מבן עשרים שנה ומעלה לבית אבותם. ואינו אומר למשפחותם י"מ בשביל שאמר למטה בכל אחד ואחד למשפחותם. ובראובן לא אמר למשפחות' לפי שנתערבו ממשפחותיו עם קרח ונאבדו עמו. ולמעל' כתבתי טעם נכון למה אינו אומר כאן למשפחותם:
חנוך משפחת החנוכי. כתב הרמב"ן מה שמייחס אותם למשפחות אולי כאשר נתחלקה הארץ לשבטים על דעת רבותינו ונטל שמעון המועט בשביל יהודה המרובה כך נתחלקה לבתי אבות ליורדי מצרים ועשו מנחלת ראובן ד' חלקים והיה חלק משפחת החנוכי כחלק משפחת הפלואי וחצרון וכרמי אע"פ שאינן שוות במספר שמות לגלגלותם ומה שאמר לרב תרבו נחלתו היינו בבני המשפחה שיחלק להם לפי פקודיו לגלגלותם וכן ביהושע מזכיר בחלוקת הארץ למשפחותם ויהי הגורל למטה יהודה למשפחותם וכן בכולם. אי נמי שחלקו הארץ למשפחותם וכל משפחה ומשפחה היתה חלקה במקום אחד ולא תתערב חלק משפחה במשפחה אחרת:
ובני אליאב וגו' ודתן ואבירם הוא דתן ואבירם וגו'. כתב הרמב"ן הזכיר זה להודיע שנשארה כל הירושה ממשפחת הפלואי לנמואל לבדו כי דתן ואבירם וכל אשר להם נבלעו. או כדברי רבותינו לרמוז שאבדו חלקם מן הארץ אע"פ שהיו יוצאי מצרים וראויים לגדולה:
ויהיו בני בלע ארד ונעמן. מה שהביא רש"י דברי ר' משה הדרשן שירדה אמן למצרים כשהיא מעוברת מהן ופרש"י שלכך אמר ר' משה הדרשן שירדה אמן למצרים כשהיא מעוברת מפני שהוקשה לו שמנאן לראשי משפחות שהרי אינו מונה ראשי משפחות אלא מיורדי מצרים. וכתב הרמב"ן אם היה אפשר לומר כן שירדו אלו למצרים לא היה קשה לר' משה על שמנאן ראשי משפחות שאפשר שיצאו מאלו משפחות גדולות לעצמן ולכך מייחס אותם על שמם אבל זה הוא שקשה שאם נולדו ארד ונעמן לבלע בן בנימן אחרי רדתו למצרים לא היו ראויים להימנות שם למשפחות ואם ירדו למצרים היו יותר מע' נפש כי אז היו בני בנימין עשרה ואלו בני בלע שנים ולכך א"ר משה שירדה אמן מעוברת מהן ולכך לא מנאם מכלל השבעים וכאן חושב אותם בנולדים. ונצטרך עוד לומר כי יוכבד נולדה בין החומות ביום הכנסם שם ולכך מזכיר אותה שם בכלל ע' נפש ואלו לא נולדו אלא אחר זמן בהתיישבם שם. וכל זה דוחק הוא. ונוכל לומר כי ארד ונעמן בני בנימין מתו במצרים בלא בנים ובלע רצה להקים שם לאחיו וקרא בניו על שם אחיו המת ואולי היה יבם בנשותיהם כי הוא הבכור והיו ארד ונעמן בני בלע לראשי משפחות להקים שם לארד ונעמן בני בנימין והיו מיורדי מצרים. והנכון כי ארד ונעמן אשר מונה בפרשת ואלה שמות בבני בנימין הם בני בלע כאשר מפורש כאן וכן מונה אותם בדברי הימים ודרך הפסוק לעשות בני הבנים כבנים כמו שאמר את לבן בן נחור ואע"פ שלא עשה כן בבני פרץ ובני בריעה אולי יולדו על ברכי בנימין ויחשבם לו כדרך ואלה תולדות אהרן ומשה או שהיו בני בנימין רבים שהיו ח' וטופל המיעוט לרוב. ועל דרך הסברא יתכן עוד שנאמר שאינו מונה במשפחות ליורדי מצרים לבדם כי גם בנולדים במצרים מונה משפחות כמו שאמר באפרים ומנשה שאין טעם לומר שבאלו לבד מונה משפחות בעבור שהיו במצרים שא"כ מעת שירדו למצרים היה לו למנות כולן במספר אחד ויעשה משפחות משבעים נפש שנמנו בשעת הירידה אלא אף באותן שנולדו במצרים עושה ראשי משפחות [יותר מבאחרים] והענין כך הוא שהיה מנהג בישראל לעשות להם ראשי בתי אבות שיתייחסו כל יוצאי יריכו אל האיש ההוא לכבודו כאשר קורין היום ן' עזרה ן' שושאן ומאת שבאו למצרים ופרו ורבו העמידו להם ראשי משפחות להתיחס עליהם ואולי התחילו זה הענין במצרים שלא יתערבו בגוים ויהיו נכרים וידועים לשבטיהם ומאז היה זה לחוק לישראל ועל כן אלו הנזכרים כאן למצרים איש איש לראש בית אבותיו משפחתו מתיחסת אליו ולכן מנה בבני מכיר משפחת המכירי ומשפחת הגלעדי בנו ומשפחת האיעזרי והחלקי בניו ואחיהם וכן בני יהודה ואפרים כי היו הבנים האלה הנזכרים גדולים ונכבדים והיו לראש וקראו המשפחה על שמם ולא כמו שפרש"י בעבור שהיו למשפחות רבות כי כולם היו משפחות רבות שנאמר פרו וישרצו וגו' אלא בעבור ששמו להם ראש כמו שפרשתי ורוב המשפחות בהיותם במצרים היו מתייחסות אל היורדים למצרים על שם אבותם הנכבדים והשאר עשו להם ראשי משפחות מן הנולדים שם בקרוב ולכן יהיה רוב הנזכרים כאן מיורדי מצרים והנה יהיה ייחוס המשפחות האלה ליוצאי מצרים כי שם תיקנו אותם:
אלה משפחות דן למשפחותם. כתב הרמב"ן כי היו לשוחם בנים רבים עשו משפחות ונקראות כל אחת בשם אבי המשפחה אבל היו כולם מתייחסות אל שוחם הראש ונקראות על שמו כמו שתאמר לדניאל משפחת דניאל השוחמי ליחזקאל משפחת יחזקאל השוחמי והנה הם משפחות רבות ומשפחה אחת אצל השוחמי ולכך ייחס כולם אליו. ועל דעת האומרים כי ליורדי מצרים יתייחסו היו משפחות רבות נקראות לשם אבותם שנולדו במצרים ובכאן לם היה מייחס אותם אלא לשוחמי כי הוא לבדו היה מיורדי מצרים:
ושם בת אשר. כתב רש"י לפי שהיתה בחיים. וכתב הרמב"ן א"כ אונקלוס שתירגם ושום בת אתת אשר נתכוון לומר כי היתה בת יורשת נחלה ולכך הזכירה בכאן כאשר הזכיר בנות צלפחד שרצה לומר לאלה תחלק הארץ ואלו היתה בת אשר עצמו לא היתה יורשת נחלה כי היו לו בנים אבל היתה בת אשתו מאיש אחר שלא היה לו בן והיתה נחלתו לבתו ופי' וסרח אחותם כי היתה אחות בניו ולא בתו ולכך אמר ושם בת אשר ולא אמר ובת אשר לומר כי היתה שמה בת אשר ונקראת סרח. ואיני מבין דבריו כי מי היה זה האיש האחר שסרח היתה בתו וירשה מכחו והלא היתה מיוצאי מצרי' ולא היו ביורדי מצרים כי אם ע' נפש ולכול' היו בנים ועוד היינו צריכים לומר שחיתה עד יציאתם ממצרים כי ליוצאי מצרים נתחלקה הארץ. ועל דרך הפשט היה לה משפחה גדולה ונקראת על שמה וכולל אותה בכלל אלה משפחות בני אשר לפקודיהם אבל לא רצה הכתוב ליחסם אל האשה שיאמר לסרח משפחת סרח וקיצר בענין. וכולם מונה על הסדר שמנאם במדבר סיני כסדר חנייתם אלא שהקדים כאן מנשה ושם הקדים אפרים. וכתב ר' אברהם שזה הוא בעבור מספרם כי בני אפרים הוסיפו על בני מנשה במדבר סיני ח' אלפים ובערבות מואב הוסיפו על בני אפרים עשרים אלף ור':
לרב תרבה נחלתו. פרש"י לשבט מרובה באוכלסין נתנו חלק רב כי לא היו החלקים שוים. והרמב"ן כתב דמסקינן בפרק יש נוחלין שלא חלקוה לקרקפתא דגברי' אלא עשו י"ב חלקים שוים ונטל כל שבט החלק שיצא לו בגורל וזהו שצווחו בני יוסף מדוע נתת לי גורל אחד ואני עם רב. וזהו שאמר:
לשמות מטות אבותם ינחלו: בין רב למעט. כל המטות בשוה בין שהוא מרובה באוכלסין או ממועט. ופי' לרב תרבה נחלתו באנשי השבט עצמו. אי נמי כדדריש לי' מכאן שנתחלקה כפי יוצאי מצרים והרי שיצאו י' בנים ממצרים ומתו במדבר ונולדו לו ב' אחרים במדבר קורא אני לרב תרבו כלומר לרב ביציאתם ממצרים אע"פ שעתה נתמעטו והרי שיצאו ממצרים ה' ובכניסחם לארץ היו י' קורא אני למעט תמעיטו. ופי' הפרשה לאלה הנזכרים למשפחות תחלק הארץ במספר שמות שיתנו לכל זכר לגולגלותם חלקו לרב תרבו נחלתו (למשפחת החנוכי המרובה עד"מ תרבה נחלתו. כצ"ל) למשפחת הפלואי המועטי' תמעיט כי איש לפי פקודי המשפח' יותן נחלתו ותטול כל המשפחה במקום אחד ולפי' מנאן כאן למשפחות אך בגורל יחלקו את הארץ לשבטי ישראל ולשמות מטות אבותיו שהם י"ב מטות ינחלו אותה. וחזר ואמר על פי הגורל תחלק נחלתו פי' נחלתו של מטה עצמו בין רב למעט כי גם בין המשפחות הטילו גורל ויהיה חלק החנוכי ברוח אשר יעלה לו הגורל וחלק הפלואי באותו רוח אשר יעלה לו אך נרבה לרב ונמעיט למעט במשפחות:
ואלה פקודי הלוי. כתב הרמב"ן לא ידעתי למה מונה כאן בני לוי ואולי לאלו נתנו ערים לשבת ולא לנולדים אחרי כן. או שנעשה לכבודם שלא יהא לגיון של מלך פחות שלא ישגיחו עליו למנותו עם שאר העם. והזכיר עמרם ואשתו כי בני לוי נמנים לשנים לכהנים ולויים וראוי לפקוד אהרן ובניו לעצמם. וכתב עוד הרמב"ן אני תמה למה מנה הכתוב בבני לוי משפחות לשלשת האבות וחוזר ומונה משפחות לבנים שהרי לא היה למררי בנים אחרים אלא מחלי ומושי א"כ מה היא משפחת המררי אבל היה לכבוד כי בני לוי שלשתם היו גדולים בישראל והיו כל תולדות גרשון נקראים משפחות גרשוני לכבודו ואחרי כן שמו להם בתי אבות ונחלקים למשפחות כשאר השבטי' ונקראים בפרט משפחת לבני ומשפחת שמעי ונקראים ג"כ על שם גרשון וכן לקהת ולמררי. ולא אמר כאן משפחת העמרמי בעבור שנחלקה לכהנים ולוים והזכיר שמותם לכבוד ולא הזכיר הכהונה לאהרן לכבוד משה וכן תראה במנין הראשון בפקודים שאמר ויהיו אלה בני לוי בשמותם גרשון וקהת ומררי מה שלא עשה כן באחרים אלא הכל לכבוד מעלתם. ומה שהזכיר משפחת יצהרי על שם קרח כי מתחלה היתה נקראת משפחת היצהרי כי היה בעת המנין ההוא בנים גם לנפג וזכרי בני יצהר ועכשיו לא היו בנים רק לקרח ונקראת המשפחה על שמו. ולפי דעתי אינו מן הראוי שיעקור שם היצהרי מזרעו אבל עשו זה אחרי מעשה קרח בעבור כבוד בניו להודיע בישראל שמם וזכרם לדורות כי כן הכתוב משתדל לומר ובני קרח לא מתו וכיון שכלו נפג וזכרי ונשאר כל זרע יצהר לקרח קראום משפחת הקרחי להודיע כי היו בניו צדיקים וטובים ממנו. ומדרשו של ר' משה הדרשן באתם המעט ה' מעט איננו אמת כי הוא מונה ללוי שמנה ואינם אלא חמשה כי השלשה לאבותם ע"כ. ואיני מבין הטעם שכתב שקורא למשפחת היצהרי על שם קרח אדרבה שם רשעים ירקב ואינו ראוי לקרות על שמם:
אשר ילדה אותה ללוי במצרים. כתב הרמב"ן דרך הפשט לפי שכל בני יעקב עם כל בניהם ובנותיהם באו למצרים ואין בהם מי שהוליד שם אחרי כן זולתו שהוליד ליוכבד כי איחר השם לידתה כי לא הגיע הקץ:
אלה פקודי משה ואלעזר. חוזר על פקודי ישראל ולא על הלוים כי בהם לא יאמר ובאלה לא היה איש שלא נגזרה הגזירה על שבט לוי והעד אלעזר ופנחס:
ובאלה לא היה איש מפקודי משה ואהרן. אע"ג דיהושע וכלב היו עדיין מן הפקודים הראשונים מ"מ לא נפקדו עתה לפי שהיו מבן ס' ומעלה ואין המנין אלא מבן כ' עד בן ס' אבל כשאמר ולא נותר מהם איש אז הוציא כלב בן יפונה ויהושע כי היו מן הפקודים הראשונים ולא מתו:
