פסוק א:ויסעו בני ישראל לאחר נצחון המלחמה חזרו הגברים והביאו נשיהם וטפם שהיו חונים מעבר ארנון שבמדבר.ויחנו בערבות מואב שמארנון ועד יבוק. שלימא סדרא דפרשת חקת
פסוק ב:וירא בלק וישמע בלק כמו וכל העם רואים את הקולות.
פסוק ג:ויגר כשראה שלא החזירו ישראל למואב את מה שכבש סיחון מהם אמר בלבבו יש להם כח לישראל ורשות לפשוט ידם עלינו והם לא ידעו כי קנאו ישראל ע״י סיחון.
פסוק ג:ויגר מואב ולא עמון כמו שפירש״י בפרשת דברים גבי ואל תחגר בם מלחמה.
פסוק ד:ויאמר מואב אל זקני מדין שהיו שכניהם ובני בריתם כדכתיב המכה את מדין בשדה מואב שבאו בני מדין לעזור את מואב והכם הדד בן בדד.
פסוק ד:עתה ילחכו עתה שכבשו סיחון ובנותיה עיירות ממלכת מואב מעתה ילחכו ויעשו כליה בכל הנותר.
פסוק ד:כלחך השור בלשונו, שהוא כמסרק לפי שאין לו שנים למעלה כמו בהמות טהורות.
פסוק ה:ארץ בני עמו כתרגומו בני עמו של בלעם.
פסוק ו:אולי אוכל נכה בו לשון הכאה ואל תתמה אם הוא לשון רבים שהרי מצינו דוגמתו משכני אחריך נרוצה. ד״א נכה בו אני ואתה אני במלחמה ואתה בקללה ומצינו קללה לשון הכאה נכנו בלשון.
פסוק ו:ואגרשנו מן הארץ שלקחו מיד סיחון שהיתה מתחלה שלי כשלקחה סיחון מיד מלך מואב הראשון.
פסוק ז:וקסמים בידם ספרי קוסמים כמו שפרש״י וכן תרגום ירושלמי ואגרון חתומין בידהון, אגרות חתומות מאת המלך. ודוגמא זו מצינו בימינו היה הקסם קלקל בחצים ושאל בתרפים ראה בכבד. ד״א שכר קוסמים בידם כמו לא יגבון קסמא בירושלם.
פסוק ח:וישבו שרי מואב עד בלעם לפי שלא היו שם מכירים במדין נתאכסנו עם בלעם אבל זקני מדין שהיו ממדין נתאכסנו בעיר עם חבריהם.
פסוק יב:לא תאר את העם גלוי וידוע לפני הקב״ה מגפת דבר בעל פעור ואילו קללם בלעם היו העולם אומרים בשביל קללת בלעם באה המגפה.
פסוק יג:ויאמר אל שרי בלק לא הזכיר שרי מדין לפי שבלק היה העיקר השולח אליו.
פסוק טו:שרים רבים גדולים דוגמא על כל רב ביתו רבי מלך בבל.
פסוק יט:ואדעה מה יסף ה׳ דבר עמי אע״פ שכבר אמר לו הקב״ה לא תלך עמהם היה דוחק עצמו ללכת ולקלל כסבור שתחול קללתו אמר בלבו אם אינה עשויה לחול מפני מה אינו מניח לי ללכת.
פסוק כ:אם לקרא לך להזמינך לאכול עמהם לזבח השלמים לך אתם, ואם תאמר מה נשתנה המעשה שעכשיו אמר לו לך אתם ובתחלה אמר לו לא תלך עמהם אלא י״ל מתחלה לא אמר אלא לא תלך עמהם לקללם, ד״א אין זה שנוי אחרי שהוסיף לשלוח שרים אחרים רבים ונכבדים מן הראשונים, ד״א אם לקרא לך אם כל כך הם שוטים שבאו לקרוא לך פעם שניה אחרי שאמרתי לך לא תלך עמהם, קום לך אתם ויראו שלא יועיל להם.
פסוק כא:וילך עם שרי מואב לא עמהם ממש אלא אחריהם.
פסוק כב:ויחר אף ה׳ כי הולך הוא שהרי לא נתן לו רשות בפנים מאירות כדכתיב אם לקרא לך וגו׳ והיה לו להבין מפעם ראשונה שלא היה בדעתו של הקב״ה שילך הוא, ודוגמא זו מצינו במרגלים שלח לך אנשים וגלוי וידוע לפניו שלא היה בדעתו של הקב״ה שישתלחו, ד״א ויחר אף ה׳ כי הולך הוא שהרי אמר ואך את הדבר אשר אדבר אליך אותו תעשה ולא היה לו לבלעם ללכת עד שידע אותו הדבר והוא מיהר עצמו מרוב שנאה ולא המתין הדבור, נכתבה פרשת בלעם להודיע למה סלק הקב״ה רה״ק מז׳ העממין, שזה עמד מהם ובא לקללם על לא חמס בכפם.
פסוק כב:ושני נעריו עמו לבדם שלא יהא לו פתחון פה לתלות הטית האתון לומר שנתבהלה ברוב עם ובכל זאת לא הבין דרכו.
פסוק כג:וחרבו שלופה בידו מדה כנגד מדה שאמר לו יש חרב בידי.
פסוק כד:גדר מזה וגדר מזה יש מפרשים אותו הגדר הוא הגל שהיה עד בין יעקב ללבן הארמי ואמרינן הוא בלעם הוא לבן הוא כושן רשעתיים. והוא הלך עכשיו ועבר על הגל לרעה לישראל לקללם לכך בא הגל שהיה עד ביניהם להזיקו כדכתיב ותלחץ את רגל בלעם אל הקיר הוא הגל הוא הגדר ועל זה נעשה חגר שנאמר וילך שפי.
פסוק כו:ויוסף מלאך ה׳ עבור פירש״י סימני אבות הראהו כלומר כשבא לקלל מתחלה את בניו של אברהם אבינו לא עמדה להם זכותו של אברהם אבינו והיה לו לבלעם הדרך פתוח לכאן ולכאן כנגד ישמעאל ובני קטורה היינו ותלך בשדה ושוב כשחזר ובא לקלל לא עמד להם זכותו של יצחק והיה לבלעם דרך פתוח מצד אחר כנגד עשו בן יצחק והיינו ותלחץ אל הקיר וכשחזר ובא לקלל הועילה להם לישראל זכותו של יעקב שמטתו היתה שלמה והיינו אשר אין דרך לנטות ימין ושמאל.
פסוק כז:ותרבץ תחת בלעם ויחר אף בלעם אמר עכשיו כשהוזקתי ואין בי יכולת לעמוד על רגלי רבצת תחתי.
פסוק כז:ויך את האתון במקל פעם ראשונה ושניה הכה אותה במתג או בשוט ופעם שלישית במקל כדרך שעושים לבהמה עקשת שעסקיה רעים.
פסוק כח:מה עשיתי לך הלמ״ד בשו״א.
פסוק ל:אשר רכבת עלי כמה פעמים. כאן פוסקת המלה שהרי יש רביעי על עלי.
פסוק ל:מעודך עד היום הזה קאי אהסכן הסכנתי כאדם האומר לחברו המעולם עשיתי לך כן כלומר מאחר שאיני רגילה בכך היה לך להבין שלא לחנם עשיתי לך כן.
פסוק לב:כי ירט הדרך לנגדי, כי לשון אפי׳ כמו כי מנשה הבכור רפאה נפשי כי חטאתי לך.
פסוק לב:ירט לשון סגירה כמו יסגירנו אל אל עויל וע״י רשעים ירטני. כך הפי׳ הנה אנכי יצאתי לשטן לך ואפי׳ היה הדרך סגור לנגדי.
פסוק לג:ותראני האתון ותט לפני כלומר כל שעה היתה לפני אלא שנטתה לימין או לשמאל.
פסוק לג:אולי נטתה מפני אבל אם נטתה מפני מכל וכל שהיתה חוזרת לאחוריה מפני הדוחק שהיתה מכה אז אותך הרגתי מפני שהיית דוחק אותה. מפני חוץ מפני.
פסוק לג:ואותה החייתי שהיתה אנוסה וכן הוא שיש חלוק בין לפני למפני שהרי מפני פירושו חוץ ממראית פני כגון ונשל הגויים האלה מפניך מורישם מפניך.
פסוק לג:גם אתכה הרגתי פרש״י הרי זה מקרא מסורס וכו׳ כלומר אם הייתי מפרשו כמו שהוא כתוב נמצא וגם סמוך לאותך היה מרבה מעין אותכה כלומר איש עמך אבל עכשיו כשתפרשנו אחר הסירוס גם הרגתי אותך לרבות מעין ההריגה והיא העכבה כמו שפרש״י. ד״א גם לרבות ההריגה עם הלחיצה ויש מפרשים דברים ככתבן גם אתכה הרגתי לרבות את הנערים שהלכו עמי שלא נטו מן הדרך ולכך לא הזכירם הכתוב מכאן ואילך, גם אותכה בכ״ף.
פסוק לג:[ ס״א גם אתכה הרגתי פרש״י הרי זה מקרא מסורס. כלומר אם הייתי מפרשו כמו שהוא כתוב נמצא גם סמך לאותך והייתי מרבה מעין אותך והוא הבהמה וה״ק אולי נטתה מפני כי עתה גם אותך ואותה החייתי אבל עתה שנטתה מפני אותכה ואותה החייתי, ולא היא כי היא נהרגת מפני כבוד הבריות לפיכך צריך לפרשו מסורס כפי׳ רש״י (טז)].
פסוק לד:חטאתי כי לא ידעתי כי במקום אשר חטאתי על אשר לא ידעתי ולא נתתי לב להבין מדוע לא הצליחה דרכי.
פסוק מא:ויעלהו במות בעל העלהו בגובה של מישור. בעל מישור כמו מבעלי יהודה בעלי במות ארנון בעל גד.
