ואת האש שבתוך המחתו'. לא את האש אשר בתוך המחתו' ועל המזבח דא"כ מאי כי קדשו דקאמ' מה מונעת האש אשר על המזבח בקדושתן ולכן יחוייב שיהיה פי' זרה הלאה שישליכו אותם לארץ מתוך המחתו' ושהם קדושות לא לצד אחד רחוק מעל המזבח כפי המובן מן הלשון מפני שאז יחוייב לפרש את האש שבתוך המחתות ושעל המזבח ואי אפשר זה דאם כן מאי כי קדשו:
כי קדשו המחתות ואסורין בהנאה שהרי עשאום כלי שרת. אמר כי קדשו המחתות שלא תאמר המחתות והאש שהרי מלת קדשו כתובה אחר שניהם אחר זה פירש מה טעם קדשו ואמר שהם אסורין בהנאה מפני שעשאו' מקריבי הקטר' כלי שרת וטעונים גניזה:
החטאים האלה בנפשותם שנעשו פושעים בנפשותם. אמר זה מפני שמלת בנפשות' אינה דבקה עם שם רק עם פועל שחטאו בנפשותם או שחוטאים נפשותם לא החטאים בנפשותם שפירושו הרשעים בנפשותם על כן פירש שנעשו פושעים בנפשותם שפירושו שנעשו חוטאים בנפשותם ותפש בלשונו שנעשו פושעים בנפשות' במקו' שנעשו חוטאי' בנפשותם ושינה לשון הכתו' שאמ' החטאי' האלה בנפשותם מפני שרצה לפרש שמלת החטאים פה מורה על הפשעי' שהם המרדים שמרדו ברצונם לחלוק על הב"ה שכן כתוב וידעתם כי נאצו האנשי' האלה את יי' שהניאוץ מורה על המרד שהוא בזדון לא על החטאים שהם השגגות כמו שדרשו רז"ל פשעים אלו המרדים וכן הוא אומר מלך מואב פשע בי חטאים אלו השגגות וכן הוא אומר ונפש כי תחטא בשגגה:
צפוי למזבח למזבח הנחושת. לא למזבח הזהב כי אלה המחתות של נחשת היו ואינם ראויות למזבח הזהב:
ולא יהיה כקרח וכעדתו כדי שלא יהיה כקרח. פי' הוא נתינת טעם לא אזהרה ומה שאמרו כל המחזיק במחלוקת עובר בלא תעשה שנא' ולא יהיה כקרח וכעדתו אינו אלא דרך אסמכתא:
ומדרשו על קרח ומהו ביד משה וכו' כמו שלקח משה בידו. אע"פ שלא אמרו במדרש של במדבר רבה שפי' לו הוא על קרח מ"מ ממה שאמרו כל החולק על הכהונה ראוי להצטרע כתיב הכא כאשר דבר יי' ביד משה לו וכתיב התם ויאמר יי' לו עוד הבא נא ידך בחיקך למדנו שהם סוברים שפי' לו אינו שב על אהרן דמה ענין צרעת לענין אהרן לפיכך עכ"ל שהם סוברים שפירוש לו שב על החולק על כהונתו של אהרן דהיינו קרח שהוא חולק על הכהונה וכאלו אמר כאשר דבר יי' ביד משה שילקה בצרעת כדכתי' והנה ידו מצורעת כשלג כן יקרה לו פי' לכל מי שיחלוק על הכהונה ומה שאמרו על קרח לאו דוקא אלא כל החולק על הכהונה כקרח:
בתוך מטותם הניחו באמצע שלא יאמרו מפני שהניחו בצד השכינה פרח. אבל אנקלוס לא תרגמו במצעו' חוטריהון כמו שתרגם בתוך הגן במצעות גנתא אלא בגו חוטריהון מפני שמלת תוך בכ"מ מורה על תוך הגבול או הגבולים המקיפים בתמונה השטחי' או' הגשמית לא על הנקודה האמצעית שבה ותרגומה בלשון ארמית גו כי תרגום בתוך העיר בגו קרתא ותרגו' אל תוכו לגויה ותרגו' בתוך הים לגו ימא אף כאן בתוך מטותם בגו חוטריהון אבל גבי בתוך הגן שאי אפשר לפרשו כמשמעו שאם כן לא היה צריך לכותבו כי כבר כתוב ויצמח יי' אלהים מן האדמה שפירושו מאדמת הגן הוכרח לתרגם אותו במצעות גינתא שפירושו על הנקודה האמצעית שבכאן וכן פרש"י שם בתוך הגן באמצע ואפשר שרש"י ז"ל מצא פה אגדה שפרשה הניחו באמצע ולפי' פירשו כן לא שמלת בתוכם מורה על זה:
ציץ הוא חנטת הפרי כשהפרח נופל. נדמה שהוא סובר שהפרח הוא הנץ הנופל בחנטת הפרי ובפרשת וישב כתב בפירו' שהפרח הוא הנץ אלא שהנץ גדול מפרח אבל אנקלוס תרגם ויוצא פרח ואפיק לבלבין וכן תרגם והיא כפורחת עלתה נצה כד אפרחת אפיקת לבלבין ואניצת נץ ופרש"י ז"ל והיא כד אפרחת אפיקת לבלבין עד כאן תרגום של פורחת אבל גבי והנה פרח מטה אהרן תרג' והא יעא מפני שבא אחריו ויוצא פרח שתרגומו ואפיק לבלבין אבל לרש"י שפי' שהפרח הוא הנץ אלא שהנץ גדול מפרח יהיה כה פרח מורה על הנץ הקטון ויוצא פרח מורה על הנץ הגדול כי שניהם נקראי' פרח:
תלונותם לשון זה שם מפועל יחיד בלשון נקבה כמו תלונתם. דאם לא כן ותלכנה מיבעי ליה ומה שלא פיר' ותכל לנכח משה שאמר לו השם שבזה הפועל תכלה תלונות מעלי הוא מפני שכלוי התלונות אינו מפעולותיו של משה רק היא מתחייבת מהפועל הזה מעצמה אבל מה שפירש תלונות' תלונה אחת ותלונת שם דבר בלשון יחיד ואפי' הם תלונות הרבה לא מצאתי לו חבר בכל המקרא:
לאות לזכרון שבחרתי באהרן לכהן ולא ילינו עוד על הכהונה. הרמב"ן ז"ל טען ואמר ואין המטה הזה אות רק על מטה לוי שנבחר משאר השבטים לא על אהרן שתהיה לו הכהונה. ואני שמעתי ולא אבין כי איך יתכן שיהיה המטה הזה אות על מטה לוי לבד הנבחר משאר השבטי' לא על כהונת אהרן והלא עיקר המחלוקת לא היה רק על הכהונה כדכתיב ובקשתם גם כהונה גם עיקר הבחינה שבה בוחן האומרים לא יי' שלחו לא היתה רק על הכהונה שהרי הקרבת הקטרת לפני יי' שבה היתה הבחינה היא עבודת הכהונה אלא שעל צד המתחייבות נודע גם כן ששבט לוי הוא הנבחר כאשר פירשתי גבי בקר ויודע יי' את אשר לו לעבודת לויה ואת הקדוש לכהונה ומפני שלא האמינו עם הבחינה הזאת אמרו אתם המיתם את עם יי' בתפלתכ' או בחמה שידעתם שאין מאמרם זה רק על שריפת החמשים ומאתים איש שנשרפו על דבר הכהונה ומאמר השם למשה דבר אל בני ישראל וקח מאת' מטה מטה והיה האיש אשר אבחר בו מטהו יפרח וגו' והשכותי מעלי את תלונות בני ישראל אשר הם מלינים עלי שאין עקרו רק על הכהונה שנחשדו בה משה ואהרן אתם המיתם את עם יי' ועם שם אהרן על מטה לוי היתה הבחינה על שני הענייני' יחד על אהרן שהוא הנבחר לכהונה ועל שבט לוי שהוא הנבחר לעבודת לויה ומכל מקום עקר הבחינה לא היתה רק על הכהונה לא על מטה לוי בלב' כמו שכת' הרמב"ן ז"ל וא"ת מאי זה צד הורה מופת המטה על כהונתו של אהרן והלא משה ואהרן לא בעבורו היה אלא בעבור שבטו כמו שכתוב ואת שם אהרן תכתוב על מטה לוי וכתיב והנה פרח מטה אהרן לבית לוי וכמו שהיו מטות כל הנשיאים בעבור שבטיהם לא בעבורם כן מטה אהרן בעבור שבטו ולא בעבורו יש לומר אף על פי שמטות שאר כל הנשיאים לא היו אלא בעבור שבטיה' מטה אהרן לא היה אלא בעבורו ובעבו' שבטו יחד בעבורו בשביל עבודת הכהונה ובעבור שבטו בשביל עבודת לוייה שאלו היה בעבו' שבטו לבד לא היה אהרן הנותן המט' של שבט לוי אלא אלעזר בן אהרן הממונ' על כל נשיאי שבט לוי כמו בכל שבט ושבט שנשיאו היה הנותן המטה וא"כ פריחת מטה אהרן שכל שאר המטו' הוא מופת על כהונתו של אהרן ועל עבודת לוייה לשבט לוי שאילו לא היה אהרן הראוי לכהונה או שבט לוי הראוי לעבודת לויה לא היה מטה פורח מכיון שלא נתן אלא שנתן לשני ענייני' בעבו' כהונתו של אהרן ובעבו' עבוד' לוייה לשבט לוי והסבה שלא לקחו משבט לוי שתי מטות אחד מאהרן בעבור כהונתו ואחד מאלעזר בנו בעבור שבט לוי הוא מפני שהכהנים והלוים שבט אחד הם וזהו שאמר הכתוב כי מטה אחד לראש מטה אבותם שפירושו אע"פ שחלקתי לשתי משפחות משפח' כהונה לבד ומשפחת לוייה לבד והיה ראוי לקחת שני מטות אחד מאהרן בעבור משפחת כהונה ואחד מנשיא שבט לוי בעבור משפחת לוייה מ"מ שבט אחד הוא ודי באחד:
כל הקרב הקרב וגו'. אין אנו יכולין להיות זהירין בכך כלם רשאים להכנס לחצר אהל מועד וא' שיקריב עצמו יותר מחבירו יכנס לתוך אהל מועד ימות פירש הקרב הראשון בחצר אהל מועד והקרב השני בתוך אהל מועד וכאילו אמר כל הקרב לחצר אהל מועד משיקריב לתוך אהל מועד ימות ומה שלא אמר התם כל הקרב אל משכן יי' ימות הוא מפני שאין הדב' מצוי שיכנס מי שהו' חוץ לעזרה תוך אהל מועד אלא המעט ואין ראוי שידאגו בעבור זה לומר האם תמנו לגוע אבל על אותם הקרבים לחצר אהל מועד שהם קרובים לאהל מועד שהוא מצוי להתקרב מעט יותר מן הראוי להכנס בתוך אהל מועד ראוי שידאגו בעבורם לאמר האם תמנו לגוע:
שמא הופקרנו למיתה. לא שמתו דבר כמשמעו אלא שהופקרו למיתה:
