תנ"ך על הפרק - ויקרא כ - בכור שור

תנ"ך על הפרק

ויקרא כ

110 / 929
היום

הפרק

מִצְוֹת רַבּוֹת נוֹסָפוֹת, העונשים על העריות

וַיְדַבֵּ֥ר יְהוָ֖ה אֶל־מֹשֶׁ֥ה לֵּאמֹֽר׃וְאֶל־בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֘ל תֹּאמַר֒ אִ֣ישׁ אִישׁ֩ מִבְּנֵ֨י יִשְׂרָאֵ֜ל וּמִן־הַגֵּ֣ר ׀ הַגָּ֣ר בְּיִשְׂרָאֵ֗ל אֲשֶׁ֨ר יִתֵּ֧ן מִזַּרְע֛וֹ לַמֹּ֖לֶךְ מ֣וֹת יוּמָ֑ת עַ֥ם הָאָ֖רֶץ יִרְגְּמֻ֥הוּ בָאָֽבֶן׃וַאֲנִ֞י אֶתֵּ֤ן אֶת־פָּנַי֙ בָּאִ֣ישׁ הַה֔וּא וְהִכְרַתִּ֥י אֹת֖וֹ מִקֶּ֣רֶב עַמּ֑וֹ כִּ֤י מִזַּרְעוֹ֙ נָתַ֣ן לַמֹּ֔לֶךְ לְמַ֗עַן טַמֵּא֙ אֶת־מִקְדָּשִׁ֔י וּלְחַלֵּ֖ל אֶת־שֵׁ֥ם קָדְשִֽׁי׃וְאִ֡ם הַעְלֵ֣ם יַעְלִימֽוּ֩ עַ֨ם הָאָ֜רֶץ אֶת־עֵֽינֵיהֶם֙ מִן־הָאִ֣ישׁ הַה֔וּא בְּתִתּ֥וֹ מִזַּרְע֖וֹ לַמֹּ֑לֶךְ לְבִלְתִּ֖י הָמִ֥ית אֹתֽוֹ׃וְשַׂמְתִּ֨י אֲנִ֧י אֶת־פָּנַ֛י בָּאִ֥ישׁ הַה֖וּא וּבְמִשְׁפַּחְתּ֑וֹ וְהִכְרַתִּ֨י אֹת֜וֹ וְאֵ֣ת ׀ כָּל־הַזֹּנִ֣ים אַחֲרָ֗יו לִזְנ֛וֹת אַחֲרֵ֥י הַמֹּ֖לֶךְ מִקֶּ֥רֶב עַמָּֽם׃וְהַנֶּ֗פֶשׁ אֲשֶׁ֨ר תִּפְנֶ֤ה אֶל־הָֽאֹבֹת֙ וְאֶל־הַיִּדְּעֹנִ֔ים לִזְנ֖וֹת אַחֲרֵיהֶ֑ם וְנָתַתִּ֤י אֶת־פָּנַי֙ בַּנֶּ֣פֶשׁ הַהִ֔וא וְהִכְרַתִּ֥י אֹת֖וֹ מִקֶּ֥רֶב עַמּֽוֹ׃וְהִ֨תְקַדִּשְׁתֶּ֔ם וִהְיִיתֶ֖ם קְדֹשִׁ֑ים כִּ֛י אֲנִ֥י יְהוָ֖ה אֱלֹהֵיכֶֽם׃וּשְׁמַרְתֶּם֙ אֶת־חֻקֹּתַ֔י וַעֲשִׂיתֶ֖ם אֹתָ֑ם אֲנִ֥י יְהוָ֖ה מְקַדִּשְׁכֶֽם׃כִּֽי־אִ֣ישׁ אִ֗ישׁ אֲשֶׁ֨ר יְקַלֵּ֧ל אֶת־אָבִ֛יו וְאֶת־אִמּ֖וֹ מ֣וֹת יוּמָ֑ת אָבִ֧יו וְאִמּ֛וֹ קִלֵּ֖ל דָּמָ֥יו בּֽוֹ׃וְאִ֗ישׁ אֲשֶׁ֤ר יִנְאַף֙ אֶת־אֵ֣שֶׁת אִ֔ישׁ אֲשֶׁ֥ר יִנְאַ֖ף אֶת־אֵ֣שֶׁת רֵעֵ֑הוּ מֽוֹת־יוּמַ֥ת הַנֹּאֵ֖ף וְהַנֹּאָֽפֶת׃וְאִ֗ישׁ אֲשֶׁ֤ר יִשְׁכַּב֙ אֶת־אֵ֣שֶׁת אָבִ֔יו עֶרְוַ֥ת אָבִ֖יו גִּלָּ֑ה מֽוֹת־יוּמְת֥וּ שְׁנֵיהֶ֖ם דְּמֵיהֶ֥ם בָּֽם׃וְאִ֗ישׁ אֲשֶׁ֤ר יִשְׁכַּב֙ אֶת־כַּלָּת֔וֹ מ֥וֹת יוּמְת֖וּ שְׁנֵיהֶ֑ם תֶּ֥בֶל עָשׂ֖וּ דְּמֵיהֶ֥ם בָּֽם׃וְאִ֗ישׁ אֲשֶׁ֨ר יִשְׁכַּ֤ב אֶת־זָכָר֙ מִשְׁכְּבֵ֣י אִשָּׁ֔ה תּוֹעֵבָ֥ה עָשׂ֖וּ שְׁנֵיהֶ֑ם מ֥וֹת יוּמָ֖תוּ דְּמֵיהֶ֥ם בָּֽם׃וְאִ֗ישׁ אֲשֶׁ֨ר יִקַּ֧ח אֶת־אִשָּׁ֛ה וְאֶת־אִמָּ֖הּ זִמָּ֣ה הִ֑וא בָּאֵ֞שׁ יִשְׂרְפ֤וּ אֹתוֹ֙ וְאֶתְהֶ֔ן וְלֹא־תִהְיֶ֥ה זִמָּ֖ה בְּתוֹכְכֶֽם׃וְאִ֗ישׁ אֲשֶׁ֨ר יִתֵּ֧ן שְׁכָבְתּ֛וֹ בִּבְהֵמָ֖ה מ֣וֹת יוּמָ֑ת וְאֶת־הַבְּהֵמָ֖ה תַּהֲרֹֽגוּ׃וְאִשָּׁ֗ה אֲשֶׁ֨ר תִּקְרַ֤ב אֶל־כָּל־בְּהֵמָה֙ לְרִבְעָ֣ה אֹתָ֔הּ וְהָרַגְתָּ֥ אֶת־הָאִשָּׁ֖ה וְאֶת־הַבְּהֵמָ֑ה מ֥וֹת יוּמָ֖תוּ דְּמֵיהֶ֥ם בָּֽם׃וְאִ֣ישׁ אֲשֶׁר־יִקַּ֣ח אֶת־אֲחֹת֡וֹ בַּת־אָבִ֣יו א֣וֹ בַת־אִ֠מּוֹ וְרָאָ֨ה אֶת־עֶרְוָתָ֜הּ וְהִֽיא־תִרְאֶ֤ה אֶת־עֶרְוָתוֹ֙ חֶ֣סֶד ה֔וּא וְנִ֨כְרְת֔וּ לְעֵינֵ֖י בְּנֵ֣י עַמָּ֑ם עֶרְוַ֧ת אֲחֹת֛וֹ גִּלָּ֖ה עֲוֺנ֥וֹ יִשָּֽׂא׃וְ֠אִישׁ אֲשֶׁר־יִשְׁכַּ֨ב אֶת־אִשָּׁ֜ה דָּוָ֗ה וְגִלָּ֤ה אֶת־עֶרְוָתָהּ֙ אֶת־מְקֹרָ֣הּ הֶֽעֱרָ֔ה וְהִ֕יא גִּלְּתָ֖ה אֶת־מְק֣וֹר דָּמֶ֑יהָ וְנִכְרְת֥וּ שְׁנֵיהֶ֖ם מִקֶּ֥רֶב עַמָּֽם׃וְעֶרְוַ֨ת אֲח֧וֹת אִמְּךָ֛ וַאֲח֥וֹת אָבִ֖יךָ לֹ֣א תְגַלֵּ֑ה כִּ֧י אֶת־שְׁאֵר֛וֹ הֶעֱרָ֖ה עֲוֺנָ֥ם יִשָּֽׂאוּ׃וְאִ֗ישׁ אֲשֶׁ֤ר יִשְׁכַּב֙ אֶת־דֹּ֣דָת֔וֹ עֶרְוַ֥ת דֹּד֖וֹ גִּלָּ֑ה חֶטְאָ֥ם יִשָּׂ֖אוּ עֲרִירִ֥ים יָמֻֽתוּ׃וְאִ֗ישׁ אֲשֶׁ֥ר יִקַּ֛ח אֶת־אֵ֥שֶׁת אָחִ֖יו נִדָּ֣ה הִ֑וא עֶרְוַ֥ת אָחִ֛יו גִּלָּ֖ה עֲרִירִ֥ים יִהְיֽוּ׃וּשְׁמַרְתֶּ֤ם אֶת־כָּל־חֻקֹּתַי֙ וְאֶת־כָּל־מִשְׁפָּטַ֔י וַעֲשִׂיתֶ֖ם אֹתָ֑ם וְלֹא־תָקִ֤יא אֶתְכֶם֙ הָאָ֔רֶץ אֲשֶׁ֨ר אֲנִ֜י מֵבִ֥יא אֶתְכֶ֛ם שָׁ֖מָּה לָשֶׁ֥בֶת בָּֽהּ׃וְלֹ֤א תֵֽלְכוּ֙ בְּחֻקֹּ֣ת הַגּ֔וֹי אֲשֶׁר־אֲנִ֥י מְשַׁלֵּ֖חַ מִפְּנֵיכֶ֑ם כִּ֤י אֶת־כָּל־אֵ֙לֶּה֙ עָשׂ֔וּ וָאָקֻ֖ץ בָּֽם׃וָאֹמַ֣ר לָכֶ֗ם אַתֶּם֮ תִּֽירְשׁ֣וּ אֶת־אַדְמָתָם֒ וַאֲנִ֞י אֶתְּנֶ֤נָּה לָכֶם֙ לָרֶ֣שֶׁת אֹתָ֔הּ אֶ֛רֶץ זָבַ֥ת חָלָ֖ב וּדְבָ֑שׁ אֲנִי֙ יְהוָ֣ה אֱלֹֽהֵיכֶ֔ם אֲשֶׁר־הִבְדַּ֥לְתִּי אֶתְכֶ֖ם מִן־הָֽעַמִּֽים׃וְהִבְדַּלְתֶּ֞ם בֵּֽין־הַבְּהֵמָ֤ה הַטְּהֹרָה֙ לַטְּמֵאָ֔ה וּבֵין־הָע֥וֹף הַטָּמֵ֖א לַטָּהֹ֑ר וְלֹֽא־תְשַׁקְּצ֨וּ אֶת־נַפְשֹֽׁתֵיכֶ֜ם בַּבְּהֵמָ֣ה וּבָע֗וֹף וּבְכֹל֙ אֲשֶׁ֣ר תִּרְמֹ֣שׂ הָֽאֲדָמָ֔ה אֲשֶׁר־הִבְדַּ֥לְתִּי לָכֶ֖ם לְטַמֵּֽא׃וִהְיִ֤יתֶם לִי֙ קְדֹשִׁ֔ים כִּ֥י קָד֖וֹשׁ אֲנִ֣י יְהוָ֑ה וָאַבְדִּ֥ל אֶתְכֶ֛ם מִן־הָֽעַמִּ֖ים לִהְי֥וֹת לִֽי׃וְאִ֣ישׁ אֽוֹ־אִשָּׁ֗ה כִּֽי־יִהְיֶ֨ה בָהֶ֥ם א֛וֹב א֥וֹ יִדְּעֹנִ֖י מ֣וֹת יוּמָ֑תוּ בָּאֶ֛בֶן יִרְגְּמ֥וּ אֹתָ֖ם דְּמֵיהֶ֥ם בָּֽם׃

מאמרים על הפרק


מאמר על הפרק

מאת:

פירושים על הפרק


פירוש על הפרק

ואל בני ישראל תאמר. עתה בא לפרש את האזהרות שאו' העונשים שלהם מי במיתת ב"ד ומי בכרת, ואיזו מיתה? פני. פנים של זעם: למען טמא את מקדשי. קדושתי, דומיה דלחלל את שם קדשי, כי לפי שהוא יהודי וסבורין העולם שמה שיהודי עושה (סבורים בני אדם) שאני צויתי, והרי הוא מחלל שם קדשי, שסבורים שצויתי דבר מכוער כזה, ולפיכך אשמיד אותו ואכרית אותו אם לא ירגמוהו, שברח מידם או עשה שלא בעדים, כי בזאת העברה יש לה קול ותרתי אית בה רוצח ועובד ע"ז, ודבר משוקץ ואכזריות: ואם העלם יעלימו. שיש עדים ואסור בידם ואינם רוצים להורגו, אז אשים פני בו ובמשפחתו' כלומר, בכל מסייעיו ומחזיקיו ואעבירם מן העולם: ואת כל הזנים אחריו. כל מסייעיו חשובים בעיני כזונים אחריו, וכן תרגם אונקלוס ובמשפחתו: ובסעדוהי: כי איש אשר יקלל. כלומר, דין הוא שתעשו מצותי שאני אביכם, יוצרכם [כ]בוראכם: אביו ואמו קלל. כאדם שתוהא ואומר: אביו קלל שעשה דבר מכוער כזה: דמיו בו. מה שדמו נשפך, בו הפשיעה ורבותינו דרשו: סמך קללה לאביו וסמך קללה לאמו, לחיבו על אביו בלא אמו ועל אמו בלא אביו לר' יאשיה, ולר' יונתן לרבות אפילו לאחר מיתה: תועבה עשו שניהם. אעפ"י שזה נהנה מן העברה וזה אינו נהנה שניהם עשו הדבר ה[מ]שוקץ ומתועב וחייב זה כזה, שזה נהנה מן העברה וזה הרגיז שלא נהנה ועבר: באש ישרפו אתו ואתהן. כלומר, בשתיהן שייך דין שרפה, ולא שנשא שתיהן יחד, כי הראשונה נשאה בהיתר, שאם לקח ראשונה הבת לאשה ואח"כ [ה]חמות שהיא האם, החמות בשרפה, כלומר, גם הראשונה שהיא מותרת עתה אם נשא(ה) שניה גם היא בשרפה, וזהו בשתיהן תוכל למצא שרפה. טו"ב על"ם הג"ה. ואם לקח ראשונה האם והבת לאחר כך, הבת בשרפה, ומשום הכי לקח לשון ואתהן, ולפי של פתח הכתוב כי אם באשה ובתה, והאם הראשונה מותרת, הייתי סבור שאין בשרפה כי אם [ה]בת ולכך לקח ואתהן. ואם יש לאשתו אם ובת שתיהן בשרפה. ורבותינו דרשו ועשאוהו כשתי תיבות: את הן, את אחת מהן, שכן בלשון יוני קורין לאחת הינה: ואת הבהמה תהרגו. שיש בה תקלה וקלון: דמיהם בם. וגבי איש הבא על הבהמה לא כתב הכי דהתם הבהמה לא פשעה אם האיש בא עליה, אבל הבהמה הבאה על האשה פשעה, דאין האשה יכולה להכריחה דאין קשוי אלא לדעת, אבל הבהמה פרצה גדרו של עולם לבא על מין שאינו מינה, וזהו השחתה שעשו הבהמות במבול: ואיש אשר יקח את אחתו. במקום שאינם יודעים [בו] ואח"כ נודע הדבר. וטעם [וראה את ערותה] או ראה, [כמו]: אביו ואמו קלל [וראה, כמו: גלה, וטעם] והיא תראה [את ערותו] שהסכימו שניהם על זה. הגה"ה: וראה את ערותה. לשון גילה, כמו: וגלה את ערותה והיא תגל[ה] ערותו, ולפי שסרחונם שוה אמר דבר השוה שאין שוה בכל הקרובות רק אח ואחות שקורבתן שוה, אבל הבא על הבת הוא משום אב והיא משום בת, והבא על אמו הא משום אם והיא משום בן, אחות אביו הוא משום דודתו והיא משום נכדה, וכן כולם: חסד הוא. לשון חרפה וקלון, כמו: וחסדך שומע, וחרפה תרגום חיסודא. ומדרש: זהו חסד שעשיתי עם אדם הראשון שנטלו בניו אחיות שלא היו אחרות בעולם, וזהו: אמרתי עולם חסד יבנה: נדה הוא. לפי הפשט, דומות, נדה היא, פעמים שהנדה אסורה ופעמים, כשנטהרה מנדתה, מותרת, אף אשת אח פעמים מותרת כשמת בלא בנים, ופעמים, כשיש לו בנים, אסורה. ורבותינו דרשוהו לגבי העראה. וכל אלה הכריתות מיותרים שהרי כתיב לעיל: ונכרתו הנפשות העשת, ורבותינו דרשו דאחות לחלק לחטאת, אם בא על אחותו שהיא אחות אביו ואחות אמו ברשיעא בר רשיעא שהוא חיב ג' חטאות, והאחרים לדברים אחרים והראש' להיקיש' דר' יונה: ואמר לכם אתם תירשו את אדמתם. ואם תעשו כמעשיהם מה הועלתי בחלופי: אשר הבדלתי אתכם מן העמים. וכשם שאני הבדלתי אתכם מן העמים שהם טמאים להיות טהורים וקדושים כן אתם תבדילו בין הבהמה הטהורה לטמאה, לקחת לכם הטהורה: ולא תשקצו את נפשותיכם. שאם לא תבדילו הרי אתם משוקצים ואין אתם מובדלים מהם, ואם תבדילו, והייתם לי קדשים כי קדוש אני. ולא תהא הבדלה ביני וביניכם, ואם לא תבד[י]לו מן הטומאה הרי אתם כהם מובדלים ממני, ואם תבד(י(לו מן הטומאה הרי אתם מובדלים מן העמים ומדובקים אלי, כדכתיב: אחרי ה' אלהיכם תלכו…ובקלו תשמעו [ואתו תעבדו] ובו תדבקו[ן]:

תנ"ך על הפרק

תנ"ך על הפרק

תוכן עניינים

ניווט בפרקי התנ"ך