תנ"ך על הפרק - דברים ו - טור הארוך

תנ"ך על הפרק

דברים ו

159 / 929
היום

הפרק

אזהרות נוספות, פרשת שמע, שאלת הבן

וְזֹ֣את הַמִּצְוָ֗ה הַֽחֻקִּים֙ וְהַמִּשְׁפָּטִ֔ים אֲשֶׁ֥ר צִוָּ֛ה יְהוָ֥ה אֱלֹהֵיכֶ֖ם לְלַמֵּ֣ד אֶתְכֶ֑ם לַעֲשׂ֣וֹת בָּאָ֔רֶץ אֲשֶׁ֥ר אַתֶּ֛ם עֹבְרִ֥ים שָׁ֖מָּה לְרִשְׁתָּֽהּ׃לְמַ֨עַן תִּירָ֜א אֶת־יְהוָ֣ה אֱלֹהֶ֗יךָ לִ֠שְׁמֹר אֶת־כָּל־חֻקֹּתָ֣יו וּמִצְוֺתָיו֮ אֲשֶׁ֣ר אָנֹכִ֣י מְצַוֶּךָ֒ אַתָּה֙ וּבִנְךָ֣ וּבֶן־בִּנְךָ֔ כֹּ֖ל יְמֵ֣י חַיֶּ֑יךָ וּלְמַ֖עַן יַאֲרִכֻ֥ן יָמֶֽיךָ׃וְשָׁמַעְתָּ֤ יִשְׂרָאֵל֙ וְשָׁמַרְתָּ֣ לַעֲשׂ֔וֹת אֲשֶׁר֙ יִיטַ֣ב לְךָ֔ וַאֲשֶׁ֥ר תִּרְבּ֖וּן מְאֹ֑ד כַּאֲשֶׁר֩ דִּבֶּ֨ר יְהוָ֜ה אֱלֹהֵ֤י אֲבֹתֶ֙יךָ֙ לָ֔ךְ אֶ֛רֶץ זָבַ֥ת חָלָ֖ב וּדְבָֽשׁ׃שְׁמַ֖עיִשְׂרָאֵ֑ל יְהוָ֥ה אֱלֹהֵ֖ינוּ יְהוָ֥ה ׀ אֶחָֽד׃וְאָ֣הַבְתָּ֔ אֵ֖ת יְהוָ֣ה אֱלֹהֶ֑יךָ בְּכָל־לְבָבְךָ֥ וּבְכָל־נַפְשְׁךָ֖ וּבְכָל־מְאֹדֶֽךָ׃וְהָי֞וּ הַדְּבָרִ֣ים הָאֵ֗לֶּה אֲשֶׁ֨ר אָנֹכִ֧י מְצַוְּךָ֛ הַיּ֖וֹם עַל־לְבָבֶֽךָ׃וְשִׁנַּנְתָּ֣ם לְבָנֶ֔יךָ וְדִבַּרְתָּ֖ בָּ֑ם בְּשִׁבְתְּךָ֤ בְּבֵיתֶ֙ךָ֙ וּבְלֶכְתְּךָ֣ בַדֶּ֔רֶךְ וּֽבְשָׁכְבְּךָ֖ וּבְקוּמֶֽךָ׃וּקְשַׁרְתָּ֥ם לְא֖וֹת עַל־יָדֶ֑ךָ וְהָי֥וּ לְטֹטָפֹ֖ת בֵּ֥ין עֵינֶֽיךָ׃וּכְתַבְתָּ֛ם עַל־מְזוּזֹ֥ת בֵּיתֶ֖ךָ וּבִשְׁעָרֶֽיךָ׃וְהָיָ֞ה כִּ֥י יְבִיאֲךָ֣ ׀ יְהוָ֣ה אֱלֹהֶ֗יךָ אֶל־הָאָ֜רֶץ אֲשֶׁ֨ר נִשְׁבַּ֧ע לַאֲבֹתֶ֛יךָ לְאַבְרָהָ֛ם לְיִצְחָ֥ק וּֽלְיַעֲקֹ֖ב לָ֣תֶת לָ֑ךְ עָרִ֛ים גְּדֹלֹ֥ת וְטֹבֹ֖ת אֲשֶׁ֥ר לֹא־בָנִֽיתָ׃וּבָ֨תִּ֜ים מְלֵאִ֣ים כָּל־טוּב֮ אֲשֶׁ֣ר לֹא־מִלֵּאתָ֒ וּבֹרֹ֤ת חֲצוּבִים֙ אֲשֶׁ֣ר לֹא־חָצַ֔בְתָּ כְּרָמִ֥ים וְזֵיתִ֖ים אֲשֶׁ֣ר לֹא־נָטָ֑עְתָּ וְאָכַלְתָּ֖ וְשָׂבָֽעְתָּ׃הִשָּׁ֣מֶר לְךָ֔ פֶּן־תִּשְׁכַּ֖ח אֶת־יְהוָ֑ה אֲשֶׁ֧ר הוֹצִֽיאֲךָ֛ מֵאֶ֥רֶץ מִצְרַ֖יִם מִבֵּ֥ית עֲבָדִֽים׃אֶת־יְהוָ֧ה אֱלֹהֶ֛יךָ תִּירָ֖א וְאֹת֣וֹ תַעֲבֹ֑ד וּבִשְׁמ֖וֹ תִּשָּׁבֵֽעַ׃לֹ֣א תֵֽלְכ֔וּן אַחֲרֵ֖י אֱלֹהִ֣ים אֲחֵרִ֑ים מֵאֱלֹהֵי֙ הָֽעַמִּ֔ים אֲשֶׁ֖ר סְבִיבוֹתֵיכֶֽם׃כִּ֣י אֵ֥ל קַנָּ֛א יְהוָ֥ה אֱלֹהֶ֖יךָ בְּקִרְבֶּ֑ךָ פֶּן־יֶ֠חֱרֶה אַף־יְהוָ֤ה אֱלֹהֶ֙יךָ֙ בָּ֔ךְ וְהִשְׁמִ֣ידְךָ֔ מֵעַ֖ל פְּנֵ֥י הָאֲדָמָֽה׃לֹ֣א תְנַסּ֔וּ אֶת־יְהוָ֖ה אֱלֹהֵיכֶ֑ם כַּאֲשֶׁ֥ר נִסִּיתֶ֖ם בַּמַּסָּֽה׃שָׁמ֣וֹר תִּשְׁמְר֔וּן אֶת־מִצְוֺ֖ת יְהוָ֣ה אֱלֹהֵיכֶ֑ם וְעֵדֹתָ֥יו וְחֻקָּ֖יו אֲשֶׁ֥ר צִוָּֽךְ׃וְעָשִׂ֛יתָ הַיָּשָׁ֥ר וְהַטּ֖וֹב בְּעֵינֵ֣י יְהוָ֑ה לְמַ֙עַן֙ יִ֣יטַב לָ֔ךְ וּבָ֗אתָ וְיָֽרַשְׁתָּ֙ אֶת־הָאָ֣רֶץ הַטֹּבָ֔ה אֲשֶׁר־נִשְׁבַּ֥ע יְהוָ֖ה לַאֲבֹתֶֽיךָ׃לַהֲדֹ֥ף אֶת־כָּל־אֹיְבֶ֖יךָ מִפָּנֶ֑יךָ כַּאֲשֶׁ֖ר דִּבֶּ֥ר יְהוָֽה׃כִּֽי־יִשְׁאָלְךָ֥ בִנְךָ֛ מָחָ֖ר לֵאמֹ֑ר מָ֣ה הָעֵדֹ֗ת וְהַֽחֻקִּים֙ וְהַמִּשְׁפָּטִ֔ים אֲשֶׁ֥ר צִוָּ֛ה יְהוָ֥ה אֱלֹהֵ֖ינוּ אֶתְכֶֽם׃וְאָמַרְתָּ֣ לְבִנְךָ֔ עֲבָדִ֛ים הָיִ֥ינוּ לְפַרְעֹ֖ה בְּמִצְרָ֑יִם וַיּוֹצִיאֵ֧נוּ יְהוָ֛ה מִמִּצְרַ֖יִם בְּיָ֥ד חֲזָקָֽה׃וַיִּתֵּ֣ן יְהוָ֡ה אוֹתֹ֣ת וּ֠מֹפְתִים גְּדֹלִ֨ים וְרָעִ֧ים ׀ בְּמִצְרַ֛יִם בְּפַרְעֹ֥ה וּבְכָל־בֵּית֖וֹ לְעֵינֵֽינוּ׃וְאוֹתָ֖נוּ הוֹצִ֣יא מִשָּׁ֑ם לְמַ֙עַן֙ הָבִ֣יא אֹתָ֔נוּ לָ֤תֶת לָ֙נוּ֙ אֶת־הָאָ֔רֶץ אֲשֶׁ֥ר נִשְׁבַּ֖ע לַאֲבֹתֵֽינוּ׃וַיְצַוֵּ֣נוּ יְהוָ֗ה לַעֲשׂוֹת֙ אֶת־כָּל־הַחֻקִּ֣ים הָאֵ֔לֶּה לְיִרְאָ֖ה אֶת־יְהוָ֣ה אֱלֹהֵ֑ינוּ לְט֥וֹב לָ֙נוּ֙ כָּל־הַיָּמִ֔ים לְחַיֹּתֵ֖נוּ כְּהַיּ֥וֹם הַזֶּֽה׃וּצְדָקָ֖ה תִּֽהְיֶה־לָּ֑נוּ כִּֽי־נִשְׁמֹ֨ר לַעֲשׂ֜וֹת אֶת־כָּל־הַמִּצְוָ֣ה הַזֹּ֗את לִפְנֵ֛י יְהוָ֥ה אֱלֹהֵ֖ינוּ כַּאֲשֶׁ֥ר צִוָּֽנוּ׃

מאמרים על הפרק


מאמר על הפרק

מאת:

פירושים על הפרק


פירוש על הפרק

וזאת המצוה והחוקים והמשפטים אשר צוה ה' אלקיכם ללמד אתכם. כי השם הודה לדבריכם וצוה אותי ללמד אתכם שאר כל התורה: למען תירא את ה' אלקיך. ללמד אתכם המצות והחוקים והמשפטים בעבור שתירא את ה' כי עיקר המצות הם יראת השם. וכתב הרמב"ן ואינו נכון בעיני שיהיה למען תירא ולמען תאריכון ימיך האחד טעם המצות בעבור שתירא והשני שכר בהם למען יאריכון ימיך אלא שניהם שכר המצות פי' ציוה השם ללמד אתכם המצות כדי שתעשה אותם ותזכה ותירא את ה' אלקיך ויהי' לך בנים ובני בנים יראי השם ויעמוד זרעכם ושמכם לפניו כל הימים ולמען יאריכון ימיך בארץ שהיא נחלתכם והנה הכל לטובתכם כי חפץ ה' להצדיק ולזכות אותך: ושמרת לעשות אשר ייטב לך. פי' הנה אנכי מצוך לעשות אשר ייטב לך: ארץ זבת חלב ודבש. פי' ר' אברהם דבק עם לרשתה ואף אם הוא רחוק או יהי' חסר בי"ת פי' ואשר תרבון מאד כאשר דבר ה' אלקיך לך בארץ וגו'. אי נמי נוכל לומר שחסר מלת לתת ופי' כאשר דבר ה' אלקיך לתת לך ארץ זבת חלב ודבש: שמע ישראל ה' אלהינו. כתב הרמב"ן למה שינה הפסוק בכאן לאמר אלקינו ולא אמר אלקיך כמו שאמר בכל מקום שמע ישראל אתה עובר היום כי ה' אלקיך. שמע ישראל אתם קרבים היום כי ה' אלקיכם. וגם כל הפרשיות שמדבר עם ישראל אומר ה' אלקיכם או אלקיך וכן בכאן אמר ואהבת את ה' אלקיך אבל הזכיר בעיקר ייחוד השם אלקינו כי עשה עם משה את הגדולות ואת הנוראות לעשות לנו שם תפארת וחזר ואמר ואהבת את ה' אלקיך בלשון שאר הפרשיות שבמשנה תורה: בכל לבבך. כתב הרמב"ן על דעת המדרש הלב הנזכר כאן הוא הכח המתאוה כענין תאות לבו אם כן: בכל נפשך. היא נפש המשכלת כמו והיתה נפש אדוני צרורה בצרור החיים. ולרבותינו שדורשים בכל נפשך אפילו נוטל את נפשך אם כן מלת בכל תוספת דלא שייך לומר בכל נפשך למעט חצי הנפש אלא אגב שאמר בכל לבבך ובכל מאדך אמר נמי בכל נפשך. א"נ היסורי' או האיברים נקראים חצי הנפש ובהריגה אומר בכל נפשך: בכל מאדך. כ' הרמב"ן כלומר מאד מאד פי' רב רב אהוב אותו. ועל דעת רבותינו בכל ממונך ונקרא הממון מאד כי יכנה אותו בריבוי כמו שקורא לו המון טוב מעט לצדיק מהמון רשעים פי' אהוב אותו בכל ריבוי ממונך וענין האהבה כמו שאמרו רבותינו שלא תאמר אלמוד תורה כדי שאזכה לעולם הבא כדי שאקרא רב בשביל שאאריך ימים. ומה שאמר למען ייטב לך ולמען תאריך ימים על הארץ ולמען תחיו ובאתם וירשתם את הארץ מזהירם ביראה על דרך התוכחות לומ' שאם יחטאו לא ירשו את הארץ ולא יאריכו ימים עליה או שהחסיד צריך להיות אוהב וירא כמו שאמרו עשה מאהבה עשה מיראה עשה מאהבה שאין אוהב שונא ועשה מיראה שאם באת לבעוט אל תבעוט: ושננתם לבניך. כתב הרמב"ן גם אלו מצות מבוארות נרמזו כבר כי מאחר שציוה במצות חוקת עולם לדורותיכם ביני ובין בני ישראל וזאת בריתי אשר תשמרו ביני ובניכם ובין זרעך אחריך הנה אנחנו מצווים שידעו בנינו המצות ואיך ידעו אותם אם לא נלמד וכן וקשרתם לאות על ידיך ולטוטפות בין עיניך כבר נאמרו וביאר כאן וקשרתם שיהיו בקשירה וירמוז גם כן לקשר של תפילין שקיבלו רבותינו הלכה למשה מסיני. והוסיף בכאן במצות המזוזה וכתבת' על מזזות ביתך ובשעריך שלא נזכרה: והיה כי יביאך. כתב הרמב"ן בא להזהיר כי ברבות הטובה יזכור ימי עוניו שהיה עבד במצרים ולא ישכח את השם שהוציאו מעבדות לטובה הזאת אלא יזכור חסדיו תמיד ויירא אותו ויעבוד לפניו כעבד לפני אדוניו. ולדע' רבותינו בא להתי' הטוב הנמצא בבתי' אפי' הוא דבר אסור כגון כותלי דחזירי או כרמים נטועים כלאים ואפילו בבורות יתכן שיהיה בחציבתן דבר איסור בטיח אשר בהן או הזכיר הבורות דרך מליצה להוכיר רבות הטובה. והנה התיר להם כל האיסורין חוץ מע"ז כמו שמבאר עוד לא תחמוד כסף וזהב עליהם ולכך מזכיר בפרשה אחרי כן מזבחותיהם תתוצון לאבד ע"ז ומשמשיה ושאר כל הנמצא בה מותרין: את ה' אלקיך תירא. כי אחר שציוה באהבה הזהיר ליראה אותו שלא יחטא ויענש: ואותו תעבוד. לעשות כל אשר יצוך כעבד שומר מצות אדוניו. ויתכן שיהיה רמז למצות הקרבנות שנקראים עבוד' כדכתיב עבודת מתנה ועבד הלוי וכן דרשו בספרי על פסוק אחרי ה' אלקיכם תלכו וגו' עד ואותו תעבודו במקדשו ודרשו עוד עבדוהו בתורתו להגות בה שגם היא עבודה לפניו. ור' אברהם פי' את ה' אלקיך תירא שלא תעבור על מצות לא תעשה ואותו תעבוד במצות עשה ואינו משמע כדבריו בפסוק אחרי ה' אלקיכם תלכו ואותו תיראו ואת מצותיו תשמורו ובקולו תשמעו ואותו תעבודו: ובשמו תשבע. אינו מצוה לישבע בשמו אלא אזהרה שבשמו לבד תשבע ולא בשם אל אחר על כן הזהיר אחריו: לא תלכון אחרי אלקים אחרים. בדבר מכל אלה שלא תיראו מהם ולא תעבדום ולא תשבעו בשמם. י"מ שאינו אומר תִשָבַע שהיה משמע שאתה תהא נשבע אלא תִשָבֵעַ פי' כל כך תירא אותו שכשירצו להשביעך ולאיים עליך שתקיים בוודאי ישביעוך בשמו כי ידעו שאז תקיים בוודאי כיון שהשביעוך בשמו. אי נמי חוזר על את ה' אלקיך תירא ותהי' יראתו גדולה על פניך עד שיהי' שמו לך לשבועה כי ברצותך לקיים כל דבר תשבע בשמו להרע ולא תמיר. בגמרא בתמורה דורש מכאן להתיר שבועת חול כגון שנשבע לילך למקום פלוני אפילו אינו דבר מצוה או שאעשה דבר פלוני: לא תנסו את ה' אלקיכם כאשר נסיתם במסה. שאמרו אם יש ה' בקרבנו ויעשה לנו נס בנתינת מים נלך אחריו ואם לאו לא נלך אחריו ונחשב להם זה לעון גדול כי אחרי שנתאמת להם שמשה נביא ה' אין ראוי לעשות בו נסיון ועל כן הזהיר לא תנסו לומר אם נצליח בהיותינו עובדים לפניו נעבדנו ואם לאו לא נעבוד אלא היו עובדים השם בלי הסתפקות ובלי שאלת פרס וקבלו מאהבה כל דינו ולא תשאלו אות או מופת על שמירת המצות ולא מנביא כי אין רצון השם לעשות נסים לכל אדם ובכל עת ועל כן אמר הכתוב כאן: שמור תשמורון את מצותיו וגו' ועדותיו. שהם הנסים שעשה לכם להיות לכם לעדות כגון הפסח ומצה וסוכה ותשמרו חוקיו אע"פ שלא תדעו טעמם כי באמת ייטב לכם בסוף ואין צורך לנסיון בתורה ובמצות אחרי שנתאמת אצלכם שהם מפי השם ית' וכן בכל נביא המנוסה והמוחזק בנביא אמת לא תנסו את דבריו בכל גמול ובכל עונש שיאמר לכם. והנה הבטיח כי סוף הכבוד לבא בירושת הארץ ונצוח האויבים כי היא הטובה הגדולה הצריכ' לאותו הדור ואחרי כן אמר גם לדורות הבאים שאין צורך לנסיון בעשיית המצות אלא שישאלו מזקניהם ומאבותיהם ויגידו להם אמיתת התור' והמצות כאשר יפרש כי ישאלך בנך וגמר הפרשה: ועשית הישר והטוב. כתב הרמב"ן על דרך הפשט אומר שתשמרו מצות השם ועדותיו וחוקותיו ותכוין בעשייתן לעשות הישר והטוב בעיניו בלבד ולמען ייטב לך הבטחה כי בעשותך הטוב בעיניו ייטב לך. ולרבותינו מדרש בזה אמרו זו כשורה ולפנים משורת הדין פי' מתחלה אמר ושמרת מצותיו ועדותיו וחוקותיו אשר ציוך ועתה אמר גם באשר לא ציוך תן דעתך לעשות הטוב והישר בעיניו כי הוא אוהב בטוב והיושר ולפי שאין לזכור בתורה כל הנהגת האדם עם שכניו הזכיר קצת מהם כגון לא תלך רכיל בעמך לא תקום ולא תטור לא תעמוד על דם ריעך לא תקלל חרש מפני שיבה תקום וכיוצא בהם וחזר ואמר בדרך כלל עד שיכנס בזה הפשרה ולפנים משורת הדין ודינא דבר מצרא ואפי' מה שאמרו פרקו נאה ודיבור בנחת עם הבריות עד שיקרא בכל ענין תם וישר: כי ישאלך בנך מחר מה העדות. שישאלו תחלה על מה מעידים המצות הנקראים עדות בעבור שהם זכר לנפלאותיו ועדות בהם כגון מצה וסוכה ופסח ושבת ותפילין ומזוזה. ומה החוקים כי נעלם טעמם. והמשפטים פי' מה המשפטים שנעשה במצות האלה העובר עליהם כגון שאנו סוקלין המחלל שבת ושריפה בבא על אשה ואמה ומלקות ארבעים בזורעי כלאים אבל משפטי המדינות בדיני השור והבור והשומרים ושאר הדינין שבתורה אינו צריך לשאול בהם כי הם טובים וצדיקים וכל רואיהם יכירום. וציוה בתשובת שאלה הזאת שנגיד לשואל כל ענין יציאת מצרים והכוונה בזה הוא הטעם שאמר בעשרת הדברות אשר הוצאתיך מארץ מצרים ורוצה שנודיע לבן השואל כי השם הוא הבורא והחפץ והיכול כאשר נתבאר לנו ביציאת מצרים וזה פי': לעינינו. כי אנחנו היודעים עדיין מן האותות שראינו שם כי השם הוא האלקים בשמים ממעל ועל הארץ מתחת וכל זה יוודע ביציאת מצרים ואחר שאנו יודעים כל זה ראוי לנו לשמור ולעשות כל העדות והחוקים והמשפטים אשר ציונו לטוב לנו ולחיותינו כיום הזה כי בכללם נחיה כי כולם טובים וגורמים חיים טובים: וצדקה תהיה לנו. שיהי' לנו עוד צדקה לפני ה' אלקינו ויתן לנו שכר טוב בעשיית המצות וקורא גמול המצוה צדקה כי העבד הקנוי לרבו המחוייב לעבדו אם יתן לו עוד שכר בעבודתו צדקה עושה עמו. ור' אברהם כתב יש אומר כי מכאן רמז לשכר המצות בעולם הבא. ולפי הפשט כי מדרך הצדקה אנו חייבין לשמור את אשר ציונו כי הוא אדונינו שקננו מבית עבדים. ולפי דעתי כי כל הגוים יראו שאנו צדיקים בשמרנו מצותיו וחוקיו כי הם צדיקים:

תנ"ך על הפרק

תנ"ך על הפרק

תוכן עניינים

ניווט בפרקי התנ"ך