תנ"ך על הפרק - עזרא נ ט - שקולה שבת כנגד כל המצוות / הרב איתן שנדורפי שליט"א

תנ"ך על הפרק

עזרא נ ט

860 / 929
היום

הפרק

וּבְיוֹם֩ עֶשְׂרִ֨ים וְאַרְבָּעָ֜ה לַחֹ֣דֶשׁ הַזֶּ֗ה נֶאֶסְפ֤וּ בְנֵֽי־יִשְׂרָאֵל֙ בְּצ֣וֹם וּבְשַׂקִּ֔ים וַאֲדָמָ֖ה עֲלֵיהֶֽם׃וַיִּבָּֽדְלוּ֙ זֶ֣רַע יִשְׂרָאֵ֔ל מִכֹּ֖ל בְּנֵ֣י נֵכָ֑ר וַיַּעַמְד֗וּ וַיִּתְוַדּוּ֙ עַל־חַטֹּ֣אתֵיהֶ֔ם וַעֲוֺנ֖וֹת אֲבֹתֵיהֶֽם׃וַיָּק֙וּמוּ֙ עַל־עָמְדָ֔ם וַֽיִּקְרְא֗וּ בְּסֵ֨פֶר תּוֹרַ֧ת יְהוָ֛ה אֱלֹהֵיהֶ֖ם רְבִעִ֣ית הַיּ֑וֹם וּרְבִעִית֙ מִתְוַדִּ֣ים וּמִֽשְׁתַּחֲוִ֔ים לַיהוָ֖ה אֱלֹהֵיהֶֽם׃וַיָּ֜קָם עַֽל־מַֽעֲלֵ֣ה הַלְוִיִּ֗ם יֵשׁ֨וּעַ וּבָנִ֜י קַדְמִיאֵ֧ל שְׁבַנְיָ֛ה בֻּנִּ֥י שֵׁרֵבְיָ֖ה בָּנִ֣י כְנָ֑נִי וַֽיִּזְעֲקוּ֙ בְּק֣וֹל גָּד֔וֹל אֶל־יְהוָ֖ה אֱלֹהֵיהֶֽם׃וַיֹּאמְר֣וּ הַלְוִיִּ֡ם יֵשׁ֣וּעַ וְ֠קַדְמִיאֵל בָּנִ֨י חֲשַׁבְנְיָ֜ה שֵׁרֵֽבְיָ֤ה הֽוֹדִיָּה֙ שְׁבַנְיָ֣ה פְתַֽחְיָ֔ה ק֗וּמוּ בָּרֲכוּ֙ אֶת־יְהוָ֣ה אֱלֹֽהֵיכֶ֔ם מִן־הָעוֹלָ֖ם עַד־הָעוֹלָ֑ם וִיבָֽרְכוּ֙ שֵׁ֣ם כְּבוֹדֶ֔ךָ וּמְרוֹמַ֥ם עַל־כָּל־בְּרָכָ֖ה וּתְהִלָּֽה׃אַתָּה־ה֣וּא יְהוָה֮ לְבַדֶּךָ֒אתאַתָּ֣העָשִׂ֡יתָ אֶֽת־הַשָּׁמַיִם֩ שְׁמֵ֨י הַשָּׁמַ֜יִם וְכָל־צְבָאָ֗ם הָאָ֜רֶץ וְכָל־אֲשֶׁ֤ר עָלֶ֙יהָ֙ הַיַּמִּים֙ וְכָל־אֲשֶׁ֣ר בָּהֶ֔ם וְאַתָּ֖ה מְחַיֶּ֣ה אֶת־כֻּלָּ֑ם וּצְבָ֥א הַשָּׁמַ֖יִם לְךָ֥ מִשְׁתַּחֲוִֽים׃אַתָּה־הוּא֙ יְהוָ֣ה הָאֱלֹהִ֔ים אֲשֶׁ֤ר בָּחַ֙רְתָּ֙ בְּאַבְרָ֔ם וְהוֹצֵאת֖וֹ מֵא֣וּר כַּשְׂדִּ֑ים וְשַׂ֥מְתָּ שְּׁמ֖וֹ אַבְרָהָֽם׃וּמָצָ֣אתָ אֶת־לְבָבוֹ֮ נֶאֱמָ֣ן לְפָנֶיךָ֒ וְכָר֨וֹת עִמּ֜וֹ הַבְּרִ֗ית לָתֵ֡ת אֶת־אֶרֶץ֩ הַכְּנַעֲנִ֨י הַחִתִּ֜י הָאֱמֹרִ֧י וְהַפְּרִזִּ֛י וְהַיְבוּסִ֥י וְהַגִּרְגָּשִׁ֖י לָתֵ֣ת לְזַרְע֑וֹ וַתָּ֙קֶם֙ אֶת־דְּבָרֶ֔יךָ כִּ֥י צַדִּ֖יק אָֽתָּה׃וַתֵּ֛רֶא אֶת־עֳנִ֥י אֲבֹתֵ֖ינוּ בְּמִצְרָ֑יִם וְאֶת־זַעֲקָתָ֥ם שָׁמַ֖עְתָּ עַל־יַם־סֽוּף׃וַ֠תִּתֵּן אֹתֹ֨ת וּמֹֽפְתִ֜ים בְּפַרְעֹ֤ה וּבְכָל־עֲבָדָיו֙ וּבְכָל־עַ֣ם אַרְצ֔וֹ כִּ֣י יָדַ֔עְתָּ כִּ֥י הֵזִ֖ידוּ עֲלֵיהֶ֑ם וַתַּֽעַשׂ־לְךָ֥ שֵׁ֖ם כְּהַיּ֥וֹם הַזֶּֽה׃וְהַיָּם֙ בָּקַ֣עְתָּ לִפְנֵיהֶ֔ם וַיַּֽעַבְר֥וּ בְתוֹךְ־הַיָּ֖ם בַּיַּבָּשָׁ֑ה וְֽאֶת־רֹ֨דְפֵיהֶ֜ם הִשְׁלַ֧כְתָּ בִמְצוֹלֹ֛ת כְּמוֹ־אֶ֖בֶן בְּמַ֥יִם עַזִּֽים׃וּבְעַמּ֣וּד עָנָ֔ן הִנְחִיתָ֖ם יוֹמָ֑ם וּבְעַמּ֥וּד אֵשׁ֙ לַ֔יְלָה לְהָאִ֣יר לָהֶ֔ם אֶת־הַדֶּ֖רֶךְ אֲשֶׁ֥ר יֵֽלְכוּ־בָֽהּ׃וְעַ֤ל הַר־סִינַי֙ יָרַ֔דְתָּ וְדַבֵּ֥ר עִמָּהֶ֖ם מִשָּׁמָ֑יִם וַתִּתֵּ֨ן לָהֶ֜ם מִשְׁפָּטִ֤ים יְשָׁרִים֙ וְתוֹר֣וֹת אֱמֶ֔ת חֻקִּ֥ים וּמִצְוֺ֖ת טוֹבִֽים׃וְאֶת־שַׁבַּ֥ת קָדְשְׁךָ֖ הוֹדַ֣עַתָ לָהֶ֑ם וּמִצְו֤וֹת וְחֻקִּים֙ וְתוֹרָ֔ה צִוִּ֣יתָ לָהֶ֔ם בְּיַ֖ד מֹשֶׁ֥ה עַבְדֶּֽךָ׃וְ֠לֶחֶם מִשָּׁמַ֜יִם נָתַ֤תָּה לָהֶם֙ לִרְעָבָ֔ם וּמַ֗יִם מִסֶּ֛לַע הוֹצֵ֥אתָ לָהֶ֖ם לִצְמָאָ֑ם וַתֹּ֣אמֶר לָהֶ֗ם לָבוֹא֙ לָרֶ֣שֶׁת אֶת־הָאָ֔רֶץ אֲשֶׁר־נָשָׂ֥אתָ אֶת־יָדְךָ֖ לָתֵ֥ת לָהֶֽם׃וְהֵ֥ם וַאֲבֹתֵ֖ינוּ הֵזִ֑ידוּ וַיַּקְשׁוּ֙ אֶת־עָרְפָּ֔ם וְלֹ֥א שָׁמְע֖וּ אֶל־מִצְוֺתֶֽיךָ׃וַיְמָאֲנ֣וּ לִשְׁמֹ֗עַ וְלֹא־זָכְר֤וּ נִפְלְאֹתֶ֙יךָ֙ אֲשֶׁ֣ר עָשִׂ֣יתָ עִמָּהֶ֔ם וַיַּקְשׁוּ֙ אֶת־עָרְפָּ֔ם וַיִּתְּנוּ־רֹ֛אשׁ לָשׁ֥וּב לְעַבְדֻתָ֖ם בְּמִרְיָ֑ם וְאַתָּה֩ אֱל֨וֹהַּ סְלִיח֜וֹת חַנּ֧וּן וְרַח֛וּם אֶֽרֶךְ־אַפַּ֥יִם וְרַב־וחסדחֶ֖סֶדוְלֹ֥א עֲזַבְתָּֽם׃אַ֗ף כִּֽי־עָשׂ֤וּ לָהֶם֙ עֵ֣גֶל מַסֵּכָ֔ה וַיֹּ֣אמְר֔וּ זֶ֣ה אֱלֹהֶ֔יךָ אֲשֶׁ֥ר הֶעֶלְךָ֖ מִמִּצְרָ֑יִם וַֽיַּעֲשׂ֔וּ נֶאָצ֖וֹת גְּדֹלֽוֹת׃וְאַתָּה֙ בְּרַחֲמֶ֣יךָ הָֽרַבִּ֔ים לֹ֥א עֲזַבְתָּ֖ם בַּמִּדְבָּ֑ר אֶת־עַמּ֣וּד הֶ֠עָנָן לֹא־סָ֨ר מֵעֲלֵיהֶ֤ם בְּיוֹמָם֙ לְהַנְחֹתָ֣ם בְּהַדֶּ֔רֶךְ וְאֶת־עַמּ֨וּד הָאֵ֤שׁ בְּלַ֙יְלָה֙ לְהָאִ֣יר לָהֶ֔ם וְאֶת־הַדֶּ֖רֶךְ אֲשֶׁ֥ר יֵֽלְכוּ־בָֽהּ׃וְרוּחֲךָ֨ הַטּוֹבָ֔ה נָתַ֖תָּ לְהַשְׂכִּילָ֑ם וּמַנְךָ֙ לֹא־מָנַ֣עְתָּ מִפִּיהֶ֔ם וּמַ֛יִם נָתַ֥תָּה לָהֶ֖ם לִצְמָאָֽם׃וְאַרְבָּעִ֥ים שָׁנָ֛ה כִּלְכַּלְתָּ֥ם בַּמִּדְבָּ֖ר לֹ֣א חָסֵ֑רוּ שַׂלְמֹֽתֵיהֶם֙ לֹ֣א בָל֔וּ וְרַגְלֵיהֶ֖ם לֹ֥א בָצֵֽקוּ׃וַתִּתֵּ֨ן לָהֶ֤ם מַמְלָכוֹת֙ וַעֲמָמִ֔ים וַֽתַּחְלְקֵ֖ם לְפֵאָ֑ה וַיִּֽירְשׁ֞וּ אֶת־אֶ֣רֶץ סִיח֗וֹן וְאֶת־אֶ֙רֶץ֙ מֶ֣לֶךְ חֶשְׁבּ֔וֹן וְאֶת־אֶ֖רֶץ ע֥וֹג מֶֽלֶךְ־הַבָּשָֽׁן׃וּבְנֵיהֶ֣ם הִרְבִּ֔יתָ כְּכֹכְבֵ֖י הַשָּׁמָ֑יִם וַתְּבִיאֵם֙ אֶל־הָאָ֔רֶץ אֲשֶׁר־אָמַ֥רְתָּ לַאֲבֹתֵיהֶ֖ם לָב֥וֹא לָרָֽשֶׁת׃וַיָּבֹ֤אוּ הַבָּנִים֙ וַיִּֽירְשׁ֣וּ אֶת־הָאָ֔רֶץ וַתַּכְנַ֨ע לִפְנֵיהֶ֜ם אֶת־יֹשְׁבֵ֤י הָאָ֙רֶץ֙ הַכְּנַ֣עֲנִ֔ים וַֽתִּתְּנֵ֖ם בְּיָדָ֑ם וְאֶת־מַלְכֵיהֶם֙ וְאֶת־עַֽמְמֵ֣י הָאָ֔רֶץ לַעֲשׂ֥וֹת בָּהֶ֖ם כִּרְצוֹנָֽם׃וַֽיִּלְכְּד֞וּ עָרִ֣ים בְּצֻרוֹת֮ וַאֲדָמָ֣ה שְׁמֵנָה֒ וַיִּֽירְשׁ֡וּ בָּתִּ֣ים מְלֵֽאִים־כָּל־ט֠וּב בֹּר֨וֹת חֲצוּבִ֜ים כְּרָמִ֧ים וְזֵיתִ֛ים וְעֵ֥ץ מַאֲכָ֖ל לָרֹ֑ב וַיֹּאכְל֤וּ וַֽיִּשְׂבְּעוּ֙ וַיַּשְׁמִ֔ינוּ וַיִּֽתְעַדְּנ֖וּ בְּטוּבְךָ֥ הַגָּדֽוֹל׃וַיַּמְר֨וּ וַֽיִּמְרְד֜וּ בָּ֗ךְ וַיַּשְׁלִ֤כוּ אֶת־תּוֹרָֽתְךָ֙ אַחֲרֵ֣י גַוָּ֔ם וְאֶת־נְבִיאֶ֣יךָ הָרָ֔גוּ אֲשֶׁר־הֵעִ֥ידוּ בָ֖ם לַהֲשִׁיבָ֣ם אֵלֶ֑יךָ וַֽיַּעֲשׂ֔וּ נֶאָצ֖וֹת גְּדוֹלֹֽת׃וַֽתִּתְּנֵם֙ בְּיַ֣ד צָֽרֵיהֶ֔ם וַיָּצֵ֖רוּ לָהֶ֑ם וּבְעֵ֤ת צָֽרָתָם֙ יִצְעֲק֣וּ אֵלֶ֔יךָ וְאַתָּה֙ מִשָּׁמַ֣יִם תִּשְׁמָ֔ע וּֽכְרַחֲמֶ֣יךָ הָֽרַבִּ֗ים תִּתֵּ֤ן לָהֶם֙ מֽוֹשִׁיעִ֔ים וְיוֹשִׁיע֖וּם מִיַּ֥ד צָרֵיהֶֽם׃וּכְנ֣וֹחַ לָהֶ֔ם יָשׁ֕וּבוּ לַעֲשׂ֥וֹת רַ֖ע לְפָנֶ֑יךָ וַתַּֽעַזְבֵ֞ם בְּיַ֤ד אֹֽיְבֵיהֶם֙ וַיִּרְדּ֣וּ בָהֶ֔ם וַיָּשׁ֙וּבוּ֙ וַיִּזְעָק֔וּךָ וְאַתָּ֞ה מִשָּׁמַ֧יִם תִּשְׁמַ֛ע וְתַצִּילֵ֥ם כְּֽרַחֲמֶ֖יךָ רַבּ֥וֹת עִתִּֽים׃וַתָּ֨עַד בָּהֶ֜ם לַהֲשִׁיבָ֣ם אֶל־תּוֹרָתֶ֗ךָ וְהֵ֨מָּה הֵזִ֜ידוּ וְלֹא־שָׁמְע֤וּ לְמִצְוֺתֶ֙יךָ֙ וּבְמִשְׁפָּטֶ֣יךָ חָֽטְאוּ־בָ֔ם אֲשֶׁר־יַעֲשֶׂ֥ה אָדָ֖ם וְחָיָ֣ה בָהֶ֑ם וַיִּתְּנ֤וּ כָתֵף֙ סוֹרֶ֔רֶת וְעָרְפָּ֥ם הִקְשׁ֖וּ וְלֹ֥א שָׁמֵֽעוּ׃וַתִּמְשֹׁ֤ךְ עֲלֵיהֶם֙ שָׁנִ֣ים רַבּ֔וֹת וַתָּ֨עַד בָּ֧ם בְּרוּחֲךָ֛ בְּיַד־נְבִיאֶ֖יךָ וְלֹ֣א הֶאֱזִ֑ינוּ וַֽתִּתְּנֵ֔ם בְּיַ֖ד עַמֵּ֥י הָאֲרָצֹֽת׃וּֽבְרַחֲמֶ֧יךָ הָרַבִּ֛ים לֹֽא־עֲשִׂיתָ֥ם כָּלָ֖ה וְלֹ֣א עֲזַבְתָּ֑ם כִּ֛י אֵֽל־חַנּ֥וּן וְרַח֖וּם אָֽתָּה׃וְעַתָּ֣ה אֱ֠לֹהֵינוּ הָאֵ֨ל הַגָּד֜וֹל הַגִּבּ֣וֹר וְהַנּוֹרָא֮ שׁוֹמֵ֣ר הַבְּרִ֣ית וְהַחֶסֶד֒ אַל־יִמְעַ֣ט לְפָנֶ֡יךָ אֵ֣ת כָּל־הַתְּלָאָ֣ה אֲֽשֶׁר־מְ֠צָאַתְנוּ לִמְלָכֵ֨ינוּ לְשָׂרֵ֧ינוּ וּלְכֹהֲנֵ֛ינוּ וְלִנְבִיאֵ֥נוּ וְלַאֲבֹתֵ֖ינוּ וּלְכָל־עַמֶּ֑ךָ מִימֵי֙ מַלְכֵ֣י אַשּׁ֔וּר עַ֖ד הַיּ֥וֹם הַזֶּֽה׃וְאַתָּ֣ה צַדִּ֔יק עַ֖ל כָּל־הַבָּ֣א עָלֵ֑ינוּ כִּֽי־אֱמֶ֥ת עָשִׂ֖יתָ וַאֲנַ֥חְנוּ הִרְשָֽׁעְנוּ׃וְאֶת־מְלָכֵ֤ינוּ שָׂרֵ֙ינוּ֙ כֹּהֲנֵ֣ינוּ וַאֲבֹתֵ֔ינוּ לֹ֥א עָשׂ֖וּ תּוֹרָתֶ֑ךָ וְלֹ֤א הִקְשִׁ֙יבוּ֙ אֶל־מִצְוֺתֶ֔יךָ וּלְעֵ֣דְוֺתֶ֔יךָ אֲשֶׁ֥ר הַעִידֹ֖תָ בָּהֶֽם׃וְהֵ֣ם בְּמַלְכוּתָם֩ וּבְטוּבְךָ֨ הָרָ֜ב אֲשֶׁר־נָתַ֣תָּ לָהֶ֗ם וּבְאֶ֨רֶץ הָרְחָבָ֧ה וְהַשְּׁמֵנָ֛ה אֲשֶׁר־נָתַ֥תָּ לִפְנֵיהֶ֖ם לֹ֣א עֲבָד֑וּךָ וְֽלֹא־שָׁ֔בוּ מִמַּֽעַלְלֵיהֶ֖ם הָרָעִֽים׃הִנֵּ֛ה אֲנַ֥חְנוּ הַיּ֖וֹם עֲבָדִ֑ים וְהָאָ֜רֶץ אֲשֶׁר־נָתַ֣תָּה לַאֲבֹתֵ֗ינוּ לֶאֱכֹ֤ל אֶת־פִּרְיָהּ֙ וְאֶת־טוּבָ֔הּ הִנֵּ֛ה אֲנַ֥חְנוּ עֲבָדִ֖ים עָלֶֽיהָ׃וּתְבוּאָתָ֣הּ מַרְבָּ֗ה לַמְּלָכִ֛ים אֲשֶׁר־נָתַ֥תָּה עָלֵ֖ינוּ בְּחַטֹּאותֵ֑ינוּ וְעַ֣ל גְּ֠וִיֹּתֵינוּ מֹשְׁלִ֤ים וּבִבְהֶמְתֵּ֙נוּ֙ כִּרְצוֹנָ֔ם וּבְצָרָ֥ה גְדוֹלָ֖ה אֲנָֽחְנוּ׃

מאמרים על הפרק


מאמר על הפרק

הרב איתן שנדורפי שליט

שקולה שבת כנגד כל המצוות

הקדמה: הנאום הנפלא של נחמיה בפרק ט

בפרק זה מופיע אחד מהנאומים הנפלאים בתנ"ך.

בנאום זה סוקר נחמיה את תולדות עם ישראל, מבריאת השמים והארץ, דרך הבחירה באברהם אבינו, יציאת עם ישראל ממצרים, קריעת ים סוף ומתן תורה, ההליכה במדבר והכניסה לארץ וכיבושה, עד גלות בבל והחזרה לארץ.

מספר פסוקים מחלקו הראשון של פרקנו (ה-יא) נקבעו להיאמר בסדר התפילה בכל יום, לקראת סוף פסוקי דזמרה, ופסוק נוסף מחלקו האחרון של פרקנו (לג) נאמר בתחנון שאחרי תפילת העמידה!

א. השבת והמצוות בפרקנו

כאשר התיחס נחמיה לנתינת התורה, אמר נחמיה :

יג. ועל הר סיני ירדת, וְדַבֵּר עמהם משמים, ותתן להם משפטים ישרים ותורות אמת, חֻקים ומצות טובים.
יד. ואת שבת קדשך הודעת להם, ומצוות וחֻקים ותורה צִוית להם ביד משה עבדך.

יש לשאול: מדוע פירט נחמיה דווקא את השבת מכל המצוות?

1. הסבר הראב"ע

כתב על כך רבי אברהם אבן עזרא: "הזכיר השבת לבד מעשרת הדברים, כי היא נכבדת במנוחה ותוספת שכל".

לפי הראב"ע השבת מיוחדת בכך שהיא נכבדת במנוחה וב"תוספת שכל", שכנראה כוונתו היא שמתוך שהאדם נח בה, הוא יכול לעסוק בתורה ולהחכים.

2. הסבר המלבי"ם

הסבר אחר כתב המלבי"ם: "בשבת הודיע להם פינות האמונה מחידוש העולם, והודיע להם כי הם מונהגים בהנהגה השגחית, שעל זה באה מצות השבת".

לפי המלבי"ם המיוחדות של השבת היא, שבה אנחנו מעידים שד' ברא את העולם, ושהוא מנהיג אותנו בהשגחה פרטית.

ב. השבת והמצוות בספר יחזקאל

בספר יחזקאל פרק כ' נאמרו דברים דומים. גם שם יש התיחסות כללית לכל המצוות, והתיחסות מפורטת לשבת. כך נאמר שם:

יא. ואתן להם את חֻקותי, ואת משפטי הודעתי אותם, אשר יעשה אותם האדם וחי בהם.
יב. וגם את שבתותי נתתי להם, להיות לאות ביני וביניהם, לדעת כי אני ד' מקדשם.
יג. וימרו בי בית ישראל במדבר, בחֻקותי לא הלכו, ואת משפטי מאסו, אשר יעשה אֹתם האדם וחי בהם, ואת שבתֹתי חללו מאד, ואֹמר לשפֹּך חמתי עליהם במדבר לכלותם.

השבת מופיעה כאן בפני עצמה גם בנתינה מצד ד', וגם באי שמירתה מצד עם ישראל.

1. הסבר המלבי"ם

המלבי"ם כתב גם שם דברים דומים לדברים שכתב בפרקנו, וביתר הרחבה: "וגם את שבתותי נתתי להם - שהשבת היא עדות על החידוש, ועל ההשגחה הפרטית הדבוקה בישראל, לעשות להם מופתים בשידוד הטבע".

כלומר: עדות על כך שד' ברא את העולם, ושהוא משגיח עלינו השגחה פרטית לשנות את הטבע בשבילנו.

עוד כתב שם המלבי"ם על המשך הפסוק: "להיות להם לאות ביני וביניהם על ההשגחה והשראת האלקות עליהם מצדי, ולדעת כי אני ד' מקדשם, שהם מצדם צריכים להתקדש מענינים הבשריים אל הרוחניות והקדושה, שידבק בם הענין האלקי".

2. הסבר הרד"ק

הרד"ק שם הרחיב במספר נקודות נוספות על מיוחדותה של השבת:

וגם את שבתותי - אמר: 'וגם', כי היא מתנה טובה, נתנה אלקים לעמו ישראל, כדי לזכור להם בו את יום המנוחה שהניח להם, והוציא אותם מעבדות לחירות, וזהו האות שהוא בין הא-ל ובין ישראל, שהוא קדשם והבדילם מן האומות, והפרישם מגלולי מצרים, ונתן להם תורה קדושה, חקים ומשפטים צדיקים.

כלומר:

    א. השבת היא מתנה טובה.

    ב. על ידי השבת אנחנו זוכרים שד' הוציא אותנו ממצרים, שם היינו עבדים, ולא יכולנו לנוח.

    ג. השבת היא אות שאנחנו קדושים ומובדלים מהאומות, ושד' נתן לנו תורה קדושה.

עוד כתב שם הרד"ק: "ולפי שמצות שבת גדולה, ושקולה כנגד כל המצוות, אמר כמה פעמים בפרשה תוכחות חלול שבת".

כוונתו היא למה שכתוב אחר כך בהמשך הפרק:

טו. וגם אני נשאתי ידי להם במדבר, לבלתי הביא אותם אל הארץ אשר נתתי, זבת חלב ודבש, צבי היא לכל הארצות.
טז. יען במשפטי מאסו, ואת חקותי לא הלכו בהם. ואת שבתותי חללו, כי אחרי גלוליהם לבם הלך.
יז. ותחס עיני עליהם משַחֲתָם, ולא עשיתי אותם כלה במדבר.
יח. ואמר אל בניהם במדבר: בחוקי אבותיכם אל תלכו, ואת משפטיהם אל תשמרו, ובגלוליהם אל תטמאו.
יט. אני ד' אלקיכם, בחקותי לכו, ואת משפטי שִמרו, ועשו אותם.
כ. ואת שבתותי קַדֵשו, והיו לאות ביני וביניכם, לדעת כי אני ד' אלקיכם.
כא. וימרו בי הבנים, בחקותי לא הלכו, ואת משפטי לא שמרו לעשות אותם אשר יעשה אותם האדם וחי בהם, את שבתותי חללו, ואֹמר לשפך חמתי עליהם, לכלות אפי בם במדבר.
כב. וַהֲשִבֹתי את ידי, ואעש למען שמי לבלתי החל לעיני הגוים אשר הוצאתי אותם לעיניהם
כג. גם אני נשאתי את ידי להם במדבר להפיץ אֹתם בגוים, ולזרות אותם בארצות.
כד. יען משפטי לא עשו וחקותי מאסו, ואת שבתותי חללו, ואחרי גלולי אבותם היו עיניהם.

בפסוקים אלו חזר יחזקאל והזכיר לבני ישראל ארבע פעמים את חילול השבת, ומלבדה הוא לא הזכיר חטא פרטי אחר, אלא רק עבודה זרה, ועוד הוסיף שבאופן כללי בני ישראל לא קיימו את משפטי ד' וחקיו.

3. דברי המדרש רבה

במדרש רבה בפרשת בשלח (כה, יב) נאמר:

אמר רבי אלעזר בר אבינא: מצינו בתורה ובנביאים ובכתובים ששקולה שבת כנגד כל המצוות.
בתורה מנין? שבשעה ששכח משה לומר להם מצות שבת, אמר לו הקדוש ברוך הוא: 'עד אנה מאנתם לשמור מצותי' וגו' (שמות טז, כח). ומה כתיב אחריו? 'ראו כי ד' נתן לכם את השבת' (שם, כט).
בנביאים מנין? שנאמר: 'וימרו בי בית ישראל במדבר, בחוקותי לא הלכו' (יחזקאל כ, יג), מה כתיב אחריו? 'ואת שבתותי חללו' (שם).
בכתובים מנין? שנאמר: 'ועל הר סיני ירדת ודברת עמהם' (נחמיה ט, יג), מה כתיב אחריו? 'ואת שבת קדשך הודעת להם' (שם, יד).
אמר להם הקדוש ברוך הוא לישראל: אם תזכו לשמור שבת - מעלה אני עליכם כאלו שמרתם כל המצוות שבתורה. ואם חללתם אותה - מעלה אני עליכם כאלו חללתם כל המצוות. וכן הוא אומר: 'שומר שבת מחללו ושומר ידו מעשות כל רע' (ישעיה נו, ב).

עוד נאמר שם במדרש:

אמר רבי לוי: אם משמרים ישראל את השבת כראוי, אפילו יום אחד - בן דוד בא. למה? שהיא שקולה כנגד כל המצוות.
וכן הוא אומר: 'כי הוא אלקינו ואנחנו עם מרעיתו וצאן ידו. היום אם בקולו תשמעו' (תהלים צה, ז). אמר רבי יוחנן: אמר הקדוש ברוך הוא לישראל: אף על פי שנתתי קצבה לקץ שיבא, בין עושין תשובה בין שאין עושין - בעונתה היא באה, אם עושין תשובה - אפילו יום אחד אני מביא אותה שלא בעונתה. הוי: 'היום אם בקולו תשמעו'. וכשם שמצינו שעל כל המצוות בן דוד בא, על שמירת יום אחד של שבת בן דוד בא, לפי שהשבת שקולה כנגד כל המצוות.

יהי רצון שנשמור את השבת ואת כל התורה כולה, ונזכה בקרוב לגאולה השלמה.

פירושים על הפרק


פירוש על הפרק


תנ"ך על הפרק

תנ"ך על הפרק

תוכן עניינים

ניווט בפרקי התנ"ך