תנ"ך על הפרק - עזרא ע א - מלחמת עולם בדרך להקמת הבית / הרב שמואל אליהו שליט"א

תנ"ך על הפרק

עזרא ע א

842 / 929
היום

הפרק

וּבִשְׁנַ֣ת אַחַ֗ת לְכ֙וֹרֶשׁ֙ מֶ֣לֶךְ פָּרַ֔ס לִכְל֥וֹת דְּבַר־יְהוָ֖ה מִפִּ֣י יִרְמְיָ֑ה הֵעִ֣יר יְהוָ֗ה אֶת־ר֙וּחַ֙ כֹּ֣רֶשׁ מֶֽלֶךְ־פָּרַ֔ס וַיַּֽעֲבֶר־קוֹל֙ בְּכָל־מַלְכוּת֔וֹ וְגַם־בְּמִכְתָּ֖ב לֵאמֹֽר׃כֹּ֣ה אָמַ֗ר כֹּ֚רֶשׁ מֶ֣לֶךְ פָּרַ֔ס כֹּ֚ל מַמְלְכ֣וֹת הָאָ֔רֶץ נָ֣תַן לִ֔י יְהוָ֖ה אֱלֹהֵ֣י הַשָּׁמָ֑יִם וְהֽוּא־פָקַ֤ד עָלַי֙ לִבְנֽוֹת־ל֣וֹ בַ֔יִת בִּירוּשָׁלִַ֖ם אֲשֶׁ֥ר בִּֽיהוּדָֽה׃מִֽי־בָכֶ֣ם מִכָּל־עַמּ֗וֹ יְהִ֤י אֱלֹהָיו֙ עִמּ֔וֹ וְיַ֕עַל לִירוּשָׁלִַ֖ם אֲשֶׁ֣ר בִּיהוּדָ֑ה וְיִ֗בֶן אֶת־בֵּ֤ית יְהוָה֙ אֱלֹהֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל ה֥וּא הָאֱלֹהִ֖ים אֲשֶׁ֥ר בִּירוּשָׁלִָֽם׃וְכָל־הַנִּשְׁאָ֗ר מִֽכָּל־הַמְּקֹמוֹת֮ אֲשֶׁ֣ר ה֣וּא גָֽר־שָׁם֒ יְנַשְּׂא֙וּהוּ֙ אַנְשֵׁ֣י מְקֹמ֔וֹ בְּכֶ֥סֶף וּבְזָהָ֖ב וּבִרְכ֣וּשׁ וּבִבְהֵמָ֑ה עִם־הַ֨נְּדָבָ֔ה לְבֵ֥ית הָאֱלֹהִ֖ים אֲשֶׁ֥ר בִּירוּשָׁלִָֽם׃וַיָּק֜וּמוּ רָאשֵׁ֣י הָאָב֗וֹת לִֽיהוּדָה֙ וּבִנְיָמִ֔ן וְהַכֹּהֲנִ֖ים וְהַלְוִיִּ֑ם לְכֹ֨ל הֵעִ֤יר הָאֱלֹהִים֙ אֶת־רוּח֔וֹ לַעֲל֣וֹת לִבְנ֔וֹת אֶת־בֵּ֥ית יְהוָ֖ה אֲשֶׁ֥ר בִּירוּשָׁלִָֽם׃וְכָל־סְבִיבֹֽתֵיהֶם֙ חִזְּק֣וּ בִֽידֵיהֶ֔ם בִּכְלֵי־כֶ֧סֶף בַּזָּהָ֛ב בָּרְכ֥וּשׁ וּבַבְּהֵמָ֖ה וּבַמִּגְדָּנ֑וֹת לְבַ֖ד עַל־כָּל־הִתְנַדֵּֽב׃וְהַמֶּ֣לֶךְ כּ֔וֹרֶשׁ הוֹצִ֖יא אֶת־כְּלֵ֣י בֵית־יְהוָ֑ה אֲשֶׁ֨ר הוֹצִ֤יא נְבֽוּכַדְנֶצַּר֙ מִיר֣וּשָׁלִַ֔ם וַֽיִּתְּנֵ֖ם בְּבֵ֥ית אֱלֹהָֽיו׃וַיּֽוֹצִיאֵ֗ם כּ֚וֹרֶשׁ מֶ֣לֶךְ פָּרַ֔ס עַל־יַ֖ד מִתְרְדָ֣ת הַגִּזְבָּ֑ר וַֽיִּסְפְּרֵם֙ לְשֵׁשְׁבַּצַּ֔ר הַנָּשִׂ֖יא לִיהוּדָֽה׃וְאֵ֖לֶּה מִסְפָּרָ֑ם אֲגַרְטְלֵ֨י זָהָ֜ב שְׁלֹשִׁ֗ים אֲגַרְטְלֵי־כֶ֙סֶף֙ אָ֔לֶף מַחֲלָפִ֖ים תִּשְׁעָ֥ה וְעֶשְׂרִֽים׃כְּפוֹרֵ֤י זָהָב֙ שְׁלֹשִׁ֔ים כְּפ֤וֹרֵי כֶ֙סֶף֙ מִשְׁנִ֔ים אַרְבַּ֥ע מֵא֖וֹת וַעֲשָׂרָ֑ה כֵּלִ֥ים אֲחֵרִ֖ים אָֽלֶף׃כָּל־כֵּלִים֙ לַזָּהָ֣ב וְלַכֶּ֔סֶף חֲמֵ֥שֶׁת אֲלָפִ֖ים וְאַרְבַּ֣ע מֵא֑וֹת הַכֹּ֞ל הֶעֱלָ֣ה שֵׁשְׁבַּצַּ֗ר עִ֚ם הֵעָל֣וֹת הַגּוֹלָ֔ה מִבָּבֶ֖ל לִירוּשָׁלִָֽם׃

מאמרים על הפרק


מאמר על הפרק

הרב שמואל אליהו שליט

מלחמת עולם בדרך להקמת הבית

מלחמת דריוש בבלשאצר

בספר דניאל שזה עתה סיימנו בסיעתא דשמיא, למדנו על המשתה שערך בלשאצר (דניאל ה). כטוב לב בלשאצר ביין אמר "לְהַיְתָיָה֙ לְמָאנֵי֙ דַּהֲבָ֣א וְכַסְפָּ֔א דִּ֤י הַנְפֵּק֙ נְבוּכַדְנֶצַּ֣ר אֲב֔וּהִי מִן־הֵיכְלָ֖א דִּ֣י בִירוּשְׁלֶ֑ם וְיִשְׁתּ֣וֹן בְּה֗וֹן מַלְכָּא֙ וְרַבְרְבָנ֔וֹהִי שֵׁגְלָתֵ֖הּ וּלְחֵנָתֵֽהּ׃ (=להביא את כלי הזהב והכסף אשר הוציא נבוכדנצר אביו מההיכל אשר בירושלים, כדי שישתו בהם המלך ושריו ונשיו ופילגשיו)"(דניאל ה ב).

בשעה זו עלה כעס מלפני ה' על בבל, ויד כותבת על הקיר: "מְנֵא מְנֵא תְּקֵל וּפַרְסִין". מביאים את דניאל והוא מסביר להם שנגמרה מלכות בבל.

באותו לילה מתחילה מדי במלחמה וכובשת את בבל ואת כל המדינות שתחת ידה. "בֵּהּ בְּלֵילְיָא קְטִיל בֵּלְאשַׁצַּר מַלְכָּא כַשְׂדָּאָה (=באותו לילה נהרג בלשאצר מלך הכשדים). דריוש מלך המדיים מקבל מלכות על מאה ועשרים מדינה, "שְׁפַר קֳדָם דָּרְיָוֶשׁ וַהֲקִים עַל מַלְכוּתָא לַאֲחַשְׁדַּרְפְּנַיָּא מְאָה וְעֶשְׂרִין דִּי לֶהֱוֹן בְּכָל מַלְכוּתָא". מסתבר שבאותה שעה שכבשו המדיים את בבל, הם כבשו כמעט את כל העולם (מאה ועשרים מדינות מתוך מאה עשרים ושבע).

מכריזים בזאת על בניין הבית השני

מלחמת עולם זו הביאה ברכה רבה לישראל. מיד אחריה עולה למלוך כורש במקום דריוש.

וּבִשְׁנַ֣ת אַחַ֗ת לְכ֙וֹרֶשׁ֙ מֶ֣לֶךְ פָּרַ֔ס לִכְל֥וֹת דְּבַר־יְהוָ֖ה מִפִּ֣י יִרְמְיָ֑ה הֵעִ֣יר יְ-הוָ֗ה אֶת־ר֙וּחַ֙ כֹּ֣רֶשׁ מֶֽלֶךְ־פָּרַ֔ס וַיַּֽעֲבֶר־קוֹל֙ בְּכָל־מַלְכוּת֔וֹ וְגַם־בְּמִכְתָּ֖ב לֵאמֹֽר׃
כֹּ֣ה אָמַ֗ר כֹּ֚רֶשׁ מֶ֣לֶךְ פָּרַ֔ס כֹּ֚ל מַמְלְכ֣וֹת הָאָ֔רֶץ נָ֣תַן לִ֔י יְ-הוָ֖ה אֱ-לֹהֵ֣י הַשָּׁמָ֑יִם וְהֽוּא־פָקַ֤ד עָלַי֙ לִבְנֽוֹת־ל֣וֹ בַ֔יִת בִּירוּשָׁלִַ֖ם אֲשֶׁ֥ר בִּֽיהוּדָֽה׃
מִֽי־בָכֶ֣ם מִכָּל־עַמּ֗וֹ יְהִ֤י אֱ-לֹהָיו֙ עִמּ֔וֹ וְיַ֕עַל לִירוּשָׁלִַ֖ם אֲשֶׁ֣ר בִּיהוּדָ֑ה וְיִ֗בֶן אֶת־בֵּ֤ית יְ-הוָה֙ אֱ-לֹהֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל ה֥וּא הָאֱ-לֹהִ֖ים אֲשֶׁ֥ר בִּירוּשָׁלִָֽם׃
וְכָל־הַנִּשְׁאָ֗ר מִֽכָּל־הַמְּקֹמוֹת֮ אֲשֶׁ֣ר ה֣וּא גָֽר־שָׁם֒ יְנַשְּׂא֙וּהוּ֙ אַנְשֵׁ֣י מְקֹמ֔וֹ בְּכֶ֥סֶף וּבְזָהָ֖ב וּבִרְכ֣וּשׁ וּבִבְהֵמָ֑ה עִם־הַ֨נְּדָבָ֔ה לְבֵ֥ית הָאֱ-לֹהִ֖ים אֲשֶׁ֥ר בִּירוּשָׁלִָֽם׃
(עזרא א א-ד)

מלחמת עולם בדרך לבית יהודי לעם ישראל בארצו

גם בדורנו רואים בדיעבד כיצד המלחמות האיצו את תהליך הגאולה. לפני מאה שנים ויותר היו פרעות קשות באירופה וברוסיה כנגד יהודים. כתוצאה מפרעות אלו היגרו מיליוני יהודים מאירופה ומרוסיה למדינות אחרות. הגירה שהצילה אותם מהשואה העתידה.

ואולם בהגירה הזאת שני מיליון יהודים היגרו לארצות-הברית, עוד כחצי מיליון יהודים היגרו לשאר המדינות, ורק חמישים אלף יהודים, פחות משלושה אחוזים מהמהגרים, עלו לארץ ישראל. המגמה הזאת השתנתה בעקבות מלחמת העולם הראשונה. 

במלחמת העולם הראשונה נכבשה ארץ ישראל על-ידי האנגלים מהטורקים. האנגלים היו מחויבים במידת מה להצהרת בלפור ואפשרו ליהודים להתפתח בארץ ישראל קצת יותר בנקל מהטורקים. הם התחייבו להקים בית יהודי לעם ישראל בארץ ישראל. לצורך זה הם קיבלו מנדט מחבר הלאומים להקים מדינה יהודית בעבר הירדן המזרחי והמערבי גם יחד.

בעקבות הכיבוש האנגלי מגיעים שלושים אחוז מהמהגרים היהודים לארץ ישראל, לעומת שלושה אחוז בלבד שהגיעו קודם המלחמה. הקימו בה יותר יישובים. התחזקו צבאית. מסתבר שהמלחמה העולמית הראשונה קידמה מאוד את תהליך הגאולה של ישראל. זה מה שאמרה הגמרא: "מִלְחָמָה נַמִּי (=גם) אַתְחַלְתָּא דִגְאֻלָּה (=התחלת הגאולה) הִיא".

גם בשלטונם של הבריטים היה מקום רב להתפלל "רְאֵה נָא בְעָנְיֵנוּ וְרִיבָה רִיבֵנוּ". עם כל "טובתם" של האנגלים, הם בגדו בשליחותם הבינלאומית, קרעו חצי מארץ ישראל והקימו בה את מדינת ירדן. הם גזרו גזרות המצמצמות ואוסרות עליית יהודים ורכישת קרקעות בידי יהודים. ואולם למרות כל זאת העלייה וההתיישבות התחזקו מאוד. 

בַּעַל מִלְחָמוֹת, זוֹרֵעַ צְדָקוֹת, מַצְמִיחַ יְשׁוּעוֹת, בּוֹרֵא רְפוּאוֹת 

גם מלחמת העולם השנייה, עם כל נוראותיה, המשיכה את המגמה של חיזוק העלייה וההתיישבות בארץ ישראל. המלחמה הזאת זעזעה את העולם בחריפותה והביאה להקמת מדינת ישראל. זה שאנו אומרים בתפילה: "בַּעַל מִלְחָמוֹת, זוֹרֵעַ צְדָקוֹת, מַצְמִיחַ יְשׁוּעוֹת, בּוֹרֵא רְפוּאוֹת". במלחמה נזרעת הצדקה. ממנה צומחת הישועה, ואחר כך צריך רפואה גדולה. 

אחרי מלחמה היה צורך לברוא רפואות מיוחדות. "בּוֹרֵא רְפוּאוֹת". הקב"ה בורא רפואה חדשה לכאבים הקשים של הגאולה, כאבים קשים מאוד. כך כתוב בתהילים: "בּוֹנֵה יְרוּשָׁלִַם ה' נִדְחֵי יִשְׂרָאֵל יְכַנֵּס: הָרֹפֵא לִשְׁבוּרֵי לֵב וּמְחַבֵּשׁ לְעַצְּבוֹתָם"(תהילים קמז ב-ג).

מלחמות ישראל קידמו את המדינה

גם המלחמות בקום המדינה הצעידו אותנו קדימה. לפני מלחמת העצמאות לא הסכימו אויבינו להקמת המדינה בגבולות החלוקה ופתחו במלחמה שבה לא היה לנו סיכוי, "לולי ה' שהיה לנו".

גם חצי המדינה הזאת הייתה לרועץ בעיני מדינות ערב. מצרים, ירדן וסוריה, בגיבוי שבע מדינות ערב נוספות, קמו עלינו לכלותינו. הם הכריזו קבל עם ועולם כי הם פותחים במלחמה שמטרתה לזרוק את כל היהודים לים. בודדים אולי נתבהלו וברחו מישראל. אבל רוב רובם של היהודים היושבים במדינת ישראל הרגישו, אם לא שמעו במפורש את הכרזת ה': "בני, אל תתייראו. כל מה שעשיתי לא עשיתי אלא בשבילכם. מפני מה אתם מתיראים? אל תיראו, הגיע זמן גאולתכם"(פסיקתא רבתי פרשה לו).

במלחמה זו שחררנו את שכם, את חברון ואת ירושלים. ניצחנו את כל אויבינו בשישה ימים. חצי המדינה שהייתה לנו בתש"ח התרחבה לכל יהודה ושומרון. נכנסנו למערת המכפלה. השמדנו את צבאות אויבינו וגרשנו אותם מאדמת אבותינו.

הארי טרומן בתפקיד כורש

בצעירותו היה חבר הכנסת הרב שלמה לורנץ בביקור בארצות-הברית, שם נפגש עם הנשיא הארי טרומן בעיר מגוריו קנזס סיטי. בשיחה בין השניים, סיפר הנשיא לחבר הכנסת הצעיר כי כשהייתה הצבעה באו"ם על הקמת מדינת ישראל, הוא התייעץ עם יועציו האם להצביע בעד הקמת מדינת ישראל והם אמרו כי לא כדאי להסתכסך עם כל העולם הערבי בשביל ההצבעה הזאת.

לדעתם לא היה סיכוי למדינת ישראל הצעירה להתקיים מול מדינות ערב. הערבים מנו בשנים ההן כארבעים מיליון איש. לרשותם עמדו שבעה צבאות בעלי מטוסים, טנקים ותותחים. מדינת ישראל, לעומת זאת, מנתה רק שש מאות אלף נפש, ללא צבא סדיר, ללא מטוס אחד, ללא תותח אחד, רק כמה דווידקות, כמה מאות רובים ושני טנקים ש"נלקחו" מהצבא הבריטי.

המשיך לספר הארי טרומן: "כשהייתי ילד היה נוהג אבי לקרוא אתי מן התנ"ך בכל יום ראשון, וכאשר קראנו על אודות כורש, מלך פרס, שנתן ליהודים רשות לחזור לארץ יהודה ולבנות את בית המקדש בירושלים, חשבתי לעצמי, יום יבוא ואהיה נשיא ארה"ב באמריקה, כפי חלומו של כל ילד באמריקה, ואעשה גם אני כמו המלך כורש בזמנו".

טרומן הוסיף, כי כאשר הגיע אליו חיים וייצמן, לימים נשיא המדינה, ובידו מתנה, ספר תורה, וביקש שייתן הוראה לשגריר ארה"ב באו"ם לתמוך בהקמת מדינת ישראל, הוא נזכר באותו "חלום ילדות" ונענה לבקשתו של וייצמן. טרומן הוסיף ואמר לח"כ דאז הרב שלמה לורנץ, כי רק הוא וסטאלין (נשיא ברית-המועצות דאז) יודעים מהן הסכנות המאיימות על העולם: "אני מאמין שכשם שבעבר, לפני כשלושת אלפי שנה, אתם היהודים הצלתם את האנושות ע"י התורה שלכם, כך אני מאמין ומצפה שגם בזמן הזה, העם היהודי יצליח להאיר ולרפא את הלבבות האכזריים שבתקופתנו ותצילו את העולם מחורבן מוחלט".

בתקופה ההיא פנו אליו חברי "ברית שלום", פרופסורים מהאקדמיה בישראל, וביקשו מהממשל וממנו לא לשלוח למדינת ישראל נשק ותרומות שנאספו עבורה, שלא ישתמשו בהם חלילה כנגד הערבים תושבי הארץ. הנשיא הארי טרומן בז לדבריהם והורה להעביר את התרומות שאספו יהודי ארצות-הברית ולאפשר ליהודים לרכוש נשק להגנתם. 

פירושים על הפרק


פירוש על הפרק


תנ"ך על הפרק

תנ"ך על הפרק

תוכן עניינים

ניווט בפרקי התנ"ך