם רוח חיים נעשה הנס שלא בלו מעליהם ואיך יכלה הגוף ויחלה בהיות שמירת השגחתו עליו. בהיות שהשמלות לא היו בלים בהשגחתו ואף הרגלים אשר מדרכם שיתנפחו להולכי הדרכים ויעשו כמו הבצק הנחמץ שיתנפח לא היו כן בהם והוא ממה שיורהו שהחיים והבריאות הנה הם ביד השם יתברך לאוהביו ולשמרי מצותיו. ואם היה שבאו עליך במדבר יסורין ומכות רבות אם תעמיק בשכלך מבלתי נטות אל התאוה והוא אמרו וידעת עם לבבך. תדע ותשכיל בשכלך מבלתי שתשאל נביא או חכם או חוזה שכאשר ייסר איש את בנו ה' אלהיך מיסרך. כי בידוע שהאב כשילקה את בנו לא יעשה זה לשנאתו אותו כי אם כדי להוכיחו. ככה היו מכות המדבר ליסר אתכם. הנה בזה השלים את דבריו בחוזק וקיום השכר החיים והבריאות: ואמנם במין רבוי הטובות הגשמיות אמר ושמרת את מצות ה' אלהיך וגו' כי ה' אלהיך מביאך וגו' ר"ל אל תחשוב בלבבך ותאמר ולמה לא נתן אותם הטובות זה ארבעים שנה שקבלנו התורה ושמרנו את מצותיה. כי דעו נא וראו כי הברכות ההן תלויות בארץ. ולכן לא היה אפשר שתזכו אליהן בהיותכם במדבר אבל עתה אם תשמרו את מצות ה' ללכת בדרכיו וליראה אותו שהוא התנאי אשר עליו יבאו כל מיני השכר האלה. ה' אלהיך מביאך אל ארץ טובה ולפי שעקר האדמה הוא ברבוי המים כי משם תצמחנה התבואות כלן אמר ארץ נחלי מים מעינות ותהומות ר"ל במעינות וג"כ בנחלים שהם התהומות יוצאים בבקעה ובהר ג"כ. והיא מעצמה ארץ חטה ושעורה וגפן ותאנה ורמון ארץ זית שמן ודבש. א"כ שמה תהיה ברכת הרבוי ושכר הטובות הגשמיות אשר אמר לתת לכם וידוע שבא"י יש ג"כ פירות אחרות כגון התפוחים ושאר הפירות אבל לא זכר משה רבינו ע"ה כאן כי אם הדברים הנאותים והמועילים למזון האדם שהוא הלחם והיין והענבים והתאנים שכתב גלינו"ס ראש הרופאים שבהם ראוי האדם שיסתפק לשמירת בריאתו וכן השמן והדבש שהם צריכים מאד להנהגת הבריאות ורפואת החולאים לא שאר הפירות אשר חמרם מוכן לעפוש. ובענין המרעה אמר אחרי זה ובקרך וצאנך ירביון. הרי לך בזה הטובות הגשמיות הטבעיות. האמנם לפי שיש טובות אחרות גשמיות והם מלאכותיות בכסף וזהב והממונות וזכרם הפלוסוף מלאכותיות לפי שהם בערך האחרות כערך המלאכה אל הטבע מצורף אל היות קיומם במלאכה במשא ובמתן הודיעם שגם אלה לא יתן להם השם ית' בדרך הטבע. כי הארץ ההיא אינה כשאר הארצות רבות התבואות שהם חסרות הכסף והזהב מה שאין כן הארצות שהם חסרות התבואות מעצמם ויביאו אותם אליהם מחוץ שהארצות ההמה יותר מלאות כסף וזהב ושאר הממונות. כמו שיראה מענין ויניצא"ה ויינוב"א וברצלונ"ה ושאר הארצות אבל הארץ אשר אתה בא שמה לרשתה לא במסכנות ובדלות תאכל בה לחם. שתהיה רבת התבואות וחסרת הממונות אינה כן כי הנה לא תחסר כל בה כי היא ארץ אשר אבניה ברזל ומהרריה תחצוב נחשת. והארץ אשר בה המחצבים היא רבת הממונות הרבה. א"כ ברוב הטובות תאכל ושבעת וברכת והללת את שם אלהיך על אשר נתן לך את הארץ הטובה ההיא כי כל ישראל הנהנה מן העולם בלא ברכה מעל. ולפי שברוב הפעמים רוב הטובות יביאו את האדם אל בעיטה כאמרו (פ' האזינו) וישמן ישורן ויבעט לכן הזהירם שלא ישכחו את ה' אלהיהם ר"ל אני אמרתי אליכם ואכלת ושבעת וברכת אבל אני ירא פן תאכל ושבעת ולא תברך את השם הנכבד ולא תשמור את מצותיו ויהיה זה לפי שירום לבבך ותשכח כי עבד היית בשפלות בארץ מצרים ותשכח הרעב והצמא והענוי שהיה לך במדבר. וזכור שיהיה כל זה ברבוי הטובה ובנין הבתים ומקניהם שיפרוץ בארץ כסף וזהב אשר ירבה להם וכל אשר להם ירבה ולהיותם רבות תלויות בארץ יחשבו שהארץ תוציא אותם בכחה ובגבורתה. ולא יזכרו את השם יתברך שהוציאם ממצרים שהיו שם עבדים ולא היו להם בתים וממונות ושהוליך אותם במדבר הגדול והנורא שלא היה להם ג"כ שם לחם ומים ולא פירות כ"א נחש שרף וצמאון ושהוציא להם מים מצור החלמיש והאכילם המן כי לא היו להם מעיינות ותהומות ולא רבוי התבואות שהקדים להם כל זה הענוי במדבר בהרגל עצום בחסרון הדברים כדי שיזכו אחרי כן אל טובה מרובה וזהו להיטיבך באחריתך כי אז ייטבו החיים הטובים וימתקו להם כאשר יבאו אחרי חיי הצער אשר בעבור זה היה ראוי שתמיד תברכו ולא תשכחו לאל שנתן לכם המים והמן במדבר. ושתודו שהוא הוא אשר נתן הטובות האלה בארץ ואלו ואלו הם מצדו ובידו. ואתה אולי תשכח כל זה ותאמר בלבבך כחי ועצם ידי עשה לי את החיל הזה. ר"ל בעבור שעבדתי את האדמה בכח ובהשתדלות עצום עשה לי את החיל הזה מדגן תירוש צאן ובקר וממכירתי אותם כנסתי לי כסף וזהב וכלו א"כ היה מכחי ועוצם ידי. והנה משה רבינו ע"ה לא רצה להכחיש הקדמתם מענין כחם אבל אמר וזכרת כי הוא הנותן לך כח לעשות חיל. לפי שאיך יכחיש כחם בעבודת האדמה והשתדלותם במקניהם וקנינם והסבות האמצעיות לא נוכל להכחישם כי הנה אמת החוש אבל אמר אמת הוא שאתם סבה לדבר אבל אינכם כי אם סבת אמצעיות לא סבות ראשונות כי עם היות שכחכם ועוצם ידיכם עשה לכם החיל הזה מי נתן לכם אותו כח ועוצם יד ומי נתן לכם את הארץ לעבדה והמטר לזרעה והרוח לקוצרה ושאר הדברים ההכרחיים כי אם הש"י. היתפאר הגרזן על החוצב בו האם ראוי שיאמר הכלי שהוא עשה הפעל ולא ידי האדם המניע אותו. לכן אין ספק שהש"י הוא שנתן לך כח לעשות חיל. והכח שנתן לך היא הארץ ושאר הדברים העוזרים כלם שנתן לכם הש"י תמיד למען הקים את בריתו אשר נשבע לאבותיך כיום הזה. ומה טוב אמרו כיום הזה ר"ל כי כמו שא"א שהיום הזה ר"ל במדבר לא תכירו שיד הש"י עשתה ככה בכל דור ודור ידו וגבורתו הוא הנותן לך כח ואין דבר מאתכם כ"א מאתו יתברך. ולפי שבשכחם חסדי ה' אשר אתם היה אפשר שיהיה אם ליחסם הדברים לכחם ועוצם ידם כמו שזכר והשיב עליהם ע"ז. ואפשר שתהיה השכחה לא מזאת הבחינה כי אם למשכם אחרי אלהים אחרים וישכחו את הש"י לזה בבחינה הראשונה מהשכחה לא הביא עונש כלל. כי היתה לסכלות אבל הורה להם דרך האמת אמנם על הבחינה השנייה מהשפחה אמר והיה אם שכח תשכח את ה' אלהיך לא לחשבך שכחך עשה את החיל הזה כ"א ללכת אחרי אלהים אחרים ועבדתם והשחוית להם. הנה בזה לא תספיק התשובה אשר נתתי כ"א להודיעכם כי אבוד תאבדון מהר כגוים אשר ה' מאביד מפניכם כן תאבדון אתם עקב לא תשמעון בקול ה' אלהיכם. ר"ל שצוה אתכם שלא תעבדו אלהים אחרים ואתם עבדתם אותם הנה כפי מה שביארתי התבארו הספקות ה' וו'. אם הה' שהתחיל והיה עקב תשמעון בזכרון שלשה מיני השכר אשר זכר. ובא אחריו פרשת כי תאמר בלבבך להסיר הספק מהמין הג' מן השכר אשר זכר. ובא אחריו פרשת כל המצוה לחזק ולקיים ולהסיר הספק משני מיני השכר הנשארים ואם הז' שבא פסוק וזכרת את כל הדרך להכרח הדברים כמו שפירשתי. והזכיר כאן על השכחה מפני מה שזכר מרבוי הטובות:

תנ"ך על הפרק

תנ"ך על הפרק

תוכן עניינים

ניווט בפרקי התנ"ך