פסוק ה:בלעם בן בעור. תניא, בלעם – בלא עם, דבר אחר בלעם – שבלה עם , בן בעור – שבא על בעור .
(סנהדרין ק"ה א׳)
פסוק ה:בלעם בן בעור. ולהלן הוא אומר (כ"ד ג') נאום בלעם בנו בעור, א"ר יוחנן, אביו היא, ובנו הוא לו בנביאות .
(שם שם)
פסוק ז:זקני מואב וזקני מדין. תניא, מדין ומואב לא היה שלום ביניהם מעולם, משל לשני כלבים שהיו צהובין זה לזה , בא זאב על האחד, אמר השני, אם אין אני עוזרו היום הורג אותו ולמחר בא עלי, הלכו שניהם והרגו הזאב, אמר רב פפא, היינו דאמרי אינשי, כרכושתא ושונרא עבדי הלולא מתרבא דביש גדא .
(סנהדרין ק"ה א׳)
פסוק ח:וישבו שרי מואב. ושרי מדין להיכן אזלי, כיון דאמר להו לינו פה הלילה והשיבותי אתכם דבר, אמרו, כלום יש אב ששונא את בנו [והלכו להם] .
(שם שם)
פסוק כ:קום לך אתם. אמר רב נחמן, חוצפא אפילו כלפי שמיא מהני, מעיקרא כתיב (פ׳ י"ב) לא תלך עמהם, ולבסוף כתיב קום לך אתם .
(סנהדרין ק"ה א׳)
פסוק כ:קום לך אתם. אמר רבא בר רב הונא, מלבד שבדרך שאדם רוצה לילך בה מוליכין אותו, דכתיב (פ׳ י"ב) לא תלך עמהם וכתיב קום לך אתם .
(מכות י׳ ב׳)
פסוק כא:ויחבש את אתנו. תני משום ר׳ שמעון בן אלעזר, שנאה מבטלת שורה של גדולה, שנאמר ויקם בלעם ויחבש את אתונו .
(סנהדרין ק"ה ב׳)
פסוק ל:הלא אנכי אתנך וגו׳. תניא, בלעם אפילו דעת בהמתו לא הוי ידע , דבעידנא דחזו ליה דהוי רכיב אחמריה, אמרו ליה, מאי מעמא לא רכבת אסוסיא, אמר להו, ברטיבא שראי ליה , מיד – ותאמר האתון הלא אנכי אתונך, אמר לה – לטעינה בעלמא , אמרה ליה אשר רכבת עלי, אמר לה – באקראי בעלמא, אמרה ליה, מעודך עד היום הזה, ולא עוד אלא שאני עושה לך רכיבות ביום ואישות בלילה, כתיב הכא ההסכן הסכנתי וכתיב התם (מ"א א') ותהי לו סוכנת .
(סנהדרין ק"ה ב׳)
פסוק לב:כי ירט הדרך. תניא, מניין לנוטריקו"ן מן התורה, אמרי דבי רבי נתן, כי ירט הדרך לנגדי, ירט –יראה ראתה נטתה .
(שבת ק"ה א׳)