את כל אשר עשה ישראל לאמורי. אמר אלו שני מלכי' שהיינו בטוחים עליה' לא עמדו מפניה' אנו על אח' כמה וכמה לפי' ויגר מואב לשון מורא כמו גורו פי' אלו שני מלכי' שהיינו בטוחים בגבורתם דכתיב בהו ואנכי השמדתי את האמורי מפניכם אשר כגובה ארזים גובהו וחסון הוא כאלונים לא עמדו בפניהם אנו על אחת כמה וכמה לפיכך ויגר מואב לשון מורא כמו גורו לכם לא כמו לשון גרות כמו ויגר בגרר שהיו דומים לעצמם גרים בעולם כלישנא קמא דמדבר רבה ותימה אם מלת ויגר דבקה אדלעיל מיניה מאי כי רב הוא דכתיב בתריה דמשמ' שמפני ריבויים הוא שפחד ולא מפני מה שנעשה לשני המלכים וליכא למימר שחסר וי"ו מן כי רב הוא כאילו אמר וכי רב הוא שפירושו ועוד מפני שרב הוא דא"כ היה לו לפרש זה כמו שפי' גבי כי הוציא יי את ישר' ממצרים שכתב וכי הוציא במקום כי הוציא להורות על חסרון הוי"ו ופי' בפ' נח גבי וירא האלהים את הארץ והנה נשחתה כי השחית כל בשר את דרכו על הארץ ויאמר אלהים לנח קץ כל בשר בא לפני לפיכך ויאמר ואח"כ חזר ואמר כי מלאה הארץ חמס דמשמע שמפני החמס נגזרה גזרת קץ כל בשר ולא מפני שהשחית כל בשר ופי' רש"י קץ כל בשר כל מקום שאתה מוצא זנות אנדרולומוסיא באה לעולם והורגת טובים ורעים בא לפני כי מלאה הארץ חמס לא נחתם גזר דינם אלא על הגזל ושם פירשתיו ואלו הכא לא פי' כלום וליכא למימר דהא דכתב רש"י אלו ב' מלכים שהיינו בטוחים עליהם לא עמדו בפניהם הכי פירושא אלו שני מלכים שהיו יושבים בספר להיות לנו למגן וצנ' היינו בטוחים בהם לא עמדו בפניהם ונהרגו אנו מה בטחון יש לנו עתה לפיכך ויגר מואב לשון מורא דהשתא לא קשיא מכי רב הוא משו' דכולה חדא מילתא היא ופירושו כשראה בלק מה שנעשה לשני המלכים הללו שהיו בספר שלהם והיו בטוחים בם שלא יניחו את ישראל לבא עליהם פחד מישראל מפני רבויים אבל כל זמן שלא נעשו לשני המלכים הללו מה שנעשה בהם לא היה ירא מישר' מפני ריבויים מפני שאלה המלכים היו יושבים בספר של מואב והי' מגן להם וכל זמן שהם קיימין אי אפשר לישראל לבא על מואב למלחמה דאם כן מאי אנו על אחת כמה וכמה דקאמר:
ויקץ מואב קצו בחייהם כמו קצתי בחיי והו' מקרא קצר כאילו אמר ויקץ מואב בחייו. ופי' מפני בני ישראל היא סבה למה קצו בחייהם מפני פחד בני ישר' שהיו יראים מהם וכמוהו קצתי בחיי אחריו מפני בנות חת אבל רז"ל דרשו גבי ויקוצו מפני בני ישראל מענין קוצים שהיו כקוצים בעיניהם כדי שלא יצטרכו לומר בו שהוא מקרא קצר ואין המדרש ההוא נופל פה מפני שאין זה נופל אלא באנשי' הדרים במקום אחד כשהם מצרים זה לזה נחשבים כקוצים אלו לאלו אבל פה שלא היו ישראל עם מואב דרים במקום אחד אינו נופל לומר שהיו ישראל כקוצים בעיני מואב ולפיכך לא הביא פה רש"י ז"ל המדרש הזה אף על פי שדרשו אותו במדבר רבה כמו שדרשו אותו גבי ויקוצו מפני בני ישראל מפני שהוא רחוק לפי פשוטו:
מה ראה מואב ליטול עצה ממדין. במדב' רבה ואעפ"י שמרוב יראתן של ישראל עשו שלום ביניהם ובהכרח היה להם ליטול עצה ביניהם מכיון שהיראה משותפת לשניהם כדמשמע מקר' דעתה ילחכו הקהל את כל סביבותינו סביבותי לא נאמר אלא כל סביבותינו שניהם משותפים בו וכדאיתא במדבר רבה וכ"מ מדתלה הכתוב בקשת העצה למואב לבדו ויאמר מואב אל זקני מדין עתה ילחכו ולא אמר ויאמר זקני מואב וזקני מדין משמע שמואב בקש העצה ממדין:
כלחוך השור כל מה שהשור מלחך אין בו ברכה. במדבר רבה אף אלו כל אומה שנוגעין בהם אין להם סימן ברכ' דאם לא כן כלחוך הבהמה מיבעי ליה:
בעת ההיא לא היה ראוי למלכות מנסיכי מדין היה וכו'. ובמדבר רבה אמרו והלא מתחלה נסיך היה דכתיב את אוי ואת רקם ואת צור פי' בספר יהושע כתיב ואת נשיאי מדין את אוי ואת רקם ואת צור ואת חור ואת רבע נסיכי סיחון יושבי האר' ואם כן פי' והלא מתחלה נסיך היה מנסיכי סיחון קאמ' ולא מנסיכי מדין כמו שכתב רש"י כי הם בעוד מדין מקיומה מלכי מדין היו כדכתיב בפרשת פנחס חמשת מלכי מדין ואחרי הכבוש שכבשה סיחון נתבטלה מלכותם ומינה אות' נסיכות וקורא אותם נסיכי סיחון ולכן מה שכתב רש"י מנסיכי מדין היה שבוש נפל בספרים וצריך להיות מנסיכי סיחון כי רחוק לומר שקורא אותם נסיכי מדין מפני שהיו מתחלה מלכי מדין ולא ידעתי מאין הוציא רז"ל שבלק היה מנסיכי סיחון והלא לא נקראו נסיכי סיחון רק חמשת מלכי מדין כדכתיב את אוי ואת רקם ואת צור ואת חור ואת רבע נסיכי סיחון וליכא למימר שבלק הוה אחד מהם ושני שמות היו לו דמהיכן למדו זה אדרבה ממה שאמרו רז"ל שבלע' נמצא במדין בעת שבאו ישראל עליהם למלחמה מפני שהלך שם לקבל שכרו בעד הכ"ד אלף שהפיל מישראל בעצתו ושם נהרג הוא וחמשת מלכי מדין וזה המעשה היה כשהיה בלק מלך למואב בעת ההיא שאז נתן לו העצה הרמוזה במאמר איעצך אשר יעשה העם הזה לעמך כי רחוק הוא שיעברו ימים רבים אחר מיתת הכ"ד אלף שמתו בעצתו עד שיבקש שכרו ממדין:
פתורה כשולחני הזה שהכל מריצין לו מעות כך כל המלכים מריצין לו אגרותיהן. ולפי פשוטו של מקרא כך שם המקום וכך אמרו במדב' רבה פתורה עירו היה וי"א שולחני היה שהיו מלכי כנענים נמלכים בו כשולחני שהכל מריצי' לו מעות ויהיה ה"א פתורה לפי פשוטו במקום למ"ד בתחלה כאילו אמר אל פתורה ולפי מדרשו הוא ה"א השם כי תרגום שולחן פתורה ולא ידעתי מה יעשו בפסוק ואש' שכר עליך את בלעם בן בעור מפתור ארם נהרים שלא יתכן לפרשו שם שולחני מפני שאין מלת פתור תרגום שלחן אלא פתורה ועוד שלפי המדרש יתחייב שתהיה מלת פתורה תואר לבלעם כאילו אמ' אל בלעם בן בעור שהוא פתורה ומ"ם מפתור לא יסבול שהיה מפתו' תואר לבלעם ולא ארם נהרים הבא אחריו וליכא למימר מדשינה כאן לומר פתורה ולא אל פתור דרשו כן שהרי הם עצמם אמרו בפ' קמא דיבמות ארצה דכל תיבה שצריכה למ"ד בתחלה הטיל לה הכתוב ה"א בסופה במקום למ"ד בתחלתה:
ארץ בני עמו של בלק. במדב' רבה לא של בלעם דסתם כל אדם אנשי ארצו מבני עמו הם ומן התימ' מראב"ע שפי' ארץ בני עמו והם ארמיים וכן מפתו' ארם נהרים ובמדרש בלעם הוא בלע כי זה ארמי והוא אדומי שנראה מזה שהוא מפרש ארץ בני עמו של בלעם ועוד מי גלה לו זה שטען מזה על דרש רז"ל שאמרו בלעם הוא בלע:
לקרוא לו הקריאה שלו היתה להנאתו שהיה פוסק לו ממון הרבה. אבל במדבר רבה אמרו לקרוא לו שכתב לו לא תהא סבור שלי לבדי את עושה ואני מכבדך לבדי אם תעקרם מכל האומות אתה מתכבד וכנען ומצרים ישתחוו לך ואין הפרש בזה אלא שרש"י דורש לו להנאת ממון ורז"ל דרשו לו להנא' כבוד ולא ידעתי מהיכן דרשו זה שהרי אין מלת לו פה יתירה כמו גבי פסל לך עשה לך שלח לך שהרי הוא צריך לו במקו' אותו כמו קראן לו ויאכל לחם במקום אותו:
עם יצא ממצרים וא"ת מה מזיקך הנה כסה את עין הארץ סיחון ועוג שהיו שומרים אותנו הנה עמדו עליהם והרגום. הוצרך להוסיף מלת ואם תאמר בין הנה עם יצא ממצרים ובין הנה כסה את עין הארץ מפני הכפל מלת הנה שהיה די לומ' הנה עם יצא ממצרים וכס' את עין הארץ אבל עם תוספת ואם תאמר נהיה מאמר הנה כסה את עין הארץ התחלת דבור אחר וצריך בו הנה:
נכה בו אני ועמי. שנו"ן נכה נו"ן האיתן הוא:
דבר אחר לשון משנה הוא מנכה לו מן הדמים לחסר מהם מעט. במדבר רבה ויהיה נו"ן נכה שרש והוא מקור ואין טענה בעבור היותו בה"א כי כמוהו לכלה הפשע:
וקסמים בידם כל מיני קסמי' שלא יאמר כו'. במ"ר כאילו אמר כלי הקסמי' בידם דאם לא כן תבן היו מכניסים לעפריים להביא קסמים היו הולכים וקסמים היו מוליכים בידם:
דבר אחר קסם זה נטלו בידם זקני מדין וכו'. במ"ר כאילו אמר וקסם בידם ומה שתלה הקסם הזה לזקני מדין אף על פי שמלת בידם סתם אכולהו קאי אף אזקני מואב משו' דכתיב בתריה וישבו שרי מואב עם בלעם ומשמע דזקני מדין הלכו להם ש"מ שאות' שלקחו הקסם ביד' היו זקני מדין וכששמע שאמ' להם לינו פה הלילה ולא אמר שילך עמה' הניחוהו והלכו:
כאשר ידבר יי' אלי אם ימליכנו ללכת עם בני אדם כמותכם אלך שמא אין כבודי לתתי להלוך אלא עם שרים גדולי'. לאו מהאי קרא קא דייק לה אלא מדכתיב בתרי' מאן יי' לתתי להלוך עמכם שפירושו אלא עם שרים גדולי' מכם ולפיכך ויוסף עוד בלק וגו' כדלקמן:
מי האנשי' האלה עמך להטעותו בא שיאמר פעמי' שאין הכל גלוי לפניו אין דעתו שוה עליו אף אני אראה עת שאוכל לקלל ולא יבין. אבל בפסוק איכה פי' יודע היה היכן הוא אלא ליכנס עמו בדברי' שלא יהא נבהל להשיב אם יענישהו פתאום וכן בקין אמר לו אי הבל אחיך וכן בבלעם מי האנשי' האלה עמך ליכנס עמהם בדברי' ושמא י"ל דה"נ כדי להכנס עמו בדברי' הוא כדפי' התם אלא ששם לא פירש הטעם למה נכנס עמו בדבור ופה פי' הטעם ואמר כדי להטעותו וכו' וכן פי' שם גבי איכה ואי הבל אחיך שנכנס עמהם בדברי' כדי שלא יהיו נבהלים מלהשיב חטאתי כדי שימחול להם שאם הי' מתחיל להעניש' פתאו' מבלתי שאלת איכ' ושאלת אי הבל אחיך היו נבהלי' מלהשי' חטאתי והשם ברחמיו רוצ' בתשוב' הרשעי' ואינו חפץ במיתתן:
בלק בן צפו' אע"פ שאינו חשוב בעיניך חשוב אני בעיני המלכים. דאל"כ מלך מואב ל"ל:
קבה לי זו קשה מאר' שהוא נוקב. ומפר' במ"ר פי' כל כך שנאה היה לו' על יש' שבלק לא בקש ממנו אלא ארה לי אע"פ ששלח לו אח"כ קבה בראשונה לא שלח אלא ארה והוא בקש מהשם קבה במקום ארה ולא ידעתי מהיכן ידעו לומר שקבה הוא נוקב ומפרש והלא שרש נוקב נקב ושרש קבה קבב או קבה ושמא י"ל שמלת קבה כמלת תנה ששרשו נתן אף קבה שרשו נקב:
וגרשתיו מן העולם. במ"ר פי' מן העול' בכללו לא מארצו בלבד דא"כ וגרשתיו מן הארץ מיבעי לי' כמו שאמ' לו בלק אלא כמו שאמ' קבה במקו' ארה שאמר לו בלק מפני שקבה קשה מארה מרוב שנאתו על ישראל כך אמר וגרשתיו סתם שפי' מן העולם במקום ואגרשנו מן הארץ מרוב שנאתו על ישראל:
לא תלך עמהם אמר לו א"כ אקללם במקומי אמר לו לא תאור את העם א"ל א"כ אברכם אמר לו אינה צריכי' לברכתך כי ברוך הוא. במ"ר דאל"כ האי לא תלך לא תאור לא תלך לאור מיבעי ליה וכן הא דכתי' לא תאור את העם כי ברוך הוא מאי קאמר אדרב' משו' דברוך הוא צריך לאור אותו כדי להוציא ברכתו ממנו הילכך עכ"ל שכל א' וא' מג' דבורי' הללו ידרש לעצמו שמפני שבקש ללכת ואמר לו לא תלך עמהם ומפני שבקש לקללם במקומו נאמ' לו לא תאור את העם ומפני שבקש לברכם נאמ' לו אינה צריכין לברכתך כי ברוך הוא:
להלוך עמכם אלא עם שרים גדולי' למדנו שרוחו גבוהה ולא רצה לגלות שהוא באשות המקו' כו'. לא ממלת עמכם קא דייק לה דדילמא עמכם דהכא דומי' דלא תלך עמהם דהקב"ה שאין הכוונה בו שלא ילך עמכם אלא עם שרים גדולי' אלא מקרא דויוסף עוד בלק שלוח שרי' רבים ונכבדי' מאלה הוא דדייק לה שאילו לא אמר להם כן למה הוסיף בלק לשלוח שרים רבים ונכבדי' מהראשוני' וכך אמרו במ"ר מאן יי' לתתי להלוך עמכם אמ' לי אין כבודך ללכת עם אלו אלא עם גדולי' מהם לפיכך ויוסף עוד בלק שלוח שרים רבי' ונכבדי' והרמב"ן ז"ל טען ביה על רש"י ז"ל ואמר ואיננו נכון כי כל כבודו שיתפאר ויתגדל בדבר השם ועוד כי הוא לא הי' חושב שיתן לו רשות ללכת עם השרי' האחרי' הנכבדי' אבל טעמו שאינו חפץ יי' שילך כלל והנה בלק חשד אותו כי להרבות שכרו אמ' כך וע"כ הוסיף שלוח שרי' רבים ונכבדי' מאלה להראו' לו כי הוא חפץ מאד ונדר לתת הון ועושר בכל אשר יצוה ויגזור עליו עכ"ד. ואני תמיה מאד איך טען עליו בזה שדבריו אלו הם דברי אגדא והי' לו לומ' ולא הבינותי דבריה' בזה כמנהגו בכ"מ:
כי כבד אכבדך מאד יותר ממה שהיית נוטל לשעבר אני נותן לך. במ"ר דאל"כ מאי מאוד דקאמ' ועוד מאי כי כבד אכבדך דקאמ' ליה השתא וכי שליחות ראשונה ע"מ שלא לכבדו היתה:
אם יתן לי בלק מלא ביתו כסף וזהב למדנו שנפשו רחבה ומחמד ממון אחרי' וכו'. במ"ר דאל"כ למה תלה העבר' פי יי' בכסף וזהב הי' לומ' אם יהרגני לא אוכל לעבור את פי יי':
ונתנבא כאן שאינו יכול לבטל הברכות שנתברכו האבות מפי השכינה. במ"ר פי' על דרך ניבא ולא ידע מה ניבא שיצ' מפיו לא אוכל לעבו' את פי יי' וכי יי' כולל גם הברכו' שברכו האבות את ישראל שכולם היו מפי השכינה אבל לא ממה שנתנבא בפי' לא תאור את העם כי ברוך הוא שהנבואה הזאת אזהרה היא שלא ירשה לקללם ולא לברכם כי ברוך הוא ואינם צריכים לברכתו לא שאינו יכול לבטל ברכת' ומאמר לא אוכל לעבור את פי יי' שכולל גם הברכות שנתברכו ישראל מפי השכינה על ידי האבות הוא שאינו יכול לבטל ברכתם ולפיכך כתב רש"י בפסוק לא אוכל לעבור את פי יי' ונתנבא כאן ולא בפסוק לא תאור את הע' כי ברוך הוא:
גם אתם פיו הכשילו וכו'. דאל"כ מהו גם אתה וכך אמרו בפי' במדבר רבה:
מה יוסיף לא ישנה דברו מברכה לקללה הלואי שלא יוסיף לברך. כאן נתנבא שעתיד להוסיף להם ברכות על ידו. גם זה על דרך ניבא ולא ידע מה ניבא הוא:
אם לקרוא לך אם הקריאה שלך וסבור אתה ליטול עליה שכר קום לך אתם. דאל"כ אם לקרא אותם מבעי ליה ואע"פ שמצאנו קראן לו במקום אותו יתכן לפרשו גם כן להנאתו ולטובתו לתת לו את בתו גם לאכול את לחמו:
עם שרי מואב לבו כלבם. במדבר רבה דאל"כ עם שרי מואב ל"ל:
כי הולך הוא ראה שהדבר רע בעיני המקום ונתאוה לילך. פירש אע"פ שלא היה הולך אלא ברשותו של מקום שאמר לו קום לך אתם אעפ"כ חרה אף יי' בהליכתו זאת מפני שכבר ידע שהליכתו רע בעיני השם שכבר אמר לו לא תלך עמהם לא תאור את העם ולא הרשהו לילך אלא מפני שלא יפסיד השכר שהיו נותנין לו יכיון שלא הסכים השם בהליכתו זאת אלא מפני שכרו לא היה לו לילך:
לשטן לו מלאך של רחמי' היה והיה רוצה למנעו' מלחטא שלא יחטא ויאבד. במדבר רבה שאע"פ שהיה לשטן לו נקרא מלאך השם שהוא מדת רחמים אלא על כרחך מלאך של רחמים היה מפני שהיה לטובתו למונעו מן החטא:
ושני נעריו עמו מכאן לאדם חשוב היוצא לדרך יוליך עמו שני אנשים וכו'. במדבר רבה דאם לא כן ונעריו עמו מיבעי ליה ומאי ושני אלא להודיע דרך ארץ הוא דאתא:
וחרבו שלופה בידו אמר רשע זה הניח כלי אומנתו שכלי זיינן של אומות העולם בחרב והוא בא עליהם בפיו וכו'. במדבר רבה דאם לא כן למה חרבו שלופה בידו וכי לא היה לו למלאך לנשוף אותו בפיו ויוצא כל רוחו כמו בסנחריב שכתוב בו ויצא מלאך יי' ויך במחנה אשור וגם נשף בהם וייבשו וכו' כדאי' במדבר רבה:
גדר מזה וגדר מזה סתם גדר של אבנים הוא אמר זה מפני שכתוב אחריו ותלחץ אל הקיר ותלחץ את רגל בלעם אל הקיר ופירוש קיר בכל מקום הוא כותל של אבנים לא מחיצת קנים והוצין ואם פירוש גדר הוא מחיצת קנין והוצין איך כתב אחריו אל הקיר בה"א הידיעה והלא לא נזכר למעלה קיר ולא גדר שהוא מחיצת קנים והוצין לפיכך פירש סתם גדר של אבנים הוא אבל הרד"ק כתב בשר' גדר שעניינו סתימה וסגירה וכל כותל העשוי לגנות ולכרמים וכל כותל שאינו בנין חזק כבנין הבתים והחומות יקראו גדר וכן נאמר לסגירה ולסתימה שעושין למרבץ הצאן נדרות צאן נבנה למקנינו וגדרות לצאנכם והוא הנקרא בלשון רבותינו דיר כאומרם נכנסות לדיר להתעשר הכונס צאן לדיר ושמא יש לומר שכל אותן הגדרות גדרות של אבנים היו אלא שאינם בנין חזק כבנין הבתים והחומות:
ויוסף מלאך יי' עבור לעבור עוד לפניו להלוך להיו' לפניו במקום אחר כמו והוא עבר לפניה'. תקן בזה עניינ' הרב' הוסיף אות למ"ד על מלת עבור כי כן משפט המקו' בכ"מ גם הוסיף מלת לפניו כדי להיות פירושו כמו והוא עבר לפניהם שפירושו הלך לפניהם ולא כמו כל העובר על הפקודים ויעברו בין בתריו שהם מורים על העוברי' דרך צר ממקום למקום כדרך הנמנין זה אחר זה שעוברים דרך צר וכן כל אשר יעבור תחת השבט וכן תעבורנה הצאן על ידי מונה וזהו שפירש לעבור להלוך להוציאו מענין העברה ואמר להיות לפניו מפני שמאמר להלוך לפניו מורה שיהיה הולך לפניו תמיד על דרך התהלך לפני והיה תמים שפירושו שיהיה לפניו תמיד אבל עם מלת להיות מורה שילך במקום אחד לעמוד לפניו וזהו אומרו להיות לפניו במקום אחד:
כי ירט הדרך לנגדי רז"ל דרשוהו בלשון נוטריקון כלומר לקנאתי ולהקניטני. ולא ידעתי איך תתפרש מלת כי במקום הזה שהיה לו לומר הנה אנכי יצאתי לשטן וירט הדרך לנגדי שפירושו הנה אנכי יצאתי לשטן וכשראתה אותי האתון נטתה מדרך מרוב פחדה ממני ואח"כ נתן טעם היותו לשטן לו ואמר הדרך לנגדי שפירושו בשביל שהדרך הזה שאתה הולך בו הוא לנגדי כלו' הפך רצוני:
ולפי משמעו כי חרד הדרך לנגדי. ל' רטט כי ראיתי בעל הדרך שחרד ומהר הדרך שהוא לכעסי ולהמרואתי ומקר' קצר הוא כמו ותכל דוד שפירושו ותכל נפש דוד אף כאן ירט הדרך בעל הדרך ופירושו הנה אנכי יצאתי לשטן בעבור שראיתי החרד ומהר בעלם שהוא בעל הדרך הזאת את הדרך שהוא לנגדי דהיינו לכעסי ולהמרותי כלומ' ומפני זה פחד' האתון ונטתה מן הדרך הישר' ואם כן יהיה המקרא הזה קצר משני פנים אם מפני חסרון מלת בעל ואם מפני חסרון דרך אחר דרך כי בתשלומו כי ירד בעל הדרך את הדרך לנגדי:
גם אותך הרגתי הרי זה מקרא מסורס והוא כמו נם הרגתי אותך כלומר לא העכבה בלבד קראתך על ידי כי גם ההריגה. פירוש לא יתכן להיות מלת גם סמוכה למלת אותך כפי המכתב מפני שיחוייב שיהיה פירושו כי כתה גם אותך הייתי הורג כמו שהרנתי את אחרים וזהו לא יתכן מפני שאותם האחרי' אם שתהיה האתון וא"א זה כי אחריו ואותה החייתי ואם שיהיו שרי בלק ההולכים עמו שהיו סרסורי דעבירה וא"א זה כי אחריו וילך בלעם עם שרי בלק ואם שיהיו נעריו וא"א זה דמה פשעם ומה חטאתם ואם כן ע"כ לומר שמלת נם סמוכה למלת הרגתי והוא מקר' מסורס כאילו אמר גם הרגתי אותך שפירושו גם הייתי הורג אותך כמו שעכבתי אותך מהליכתך וליכא למימ' גם אותך הייתי רוצה להרוג כמו שהייתי רוצה להרוג את האתון או את שרי בלק ההולכים עמך ומפני שנטתה מפני נצלתם כולכם משום דממאמר כמו שהייתי רוצה להרוג את האתון משמע שהיה ידוע לבלעם שהיה רוצה להרוג את האתון ולפיכך אמר לו שגם אותך היתה כוונתי להרוג כמו שהיתה כוונתי להרוג את האתון וזה אי אפשר שמהיכן ידע זה אבל ראב"ע כתב ומלת גם לעד שמתה האתון אחר שדברה ונכון הוא כי אחר שרא' אותה בלעם מתה יצדק לומר שהייתי הורג גם אותך כמו שהרגתי אתונך שהיא מתה לפניך:
ואותה החייתי ועתה מפני שדבר' והוכיחתך ולא יכול' לעמוד בתוכחתה כמו שכתוב ויאמר לא הרגתיה שלא יאמר זו היא שסלקו את בלעם בתוכחת' ולא יכול להשיב וכו'. במדבר רבה פי' מפני שמלת הרגתי אינו ר"ל הרגתי ממש אלא הייתי הורגך ויחוייב מזה שיהי' גם פי' ואותה החייתי שהייתי מחיה אותה למדנו מזה שהרגה אחר שדברה למה שלא יאמרו וכו' והתימה מהרמב"ן ז"ל שכתב כל זה וכל זה אפשר מדרך קבלה לא שדבר הכתוב במיתתה כלל:
לך עם האנשים בדרך שאדם רוצה לילך בה מוליכין אותו. דאל"כ כשאמר בלעם ועתה אם רע בעיניך אשובה לי היה לו לומר שוב אחר שהליכתו קשה לפני המקום כדכתיב ויחר אף אלהים כי הולך הוא אלא מפני שהדרך הזאת היתה חביב' לו והיה רוצה בה אע"פ שהיה קשה לפני המקום אמר לו שילך שכך דרשו במדבר רבה גבי אם לקרוא לך האנשים קום לך אתם מכאן אתה לומד שבדרך שאדם רוצה לילך בה מוליכין אותו שמתחלה נאמר לו לא תלך כיון שהעיז פני להלוך הלך אע"פ שלא היה חפצו של הקב"ה לילך כדכתיב ויחר אף אלהים כי הולך הוא:
ואפס ע"כ את הדבר אשר אדבר וכו'. לא ידעתי מאין הוציא זה שהרי מלת אפס אינו מורה ע"ז כי הנה אפס כי עז העם אינו נופל שם בעל כרחם ועוד שבמדבר רבה אמרו גבי ואך את הדבר אשר אדבר אליך אותו תעשה ללמדך שבהתראה הלך ואם היה בעל כרחו לא היה צריך התראה שההתראה אינה אלא להבדיל בין שוגג למזיד לא בדברים הנעשו בעל כרחו ושמה יש לומר שהוציאו זה מסברא דנפשייהו דאל"כ מה הרויח המלאך שרדף אחריו מפני שהשם חרה אפו בהלוכו אם בעבור שאמר לו ואפס את הדב' אשר אדב' אליך אותו תעשה הרי כבר אמר לו השם ואך את הדבר אשר אדבר אליך אותו תעשה:
אל עיר מואב אל מטרופלין שלו וכו'. במדבר רבה דאל"כ עיר מואב למה לי אם להודיע הכבוד שעשה לו בלק לבלעם שיצ' לקראתו עד קצה גבולו היה לו לומר ויצא לקראתו עד קצה גבולו מה צורך לומר אל עיר מואב אשר על גבול ארנון כיוצא בזה דרשו גבי קרית חוצו' עיר מלאה שוקים אנשים ונשים וטף בחוצותיה לומר לו ראה ורחם שלא יעקרו אלו דאל"כ ויבאו קרית חוצות ל"ל:
בקר וצאן דבר מועט בקר אחד וצאן אחד בלבד. במדבר רבה דאם לא כן ויזבח בלק בקר וצאן וישלח לבלעם ולשרים אשר אתו למה לי והלא דרך כל העולם כך הוא ששולחים לשרים הבאים אצלם מאכל ומשתה כל שכן לבלעם ולשרי' אשר אתו שבאו בשבילו ובשליחותו אלא להודיעך רשעותו של בלק שאמר הרבה ועשה מעט שהרי אמר לו כי כבד אכבדך מאד וכשבא לא שגר לו אלא בקר אחד וצאן אח' כדאיתא במדב' רבה:
