תנ"ך על הפרק - במדבר יד - מזרחי

תנ"ך על הפרק

במדבר יד

131 / 929
היום

הפרק

תְּלוּנַת העם, תגובת ה', תְּפִלַּת משה, עונש לדור, המעפילים

וַתִּשָּׂא֙ כָּל־הָ֣עֵדָ֔ה וַֽיִּתְּנ֖וּ אֶת־קוֹלָ֑ם וַיִּבְכּ֥וּ הָעָ֖ם בַּלַּ֥יְלָה הַהֽוּא׃וַיִּלֹּ֙נוּ֙ עַל־מֹשֶׁ֣ה וְעַֽל־אַהֲרֹ֔ן כֹּ֖ל בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל וַֽיֹּאמְר֨וּ אֲלֵהֶ֜ם כָּל־הָעֵדָ֗ה לוּ־מַ֙תְנוּ֙ בְּאֶ֣רֶץ מִצְרַ֔יִם א֛וֹ בַּמִּדְבָּ֥ר הַזֶּ֖ה לוּ־מָֽתְנוּ׃וְלָמָ֣ה יְ֠הוָה מֵבִ֨יא אֹתָ֜נוּ אֶל־הָאָ֤רֶץ הַזֹּאת֙ לִנְפֹּ֣ל בַּחֶ֔רֶב נָשֵׁ֥ינוּ וְטַפֵּ֖נוּ יִהְי֣וּ לָבַ֑ז הֲל֧וֹא ט֦וֹב לָ֖נוּ שׁ֥וּב מִצְרָֽיְמָה׃וַיֹּאמְר֖וּ אִ֣ישׁ אֶל־אָחִ֑יו נִתְּנָ֥ה רֹ֖אשׁ וְנָשׁ֥וּבָה מִצְרָֽיְמָה׃וַיִּפֹּ֥ל מֹשֶׁ֛ה וְאַהֲרֹ֖ן עַל־פְּנֵיהֶ֑ם לִפְנֵ֕י כָּל־קְהַ֥ל עֲדַ֖ת בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃וִיהוֹשֻׁ֣עַ בִּן־נ֗וּן וְכָלֵב֙ בֶּן־יְפֻנֶּ֔ה מִן־הַתָּרִ֖ים אֶת־הָאָ֑רֶץ קָרְע֖וּ בִּגְדֵיהֶֽם׃וַיֹּ֣אמְר֔וּ אֶל־כָּל־עֲדַ֥ת בְּנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֖ל לֵאמֹ֑ר הָאָ֗רֶץ אֲשֶׁ֨ר עָבַ֤רְנוּ בָהּ֙ לָת֣וּר אֹתָ֔הּ טוֹבָ֥ה הָאָ֖רֶץ מְאֹ֥ד מְאֹֽד׃אִם־חָפֵ֥ץ בָּ֙נוּ֙ יְהוָ֔ה וְהֵבִ֤יא אֹתָ֙נוּ֙ אֶל־הָאָ֣רֶץ הַזֹּ֔את וּנְתָנָ֖הּ לָ֑נוּ אֶ֕רֶץ אֲשֶׁר־הִ֛וא זָבַ֥ת חָלָ֖ב וּדְבָֽשׁ׃אַ֣ךְ בַּֽיהוָה֮ אַל־תִּמְרֹדוּ֒ וְאַתֶּ֗ם אַל־תִּֽירְאוּ֙ אֶת־עַ֣ם הָאָ֔רֶץ כִּ֥י לַחְמֵ֖נוּ הֵ֑ם סָ֣ר צִלָּ֧ם מֵעֲלֵיהֶ֛ם וַֽיהוָ֥ה אִתָּ֖נוּ אַל־תִּירָאֻֽם׃וַיֹּֽאמְרוּ֙ כָּל־הָ֣עֵדָ֔ה לִרְגּ֥וֹם אֹתָ֖ם בָּאֲבָנִ֑ים וּכְב֣וֹד יְהוָ֗ה נִרְאָה֙ בְּאֹ֣הֶל מוֹעֵ֔ד אֶֽל־כָּל־בְּנֵ֖י יִשְׂרָאֵֽל׃וַיֹּ֤אמֶר יְהוָה֙ אֶל־מֹשֶׁ֔ה עַד־אָ֥נָה יְנַאֲצֻ֖נִי הָעָ֣ם הַזֶּ֑ה וְעַד־אָ֙נָה֙ לֹא־יַאֲמִ֣ינוּ בִ֔י בְּכֹל֙ הָֽאֹת֔וֹת אֲשֶׁ֥ר עָשִׂ֖יתִי בְּקִרְבּֽוֹ׃אַכֶּ֥נּוּ בַדֶּ֖בֶר וְאוֹרִשֶׁ֑נּוּ וְאֶֽעֱשֶׂה֙ אֹֽתְךָ֔ לְגוֹי־גָּד֥וֹל וְעָצ֖וּם מִמֶּֽנּוּ׃וַיֹּ֥אמֶר מֹשֶׁ֖ה אֶל־יְהוָ֑ה וְשָׁמְע֣וּ מִצְרַ֔יִם כִּֽי־הֶעֱלִ֧יתָ בְכֹחֲךָ֛ אֶת־הָעָ֥ם הַזֶּ֖ה מִקִּרְבּֽוֹ׃וְאָמְר֗וּ אֶל־יוֹשֵׁב֮ הָאָ֣רֶץ הַזֹּאת֒ שָֽׁמְעוּ֙ כִּֽי־אַתָּ֣ה יְהוָ֔ה בְּקֶ֖רֶב הָעָ֣ם הַזֶּ֑ה אֲשֶׁר־עַ֨יִן בְּעַ֜יִן נִרְאָ֣ה ׀ אַתָּ֣ה יְהוָ֗ה וַעֲנָֽנְךָ֙ עֹמֵ֣ד עֲלֵהֶ֔ם וּבְעַמֻּ֣ד עָנָ֗ן אַתָּ֨ה הֹלֵ֤ךְ לִפְנֵיהֶם֙ יוֹמָ֔ם וּבְעַמּ֥וּד אֵ֖שׁ לָֽיְלָה׃וְהֵמַתָּ֛ה אֶת־הָעָ֥ם הַזֶּ֖ה כְּאִ֣ישׁ אֶחָ֑ד וְאָֽמְרוּ֙ הַגּוֹיִ֔ם אֲשֶׁר־שָׁמְע֥וּ אֶֽת־שִׁמְעֲךָ֖ לֵאמֹֽר׃מִבִּלְתִּ֞י יְכֹ֣לֶת יְהוָ֗ה לְהָבִיא֙ אֶת־הָעָ֣ם הַזֶּ֔ה אֶל־הָאָ֖רֶץ אֲשֶׁר־נִשְׁבַּ֣ע לָהֶ֑ם וַיִּשְׁחָטֵ֖ם בַּמִּדְבָּֽר׃וְעַתָּ֕ה יִגְדַּל־נָ֖א כֹּ֣חַ אֲדֹנָ֑י כַּאֲשֶׁ֥ר דִּבַּ֖רְתָּ לֵאמֹֽר׃יְהוָ֗ה אֶ֤רֶךְ אַפַּ֙יִם֙ וְרַב־חֶ֔סֶד נֹשֵׂ֥א עָוֺ֖ן וָפָ֑שַׁע וְנַקֵּה֙ לֹ֣א יְנַקֶּ֔ה פֹּקֵ֞ד עֲוֺ֤ן אָבוֹת֙ עַל־בָּנִ֔ים עַל־שִׁלֵּשִׁ֖ים וְעַל־רִבֵּעִֽים׃סְלַֽח־נָ֗א לַעֲוֺ֛ן הָעָ֥ם הַזֶּ֖ה כְּגֹ֣דֶל חַסְדֶּ֑ךָ וְכַאֲשֶׁ֤ר נָשָׂ֙אתָה֙ לָעָ֣ם הַזֶּ֔ה מִמִּצְרַ֖יִם וְעַד־הֵֽנָּה׃וַיֹּ֣אמֶר יְהוָ֔ה סָלַ֖חְתִּי כִּדְבָרֶֽךָ׃וְאוּלָ֖ם חַי־אָ֑נִי וְיִמָּלֵ֥א כְבוֹד־יְהוָ֖ה אֶת־כָּל־הָאָֽרֶץ׃כִּ֣י כָל־הָאֲנָשִׁ֗ים הָרֹאִ֤ים אֶת־כְּבֹדִי֙ וְאֶת־אֹ֣תֹתַ֔י אֲשֶׁר־עָשִׂ֥יתִי בְמִצְרַ֖יִם וּבַמִּדְבָּ֑ר וַיְנַסּ֣וּ אֹתִ֗י זֶ֚ה עֶ֣שֶׂר פְּעָמִ֔ים וְלֹ֥א שָׁמְע֖וּ בְּקוֹלִֽי׃אִם־יִרְאוּ֙ אֶת־הָאָ֔רֶץ אֲשֶׁ֥ר נִשְׁבַּ֖עְתִּי לַאֲבֹתָ֑ם וְכָל־מְנַאֲצַ֖י לֹ֥א יִרְאֽוּהָ׃וְעַבְדִּ֣י כָלֵ֗ב עֵ֣קֶב הָֽיְתָ֞ה ר֤וּחַ אַחֶ֙רֶת֙ עִמּ֔וֹ וַיְמַלֵּ֖א אַחֲרָ֑י וַהֲבִֽיאֹתִ֗יו אֶל־הָאָ֙רֶץ֙ אֲשֶׁר־בָּ֣א שָׁ֔מָּה וְזַרְע֖וֹ יוֹרִשֶֽׁנָּה׃וְהָֽעֲמָלֵקִ֥י וְהַֽכְּנַעֲנִ֖י יוֹשֵׁ֣ב בָּעֵ֑מֶק מָחָ֗ר פְּנ֨וּ וּסְע֥וּ לָכֶ֛ם הַמִּדְבָּ֖ר דֶּ֥רֶךְ יַם־סֽוּף׃וַיְדַבֵּ֣ר יְהוָ֔ה אֶל־מֹשֶׁ֥ה וְאֶֽל־אַהֲרֹ֖ן לֵאמֹֽר׃עַד־מָתַ֗י לָעֵדָ֤ה הָֽרָעָה֙ הַזֹּ֔את אֲשֶׁ֛ר הֵ֥מָּה מַלִּינִ֖ים עָלָ֑י אֶת־תְּלֻנּ֞וֹת בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֗ל אֲשֶׁ֨ר הֵ֧מָּה מַלִּינִ֛ים עָלַ֖י שָׁמָֽעְתִּי׃אֱמֹ֣ר אֲלֵהֶ֗ם חַי־אָ֙נִי֙ נְאֻם־יְהוָ֔ה אִם־לֹ֕א כַּאֲשֶׁ֥ר דִּבַּרְתֶּ֖ם בְּאָזְנָ֑י כֵּ֖ן אֶֽעֱשֶׂ֥ה לָכֶֽם׃בַּמִּדְבָּ֣ר הַ֠זֶּה יִפְּל֨וּ פִגְרֵיכֶ֜ם וְכָל־פְּקֻדֵיכֶם֙ לְכָל־מִסְפַּרְכֶ֔ם מִבֶּ֛ן עֶשְׂרִ֥ים שָׁנָ֖ה וָמָ֑עְלָה אֲשֶׁ֥ר הֲלִֽינֹתֶ֖ם עָלָֽי׃אִם־אַתֶּם֙ תָּבֹ֣אוּ אֶל־הָאָ֔רֶץ אֲשֶׁ֤ר נָשָׂ֙אתִי֙ אֶת־יָדִ֔י לְשַׁכֵּ֥ן אֶתְכֶ֖ם בָּ֑הּ כִּ֚י אִם־כָּלֵ֣ב בֶּן־יְפֻנֶּ֔ה וִיהוֹשֻׁ֖עַ בִּן־נֽוּן׃וְטַ֨פְּכֶ֔ם אֲשֶׁ֥ר אֲמַרְתֶּ֖ם לָבַ֣ז יִהְיֶ֑ה וְהֵבֵיאתִ֣י אֹתָ֔ם וְיָֽדְעוּ֙ אֶת־הָאָ֔רֶץ אֲשֶׁ֥ר מְאַסְתֶּ֖ם בָּֽהּ׃וּפִגְרֵיכֶ֖ם אַתֶּ֑ם יִפְּל֖וּ בַּמִּדְבָּ֥ר הַזֶּֽה׃וּ֠בְנֵיכֶם יִהְי֨וּ רֹעִ֤ים בַּמִּדְבָּר֙ אַרְבָּעִ֣ים שָׁנָ֔ה וְנָשְׂא֖וּ אֶת־זְנוּתֵיכֶ֑ם עַד־תֹּ֥ם פִּגְרֵיכֶ֖ם בַּמִּדְבָּֽר׃בְּמִסְפַּ֨ר הַיָּמִ֜ים אֲשֶׁר־תַּרְתֶּ֣ם אֶת־הָאָרֶץ֮ אַרְבָּעִ֣ים יוֹם֒ י֣וֹם לַשָּׁנָ֞ה י֣וֹם לַשָּׁנָ֗ה תִּשְׂאוּ֙ אֶת־עֲוֺנֹ֣תֵיכֶ֔ם אַרְבָּעִ֖ים שָׁנָ֑ה וִֽידַעְתֶּ֖ם אֶת־תְּנוּאָתִֽי׃אֲנִ֣י יְהוָה֮ דִּבַּרְתִּי֒ אִם־לֹ֣א ׀ זֹ֣את אֶֽעֱשֶׂ֗ה לְכָל־הָעֵדָ֤ה הָֽרָעָה֙ הַזֹּ֔את הַנּוֹעָדִ֖ים עָלָ֑י בַּמִּדְבָּ֥ר הַזֶּ֛ה יִתַּ֖מּוּ וְשָׁ֥ם יָמֻֽתוּ׃וְהָ֣אֲנָשִׁ֔ים אֲשֶׁר־שָׁלַ֥ח מֹשֶׁ֖ה לָת֣וּר אֶת־הָאָ֑רֶץ וַיָּשֻׁ֗בוּוילונווַיַּלִּ֤ינוּעָלָיו֙ אֶת־כָּל־הָ֣עֵדָ֔ה לְהוֹצִ֥יא דִבָּ֖ה עַל־הָאָֽרֶץ׃וַיָּמֻ֙תוּ֙ הָֽאֲנָשִׁ֔ים מוֹצִאֵ֥י דִבַּת־הָאָ֖רֶץ רָעָ֑ה בַּמַּגֵּפָ֖ה לִפְנֵ֥י יְהוָֽה׃וִיהוֹשֻׁ֣עַ בִּן־נ֔וּן וְכָלֵ֖ב בֶּן־יְפֻנֶּ֑ה חָיוּ֙ מִן־הָאֲנָשִׁ֣ים הָהֵ֔ם הַֽהֹלְכִ֖ים לָת֥וּר אֶת־הָאָֽרֶץ׃וַיְדַבֵּ֤ר מֹשֶׁה֙ אֶת־הַדְּבָרִ֣ים הָאֵ֔לֶּה אֶֽל־כָּל־בְּנֵ֖י יִשְׂרָאֵ֑ל וַיִּֽתְאַבְּל֥וּ הָעָ֖ם מְאֹֽד׃וַיַּשְׁכִּ֣מוּ בַבֹּ֔קֶר וַיַּֽעֲל֥וּ אֶל־רֹאשׁ־הָהָ֖ר לֵאמֹ֑ר הִנֶּ֗נּוּ וְעָלִ֛ינוּ אֶל־הַמָּק֛וֹם אֲשֶׁר־אָמַ֥ר יְהוָ֖ה כִּ֥י חָטָֽאנוּ׃וַיֹּ֣אמֶר מֹשֶׁ֔ה לָ֥מָּה זֶּ֛ה אַתֶּ֥ם עֹבְרִ֖ים אֶת־פִּ֣י יְהוָ֑ה וְהִ֖וא לֹ֥א תִצְלָֽח׃אַֽל־תַּעֲל֔וּ כִּ֛י אֵ֥ין יְהוָ֖ה בְּקִרְבְּכֶ֑ם וְלֹא֙ תִּנָּ֣גְפ֔וּ לִפְנֵ֖י אֹיְבֵיכֶֽם׃כִּי֩ הָעֲמָלֵקִ֨י וְהַכְּנַעֲנִ֥י שָׁם֙ לִפְנֵיכֶ֔ם וּנְפַלְתֶּ֖ם בֶּחָ֑רֶב כִּֽי־עַל־כֵּ֤ן שַׁבְתֶּם֙ מֵאַחֲרֵ֣י יְהוָ֔ה וְלֹא־יִהְיֶ֥ה יְהוָ֖ה עִמָּכֶֽם׃וַיַּעְפִּ֕לוּ לַעֲל֖וֹת אֶל־רֹ֣אשׁ הָהָ֑ר וַאֲר֤וֹן בְּרִית־יְהוָה֙ וּמֹשֶׁ֔ה לֹא־מָ֖שׁוּ מִקֶּ֥רֶב הַֽמַּחֲנֶֽה׃וַיֵּ֤רֶד הָעֲמָלֵקִי֙ וְהַֽכְּנַעֲנִ֔י הַיֹּשֵׁ֖ב בָּהָ֣ר הַה֑וּא וַיַּכּ֥וּם וַֽיַּכְּת֖וּם עַד־הַֽחָרְמָֽה׃

מאמרים על הפרק


מאמר על הפרק

מאת:

פירושים על הפרק


פירוש על הפרק

לו מתנו הלואי ומתנו. פ' מלת לו ל' הלואי לא לשון אילו כמו לו חכמי לו יש חרב בידי גם הוסיף וי"ו על מלת מתנו הלואי ומתנו וכן גבי לו שמעני הלואי ותשמעני מפני שפירוש הלואי כמו מי יתן שהוא דבק עם וי"ו אחריו מי יתן והיה לבבם מי יתן ומתנו ואע"פ שהוי"ו שאחר מי יתן הוא במקום שי"ן כאלו אמר מי יתן שהיה לבבם והיה ראוי להוסיף אחר מלת הלואי אות שי"ן ולא אות וי"ו אעפ"כ הוסיף וי"ו מפני שהווי"ן החסרים רבים במקרא ואות שי"ן לא נמצא חסר כי אם אותו שהוא במקום אשר כמו את הדרך ילכו בה שפירושו את הדרך אשר ילכו בה: אל תמרודו ושוב אל תיראו. פי' שני הדבורים הללו האחד נמשך מחברו שאם ביי' אל תמרודו שוב לא תיראו דאם לא כן אין טעם לסמיכות שני הדבורים הללו זה אחר זה: כי לחמנו הם נאכלם כלחם. כאילו אמר כלחמנו הם: סר צלם מגינם וחזקם. מפני שהמגן לאדם עושה לו צל נקרא המגן צל: וזהו איוב שהיה מגין עליהם. בסוטה אמרו ארץ אוכלת יושביה איוב נח נפשיה בההוא יומא ואיטרידו עלמא בהספדיה: לרגום אותם באבנים את יהושע וכלב. דאע"ג דממלת אותם סתם משמע דקאי על כל הנזכרים לעיל שהם משה ואהרן ויהושע וכלב עם כל זה אינה שבה רק על יהושע וכלב שאין הסברא שירצו לרגום באבנים רק את יהושע וכלב שקרעו את בגדיהם ומוכיחים אותם הפך כונתם לא למשה ואהרן שלא דברו כלם: וכבוד יי' הענן ירד שם. אבל כבוד יי' תמיד היה שוכן באהל מועד על הכפורת בין שני הכרובי' כדכתיב כי בענן אראה ופרש"י ז"ל תמיד אני נראה שם עם עמוד ענני ולמה ירד הענן כדי לקבל האבנים שהיו זורקים עליהם כמו שאמרו במדבר רבה וכבוד יי' נראה מלמד שהיו זורקים בהם אבנים והענן מקבלם: עד אנה עד היכן. לא עד איזה מקום כפי' אנה בכל מקום: ואורישנו לשון תרוכין לא לשון ירושה. וכן פירש למטה מזה וזהו יורישנה ותרכינה ופירוש תרוכין פה הן העולם דהיינו הכרתה כתרגומו: וא"ת מה אעשה לשבועת האבות ואעשה אותך לגוי גדול שאתה מזרע'. במדבר רבה מה ענין זה לכאן וכי תנאי היה עושה עמו שאם יניחנו להמית את כל ישראל יעשנו לגוי גדול: ושמעו מצרים ושמעו את אשר תהרג'. לא שישמעו כי העלית' מקרבו כמובן מל' המקרא אלא שישמעו ההריגה הנזכרת שאתה אומר לעשות ומפני שהשומעי' הריגת' הם המצרים עצמם אשר ראו כחך הגדול שעשית להוציא' מקרבם מרוב חבתך בהם לא יאמרו שחטאו לך והרגת אות' בעבור חטא כי א"א שתבטל כל אותה החבה שהיה לך בהם בעבור חטא אלא יאמרו כנגד' יכולת להלחם ולא כנגד יושבי הארץ הזאת ומלת כי פה משמשת במקום אשר כאילו אמר ושמעו המצרים אשר העלית בכחך את העם הזה מקרבו ההריגה שהרגת אות' ואמר ומבלתי יכול' וגו': ואמרו אל יושב הארץ הזאת. כי מלת אל מורה שאמרו להם ומלת על מורה שאמרו בעבור' ומפני שהכונ' פה היא שהם יאמרו ביניה' בעבור יושבי הארץ שאין יכולת להקב"ה להלח' עמם לא שיאמרו להם פי' אל יושב הארץ כמו על יושב' הארץ וסדר המקראות הללו לפי הפי' הזה כן הוא ושמעו המצרים אשר העלית את העם הזה מקרבו בכחך הגדול וראוי החבה הגדול אשר היה לך בהם וגם שמעו כי אתה יי' בקרב העם הזה תמיד ושעין בעין נראה להם אתה יי' וגם עננך עומד עליה' ובעמוד ענן אתה הולך לפניה' יומם ובעמוד אש לילה שהמתת את הע' הזה כאיש א' פתאום בתוך האהב' יאמרו בעבור יושב הארץ מבלתי יכולת יי' להביא את העם הזה וגו' וכך דרשוהו במדבר רבה שבשע' שאמר משה יאמרו מבלתי יכולת יי' אמר לו הקב"ה והלא ראוי נסי' וגבורות שעשיתי להם והשיבנו בנו היה יכול לעמוד בשלשי' וא' אינו יכול לעמוד: יכלת שם דבר הוא. ולא פועל לנקבה כמו שאמרו בפרק אין עומדין מבלתי יכולת יי' יכול מיבעי ליה אמר רבי אלעזר אמר משה לפני הב"ה רבונו של עולם עכשיו יאמרו אומו' העולם תשש כחו כנקבה ואינו יכול להציל' ומפני שאין המדרש הזה קרוב לפשוטו של מקרא דמ"ל לרז"ל לדרוש כן דילמא יכולת שם דבר הוא כשהוא נופל לזכר ולנקבה ואע"פ שא"א זה שא"כ היה לו לומר מבלתי יכלת יי' להביא את העם הזה אל הארץ י"ל שהוא חסר למ"ד כמו ים סוף לים סוף כמו שפרש"י ז"ל שם אבל אין לומר שמלת יכולת סמוכה ליי' כמו עד יבושת המים מפני שאין היכולת מביא אלא בעל היכולת ובעל היכולת לא נזכר במקום הזה ואיך יאמר שלא להביא את העם: יגדל נא כח יי'. לעשות דברך שאמרת שאתה ארך אפים אף לרשעים וזהו שאמר כאשר דברת שאמר שאיני מבקש ממך בקשה חדשה רק לקיים מה שאמרת דאל"כ מאי כאשר דברת: ונקה לשבים לא ינקה לשאינם שבים. כל זה בארתיו בפרשת כי תשא: כדברך בשביל מה שאמרת פן יאמרו מבלתי יכולת יי'. לא כדברך שאתה אומר ועתה יגדל נא כח יי' הסמוך לו דאל"כ כדברך למה לי מאחר שאמר לו סלחתי למדנו שהוא כדבריו: חי אני לשון שבועה כאילו אמר בחיי. לא שהוא ספוריי שהודיע לו שהוא חי: הרי זה מקרא מסורס. שהפסוקים של כי כל האנשים אם יראו את הארץ ועבדי כלב עד סוף הענין כלם דבקים עם השבועה של חי אני ומאמר וימלא כבוד יי' את כל הארץ צריך להיות אחר סיום כל הפסוקים האלה שנשבע בחייו שכל האנשים הרואים את כבודי וגו' לא יראו את הארץ חוץ מכלב לבדו ואחר כך נתן הטעם ואמר ולמה אני מאריך להם ואיני ממית אותם פתאום כאיש אחד אלא מעט מעט עד סוף מ' שנה כדי שימלא כבודי את כל הארץ שלא יתחלל שמי באומות לחשוב עלי מבלתי יכולת: רוח אחרת שתי רוחות אחת בפה ואחת בלב כו'. ופירוש אחרת אחרת מרוח פיו שרוח פיו היה עם המרגלים ורוח לבבו היה עם האמת אבל לא אחרת מרוח המרגלים דא"כ איך היה לו כח להשתיקם ועוד מה ואשיב אותו דבר כאשר עם לבבי דכתיב בספר יהושע דמשמע ולא כאשר עם פי אלא עכ"ל דפירוש אחרת אחרת מרוח פיו: וימלא אחרי וימלא את לבו אחרי והוא מקרא קצר. שחסר את לבו דאל"כ מאי וימלא אחרי סתם דקאמר והלא בפיו לא היה אלא עם המרגלים שהיה אומר להם אני עמכם: אשר בא שמה חברון תנתן לו. הודיענו בזה שפי' והביאותיו הוא כמו ונתתיו ופי' אל הארץ אל חברון ופי' אשר בא שמה בבואו לרגל את הארץ כדכתיב ויבא עד חברון ופירשו רבותי' ז"ל שהיה כלב לבדו לא שיביאנו אל ארץ כנען שלא ימות במדבר כמו שמתו כל הדור ההוא כפי המובן מלשון והביאותיו אל הארץ: והעמלקי וגו' אם תלכו שם והרגו אתכם מאחר שאיני עמכ' מחר פנו לאחוריכ' וסעו' לכם וגו'. הודיענו בזה טעם סמיכו' שני המקראו' הללו של והעמלקי' וגו' עם מחר פנו וסעו ואמ' שאם תלכו דרך העמק הנה העמלקי והכנעני יושב שם ויהרגו אתכם לכן מחר פנו וסעו במדבר דרך ים סוף לא דרך העמק גם הוסיף מלת לאחריכם בין מלת פנו ובין מלת וסעו מפני שבזולת זה נראה ששני דרכים היו בהליכתם לארץ האחד דרך העמק והאחר במדבר דרך ים סוף ואמר להם שילכו מדרך המדבר ים סוף לא מדרך העמק ששם הכנעני ואין הדבר כן שהרי המדבר של ים סוף לאחוריהם היא שכבר הלכו בה ועברו ממנו ובאו אל היישוב סמוך לארץ אבל עם מלת לאחוריה' היה פירושו שישובו לאחור כי אין הש"י חפץ להביאם אל הארץ רק במדבר יתמו ושם ימותו: לעדה הרעה אלו המרגלים. לא כל עדת ישראל שהרי מלינים עלי את תלונות בני ישראל כתיב דמשמע הגורמים לישראל שילינו עליהם המרגל' שכתוב אחר זה והאנשים אשר שלח משה לתור את הארץ וישובו וילינו עליו את כל העדה: מכאן לעדה שהיא עשרה. שהרי המרגלים שנים עשר היו נוציא יהושע וכלב שלא היו בעצתן נשארו עשרה וקורא אותן הכתוב עדה: אשר המה מלינים את ישראל עלי. הוסיף את ישראל בין מלת מליני' למלת עלי כדי שתתפרש מלת מליני' פועל יוצא לשלישי שהמרגלי' היו המלינים את ישראל על הש"י ובזולת התוספת הזאת תהיה מלת מלינים פועל יוצא לשני כמלת מלינין שאחריו ויהיו המרגלי' עצמם המלינים על הש"י ואין האמת כן שהרי המרגלים לא היו אלא מוציאי דבה ולא היו המלינים על השם רק ישראל ופירוש את תלונות בני ישראל הבא אחריו דבקה עם שמעתי ופירושו את תלונות בני ישראל אשר המה מלינים עלי שמעתי לא עם מלינים עלי דלעיל מניה דאם כן יהיה אשר המה מלינים עלי הבא אחריו התחלת דבור ואין זה דרך הלשון: אם לא כן אעשה כביכול איני חי. כאילו אמר אם לא אעשה לכם כאשר דברתם שיפלו פגריכם וגומ' איני חי ולא נכתב מאמר איני חי מפני שאין דרך כבוד כלפי מעלה לכתוב כן אלא כתב בראשונה חי אני נאם יי' אמ' שאני חי ואם אני לא אעשה לכם כאשר דברתם שיפלו פגריכם וגו' סתם ולא פירש לומ' אני חי כי המובן ממה שהתחיל שאני חי הוא שאם לא אעשה איני חי דאל"כ חי אני נאם יי' כאשר דברתם באזני כן אעשה לכם וגו' מיבעי ליה: ופגריכם אתם לפי שדבר על הבני' להכניס' לארץ ובקש לומר ואתם תמותו נופל ל' זה כאן לומר אתם. פי' לפי שדב' על הבני' בתוך הספור הזה להכניס' לארץ באמרו וטפכ' אשר אמרת' לבז יהיה והבאתי אותם וגו' ואלו ימותו במדבר צ"ל ואתם להבדיל' מהבנים שהם יבאו אל הארץ ואתם יפלו פגריכ' במדבר הזה: ארבעים שנה לא מת אחד מהם פחות מבן ששים וכו'. שהרי כל אותן שנגזרה עליהם הגזרה מבני עשרים ומעלה היו ועמדו במדבר מ' שנה נמצאו שאפילו פחות שבהם שהיה בן עשרים שנה בלבד ומת בסוף המ' שנה שעמדו במדבר מת בן ששים שנה משו' דנהי דנגזרה עליהם גזרה שלא יכנסו לארץ מכל מקום לא נתחייבו כרת: את תנואתי שהניאותם את לבבכם מאחרי תנואה לשון הסרה. קרא הסרת לבבם מהשם הסרת השם מפני שכיון שהוסר לבבם מהש' הוסר השם מהם: והיא לא תצלח וזו שאתם עושים לא תצלח. פי' מלת היא שבה אל הפעולה כאילו אמר זאת הפעולה שאתם עושים לא תצלח: כי על כן שבתם כלומר כי זאת תבא לכם על אשר שבתם וגו'. ככה פרש"י ז"ל בכל כי על כן שבמקרא שכן כתב בפסוק כי על כן עברתם על עבדכם כי הדבר הזה אני מבקש מכם מאחר שעברת' עלי לכבודי וכן כל כי על כן שבמקר' כי על כן באו בצל קורתי כי על כן ראיתי פניך כי על כן לא נתתיה כי על כן ידעת חנותנו אף כאן כי זאת תבא לכם מאחר ששבתם וגו' שפירושו על אשר שבתם ומפני שהוא סובר שפירוש על כן בכל מקו' הוא הואיל שפירושו על אשר ואין טעם לומר הואיל ושבתם הואיל ועברתם הוסיף על מלת כי פועל כי שתפול עליה הסבה הואיל ועשיתם כך ולפיכך אמר גבי כי על כן עברתם כי הדבר הזה של ואקחה פת לחם וסעדו לבכם אני מבקש מכם הואיל שעברתם עלי לכבודי ובפסוק של כי על כן שבתם אמר כי זאת הרעה תבא לכם הואיל ששבתם מאחרי יי' וכן כלם דרך אחד להם: עד חרמה שם המקום נקרא על שם המאורע בדרך נבואה או מרע"ה כתבו ככה כשכתב התורה שאז כבר נקרא שם המקום ההוא חרמה על שם המאורע וכמוהו ויבאו עד נחל אשכול שנאמר כן על שם המאורע כדכתיב למקום ההוא קרא נחל אשכול על אודות האשכול ובבואם בנחל אשכול עדיין לא קרה המאורע:

תנ"ך על הפרק

תנ"ך על הפרק

תוכן עניינים

ניווט בפרקי התנ"ך