ואמר וירא בלעם כי טוב בעיני ה' לברך את ישראל. לרמוז שהיה טוב בעיני ה' לברך את ישראל. ולא בעיני בלעם. ולכן וישת אל המדבר פניו. להסתכל בהם בעין רעה להזיקם. ולכן וישא בלעם את עיניו להזיקם בעין רעה. וירא את ישראל שוכן לשבטיו. כל אחד לעצמו מוכנים לקבל נזק. ותהי עליו רוח אלהים. על ישראל כי השם בחמלתו פרש סוכת שלומו עליהם וכסה אותם באדרתו שלא תשלוט בהם עינו הרעה. משל לאשה שמוליכה תינוק בחיקה וראתה אשה רעה לקראתה. מה עשתה פרשה הסודר על התינוק. ולפי שבעל העין רעה כשרוצה להכניס עין הרע בכלי אחד. אומר כמה נאה כלי זה ורגע יפול וישבר. לזה התחיל בלעם לשבחם. ואמר מה טובו אוהליך יעקב יזל מים. ואמר נאם שומע אמרי אל. היה משתבח בשקר שהיה אומר שישמע אמרי אל ואחר כך מתזה שדי יחזה. ובראשונה היה לו לחזות מחזה שדי ואחר כך לשמוע אמרי אל. כי הוא למעלה משדי. אבל הוא גלה הדבר באומרו נופל וגלוי עינים. כי לפי שלא היה מהול היה נפל מלא קומתו ארצה והיה מתבהל וחרד ולאו היה שומע הדבר אל בוריו. ולכן היה מהפך הדברים וכן גלוי עינים הוא ע"ד סגיא נהור לפי שהיו עיניו מכוסות. עד שלז"א שומע אמרי אל ואח"כ מחזה שדי. ועוד יש בענין גלוי עינים דברים ואין לנו עסק בנסתרות:
מה טובו אוהליך יעקב. הנה בזאת הברכה בישר לישראל בבנין בתי מקדשים. ולזה אמר מה טובו אהליך יעקב. כי בסבת בית המקדש יש להם כל הטובות וקונין הטוב הצפון לצדיקים. בסבת השכינה והקרבנות. ואמר משכנותיך ישראל. לרמוז להם שעתידים ליחרב ולתת משכן בעונם. ועם כל זה הם נקראים משכנות לפי שהשכינה שורה בהם. כאומרם אע"פ שהם שוממים בקדושתם הם עומדים. וזה שאמרו במדרש תהלים קולי אל ה' אקרא. אמר ר' ברכיה בזמן שבית המקדש קיים היית עונה אותנו. ומנין כשהוא חרב שנאמר ויענני מהר קדשו סלה. ואמר כנחלים נטיו. לפי שהוא אמר מה טובו אהליך יעקב והדברים היפים והנעימים אין להם כל כך קיום כאומרו הוד והדר פעלו. ועכ"ז וצדקתו עומדת לעד. וכן אמר הוד והדר לבושו ועכ"ז ותשחק ליום אחרון. וכן בכאן אמר אע"פ שאוהליך הם טובים ונעימים. יהיה להם קיום והמשכה. וזהו כנחלים נטיו כאומרם מושחים את המלכים ע"ג מעיין כדי שתמשך מלכותם. ולפי שהנחלים לפעמים מתיבשים. לזה אמר כגנות עלי נהר שהנהר מושך המים. ואמר כאהלים נטע ה'. לרמוז על סמני הקטרת כאומרו בשמים ראש מר דרור. וכתיב מר אהלים וקנמון. כארזים עלי מים כאומרו עצי שטים עומדים. וכתיב אפריון עשה לו המלך שלמה מעצי הלבנון. וכתיב ארזי לבנון אשר נטע. ואמר עלי מים. להורות ג"כ שישלח חירם מלך צור ארזים על הים. כדכתיב ואנחנו נכרות עצים מן הלבנון בכל צרכך ונביאם לך דברות על ים יפו ואתה תעלה אותם לירושלם. ואמר יזל מים מדליו. לרמוז שאע"פ שיבא זמן שיהיו ישראל דלים. יהיה זרעם כמים רבים. וירם מאגג מלכו. בסבת בית המקדש שתהיה בחלקו של בנימן. וזה רמז על שאול שבא מבנימין. ואע"פ ששאול חטא ואבד מלכותו. נשאר האל שהוציאם ממצרים ביכלתו. והוא ישים עליהם מלך גבור כארי. ויאכל גוים צריו. רמז לדוד ולשלמה אשר בימיו נבנה בהמ"ק. ואז נתקיים מברכיך ברוך ואורריך ארור. בסבת בהמ"ק וקרבנותיו:
ולפי שעכשיו בשרם בביאת הארץ ובבנין בהמ"ק. ובלעם ובלק כוונתם היתה לקללם בענין שלא יבואו לארץ ישראל. וזה רמוז באומרו ואגרשנו מן הארץ הידועה. וראה שברכם בביאת הארץ ובמקדש. נצטער צער גדול ויספוק את כפיו. מה שלא עשה בשאר ברכות. וכן עשה זה עכשיו בפעם השלישית. לפי שכבר הוחזקו בברכות. כאומרם בתלתא זימני הויא חזקה. וז"ש והנה ברכת ברך זה שלש פעמים. ואולי נאמר שאמר כנחלים נטיו. יזל מים מדליו. לפי שהוא אמר מה טובו אוהליך יעקב ומשכנותיך ישראל. וידוע כי המקומות הטובים והחזקים. אם לא יהיה להם לחם ומים. לא יועיל להם חזקתם ויופיים. כאומרו והוא מרומים ישכון מצודות סלעים משגבו. בענין שלא יוכלו לעשות מחילות תחת הקרקע להפיל המבצרות. ואע"פ שיהיה כסלע. אם לא יהיה להם לחם ומים לא יועיל להם. לזה אמר לחמו נתן מימיו נאמנים. כן אמר בכאן מה טובו אוהליך. ואע"פ שיהיו טובים וחזקים. אם לא יהיה להם מים לא יועיל. לזה אמר כנחלים נטיו כגנות עלי נהר. שיש להם רבוי מים. ואע"פ שיהיה להם מים אם אין להם לחם לא יועיל. לזה אמר יזל מים מדליו וזרעו במים רבים. כי בסבת רבוי המים יתרבו הזרעים וכל מיני מאכל. ובזה וירם מאגג מלכו ותנשא מלכותו. וכשגמר דבריו אמר ברח לך אל מקומך אמרתי כבד אכבדך. ולפי שבלעם כמו שפירשתי למעלה לא היה תכליתו כבוד דברים. אלא כסף וזהב לבלי חק. אמר הלא גם אל מלאכיך אמרתי אם יתן לי בלק מלא ביתו כסף וזהב לא אוכל לעבור את פי ה'. כי לא באתי לכאן בשביל כבודך אלא בשביל ממונך. ועתה הנני הולך לעמי בכבודי. לא כמו שאמרת ועתה ברח לך אל מקומך:
לכה איעצך אשר יעשה העם הזה לעמך באחרית הימים. הנה בכאן הבטיחו שלא יירא מהם עכשיו. כי לא יעשו לו רע אלא באחרית הימים. וזו היא העצה היעוצה השמר והשקט אל תירא בזו העת. כי מה שאתה רואה מפלה לעמך. זה יהיה באחרית הימים. ולפי שבכאן בישרם על ביאת המשיח והטובות שיבואו להם באחרית הימים. וזה הסוד לא נתגלה מעולם. כאומרו כי יום נקם בלבי. והשם לבדו הוא היודע ועד זה הדבר. לזה אמר בכאן ויודע דעת עליון. מה שלא אמר בכל שאר הברכות:
ואמר אראנו ולא עתה אשורנו ולא קרוב. לרמוז שאע"פ שהיה משתבח שהיה יודע דעת עליון. שהיה רואה הדבר ולא היה משיגו מכל וכל. אע"פ שאני מסתכל ומביט בהשקפה נמרצה. איני מגיע לאותו עת הרמוז. אבל אני רואה אותו רחוק. וזהו אשורנו ולא קרוב. ואז דרך כוכב מיעקב. באור גדול ובזוהר עצום. וזה רמז על שמו הגדול שיתפרסם בעולם דכתיב ביום ההוא יהיה ה' אחד. ויהיה השם שלם ותורת ה' תמימה. וזה רמוז במלת כ"ו כ"ב. מלא. כ"ו הם עשרים וששה. כמספר אותיות יהו"ה. לפי שאז יתחברו אותיות השם לעשות נסים ונפלאות. בכח השם הגדול ובכח תורתו. בענין שיכירו כל העולם כי ה' אמת ותורתו אמת. וזה כ"ב כנגד כ"ב אותיות הרמוזות. כאומרו בך יברך ישראל. בך ארוץ גדוד. וזהו דרך כ"ו כ"ב מיעקב. וקם שבט מישראל. שבט לגו חסר לב. ומי הם ומחץ פאתי מואב. ולא להם לבדם. אלא וקרקר כל בני שת. ולפי שאדום הוא עקר המלכות. חזר להזכירם בפני עצמם ואמר והיה אדום ירשה וכו'. וירד מיעקב. רמז בזה כי השם ימשיך ממה שאמר דרך כוכב מיעקב. מושיע ורב מכח שמו. הוא משיח בן דוד. והאביד שריד מעיר. ולפי שעמלק היה ראש צרים ונלחם בישראל בצאתם ממצרים ועתיד ללחום באחרית הימים. אמר וירא את עמלק וגומר. ראשית גוים עמלק אבל אחריתו עדי אובד. ר"ל אחריתו יגיע עד אותו זמן שיבא מלך המשיח. ויתקיים מה שכתוב האויב תמו חרבות לנצח. לאותו נצח שכתוב ע"י הנביאים וערים נטשת. זהו והאביד שריד מעיר אבד כרם המה. זהו מה שכתב כאן ואחריתו עדי אובד. בענין שיאבד זכרם ויסוף שומעם. מאיש ועד אשה מעולל ועד יונק. והנה באומרו עדי אובד. וכן אבד זכרם. וכן וגם הוא עדי אובד. יש בו רמיזה גדולה בענין גאולתינו בפרשת פנחס אפרשנו. בסוד ימי חגינו ביום ראשון ושני ורביעי תמצאנו:
ואחר שהשלים עונשו של עמלק. בא לפרש שכר יתרו הקיני שדבק בשם ה'. ונתן עצה למשה בדבר המשפט שהוא יסוד העולם ויסודות בית המקדש. ולכן היו הסנהדרין בלשכת הגזית מזרע יתרו. לפי שהוא יסד יסודות הבית במשפט. הפך מעמלק שרצה לעכב ביאתם לארץ בענין שלא יבנו מקדש. וזהו כי יד על כס יה כמו שפירשתי במקומו. ולכן סמך פרשת יתרו אצל פרשת עמלק. להורות שכמו שאנו מצווים להכרית זרעו של עמלק. כן אנו מצווים לגמול חסד ליתרו. ומזה למד בלעם לסמכם זה לזה ולומר ראשית גוים עמלק. ופירש עונשו כי כמו שהיה ראשית יהיה אחרית וישאר באחרונה. אבל בקיני אמר איתן מושבך. אחר שנדבקת בשכינה. ושים בסלע קנך. ר"ל בין ישראל שנקראו סלעים כאומרו כי מראש צורים אראנו. ואמר ושים בסלע ולא אמר שמת. להורות שלא יתחרט ממה שעשה. אלא שיעמוד על עומדו וישים בסלע קנו שהוא מגדל עוז שם ה'. ואע"פ שיבואו לו רעות. שלא יעבור סלעו ממגור אלא שישים בסלע קינו ולא יירא. כי אע"פ שיהיה לבער קין שיבערהו אשור ממקומו. לא יהיה אלא טלטול ושבי ולא יעקרהו מן העולם. וזהו עד מה אשור תשבך. ואף שם תהיה דבק בשם ה' שהוא נקרא מ"ה. וכך עולה שם ה' במלואו. וזהו מה ה' אלהיך שואל מעמך. וזהו עד מה אשור תשבך. ורמז ג"כ באומרו איתן מושבך. שיצאו מבני קיני בעלי תורה בעלי שמועה תנאים ואמוראים. וזה רמוז בזוהר על פסוק שמעו הרים את ריב ה'. זהו סוד רבי שהוא בעל מחלוקת זה מתיר וזה אוסר. והאיתנים מוסדי ארץ. זהו סוד התנאים כמו איתנים. כי ריב לה' עם עמו ולא עם אחרים. לא עשה כן לכל גוי. ולכן כשראה בלעם את הקני נטוע בלשכת הגזית. אמר איתן מושבך שהוא כמו תנא מושביך. כי ממך יצאו תנאים ואמוראים. ולכן שים בסלע קנך לשבר הרים ולפוצץ סלעים לכמה טעמים. וליכנס בחכמתך בעומק התורה מקן יולדת וקן צפור. כאומרם קינין ופתחי נדה הן הם גופי הלכות. וזהו ושים בסלע קנך ואע"פ שיהיה לבער קין ממקומו והתורה תתבטל. עד מה אשור תשבך. כי לא יהיה זה זמן רב. ולפי שבאחרית הימים תהיה צרה וצוקה. אמר אוי מי יחיה משמו אל כשהשם יסדר אלו הדברים. לפי שאז יתעוררו מלחמות בעולם מהם בים ומהם ביבשה. כמו שכתב הקדוש זכר צדיק לברכה בפסוק דרך כוכב מיעקב. לזה אמר בכאן וצים מיד כתים. ויעבר בים צרה ויבואו בספינות אלו עם אלו וכולם יאבדו כראשונים:
ויקם בלעם וילך וישב למקומו. וכאן לא דבר בלק דבר לפי שנבהל משמוע אלו הדברים. או ששב אחר שראה. ששלום ואמת יהיה בימיו. ואמר וילך וישב. ודי שיאמר וילך למקומו אבל אמר וישב. לומר ששב לדרכיו ולקסמיו הראשונים. ואע"פ שראה כל אלו הנבואות והטובות העתידות לישראל. לא חזר מדרכו הרעה אלא שב למקומו. וכן רמז באומרו למקומו שנתבצר לו בגהינם. כאומרם ז"ל איש מביתו איש מארצו לא כתיב. אלא איש ממקומו שנתבצר (לו) [להם] בגיהנם לפי שבאו לגמול חסד לאיוב ניצולו מגיהנם וזכו לעוה"ב. וכן בכאן וישב למקומו המוכן לו בגיהנם. וגם בלק אע"פ שראה כל זה והיה יותר חכם מבלעם. הלך לדרכו הרעה או לדרכו של בלעם כי שניהם היו בעצת פעור. ולכן סמך וישב ישראל בשטים כאומרו הן הנה היו לבני ישראל בדבר בלעם. ולכן אמר וישב למקומו כמי שלא עשה דבר. כאומרו אכלה ומחתה פיה:
