תנ"ך על הפרק - ויקרא כ - טור הארוך

תנ"ך על הפרק

ויקרא כ

110 / 929
היום

הפרק

מִצְוֹת רַבּוֹת נוֹסָפוֹת, העונשים על העריות

וַיְדַבֵּ֥ר יְהוָ֖ה אֶל־מֹשֶׁ֥ה לֵּאמֹֽר׃וְאֶל־בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֘ל תֹּאמַר֒ אִ֣ישׁ אִישׁ֩ מִבְּנֵ֨י יִשְׂרָאֵ֜ל וּמִן־הַגֵּ֣ר ׀ הַגָּ֣ר בְּיִשְׂרָאֵ֗ל אֲשֶׁ֨ר יִתֵּ֧ן מִזַּרְע֛וֹ לַמֹּ֖לֶךְ מ֣וֹת יוּמָ֑ת עַ֥ם הָאָ֖רֶץ יִרְגְּמֻ֥הוּ בָאָֽבֶן׃וַאֲנִ֞י אֶתֵּ֤ן אֶת־פָּנַי֙ בָּאִ֣ישׁ הַה֔וּא וְהִכְרַתִּ֥י אֹת֖וֹ מִקֶּ֣רֶב עַמּ֑וֹ כִּ֤י מִזַּרְעוֹ֙ נָתַ֣ן לַמֹּ֔לֶךְ לְמַ֗עַן טַמֵּא֙ אֶת־מִקְדָּשִׁ֔י וּלְחַלֵּ֖ל אֶת־שֵׁ֥ם קָדְשִֽׁי׃וְאִ֡ם הַעְלֵ֣ם יַעְלִימֽוּ֩ עַ֨ם הָאָ֜רֶץ אֶת־עֵֽינֵיהֶם֙ מִן־הָאִ֣ישׁ הַה֔וּא בְּתִתּ֥וֹ מִזַּרְע֖וֹ לַמֹּ֑לֶךְ לְבִלְתִּ֖י הָמִ֥ית אֹתֽוֹ׃וְשַׂמְתִּ֨י אֲנִ֧י אֶת־פָּנַ֛י בָּאִ֥ישׁ הַה֖וּא וּבְמִשְׁפַּחְתּ֑וֹ וְהִכְרַתִּ֨י אֹת֜וֹ וְאֵ֣ת ׀ כָּל־הַזֹּנִ֣ים אַחֲרָ֗יו לִזְנ֛וֹת אַחֲרֵ֥י הַמֹּ֖לֶךְ מִקֶּ֥רֶב עַמָּֽם׃וְהַנֶּ֗פֶשׁ אֲשֶׁ֨ר תִּפְנֶ֤ה אֶל־הָֽאֹבֹת֙ וְאֶל־הַיִּדְּעֹנִ֔ים לִזְנ֖וֹת אַחֲרֵיהֶ֑ם וְנָתַתִּ֤י אֶת־פָּנַי֙ בַּנֶּ֣פֶשׁ הַהִ֔וא וְהִכְרַתִּ֥י אֹת֖וֹ מִקֶּ֥רֶב עַמּֽוֹ׃וְהִ֨תְקַדִּשְׁתֶּ֔ם וִהְיִיתֶ֖ם קְדֹשִׁ֑ים כִּ֛י אֲנִ֥י יְהוָ֖ה אֱלֹהֵיכֶֽם׃וּשְׁמַרְתֶּם֙ אֶת־חֻקֹּתַ֔י וַעֲשִׂיתֶ֖ם אֹתָ֑ם אֲנִ֥י יְהוָ֖ה מְקַדִּשְׁכֶֽם׃כִּֽי־אִ֣ישׁ אִ֗ישׁ אֲשֶׁ֨ר יְקַלֵּ֧ל אֶת־אָבִ֛יו וְאֶת־אִמּ֖וֹ מ֣וֹת יוּמָ֑ת אָבִ֧יו וְאִמּ֛וֹ קִלֵּ֖ל דָּמָ֥יו בּֽוֹ׃וְאִ֗ישׁ אֲשֶׁ֤ר יִנְאַף֙ אֶת־אֵ֣שֶׁת אִ֔ישׁ אֲשֶׁ֥ר יִנְאַ֖ף אֶת־אֵ֣שֶׁת רֵעֵ֑הוּ מֽוֹת־יוּמַ֥ת הַנֹּאֵ֖ף וְהַנֹּאָֽפֶת׃וְאִ֗ישׁ אֲשֶׁ֤ר יִשְׁכַּב֙ אֶת־אֵ֣שֶׁת אָבִ֔יו עֶרְוַ֥ת אָבִ֖יו גִּלָּ֑ה מֽוֹת־יוּמְת֥וּ שְׁנֵיהֶ֖ם דְּמֵיהֶ֥ם בָּֽם׃וְאִ֗ישׁ אֲשֶׁ֤ר יִשְׁכַּב֙ אֶת־כַּלָּת֔וֹ מ֥וֹת יוּמְת֖וּ שְׁנֵיהֶ֑ם תֶּ֥בֶל עָשׂ֖וּ דְּמֵיהֶ֥ם בָּֽם׃וְאִ֗ישׁ אֲשֶׁ֨ר יִשְׁכַּ֤ב אֶת־זָכָר֙ מִשְׁכְּבֵ֣י אִשָּׁ֔ה תּוֹעֵבָ֥ה עָשׂ֖וּ שְׁנֵיהֶ֑ם מ֥וֹת יוּמָ֖תוּ דְּמֵיהֶ֥ם בָּֽם׃וְאִ֗ישׁ אֲשֶׁ֨ר יִקַּ֧ח אֶת־אִשָּׁ֛ה וְאֶת־אִמָּ֖הּ זִמָּ֣ה הִ֑וא בָּאֵ֞שׁ יִשְׂרְפ֤וּ אֹתוֹ֙ וְאֶתְהֶ֔ן וְלֹא־תִהְיֶ֥ה זִמָּ֖ה בְּתוֹכְכֶֽם׃וְאִ֗ישׁ אֲשֶׁ֨ר יִתֵּ֧ן שְׁכָבְתּ֛וֹ בִּבְהֵמָ֖ה מ֣וֹת יוּמָ֑ת וְאֶת־הַבְּהֵמָ֖ה תַּהֲרֹֽגוּ׃וְאִשָּׁ֗ה אֲשֶׁ֨ר תִּקְרַ֤ב אֶל־כָּל־בְּהֵמָה֙ לְרִבְעָ֣ה אֹתָ֔הּ וְהָרַגְתָּ֥ אֶת־הָאִשָּׁ֖ה וְאֶת־הַבְּהֵמָ֑ה מ֥וֹת יוּמָ֖תוּ דְּמֵיהֶ֥ם בָּֽם׃וְאִ֣ישׁ אֲשֶׁר־יִקַּ֣ח אֶת־אֲחֹת֡וֹ בַּת־אָבִ֣יו א֣וֹ בַת־אִ֠מּוֹ וְרָאָ֨ה אֶת־עֶרְוָתָ֜הּ וְהִֽיא־תִרְאֶ֤ה אֶת־עֶרְוָתוֹ֙ חֶ֣סֶד ה֔וּא וְנִ֨כְרְת֔וּ לְעֵינֵ֖י בְּנֵ֣י עַמָּ֑ם עֶרְוַ֧ת אֲחֹת֛וֹ גִּלָּ֖ה עֲוֺנ֥וֹ יִשָּֽׂא׃וְ֠אִישׁ אֲשֶׁר־יִשְׁכַּ֨ב אֶת־אִשָּׁ֜ה דָּוָ֗ה וְגִלָּ֤ה אֶת־עֶרְוָתָהּ֙ אֶת־מְקֹרָ֣הּ הֶֽעֱרָ֔ה וְהִ֕יא גִּלְּתָ֖ה אֶת־מְק֣וֹר דָּמֶ֑יהָ וְנִכְרְת֥וּ שְׁנֵיהֶ֖ם מִקֶּ֥רֶב עַמָּֽם׃וְעֶרְוַ֨ת אֲח֧וֹת אִמְּךָ֛ וַאֲח֥וֹת אָבִ֖יךָ לֹ֣א תְגַלֵּ֑ה כִּ֧י אֶת־שְׁאֵר֛וֹ הֶעֱרָ֖ה עֲוֺנָ֥ם יִשָּֽׂאוּ׃וְאִ֗ישׁ אֲשֶׁ֤ר יִשְׁכַּב֙ אֶת־דֹּ֣דָת֔וֹ עֶרְוַ֥ת דֹּד֖וֹ גִּלָּ֑ה חֶטְאָ֥ם יִשָּׂ֖אוּ עֲרִירִ֥ים יָמֻֽתוּ׃וְאִ֗ישׁ אֲשֶׁ֥ר יִקַּ֛ח אֶת־אֵ֥שֶׁת אָחִ֖יו נִדָּ֣ה הִ֑וא עֶרְוַ֥ת אָחִ֛יו גִּלָּ֖ה עֲרִירִ֥ים יִהְיֽוּ׃וּשְׁמַרְתֶּ֤ם אֶת־כָּל־חֻקֹּתַי֙ וְאֶת־כָּל־מִשְׁפָּטַ֔י וַעֲשִׂיתֶ֖ם אֹתָ֑ם וְלֹא־תָקִ֤יא אֶתְכֶם֙ הָאָ֔רֶץ אֲשֶׁ֨ר אֲנִ֜י מֵבִ֥יא אֶתְכֶ֛ם שָׁ֖מָּה לָשֶׁ֥בֶת בָּֽהּ׃וְלֹ֤א תֵֽלְכוּ֙ בְּחֻקֹּ֣ת הַגּ֔וֹי אֲשֶׁר־אֲנִ֥י מְשַׁלֵּ֖חַ מִפְּנֵיכֶ֑ם כִּ֤י אֶת־כָּל־אֵ֙לֶּה֙ עָשׂ֔וּ וָאָקֻ֖ץ בָּֽם׃וָאֹמַ֣ר לָכֶ֗ם אַתֶּם֮ תִּֽירְשׁ֣וּ אֶת־אַדְמָתָם֒ וַאֲנִ֞י אֶתְּנֶ֤נָּה לָכֶם֙ לָרֶ֣שֶׁת אֹתָ֔הּ אֶ֛רֶץ זָבַ֥ת חָלָ֖ב וּדְבָ֑שׁ אֲנִי֙ יְהוָ֣ה אֱלֹֽהֵיכֶ֔ם אֲשֶׁר־הִבְדַּ֥לְתִּי אֶתְכֶ֖ם מִן־הָֽעַמִּֽים׃וְהִבְדַּלְתֶּ֞ם בֵּֽין־הַבְּהֵמָ֤ה הַטְּהֹרָה֙ לַטְּמֵאָ֔ה וּבֵין־הָע֥וֹף הַטָּמֵ֖א לַטָּהֹ֑ר וְלֹֽא־תְשַׁקְּצ֨וּ אֶת־נַפְשֹֽׁתֵיכֶ֜ם בַּבְּהֵמָ֣ה וּבָע֗וֹף וּבְכֹל֙ אֲשֶׁ֣ר תִּרְמֹ֣שׂ הָֽאֲדָמָ֔ה אֲשֶׁר־הִבְדַּ֥לְתִּי לָכֶ֖ם לְטַמֵּֽא׃וִהְיִ֤יתֶם לִי֙ קְדֹשִׁ֔ים כִּ֥י קָד֖וֹשׁ אֲנִ֣י יְהוָ֑ה וָאַבְדִּ֥ל אֶתְכֶ֛ם מִן־הָֽעַמִּ֖ים לִהְי֥וֹת לִֽי׃וְאִ֣ישׁ אֽוֹ־אִשָּׁ֗ה כִּֽי־יִהְיֶ֨ה בָהֶ֥ם א֛וֹב א֥וֹ יִדְּעֹנִ֖י מ֣וֹת יוּמָ֑תוּ בָּאֶ֛בֶן יִרְגְּמ֥וּ אֹתָ֖ם דְּמֵיהֶ֥ם בָּֽם׃

מאמרים על הפרק


מאמר על הפרק

מאת:

פירושים על הפרק


פירוש על הפרק

ואני אתן את פני באיש ההוא. כתב ר' אברהם אם היה בסתר. ויש אומרים כי טעמו להכרית זרעו: למען טמא את מקדשי. פירש"י את כנסת ישראל המקודשת לשמי שגורם לשכינה שתסתלק מישראל לכך אומר בכאן עם הארץ ירגמוהו באבן ואינו אומר באבן ירגמו אותו כמו שנאמר בשאר כריתות לומר שכל אנשי הארץ וכל ישראל חייבים להקדים ולסלקו שמזיק לכולם שגורם לשכינה שתסתלק: לזנות אחר המולך. מה שפירש"י לרבות שאר ע"ז שעבדה בכך אפי' אין דרכה בכך ובמולך פי' הוא ז"ל שהוא ע"ז ששמה מולך וזו הוא עבודתה כתב הרמב"ן שאינו כך בגמרא אלא למ"ד מולך זה ע"ז חייב על כל ע"ז שעבדה בכך אפי' אין דרכה בכך ומולך אינו שם ע"ז אלא כל מה שימליך עליו: כי איש איש אשר יקלל את אביו. כתב הרמב"ן חוזר לראש הפרשה שאמר איש אמו ואביו תיראו ואמר כאן כי איש איש אשר לא ישמע אלי ויקלל אביו ואמו מות יומת. אי נמי בעבור שאמר והתקדשתם וגו' ואמר אני ה' מקדשכם כי השם הנכבד הוא המקדש אותנו כי הוא אבינו וגואלנו מעולם א"כ המקלל המשתתפין ביצירה חייב מיתה וזה משפט נואף ונואפת ולכך סמכו כאן והקדימו לכל העריות. וי"מ לכך סמך בא על אשת רעהו למקלל אביו ואמו לפי שהממזר אינו מכיר לאביו ומקלל. והזכיר הכתוב קצת העריות לחייב בהם מיתה והם אשת אב ואשת איש והכלה והזכר ואשה ואמה וה"ה לאשה ובת בתה כי הזכיר קצת שאר האשה וה"ה לכל הנזכרים שם באזהרה וכ"ש שאר עצמו בת בנו ובת בתו ואין צריך לומר בתו ובכל זה עוד לרבותינו מדרשים לחייב אותם וכן הזכיר חיוב הרביעה למיתה וחזר והזכיר כרת אחר בנדה לחייבו בהעראה שאמר את מקורה הערה וכן באחות אם ואחות אב שכתב בהם את שארו הערה והזכיר דודתו ואשת אחיו לחייב בערירי בין שלא היו לו בנים או שהיו לו בנים והכרת שנכתב באחותו מיותר הוא ולרבותינו בו מדרש. ועל דרך הפשט הוסיף בכרת לעיני בני עמם לומר שתמות בנוער נפשם בענין שיראו וישכילו יחדיו כי יד ה' עשתה זאת. ופי' עונם ישאו שיהא החטא ההוא דבק בו מאותו מעשה ואילך כי לא יצליחו דרכיו ורבצה בו כל האלה כי יכהו השם בתחלואים עד השמידו ולא הוצרך להזכיר לחייבי כרת האחרים כגון אמו ואחות אשה שכבר למדו מן הנזכרים כל הצריך: אביו ואמו קלל. כתב ר' אברהם כאומר דבר גדול עשה: דמיו בו. כמו דמו בראשו וכן אשר ינאף את אשת רעהו כמו אביו ואמו קלל כי עשה דבר רע: ואיש אשר יקח את אחותו. כתב הרמב"ן כתב הכתוב לקיחה באחותו אף על פי שאין לו בה קידושין בעבור כי האח עם אחותו בבית אחד שוכבים יחד וכאשר יגבר עליו תאותו יקחנה וימשוך אותה אליו ואינו צריך לבא אליה כבא אל אשה זונה וכן דרך הכתוב להזכיר קיחה בכל המתיחדים כמו אשה ואמה ובת בנה ובת בתה ואשה ואחותה ואשת אחיו שכולן עמו בבית וכן לא יקח איש את אשת אביו: וראה את ערותה. כתב הרמב"ן דרך מוסר הכתוב מכנה בעריות פעמים קורא הבעילה גלוי עריות כמו שכתוב בכולן לא תגלה ערותן וזה מנהג הזונים שהוא מגלה שוליה כענין וגליתי על פניך שוליך ופעמים יכנה אותה ביאה כמו ובא אליה ושנאה ופעמים קורא אותה שכיבה וכאן יכנה אותה בראייה כי האח עם אחותו ישנים יחד ואין צריך לגלות בגדיה וכן יכנה אותה בלשון ידיעה והאדם ידע ואמר והיא תראה את ערותו שגם היא חמדה בלבה ערותו ורצתה לעשות כן והזכיר זה באחותו בלבד בעבור כי כל העריות כאשר יקרב אליה לרצונה הוא כי אם לא היתה ברצונה היתה צועקת אבל הישן עם אחותו אולי שלא מדעתה יערה בה על כן אמר שגם היא מרצונה תראה את ערותו: חסד הוא. פי' חרפה הוא כי האנשים כולם בטבעם יהיה להם בושת וכלימה בחטא מכוער כזה כמו פן יחסדך שומע פי' יעשה לך חרפה בגלותך סוד אחר. והרמב"ן כתב והנכון בעיני במלת חסד כפשטו חסד ממש פי' שאר האחים חסד הוא ואינן ראוים לגלות ערוה כי בקרובים מזכיר טעם הערוה מפני שאר הבשר ובאחים הוסיף שאין ראוי לגלות הערוה מפני החסד שביניהם ופי' הפסוק כי חסד הוא כי היה ראוי לגמול לה חסד שיעשו האחים להשיאה לבעל והוא פוגם ועוכר אותה על כן ונכרתו. והכתו' תולה הסרחון בזכר כמו וערות אביו (אחיו) גלה ערירים יהיו. וכן יש לפרש פן יחסדך שומע יסיר ממך כל חסד שלא שמרת חסדך את רעך שמסר לך סודו כמו לדשנו שפירושו להסיר דשנו: ונכרתו לעיני בני עמם. כלומר אתה תעשה עבירה בסתר השם יגלה עוונך בהביאו עליך עונש לעיני כל בני עמך והזכיר זה בחטא הנעשה בחדרי חדרים וה"ה לכל הכריתות: ערות אחותו גלה עונו ישא. פי' ר' אברהם ואם ערות אחותו גלה באונס הוא לבדו עוונו ישא. והרמב"ן פי' עוונו ישא כל אחד ואחד מן הנזכרים כמו את שארו הערה עוונם ישאו. ור' אברהם נתן טעם למה לא הזכיר עונש בת הבן או בת הבת בעבור חוסר תאות האב כי בזמן שיש לבנו בת בוגרת הוא זקן בא בימים ועל כן לא הזכיר הכתוב אם האב ואם האם כי הם זקנות: את מקורה. פי' ר' אברהם שעשה תועבה גדולה. ופי': והיא גלתה את מקור דמיה. ברצונה שאם היא אנוסה הוא לבדו יכרת: אשת אחיו נדה היא. דרשו חכמים לאסור העראה באשת אחיו כנדה שמפורש בה את מקורה הערה. וי"מ משום שאשת אחיו יש לה היתר לאחר מיתת אחיו אם מת בלא בנים כמו נדה שיש לה היתר: ואיש או אשה כי יהיה בהם אוב או ידעוני. מה שהזכיר בכאן בפירוש אשה אף על פי שהיא בכלל כל העונשים מפני שזאת מצויה בנשים:

תנ"ך על הפרק

תנ"ך על הפרק

תוכן עניינים

ניווט בפרקי התנ"ך