תנ"ך על הפרק - במדבר לב - מזרחי

תנ"ך על הפרק

במדבר לב

149 / 929
היום

הפרק

ראובן, גד וחצי המנשה מבקשים את עבר הירדן המזרחי, התנאי של משה איתם

וּמִקְנֶ֣ה ׀ רַ֗ב הָיָ֞ה לִבְנֵ֧י רְאוּבֵ֛ן וְלִבְנֵי־גָ֖ד עָצ֣וּם מְאֹ֑ד וַיִּרְא֞וּ אֶת־אֶ֤רֶץ יַעְזֵר֙ וְאֶת־אֶ֣רֶץ גִּלְעָ֔ד וְהִנֵּ֥ה הַמָּק֖וֹם מְק֥וֹם מִקְנֶֽה׃וַיָּבֹ֥אוּ בְנֵֽי־גָ֖ד וּבְנֵ֣י רְאוּבֵ֑ן וַיֹּאמְר֤וּ אֶל־מֹשֶׁה֙ וְאֶל־אֶלְעָזָ֣ר הַכֹּהֵ֔ן וְאֶל־נְשִׂיאֵ֥י הָעֵדָ֖ה לֵאמֹֽר׃עֲטָר֤וֹת וְדִיבֹן֙ וְיַעְזֵ֣ר וְנִמְרָ֔ה וְחֶשְׁבּ֖וֹן וְאֶלְעָלֵ֑ה וּשְׂבָ֥ם וּנְב֖וֹ וּבְעֹֽן׃הָאָ֗רֶץ אֲשֶׁ֨ר הִכָּ֤ה יְהוָה֙ לִפְנֵי֙ עֲדַ֣ת יִשְׂרָאֵ֔ל אֶ֥רֶץ מִקְנֶ֖ה הִ֑וא וְלַֽעֲבָדֶ֖יךָ מִקְנֶֽה׃וַיֹּאמְר֗וּ אִם־מָצָ֤אנוּ חֵן֙ בְּעֵינֶ֔יךָ יֻתַּ֞ן אֶת־הָאָ֧רֶץ הַזֹּ֛את לַעֲבָדֶ֖יךָ לַאֲחֻזָּ֑ה אַל־תַּעֲבִרֵ֖נוּ אֶת־הַיַּרְדֵּֽן׃וַיֹּ֣אמֶר מֹשֶׁ֔ה לִבְנֵי־גָ֖ד וְלִבְנֵ֣י רְאוּבֵ֑ן הַאַֽחֵיכֶ֗ם יָבֹ֙אוּ֙ לַמִּלְחָמָ֔ה וְאַתֶּ֖ם תֵּ֥שְׁבוּ פֹֽה׃וְלָ֣מָּהתנואוןתְנִיא֔וּןאֶת־לֵ֖ב בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל מֵֽעֲבֹר֙ אֶל־הָאָ֔רֶץ אֲשֶׁר־נָתַ֥ן לָהֶ֖ם יְהוָֽה׃כֹּ֥ה עָשׂ֖וּ אֲבֹתֵיכֶ֑ם בְּשָׁלְחִ֥י אֹתָ֛ם מִקָּדֵ֥שׁ בַּרְנֵ֖עַ לִרְא֥וֹת אֶת־הָאָֽרֶץ׃וַֽיַּעֲל֞וּ עַד־נַ֣חַל אֶשְׁכּ֗וֹל וַיִּרְאוּ֙ אֶת־הָאָ֔רֶץ וַיָּנִ֕יאוּ אֶת־לֵ֖ב בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל לְבִלְתִּי־בֹא֙ אֶל־הָאָ֔רֶץ אֲשֶׁר־נָתַ֥ן לָהֶ֖ם יְהוָֽה׃וַיִּֽחַר־אַ֥ף יְהוָ֖ה בַּיּ֣וֹם הַה֑וּא וַיִּשָּׁבַ֖ע לֵאמֹֽר׃אִם־יִרְא֨וּ הָאֲנָשִׁ֜ים הָעֹלִ֣ים מִמִּצְרַ֗יִם מִבֶּ֨ן עֶשְׂרִ֤ים שָׁנָה֙ וָמַ֔עְלָה אֵ֚ת הָאֲדָמָ֔ה אֲשֶׁ֥ר נִשְׁבַּ֛עְתִּי לְאַבְרָהָ֥ם לְיִצְחָ֖ק וּֽלְיַעֲקֹ֑ב כִּ֥י לֹא־מִלְא֖וּ אַחֲרָֽי׃בִּלְתִּ֞י כָּלֵ֤ב בֶּן־יְפֻנֶּה֙ הַקְּנִזִּ֔י וִיהוֹשֻׁ֖עַ בִּן־נ֑וּן כִּ֥י מִלְא֖וּ אַחֲרֵ֥י יְהוָֽה׃וַיִּֽחַר־אַ֤ף יְהוָה֙ בְּיִשְׂרָאֵ֔ל וַיְנִעֵם֙ בַּמִּדְבָּ֔ר אַרְבָּעִ֖ים שָׁנָ֑ה עַד־תֹּם֙ כָּל־הַדּ֔וֹר הָעֹשֶׂ֥ה הָרַ֖ע בְּעֵינֵ֥י יְהוָֽה׃וְהִנֵּ֣ה קַמְתֶּ֗ם תַּ֚חַת אֲבֹ֣תֵיכֶ֔ם תַּרְבּ֖וּת אֲנָשִׁ֣ים חַטָּאִ֑ים לִסְפּ֣וֹת ע֗וֹד עַ֛ל חֲר֥וֹן אַף־יְהוָ֖ה אֶל־יִשְׂרָאֵֽל׃כִּ֤י תְשׁוּבֻן֙ מֵֽאַחֲרָ֔יו וְיָסַ֣ף ע֔וֹד לְהַנִּיח֖וֹ בַּמִּדְבָּ֑ר וְשִֽׁחַתֶּ֖ם לְכָל־הָעָ֥ם הַזֶּֽה׃וַיִּגְּשׁ֤וּ אֵלָיו֙ וַ֣יֹּאמְר֔וּ גִּדְרֹ֥ת צֹ֛אן נִבְנֶ֥ה לְמִקְנֵ֖נוּ פֹּ֑ה וְעָרִ֖ים לְטַפֵּֽנוּ׃וַאֲנַ֜חְנוּ נֵחָלֵ֣ץ חֻשִׁ֗ים לִפְנֵי֙ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל עַ֛ד אֲשֶׁ֥ר אִם־הֲבִֽיאֹנֻ֖ם אֶל־מְקוֹמָ֑ם וְיָשַׁ֤ב טַפֵּ֙נוּ֙ בְּעָרֵ֣י הַמִּבְצָ֔ר מִפְּנֵ֖י יֹשְׁבֵ֥י הָאָֽרֶץ׃לֹ֥א נָשׁ֖וּב אֶל־בָּתֵּ֑ינוּ עַ֗ד הִתְנַחֵל֙ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל אִ֖ישׁ נַחֲלָתֽוֹ׃כִּ֣י לֹ֤א נִנְחַל֙ אִתָּ֔ם מֵעֵ֥בֶר לַיַּרְדֵּ֖ן וָהָ֑לְאָה כִּ֣י בָ֤אָה נַחֲלָתֵ֙נוּ֙ אֵלֵ֔ינוּ מֵעֵ֥בֶר הַיַּרְדֵּ֖ן מִזְרָֽחָה׃וַיֹּ֤אמֶר אֲלֵיהֶם֙ מֹשֶׁ֔ה אִֽם־תַּעֲשׂ֖וּן אֶת־הַדָּבָ֣ר הַזֶּ֑ה אִם־תֵּחָֽלְצ֛וּ לִפְנֵ֥י יְהוָ֖ה לַמִּלְחָמָֽה׃וְעָבַ֨ר לָכֶ֧ם כָּל־חָל֛וּץ אֶת־הַיַּרְדֵּ֖ן לִפְנֵ֣י יְהוָ֑ה עַ֧ד הוֹרִישׁ֛וֹ אֶת־אֹיְבָ֖יו מִפָּנָֽיו׃וְנִכְבְּשָׁ֨ה הָאָ֜רֶץ לִפְנֵ֤י יְהוָה֙ וְאַחַ֣ר תָּשֻׁ֔בוּ וִהְיִיתֶ֧ם נְקִיִּ֛ים מֵיְהוָ֖ה וּמִיִּשְׂרָאֵ֑ל וְ֠הָיְתָה הָאָ֨רֶץ הַזֹּ֥את לָכֶ֛ם לַאֲחֻזָּ֖ה לִפְנֵ֥י יְהוָֽה׃וְאִם־לֹ֤א תַעֲשׂוּן֙ כֵּ֔ן הִנֵּ֥ה חֲטָאתֶ֖ם לַיהוָ֑ה וּדְעוּ֙ חַטַּאתְכֶ֔ם אֲשֶׁ֥ר תִּמְצָ֖א אֶתְכֶֽם׃בְּנֽוּ־לָכֶ֤ם עָרִים֙ לְטַפְּכֶ֔ם וּגְדֵרֹ֖ת לְצֹנַאֲכֶ֑ם וְהַיֹּצֵ֥א מִפִּיכֶ֖ם תַּעֲשֽׂוּ׃וַיֹּ֤אמֶר בְּנֵי־גָד֙ וּבְנֵ֣י רְאוּבֵ֔ן אֶל־מֹשֶׁ֖ה לֵאמֹ֑ר עֲבָדֶ֣יךָ יַעֲשׂ֔וּ כַּאֲשֶׁ֥ר אֲדֹנִ֖י מְצַוֶּֽה׃טַפֵּ֣נוּ נָשֵׁ֔ינוּ מִקְנֵ֖נוּ וְכָל־בְּהֶמְתֵּ֑נוּ יִֽהְיוּ־שָׁ֖ם בְּעָרֵ֥י הַגִּלְעָֽד׃וַעֲבָדֶ֨יךָ יַֽעַבְר֜וּ כָּל־חֲל֥וּץ צָבָ֛א לִפְנֵ֥י יְהוָ֖ה לַמִּלְחָמָ֑ה כַּאֲשֶׁ֥ר אֲדֹנִ֖י דֹּבֵֽר׃וַיְצַ֤ו לָהֶם֙ מֹשֶׁ֔ה אֵ֚ת אֶלְעָזָ֣ר הַכֹּהֵ֔ן וְאֵ֖ת יְהוֹשֻׁ֣עַ בִּן־נ֑וּן וְאֶת־רָאשֵׁ֛י אֲב֥וֹת הַמַּטּ֖וֹת לִבְנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃וַיֹּ֨אמֶר מֹשֶׁ֜ה אֲלֵהֶ֗ם אִם־יַעַבְר֣וּ בְנֵי־גָ֣ד וּבְנֵי־רְאוּבֵ֣ן ׀ אִ֠תְּכֶם אֶֽת־הַיַּרְדֵּ֞ן כָּל־חָל֤וּץ לַמִּלְחָמָה֙ לִפְנֵ֣י יְהוָ֔ה וְנִכְבְּשָׁ֥ה הָאָ֖רֶץ לִפְנֵיכֶ֑ם וּנְתַתֶּ֥ם לָהֶ֛ם אֶת־אֶ֥רֶץ הַגִּלְעָ֖ד לַאֲחֻזָּֽה׃וְאִם־לֹ֧א יַֽעַבְר֛וּ חֲלוּצִ֖ים אִתְּכֶ֑ם וְנֹֽאחֲז֥וּ בְתֹכְכֶ֖ם בְּאֶ֥רֶץ כְּנָֽעַן׃וַיַּֽעֲנ֧וּ בְנֵי־גָ֛ד וּבְנֵ֥י רְאוּבֵ֖ן לֵאמֹ֑ר אֵת֩ אֲשֶׁ֨ר דִּבֶּ֧ר יְהוָ֛ה אֶל־עֲבָדֶ֖יךָ כֵּ֥ן נַעֲשֶֽׂה׃נַ֣חְנוּ נַעֲבֹ֧ר חֲלוּצִ֛ים לִפְנֵ֥י יְהוָ֖ה אֶ֣רֶץ כְּנָ֑עַן וְאִתָּ֙נוּ֙ אֲחֻזַּ֣ת נַחֲלָתֵ֔נוּ מֵעֵ֖בֶר לַיַּרְדֵּֽן׃וַיִּתֵּ֣ן לָהֶ֣ם ׀ מֹשֶׁ֡ה לִבְנֵי־גָד֩ וְלִבְנֵ֨י רְאוּבֵ֜ן וְלַחֲצִ֣י ׀ שֵׁ֣בֶט ׀ מְנַשֶּׁ֣ה בֶן־יוֹסֵ֗ף אֶת־מַמְלֶ֙כֶת֙ סִיחֹן֙ מֶ֣לֶךְ הָֽאֱמֹרִ֔י וְאֶת־מַמְלֶ֔כֶת ע֖וֹג מֶ֣לֶךְ הַבָּשָׁ֑ן הָאָ֗רֶץ לְעָרֶ֙יהָ֙ בִּגְבֻלֹ֔ת עָרֵ֥י הָאָ֖רֶץ סָבִֽיב׃וַיִּבְנ֣וּ בְנֵי־גָ֔ד אֶת־דִּיבֹ֖ן וְאֶת־עֲטָרֹ֑ת וְאֵ֖ת עֲרֹעֵֽר׃וְאֶת־עַטְרֹ֥ת שׁוֹפָ֛ן וְאֶת־יַעְזֵ֖ר וְיָגְבֳּהָֽה׃וְאֶת־בֵּ֥ית נִמְרָ֖ה וְאֶת־בֵּ֣ית הָרָ֑ן עָרֵ֥י מִבְצָ֖ר וְגִדְרֹ֥ת צֹֽאן׃וּבְנֵ֤י רְאוּבֵן֙ בָּנ֔וּ אֶת־חֶשְׁבּ֖וֹן וְאֶת־אֶלְעָלֵ֑א וְאֵ֖ת קִרְיָתָֽיִם׃וְאֶת־נְב֞וֹ וְאֶת־בַּ֧עַל מְע֛וֹן מֽוּסַבֹּ֥ת שֵׁ֖ם וְאֶת־שִׂבְמָ֑ה וַיִּקְרְא֣וּ בְשֵׁמֹ֔ת אֶת־שְׁמ֥וֹת הֶעָרִ֖ים אֲשֶׁ֥ר בָּנֽוּ׃וַיֵּ֨לְכ֜וּ בְּנֵ֨י מָכִ֧יר בֶּן־מְנַשֶּׁ֛ה גִּלְעָ֖דָה וַֽיִּלְכְּדֻ֑הָ וַיּ֖וֹרֶשׁ אֶת־הָאֱמֹרִ֥י אֲשֶׁר־בָּֽהּ׃וַיִּתֵּ֤ן מֹשֶׁה֙ אֶת־הַגִּלְעָ֔ד לְמָכִ֖יר בֶּן־מְנַשֶּׁ֑ה וַיֵּ֖שֶׁב בָּֽהּ׃וְיָאִ֤יר בֶּן־מְנַשֶּׁה֙ הָלַ֔ךְ וַיִּלְכֹּ֖ד אֶת־חַוֺּתֵיהֶ֑ם וַיִּקְרָ֥א אֶתְהֶ֖ן חַוֺּ֥ת יָאִֽיר׃וְנֹ֣בַח הָלַ֔ךְ וַיִּלְכֹּ֥ד אֶת־קְנָ֖ת וְאֶת־בְּנֹתֶ֑יהָ וַיִּקְרָ֧א לָ֦ה נֹ֖בַח בִּשְׁמֽוֹ׃

מאמרים על הפרק


מאמר על הפרק

מאת:

פירושים על הפרק


פירוש על הפרק

עטרות ודיבון מארץ סיחון ועוג היו. אמר זה מפני שבני גד ובני ראובן לא אמרו זה אלא אחר כבושי מדין ונר' שבעבור ערי' מדין שכבשו עתה היו מדברים ואין הענין כך שהרי עטרות ודיבון מארץ סיחון ועוג היו לפיכך הוצרך לומר שאף על פי שלא אמרו זה אלא אחר כבוש מדין הזכירו גם הערים שכבשו מסיחון ועוג כדי שיאמרו אם מצאנו חן בעיניך יותן את הארץ הזאת לעבדיך לאחוזה שהיא ארץ סיחון ועוג יחד עם ערי מדין שיותן להם לאחוזה: קדש ברנע כך שמה ושתי קדש היו. פי' כך שמה לא קדש לבד וברנע שם המושל בה כמו אילוני ממרא וא"ת אם כן למה קורא אותה קדש לבד אחר ששניהם יחד הוא שמה השיב שתי קדש היו האחת קדש ברנע והאחרת קדש לבד: הקניזי חורגו של קנז היה וילדה לו אמו של כלב את עתניאל. פי' אמו של כלב נשאת תחילה ליפונה וילדה לו את כלב ואחר יפונה נשאת לקנז וילדה לו את עתניאל וכלב נקרא בן יפונה בשם אביו וקניזי בשם בעל אמו: וישב טפינו בעודנו אצל אחינו. לא שישב שם תמיד כי מה טעם לומר זה למשה: בערי המבצר. שנבנו עכשיו כי הבנוים מקודם כבר נהרס במלחמה ולפיכך הוצרכו לבנות ערים לטפם כדכתיב גדרות צאן נבנה למקננו פה וערים לטפינו: מעבר לירדן והלאה בעבר המערבי. שהוא גבול ארץ כנען כדכתיב הלא המה בעבר הירדן אחרי דרך מבא השמש ומקום נחלתם היה מעבר הירדן מזרחה: לצנאכם מגזרת צנה ואלפים לא מגזרת צאן. דאם כן היה לו לומר לצאנכם כמו גם צאנכם אבל מפני שהוא מגזרת צנה שאין בו אל"ף בין הצד"י והנו"ן לא נכתב בו אל"ף בין הצד"י והנו"ן והאל"ף שאחר הנו"ן הוא במקום הה"א של צנה: והיוצא מפיכם תעשו לגבוה שקבלתם עליכם לעבור למלחמה עד כבוש וחלוק שמשה לא בקש מהם אלא ונכבשה ואחר תשובו והם קבלו עליהם עד התנחל להתעכב שבע שחלקו וכן עשו. אמר תעשו לגבוה מפני שזה שאמר עד התנחל בני ישראל שפירושו עד סוף שבע שכבשו לא בקש אותו משה אלא מעצמן קבלו עליהם ואין זה לתועלת השבטים כלל עד שיחשב גם זה מכלל התנאי' שיתנו עם השבטים שאם לא יקיימוהו יהיה התנאי בטל רק הוא נחשב לנדר כאדם שנודר להתענות שאינו לתועלת שום אדם אלא לשם שמים בלבד ונקרא נדר גבוה ולפיכך אמר להם משה בעבור זה הדבור והיוצא מפיכם תעשו כמו שאמר איש כי ידור נדר ליי' לא יחל דברו ככל היוצא מפיו יעשה ומה שאמר וכן עשו הוא כדי לקיים מה שפירש שתעשו מורה עד התנחל בני ישראל שקבלו מעצמם שיתעכבו שם עם אחיהם עד שבע שחלקו ואמר והראיה על הפי' הזה ממה שכתוב בספר יהושע ויתן יי' לישראל את כל הארץ אשר נשבע לתת לאבות' וירשוה וישבו בה וינח יי' להם מסביב וגו' אז יקרא יהושע לראובני ולגדי ולחצי שבט מנשה ויאמר אליהם אתם שמרת' את כל אשר צוה אתכ' משה וגו' לא עזבתם את אחיכם זה ימים רבים עד היום הזה וגו' ועתה הניח יי' אלהיכם לאחיכ' כאשר דבר להם ועתה פנו וסעו לאהליכם וגו': ויצו להם כמו עליהם ועל תנאם מנה אלעזר ויהושע כמו ה' ילחם לכם. אמר כמו עליהם מפני שהצוי הזה הוא ל' מנוי ושררה ופירשו מנה אלעזר ויהושע כמ"ש אחר זה ואינו נופל בזה מלת להם אלא עליה' ואמר ועל תנאם מפני שלא היו ממונים רק על התנאים ואמר כמו ה' ילחם לכם שב אל ויצו להם עליה' ואמר כמו ה' ילחם לכם שפירושו כמו עליכם בשבילכ': ואתנו אחוזת נחלתינו כלומר בידינו וברשותנו תהי אחזת נחלתינו מעבר הזה. אמר כלומר בידינו וברשותינו מפני שהמובן מאתנו הוא שתהיה אחזת נחלתם עמהם יחד גם הוסיף ואמר תהי מפני שמאמרו בידינו ברשותינו אחזת נחלתינו יסבול שהיתה ברשותינו אחזת נחלתינו לפיכך הוסיף מלת תה' שלא תאמר היתה נחלתינו שעדיין לא זכו בנחלתם זו אלא אחרי קיום התנאי' הנזכרים ופי' כי באה נחלתינו אלינו אחר קיום התנאי' כאילו אמר אחר קיום התנאי' האלה לא נבקש עוד לנחל מעבר לירדן והלאה כי כבר קבלנו נחלתינו בעבר הירדן מכיון שכבר קיימנו תנאינו באחרונה אחר שהחזקנו בנחלתינו ובנינו גדרות צאן למקננו וערים לטפינו וישבו בתוכם. ומן התימה מן הרמב"ן ז"ל היאך נעלם ממנו זה וטען על דברי הרב על שפי' גבי כי באה נחלתינו אלינו כבר קבלנוה בעבר המזרחי ואמר ואינו הגון שידברו כן לפני משה כי איננו בידם אבל ברצונו הדבר תלוי ולא קבלוה עד שיתננה הוא להם ואם היתה דעת הרב כן מדוע לא טען עליו מדבריו על דבריו שהרב עצמו פי' כאן כלו' בידנו וברשותינו תהי אחזת נחלתינו ולא אמר בידינו וברשותינו היתה אחזת נחלתינו גם אמר מעבר הזה מפני שעבר הירדן קראו שתי הפיאות הפאה המזרחית שהיא ארץ סיחון ועוג והפאה המערבית שהיא ארץ כנען מלת הזה מורה על ארץ סיחון ועוג: ערי מבצר וגדרות צאן זה סוף פסוק מוסב על תחלת המלה ויבנו בני גד את הערים האלו להיות ערי מבצר וגדרות צאן. לא כפי מצבו שמורה שכל אלה הערים הנזכרים היו ערי מבצר וגדרות צאן דא"כ מאי ויבנו דקאמר הרי כבר בנויים ועומדים: ואת נבו ואת בעל מעון מוסבות שם.שמות עבודת כוכבים הם והיו האמוריים קורין עריהם על שם עבודת כוכבים שלהם ובני ראובן הסבו את שמם לשמות אחרי' וזהו מוסבות שם נבו ובעל מעון מוסבת לשם אח' הרמב"ן ז"ל טען ואמר והכתוב שאמר ויקראו בשמות את שמות הערים אשר בנו על כלם ירמוז לא על נבו ועל בעל מעון בלבד ועוד מה טעם שיזכיר אותם הכתוב בשם עבודת כוכבים שלהם ויאמר כי בני ראובן בנו אותם והסבו שמם ולא יזכיר השם הטוב המוסב להם ומנהיג הכתוב לעולם בערים הנלכדו' להזכיר השם החדש ויקראו ללשם דן בשם דן אביהם ויקרא אתהן חות יאיר ויקרא לה נבח בשמו גם בכל המוסבות שם וזכיר' ושם חברון לפנים קרית ארבע ושם דביר לפנים קרית ספר עכ"ד. ואני תמה מאד מי גלה לו שהרב ז"ל כיון במאמר ובני ראובן הסבו את שמם לשמות אחרי' שהם בעבו' השמות שקראו להם אחרי' בנינם החדש עד שיטעון עליו שהכתוב שאמר ויקראו בשמות את שמות הערים אשר בנו על כלם ירמוז ולא על נבו ועל בעל מעון בלבד ולמה לא יפרש את דברי הרב שכונתו היתה בזה על השמו' שהסבו להם קודם בנינם החדש ששמות שאר כל העירו' חשבון ואלעלה וקריתי' שהיו נקראי' בהם קודם בנינם החדש לא שינו אותם עד אחר שבנו אותם הבנין החדש אבל שמות נבו ובעל מעון שהיו נקראים בם קודם בנינם מפני היותם שמות עבודת כוכבים הסבו את שמם לשמות אחרים קודם בנינם על דרך בית גליא בית כריא כדי שלא יזכר בפיהם שם עבודת כוכבים וזהו מוסבות שם שהסבו את שמם לשמות אחרים קודם בנינם החדש ואחר שבנו אות' ואת כל שאר העיירו' בבנין החדש קראו את כלם יחד בשמות אחרים כמנהג של בוני העיירות. ומה שטען עוד מה טעם שיזכיר אותם הכ' בשם העבודת כוכבים שלהם ויאמר כי בני ראובן בנו אותם והסבו שמם הוסיף מלת בנו על דברי הרב כדי שיטעון עליו גם אמר ולמה לא יזכיר השם הטוב המוסב להם איננה טענה כי הכ' לא הזכיר כל שאר העיירות רק בשמות הישני' שהיו נקראים בימים ההם מפני היותם מפורסמים והיה מן ההכרח שיזכיר גם נבו ובעל מעון בשמות' הראשונים המפורסמים כמו בשאר העיירות ומפני שלא היה התר להם לקרותם בשמות העבודת כוכבים הוצרך הכ' לומר שהם הסבו אם שמם והיו קוראים אותם בלשונם בשמות אחרי' טרם בנינ' החדש מה שלא עשו כן בשאר העיירות ואחר בנינם החדש קראו את כלם יחד בשמות אחרים כמנהג בוני העיירות. ומה שטען עוד ומנהג הכ' לעולם בערים הנלכדות להזכיר השם החדש ויקרא אתהן חות יאיר ויקרא לה נבח בשמו אינה טענה כי הכ' הוצרך פה להזכיר כל הערים בשמותיהן הישנים אשר היו להם מימי קדם כדי שידעו הכל את הערים אשר כבש ומה מין ערים היו וא"א זה אלא כשיזכירם בשמותיהם המפורסמים שהיו מימי קדם ומנהג הכ' שקורא הערים הנלכדות בשם החדש זהו כשקורא להן שמות אבל כשרוצה להודיע ולפרסם העיירות אשר כבשו איזה ערים הם בהכרח הוא שיזכירם בשמותיהם הראשונים המפורסמים בעולם לא בשמותיה' החדשים אשר קראום לוכדיהם שעדיין לא נתפרסמו שמותיהם: ואת שבמה בנו שבמה והיא שבם האמורה למעלה. הוסיף מלת בנו להורות שזאת שבמה דבקה עם בנו דלעיל כאילו אמר ובני ראובן בנו את חשבון ואת שבמה ומה שאמר שבמה פי' שאינה דבקה עם מוסבות שם הסמוך לה עד שיהא זה פירושו כמו שהסבו את נבו ואת בעל מעון לשמות אחרים כך הסבו גם שמה של שבמה לשם אחר רק היא דבקה עם בנו דלעיל כמו שבנו כל העיירות דלעיל כך בנו גם את שבמה ואמר והיא שבם האמורה למעלה שלא תחשוב מאחר שהיה שמה שבם ועכשיו קורא אותה שבמה שהוא שם חדש שהסבו לה אמר והיא שבם האמור' למעלה כלומר שבם ושבמה אחד הוא:

תנ"ך על הפרק

תנ"ך על הפרק

תוכן עניינים

ניווט בפרקי התנ"ך