נקם נקמת בעצמך אתה משמע, ועל ידי שנתגדל במדין חדל לו ושלח אחרים כדכתיב וישלח אותם משה.לתת נקמת ה׳ במדין הקב״ה אומר נקמת בני ישראל ומשה אומר נקמת ה׳ אמר משה רבונו של עולם הנקמה שלך היא שאין הכנענים שונאים אותנו אלא בשבילך ולכך הלכו ישראל על המדינים ולא על המואבים לפי שעדיין לא נתמלאת סאתם ולא בא קצם כמו שנתנבא עליהם בלעם אראנו ולא עתה וגו׳ ועוד המואבים עשו מדאגה ואמרו שמא ישראל יחשבו כי ארצנו ארץ רפאים ויבואו עלינו ועוד שלקחו ישראל את ארצם מיד סיחון.לכל מטות ישראל אפילו משבט של לוי שכוונתם לרעה היתה תלויה לכל ישראל.וימסרו מאלפי ישראל בעל כרחם כמו שפירש״י שאמר לו הקב״ה הטל עליהם גורלות.על חלליהם עם חלליהם דוגמא על שדה הארץ יחשב על עולת התמיד האנשים על הנשים על כרעיו ועל קרבו על פרשה על כל קרבנך.ואת בלעם לאחר ששב למקומו לארם נהרים שוב בא למדין לקחת ממון מזקני מדין כששמע דבר המגפה שהיתה בישראל בעצתו. ד״א לפי שאמר להם לא הביט און וגו׳ כלומר לא חטאו למה יחזור מלברכם עמדו הם והחטיאום ושלחו לו עכשיו תוכל לקללם שהרי חטאו ובא ונהרג.ויצאו משה ואלעזר הכהן לפי שהללו היו טמאים מתים מהמדינים שהרגו.כל נקבה שום נקבה דוגמא לא תעשה כל מלאכה כל אלמנה ולרש אין כל.בדבר בלעם למסר מעל שהרי מתוך דבריו של בלעם שאמר לא הביט און ביעקב למדו להחטיאם.וכל אשה ידעת איש למשכב זכר הרגו פירש״י למה חזר ואמר הרוגו וכו׳ וא״ת אי ס״ד שהורשו להחיות כל אשה יודעת איש א״כ מיותר וכל הטף בנשים אשר לא ידעו וגו׳ מק״ו השתא כל אשה יודעת איש הורשו להחיות טף בנשים מיבעיא, אלא י״ל דאי לא כתיב וכל הטף בנשים וגו׳ ה״א נילף טף בנשים מטף בזכר מה להלן להרוג אף כאן להרוג. ד״א הרגו למה נאמר אם שיכולה לבעול אמר ליהרוג בעולה על אחת כמה וכמה אלא אם אמרת כן ענשת מן הדין לכך נאמר הרגו שאין עונשין מן הדין א״ת לשתוק קרא מהרגו קמא וליכתב הכי ועתה כל זכר וכל אשה יודעת איש וגו׳ אלא אי כתיב הכי סד״א לישהינהו לכל זכר בטף ולא נקטלינהו עד דעברינהו לנשים לפני הציץ ונקטילנהו בהדי הדדי קמ״ל ועתה הרגו כל זכר בטף כלומר עכשיו מיד הרגו כל זכר בטף, וכל אשה ידעת איש לאחר שתבדק בציץ הרוגו. [וכל אשה ידעת איש מנהג הוא שדרך איש לפתות את האשה אבל בנות מדין שהיו פרוצות ופתו את ישראל כתיב בהן וכל אשה ידעת איש].וכל הטף בנשים אשר לא ידעו איש וגו׳ מכאן היה רבי שמעון בן יוחאי אומר גיורת שנתגיירה פחותה מבת שלש שנים ויום אחד כשרה לכהונה.ואתם חנו מחוץ למחנה אעפ״י שטמא מת מותר אפילו במחנה לויה לא היו רוצים שיכנסו בו חיישינן שמא יטמאו הם אחרים שהרי רבים היו ואין יכולים להזהר מהם וגם היו אבות הטומאה לטמא אדם וכלים.תתחטאו פרש״י במי נדה כדין שאר טמאי מתים וכו׳ עד מודה הוא שהכנענים מטמאים במגע. וא״ת הרי בנוגע נמי כתיב אדם דכתיב וכל אשר יגע על פני השדה בחלל חרב או במת או בעצם אדם א״כ היה לנו למעט כנענים מלטמא בנגיעה דאתם קרויים אדם כדכתיב ביחזקאל ואתנה צאני צאן מרעיתי אדם אתם ולא הכנענים. אלא י״ל הואיל וחזר הכתוב ושנה בנגיעה גבי הזאה בלאו אדם כדכתיב והזה על האהל ועל הנוגע בעצם או בחלל או במת או בקבר. מרבינן דאפילו כנעני מטמא בנגיעה.ביום השלישי וביום השביעי הזהיר הקב״ה הזאת שלישי ושביעי ממלחמת מדין מה שלא עשה כן במלחמת שבעה עממים לפי שבמלחמת שבעה עממים היו כל ישראל וטומאה הותרה בצבור ואף גיעולי כנענים לא נאסרה להם שהרי כתלי דחזיר הותרו דכתיב ובתים מלאים כל טוב אפי׳ כתלי דחזירי אבל הכא במדין שאינו משבעה עממין ולא היו שם מישראל אלא אלף למטה נאסר להם גיעולי כנענים וגם הוצרכו הזאת שלישי ושביעי לפי שנטמאו במגע כשהרגו את המדינים, ועוד לפי שנטמאו בהם מישראל כדכתיב ויצמד ישראל לבעל פעור. ועוד דלמא איקטיל חד ישראל מהי״ב אלף ומה שכתוב ולא נפקד ממנו איש היינו לדבר עבירה ומספק טומאה נמי הוצרכו הזאה.וכל בגד לפי שנגע בחלל. ויאמר אלעזר הכהן בשביל שחקת פרה אדומה נתנה לאלעזר פירשה הוא לישראל והואיל והורה הלכה לפני משה רבו אף על פי שאמרה בשם משה רבו נענש שהרי כתיב ולפני אלעזר הכהן יעמוד וגו׳ ולא מצינו שוב שנצטרך לו יהושע.זאת חקת התורה כלומר מה שאמר לכם משה כל הורג נפש וגו׳ הן המצות האמורות בפרשת פרה אדומה.וטהר אך במי נדה יתחטא אמר רבה בר אבוהי אפילו כלים חדשים כדאיתא בירושלמי דסוף עבודת כוכבים אתא עובדא קמי רבי ירמיה אמר צריך להטביל למה מפני שיצאו מטומאת הכנענים ונכנסו לקדושת ישראל. אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה לא שנו אלא בלקוחין שנחלטו ביד ישראל וכמעשה שהיה במדין שהיו חלוטין להם לישראל הכלים אבל שאולים לא מאני דחוניה פלומי״א בלע״ז תחלתן של חרס וחופין אותם בחופיא של אבר ותשמישן על ידי צונן ונקח מן הכנענים בתר סופו אזלינן שחפוהו במתכת וכלי מתכת הוה ובעו טבילה, משכנתא מאי אמר מר בר אשי אבא משכן ליה כנעני כסא דכספא ואטבליה ושתי ביה ולא ידענא אי משום דקסבר משכנתא כזביני דמיא אי משום דחזי ליה שכנעני דדעתיה לשקועיה שלא לפדותו עוד הכי מתניא והכי פירש״י בסוף מסכת עבודת כוכבים.וכבסתם בגדיכם וכ״ש בשרם דוגמא וכבסו שמלותם דפרשת יתרו ודוגמא וכבס האוסף את אפר הפרה את בגדיו.מאת אנשי המלחמה, אחד נפש מחמש המאות לפי שטרחו במלחמה הקל עליהם אחד נפש מחמש מאות ונתתה לאלעזר הכהן.אחד אחז מן החמשים, ונתתה אותם ללוים וגו׳ כשהלויים נטלו עשרה באלף, הכהנים נטלו בו אחד כנגדן שלא היו הם אלא אחד מאחת עשרה ידות שבמשפחות לוי כיצד משפחות לוי חמש ומחצה משפחת הלבני וחברוני המחלי והמושי העמרמי וחצי של יצהר כמו שפי׳ בפרשת פנחס ומשפחת העמרמי היתה חציה כהנים וחציה לויים הרי לך הכהנים אחת מאחת עשרה ידות שבמשפחות לוי.מן הבקר מן החמרים ומן הצאן וא״ת מפני מה לא צוה הקב״ה ליטול מכס מן הגמלים שהרי הרבה גמלים שם כדכתיב במלחמת גדעון ולגמליהם אין מספר אלא יש לומר לא הזכיר הכתוב אלא אותם שנטלו מהם מכס והם לא נטלו מכס מבהמה טמאה רק מהחמורים הואיל ונתקדשו בפטר חמור, אך חז״ק, דכתיב ומכל הבהמה דמשמע עוד מין בהמה אחרת כגון גמלים.יתר הבז חוץ ממה שאכלו.ולא נפקד ממנו איש אעפ״י שהנגף שולט במנין ורבותינו אמרו לא נפקד ממנו לדבר עבירה.ונקרב את קרבן ה', לכפר על נפשתינו שנדרנו מלפני החשבון שנמנינו כדי שלא ישלוט בנו נגף ולכך הביאונוהו אל אהל מועד. וכן מצינו ולקחת את כסף הכפורים ונתת אותו על עבודת אהל מועד.ונקרב את קרבן ה' וגו׳ פירש״י אם מידי עברה יצאנו מידי הרהור לא יצאנו. וא״ת הרי מצינו יפת תואר שהיא מותרת במלחמה ואיזה עבירה ואיזה הרהור עבירה יש בדבר אבל אמרינן בירושלמי לא הותרה להם יפת תואר אלא לאחר כבוש.כל כלי מעשה מגיד הכתוב שלא הביאו כלי שבור.
