תנ"ך על הפרק - במדבר ט - טור הארוך

תנ"ך על הפרק

במדבר ט

126 / 929
היום

הפרק

פסח מדבר, הַצִּוּוּי על פסח שני, הַגֵּר בפסח, הענן

וַיְדַבֵּ֣ר יְהוָ֣ה אֶל־מֹשֶׁ֣ה בְמִדְבַּר־סִ֠ינַי בַּשָּׁנָ֨ה הַשֵּׁנִ֜ית לְצֵאתָ֨ם מֵאֶ֧רֶץ מִצְרַ֛יִם בַּחֹ֥דֶשׁ הָרִאשׁ֖וֹן לֵאמֹֽר׃וְיַעֲשׂ֧וּ בְנֵי־יִשְׂרָאֵ֛ל אֶת־הַפָּ֖סַח בְּמוֹעֲדֽוֹ׃בְּאַרְבָּעָ֣ה עָשָֽׂר־י֠וֹם בַּחֹ֨דֶשׁ הַזֶּ֜ה בֵּ֧ין הָֽעֲרְבַּ֛יִם תַּעֲשׂ֥וּ אֹת֖וֹ בְּמוֹעֲד֑וֹ כְּכָל־חֻקֹּתָ֥יו וּכְכָל־מִשְׁפָּטָ֖יו תַּעֲשׂ֥וּ אֹתֽוֹ׃וַיְדַבֵּ֥ר מֹשֶׁ֛ה אֶל־בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל לַעֲשֹׂ֥ת הַפָּֽסַח׃וַיַּעֲשׂ֣וּ אֶת־הַפֶּ֡סַח בָּרִאשׁ֡וֹן בְּאַרְבָּעָה֩ עָשָׂ֨ר י֥וֹם לַחֹ֛דֶשׁ בֵּ֥ין הָעַרְבַּ֖יִם בְּמִדְבַּ֣ר סִינָ֑י כְּ֠כֹל אֲשֶׁ֨ר צִוָּ֤ה יְהוָה֙ אֶת־מֹשֶׁ֔ה כֵּ֥ן עָשׂ֖וּ בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃וַיְהִ֣י אֲנָשִׁ֗ים אֲשֶׁ֨ר הָי֤וּ טְמֵאִים֙ לְנֶ֣פֶשׁ אָדָ֔ם וְלֹא־יָכְל֥וּ לַעֲשֹׂת־הַפֶּ֖סַח בַּיּ֣וֹם הַה֑וּא וַֽיִּקְרְב֞וּ לִפְנֵ֥י מֹשֶׁ֛ה וְלִפְנֵ֥י אַהֲרֹ֖ן בַּיּ֥וֹם הַהֽוּא׃וַ֠יֹּאמְרוּ הָאֲנָשִׁ֤ים הָהֵ֙מָּה֙ אֵלָ֔יו אֲנַ֥חְנוּ טְמֵאִ֖ים לְנֶ֣פֶשׁ אָדָ֑ם לָ֣מָּה נִגָּרַ֗ע לְבִלְתִּ֨י הַקְרִ֜ב אֶת־קָרְבַּ֤ן יְהוָה֙ בְּמֹ֣עֲד֔וֹ בְּת֖וֹךְ בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃וַיֹּ֥אמֶר אֲלֵהֶ֖ם מֹשֶׁ֑ה עִמְד֣וּ וְאֶשְׁמְעָ֔ה מַה־יְצַוֶּ֥ה יְהוָ֖ה לָכֶֽם׃וַיְדַבֵּ֥ר יְהוָ֖ה אֶל־מֹשֶׁ֥ה לֵּאמֹֽר׃דַּבֵּ֛ר אֶל־בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל לֵאמֹ֑ר אִ֣ישׁ אִ֣ישׁ כִּי־יִהְיֶֽה־טָמֵ֣א ׀ לָנֶ֡פֶשׁ אוֹ֩ בְדֶ֨רֶךְ רְחֹקָ֜הׄ לָכֶ֗ם א֚וֹ לְדֹרֹ֣תֵיכֶ֔ם וְעָ֥שָׂה פֶ֖סַח לַיהוָֽה׃בַּחֹ֨דֶשׁ הַשֵּׁנִ֜י בְּאַרְבָּעָ֨ה עָשָׂ֥ר י֛וֹם בֵּ֥ין הָעַרְבַּ֖יִם יַעֲשׂ֣וּ אֹת֑וֹ עַל־מַצּ֥וֹת וּמְרֹרִ֖ים יֹאכְלֻֽהוּ׃לֹֽא־יַשְׁאִ֤ירוּ מִמֶּ֙נּוּ֙ עַד־בֹּ֔קֶר וְעֶ֖צֶם לֹ֣א יִשְׁבְּרוּ־ב֑וֹ כְּכָל־חֻקַּ֥ת הַפֶּ֖סַח יַעֲשׂ֥וּ אֹתֽוֹ׃וְהָאִישׁ֩ אֲשֶׁר־ה֨וּא טָה֜וֹר וּבְדֶ֣רֶךְ לֹא־הָיָ֗ה וְחָדַל֙ לַעֲשׂ֣וֹת הַפֶּ֔סַח וְנִכְרְתָ֛ה הַנֶּ֥פֶשׁ הַהִ֖וא מֵֽעַמֶּ֑יהָ כִּ֣י ׀ קָרְבַּ֣ן יְהוָ֗ה לֹ֤א הִקְרִיב֙ בְּמֹ֣עֲד֔וֹ חֶטְא֥וֹ יִשָּׂ֖א הָאִ֥ישׁ הַהֽוּא׃וְכִֽי־יָג֨וּר אִתְּכֶ֜ם גֵּ֗ר וְעָ֤שָֽׂה פֶ֙סַח֙ לַֽיהוָ֔ה כְּחֻקַּ֥ת הַפֶּ֛סַח וּכְמִשְׁפָּט֖וֹ כֵּ֣ן יַעֲשֶׂ֑ה חֻקָּ֤ה אַחַת֙ יִהְיֶ֣ה לָכֶ֔ם וְלַגֵּ֖ר וּלְאֶזְרַ֥ח הָאָֽרֶץ׃וּבְיוֹם֙ הָקִ֣ים אֶת־הַמִּשְׁכָּ֔ן כִּסָּ֤ה הֶֽעָנָן֙ אֶת־הַמִּשְׁכָּ֔ן לְאֹ֖הֶל הָעֵדֻ֑ת וּבָעֶ֜רֶב יִהְיֶ֧ה עַֽל־הַמִּשְׁכָּ֛ן כְּמַרְאֵה־אֵ֖שׁ עַד־בֹּֽקֶר׃כֵּ֚ן יִהְיֶ֣ה תָמִ֔יד הֶעָנָ֖ן יְכַסֶּ֑נּוּ וּמַרְאֵה־אֵ֖שׁ לָֽיְלָה׃וּלְפִ֞י הֵעָלֹ֤ת הֶֽעָנָן֙ מֵעַ֣ל הָאֹ֔הֶל וְאַ֣חֲרֵי־כֵ֔ן יִסְע֖וּ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל וּבִמְק֗וֹם אֲשֶׁ֤ר יִשְׁכָּן־שָׁם֙ הֶֽעָנָ֔ן שָׁ֥ם יַחֲנ֖וּ בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃עַל־פִּ֣י יְהוָ֗ה יִסְעוּ֙ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל וְעַל־פִּ֥י יְהוָ֖ה יַחֲנ֑וּ כָּל־יְמֵ֗י אֲשֶׁ֨ר יִשְׁכֹּ֧ן הֶעָנָ֛ן עַל־הַמִּשְׁכָּ֖ן יַחֲנֽוּ׃וּבְהַאֲרִ֧יךְ הֶֽעָנָ֛ן עַל־הַמִּשְׁכָּ֖ן יָמִ֣ים רַבִּ֑ים וְשָׁמְר֧וּ בְנֵי־יִשְׂרָאֵ֛ל אֶת־מִשְׁמֶ֥רֶת יְהוָ֖ה וְלֹ֥א יִסָּֽעוּ׃וְיֵ֞שׁ אֲשֶׁ֨ר יִהְיֶ֧ה הֶֽעָנָ֛ן יָמִ֥ים מִסְפָּ֖ר עַל־הַמִּשְׁכָּ֑ן עַל־פִּ֤י יְהוָה֙ יַחֲנ֔וּ וְעַל־פִּ֥י יְהוָ֖ה יִסָּֽעוּ׃וְיֵ֞שׁ אֲשֶׁר־יִהְיֶ֤ה הֶֽעָנָן֙ מֵעֶ֣רֶב עַד־בֹּ֔קֶר וְנַעֲלָ֧ה הֶֽעָנָ֛ן בַּבֹּ֖קֶר וְנָסָ֑עוּ א֚וֹ יוֹמָ֣ם וָלַ֔יְלָה וְנַעֲלָ֥ה הֶעָנָ֖ן וְנָסָֽעוּ׃אֽוֹ־יֹמַ֜יִם אוֹ־חֹ֣דֶשׁ אוֹ־יָמִ֗ים בְּהַאֲרִ֨יךְ הֶעָנָ֤ן עַל־הַמִּשְׁכָּן֙ לִשְׁכֹּ֣ן עָלָ֔יו יַחֲנ֥וּ בְנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֖ל וְלֹ֣א יִסָּ֑עוּ וּבְהֵעָלֹת֖וֹ יִסָּֽעוּ׃עַל־פִּ֤י יְהוָה֙ יַחֲנ֔וּ וְעַל־פִּ֥י יְהוָ֖ה יִסָּ֑עוּ אֶת־מִשְׁמֶ֤רֶת יְהוָה֙ שָׁמָ֔רוּ עַל־פִּ֥י יְהוָ֖ה בְּיַד־מֹשֶֽׁה׃

מאמרים על הפרק


מאמר על הפרק

מאת:

פירושים על הפרק


פירוש על הפרק

בשנה השנית לצאתם מארץ מצרים. אין מוקדם ומאוחר בתורה שזו הפרשה קדמה לפרשה שבראש הספר ולכך לא התחיל בזו הפרשה שבגנותן דיבר הכתוב שלא עשו במדבר אלא זה הפסח בשביל שלא מלו בשביל שלא נשבה להם רוח צפונית וזה היו גנותן שקלקלתם בענין המרגלים גרם להם שנתנדו ולא נשבה להם רוח צפונית וכן נמי נאסרו בכל הקדשים שמילת זכרים מעכבת לאכול בקדשים. והרמב"ן כתב וטעם האיחור כי כאשר בא הספר להזכיר המצות שנצטוו ישראל במדבר לשעתם השלים באהל מועד ותיקונו כל ימי המדבר הזכיר תחלה הדגלים עם מקום האהל ומעמדו ומשרתיו ותיקון המשמרות למשא ולכל עבודת אהל מועד והזכיר קרבנות הנשיאים שהביאו העגלות שבהם נושאים האהל כל ימי היותם במדבר והשלים בחנוכת המזבח ואח"כ הזהיר אותם בענין הפסח שלא הי' גם כן אלא מצוה לשעתו לדעת רבותינו שלא נהג במדבר אלא אותה שנה בלבד. ויתכן שהוצרך למצוה זו בשביל שמתחילה לא נצטוו בעשיית פסח לדורות אלא בארץ דכתיב והיה כי תבוא אל הארץ וגו' ועכשיו רצה הב"ה שיעשו אותו כדי שתהיה זכר גאולתם והנסים שנעשו להם ולאבותיהם נעתק להם מן האבות הרואים לבניהם אבל חג המצות ז' ימים והשבתת חמץ לא הוצרך לומר שינהגו בו שהם חובת הגוף ונוהגת בכל מקום וכתוב בהם לדורותם חוקת עולם: בין הערבים תעשו אותו. אמר זה על עבודותיו ואמר: ככל חקותיו וככל משפטיו תעשו אותו. לרבות דיני האכילה שאינם באותו יום הנזכר כי אם בלילה שלאחריו כמו שכבר מפורש ואכלו את הבשר בלילה הזה. וכן בחודש השני בארבעה עשר יום בין הערבים יעשו אותו ועל מצות ומרורים יאכלוהו פי' בעת האכילה הנזכרת בצוואה של פסח ראשון: בדרך רחוקה. נקוד על ה"א למ"ד אפילו חוץ לאסקופת העזרה ניחא ולמ"ד מן המודיעים ולחוץ ניחא אע"פ שהוא דרך רחוקה לו שאינו יכול להגיע בעת השחיטה מ"מ אינו דרך רחוקה ממש. וכתב הרמב"ן אע"פ שלא הזכיר בענין פסח שני אלא טמא ומי שהיה בדרך רחוקה הה"נ כל מי שלא עשה הראשון אפילו במזיד חייב בשני אלא הזכיר טמא שצריך למנוע אותו מלעשות הראשון ומי שהיה בדרך רחוקה פטור מן הראשון אבל אם רצה לעשות בראשון וצוה לשחטו עליו תבוא עליו ברכה דקיי"ל מיחס חס רחמנא עליו ואי עביד תע"ב: וכי יגור אתכם גר. כתב הרמב"ן לכך הוצרך לצוות הגרים בפסח זה כי מה שנאמר בפרשת בא וכי יגור אתך גר ועשה פסח נאמר על פסח מצרים שכל אותה הפרשה אינו מדברת אלא בפסח מצרים והיה במשמע כי הגרים של ערב רב יעשו פסח שגם הם היו בנס אבל במדבר ולדורות לא יתחייבו בפסח שלא היו אבותיהם בכלל ואותנו הוציא משם לפיכך הוצרך בכאן לחייבם בפסח מדבר ולדורות: וביום הקים את המשכן. עתה חזר לספר בענייני הנסיעה והקדים לומר שכיסהו הענן כי על פיו יחנו ועל פיו יסעו ואחר כך הזכיר החצוצרת שעל ידם נסעו גם כן: כסה הענן את המשכן לאהל העדות. כתב הרמב"ן להגיד שלא היה הענן מכסה אלא לאהל העדות ולא חצר המשכן: ובהאריך הענן. כתב הרמב"ן בא לומר כי פעמים שיאריך הענן על המשכן ימים רבים ולא היה הדבר טוב בעיניהם כי היו מתאוים לנסוע מן המקום אעפ"כ את משמרת ה' שמרו ולא נסעו עד העלותו ולכך אומר ושמרו את משמרת ה' וכן אם יהיה הענן ימים מספר שנים או שלשה ימים והיו יגיעים מאד והיו רוצים לנוח אעפ"כ עשו רצון השם ונסעו ואמר עוד כי יש שלא עמדו רק לילה אחת ויסעו לבקר אע"פ שהוא טורח גדול להם ולפעמים יעמוד הענן יומם ולילה כי הלכו כל הלילה ובאו במקום ההוא בבוקר וינוח הענן שם כל היום ההוא וכל הלילה ונעלה הענן בבקר השני והוא טורח גדול מן הראשון כי היו העם סבורין שיעמדו שם ופרקו העגלות והניחו משאם כמנהג הבאים מן הדרך ובהעלות הענן יחזרו לטעון ולא יוכלו לעשות להם תיקון לדרך או יומים ויסעו בלילה. ויתכן שאירע להם במסעות שעשו כמסופר בכאן ולא בענין אחר כי עמד הענן מערב עד בקר ויומם ולילה וחדש ושנה ולכך מזכיר הכתוב אלו השיעורים בפרטם ועמד שנים רבים כאשר הזכיר בתחלה כגון בקדש דכתיב ותשבו בקדש ימים רבים: על פי ה' יחנו ועל פי ה' יסעו. הזכיר זה פעם אחרת לומר שעשו כן כל ימי שבתם במדבר ולמעלה אמר על פי ה' יסעו ועל פי ה' יחנו וכאן הקדים חניי' לנסיעה לומר בין בנסיעתן ובין בחנייתן כבוד ה' עמהם. עוד נ"ל דלמעלה שסיים בפסוק שלפניו ובמקום אשר ישכון שם הענן שם יחנו בני ישראל על זה אמר על פי ה' יסעו ממקום שחנו ועל פי ה' יחנו אחר כן וכאן שסיים בפסוק שלפניו ובהעלותו יסעו על זה אמר כשיחנו אחר הנסיעה על פי ה' יחנו ועל פי ה' יסעו אחר כן:

תנ"ך על הפרק

תנ"ך על הפרק

תוכן עניינים

ניווט בפרקי התנ"ך