אח"כ אמר ויסעו מהר ההר ותקצר נפש העם בדרך. לפי שהיו קרובים לארץ ישראל. כמאמרם ז"ל שהיו הגרים מביאים להם מפירות הארץ ובראותם הפירות היו מתים. לפי שהכתוב אמר אם יראה איש את הארץ הטובה שלא יראו בטובתה. ולפי שדברו לה"ר ואמרו כי אין לחם ואין מים וכו'. נענשו בנחשים השרפים. לפי שהנחש הוציא שם רע בראשונה. ואמר השרפים לומר שמתו גופם ונשרפה נפשם. לפי שלשון הרע שקול כנגד עבודה זרה וגילוי עריות ושפיכות דמים. וכמו שפירשתי הטעם בפרשת מצורע עיין שם. ולכן כשאמרו חטאנו. מיד נתכפר עונם ובישר להם ברפואת נפשם. דכתיב עשה לך שרף ולא אמר נחש. וזהו והיה כל הנשוך וראה אותו וחי רפואת הנפש. ואמר ויעש משה נחש נחשת. להורות שאחר שהתשובה היתה שלימה כאומרם כי דברנו בה' ובך. כי כן ראוי לכל בעל לשון הרע שלא יבוש מחבירו. אלא שיאמר לו אני דברתי ממך לה"ר. ובזה ירפא גופם ונפשם ולא נפשם לבד. בענין שבאומרו נחש נחשת הוא כמו נחש ושרף. ואמר והביט אל נחש הנחשת לרמוז כי הבעל תשובה אין די לו בתשובה. אלא שישים על נפשו שלא יחזור לחטאתו. ולכן אמר השם ידעתי את יצרם כי עכשיו אומרים חטאנו. וכאשר תהיה הרוחה יחזרו לקלקולם. לכן אני אומר ושים אותו על נס. בענין שיראוהו ויפחדו ולא יחזרו לקלקולם. ויזכרו וישובו אל ה' ולא יחטאו. שאם יוסיפו לחטוא השטן עומד על ימינם. והנחש עומד על נס לנגדם לנשוך אותם. ולזה צוה והביט אל נחש הנחשת. ובפרשת בא אל פרעה בענין המזוזות והמשקוף פירשתי. איך חס הקב"ה על כבוד הצדיקים יותר מעל כבודו. ולכן הזכיר השם המזוזות בראשונה כנגד משה ואהרן. ומשקיף באחרונה כנגד השם. ומשה לא רצה אבל אמר משקוף בראשונה כנגד השם. ואח"כ המזוזות כנגדם. וכן בכאן הם דברו באלהים ובמשה ולכן שלח בהם נחשים כנגד ה'. השרפים כנגד משה שהוא כנגד מלאך ושרף. ולכן כשחזרו בתשובה אמר השם עשה לך שרף. כלומר בשביל כבודך עשה שרף כי כבודי במקומו מונח. ואני חס על כבודך יותר מעל כבודי. ומשה לא רצה וחס על כבוד השם ולא על כבודו. וזהו ויעש משה נחש נחשת בשביל כבוד השם:
אח"כ סיפר ניסי ארנון. ולפי שהוא נס גדול כנס ים סוף כמאמרם ז"ל. אמר בכאן את והב בסופה. ועל דרך הרמז נראה שייעד בכאן הגאולה העתידה. ועל כן אמר על כן יאמר לזמן העתיד בספר מלחמות ה'. מהו מלחמות ה' היא. מלחמת עמלק שכתב בו מלחמה לה' בעמלק. ושם כתיב כתוב זאת זכרון בספר. והמלחמה האחרת היא המלחמה העתידה כדכתיב ויצא ה' ונלחם בגוים ההם כיום הלחמו ביום קרב עם עמלק. ולהורות על המלחמה העתידה אמר בכאן את והב בסופה. כי והב הוא רמז על עשו הוא אדום דכתיב ביה הלעיטני נא מן האדום. וכתיב לעלוקה שתי בנות הב הב. כי כך דרכם לשאול מישראל מסים וארנוניות. ולעולם הם שואלים הב הב. והעלוקה הוא רמז ליצה"ר הוא אדום. כמו שכתבו בזוהר על פסוק כי ירא לשבת בצוער עלוקה כמנין יר"א. וזהו את והב בסופה. כי בספר המלחמות כתובה המלחמה העתידה להיות באחרית הימים וזהו בסופה. וסמך זה לכאן לפי שבסבת מלך אדום באה להם זאת הצרה לפי שסבבו את ארץ אדום ולא נתנום לעבור בארצם וזאת אכזריות גדולה. ולכן אמר השם אע"פ שעכשיו איני לוחם עמהם. אני נזכר ממה שעשו לכם. ובסוף אפרע מהם מן הכל. ואשפוך דמם כמים. כאומרו ונהפכו נחליה לזפת ועפרה לגפרית. וכתיב וטבח גדול בארץ אדום. וזהו ואשד הנחלים אשר נטה לשבת ער ונשען לגבול מואב. לרמוז כי לפי שאדום ומואב היו אחים וקרובים לישראל. הם ראוים יותר לעונש. לכן נזכרים בדברי הנביאים יחד דכתיב אדום ומואב משלוח ידם. וזהו ונשען לגבול מואב. כי לעולם סמך אדום עם מואב. וכן תמצא בדברי ירמיהו כשנתנבא על אדום אמר שמועה שמעתי מאת ה'. סמך פורענותו אצל מואב. וזאת השמועה היא מלחמת עמלק ומלחמת אדום הכתובה בכאן בספר מלחמות ה'. וכן אמר עובדיה על אדום קומו ונקומה עליה למלחמה הכתובה בתורה. וכן אמר ג"כ שמענו מאת ה'. כי זאת השמועה מכאן למדוה כל הנביאים. ולכן אמר שמועה שמענו. כל הנביאים מאת ה'. כי מספר מלחמות ה' שמעו שמועה. ואמר ג"כ שמועה שמענו. לפי שעובדיה הוא הראשון בזאת הנבואה נגד אדום. והתנבא שנביא אחר יבא שישמע זאת השמועה כמו שהוא שמעה והוא ירמיהו. ואם תדקדק בנבואת עובדיה ובנבואת ירמיהו. תמצאם שוות בלשון ובענין בשינוי מעט ואיני רוצה להאריך בהן. ובאותו זמן ישיר ישראל עלי באר ענו לה. לפי שעכשיו ישראל בירידה יבא זמן שיעלו מירידתם. ואע"פ שלא יהיו ראויים. יהיה בשביל זכות האבות. זהו באר חפרוה שרים כרוה נדיבי העם הם אברהם יצחק ויעקב. במחוקק במשענותם. רמז למשה שיבא עמהם שנקרא מחוקק דכתיב כי שם חלקת מחוקק ספון ויתא ראשי עם. וזהו במחוקק במשענותם. כי זכותו יהיה להם כמשען ומשענה ואז יעלו לגדולה וישיגו המתנות הניתנות להם על ידי הנביאים עד שיעלו במתי עב. ויזכו למשיח בן דוד שבא מנערה מואביה השבה משדה מואב. וזהו אשר בשדה מואב. ונשקפה על פני הישימון. לבנות בית המקדש וארץ ישראל. שעכשיו בתוהו יילל ישימון:
ובמדרש רמזו בכאן שלשה מקומות שהיו שם שלשה בתי דינין של ישראל. ואמרו ממתנה נחליאל ומנחליאל במות. שלשה מקומות כנגד שלשה בתי דינין שבירושלם שהיו מפרשים תורה לישראל. וממתנה נחליאל אלו סנהדרין שבהר הבית. ומנחליאל במות אלו סנהדרין שבעזרה בצד המזבח. ומבמות הגיא אשר בשדה מואב אלו סנהדרין שבלשכת הגזית בתחום [רות] שבאת משדה מואב נערה מואביה היא השבה עם נעמי משדי מואב. ונשקפה על פני הישימון. שמשם תורה יוצאה לכל ישראל ע"כ. רמזו בכאן שזאת הפרשה עתידה ובה קצת סמך לדברינו. וסמך לכאן מלחמת סיחון ועוג ומפלתם. להורות כי בזמן משיחנו יעשה מלחמה עם שונאי ה'. וחתו גבוריך תימן. ויכנס בכללם עמון ומואב. כאומרו אדום ומואב משלוח ידם ובני עמון משמעתם. ובדרך הפשט הזכיר הנסים שעשה השם עם ישראל במפלת סיחון ועוג. עד שבזה נמס לבב הנשארים כמים כאומרו ויגר מואב. ונתן סבה איך לקחו ארץ מואב אחר שהיו מוזהרים בהם. לפי שסיחון לקחה על ידי המושלים בלעם ובעוד שקללו לעמון. ולכן האריך בענין המושלים להראות גבורות ישראל. כי סיחון עם כל גבורתו לא לקח לחשבון אלא על ידי המושלים. וישראל לקחוה מידו בגזירת המושל:
