תנ"ך על הפרק - רות א - לשם מה נכתב סיפורה של ערפה במגילת רות? / הרב איתן שנדורפי שליט"א

תנ"ך על הפרק

רות א

799 / 929
היום

הפרק

וַיְהִ֗י בִּימֵי֙ שְׁפֹ֣ט הַשֹּׁפְטִ֔ים וַיְהִ֥י רָעָ֖ב בָּאָ֑רֶץ וַיֵּ֨לֶךְ אִ֜ישׁ מִבֵּ֧ית לֶ֣חֶם יְהוּדָ֗ה לָגוּר֙ בִּשְׂדֵ֣י מוֹאָ֔ב ה֥וּא וְאִשְׁתּ֖וֹ וּשְׁנֵ֥י בָנָֽיו׃וְשֵׁ֣ם הָאִ֣ישׁ אֱ‍ֽלִימֶ֡לֶךְ וְשֵׁם֩ אִשְׁתּ֨וֹ נָעֳמִ֜י וְשֵׁ֥ם שְׁנֵֽי־בָנָ֣יו ׀ מַחְל֤וֹן וְכִלְיוֹן֙ אֶפְרָתִ֔ים מִבֵּ֥ית לֶ֖חֶם יְהוּדָ֑ה וַיָּבֹ֥אוּ שְׂדֵי־מוֹאָ֖ב וַיִּֽהְיוּ־שָֽׁם׃וַיָּ֥מָת אֱלִימֶ֖לֶךְ אִ֣ישׁ נָעֳמִ֑י וַתִּשָּׁאֵ֥ר הִ֖יא וּשְׁנֵ֥י בָנֶֽיהָ׃וַיִּשְׂא֣וּ לָהֶ֗ם נָשִׁים֙ מֹֽאֲבִיּ֔וֹת שֵׁ֤ם הָֽאַחַת֙ עָרְפָּ֔ה וְשֵׁ֥ם הַשֵּׁנִ֖ית ר֑וּת וַיֵּ֥שְׁבוּ שָׁ֖ם כְּעֶ֥שֶׂר שָׁנִֽים׃וַיָּמ֥וּתוּ גַם־שְׁנֵיהֶ֖ם מַחְל֣וֹן וְכִלְי֑וֹן וַתִּשָּׁאֵר֙ הָֽאִשָּׁ֔ה מִשְּׁנֵ֥י יְלָדֶ֖יהָ וּמֵאִישָֽׁהּ׃וַתָּ֤קָם הִיא֙ וְכַלֹּתֶ֔יהָ וַתָּ֖שָׁב מִשְּׂדֵ֣י מוֹאָ֑ב כִּ֤י שָֽׁמְעָה֙ בִּשְׂדֵ֣ה מוֹאָ֔ב כִּֽי־פָקַ֤ד יְהוָה֙ אֶת־עַמּ֔וֹ לָתֵ֥ת לָהֶ֖ם לָֽחֶם׃וַתֵּצֵ֗א מִן־הַמָּקוֹם֙ אֲשֶׁ֣ר הָיְתָה־שָׁ֔מָּה וּשְׁתֵּ֥י כַלֹּתֶ֖יהָ עִמָּ֑הּ וַתֵּלַ֣כְנָה בַדֶּ֔רֶךְ לָשׁ֖וּב אֶל־אֶ֥רֶץ יְהוּדָֽה׃וַתֹּ֤אמֶר נָעֳמִי֙ לִשְׁתֵּ֣י כַלֹּתֶ֔יהָ לֵ֣כְנָה שֹּׁ֔בְנָה אִשָּׁ֖ה לְבֵ֣ית אִמָּ֑הּיעשהיַ֣עַשׂיְהוָ֤ה עִמָּכֶם֙ חֶ֔סֶד כַּאֲשֶׁ֧ר עֲשִׂיתֶ֛ם עִם־הַמֵּתִ֖ים וְעִמָּדִֽי׃יִתֵּ֤ן יְהוָה֙ לָכֶ֔ם וּמְצֶ֣אןָ מְנוּחָ֔ה אִשָּׁ֖ה בֵּ֣ית אִישָׁ֑הּ וַתִּשַּׁ֣ק לָהֶ֔ן וַתִּשֶּׂ֥אנָה קוֹלָ֖ן וַתִּבְכֶּֽינָה׃וַתֹּאמַ֖רְנָה־לָּ֑הּ כִּי־אִתָּ֥ךְ נָשׁ֖וּב לְעַמֵּֽךְ׃וַתֹּ֤אמֶר נָעֳמִי֙ שֹׁ֣בְנָה בְנֹתַ֔י לָ֥מָּה תֵלַ֖כְנָה עִמִּ֑י הַֽעֽוֹד־לִ֤י בָנִים֙ בְּֽמֵעַ֔י וְהָי֥וּ לָכֶ֖ם לַאֲנָשִֽׁים׃שֹׁ֤בְנָה בְנֹתַי֙ לֵ֔כְןָ כִּ֥י זָקַ֖נְתִּי מִהְי֣וֹת לְאִ֑ישׁ כִּ֤י אָמַ֙רְתִּי֙ יֶשׁ־לִ֣י תִקְוָ֔ה גַּ֣ם הָיִ֤יתִי הַלַּ֙יְלָה֙ לְאִ֔ישׁ וְגַ֖ם יָלַ֥דְתִּי בָנִֽים׃הֲלָהֵ֣ן ׀ תְּשַׂבֵּ֗רְנָה עַ֚ד אֲשֶׁ֣ר יִגְדָּ֔לוּ הֲלָהֵן֙ תֵּֽעָגֵ֔נָה לְבִלְתִּ֖י הֱי֣וֹת לְאִ֑ישׁ אַ֣ל בְּנֹתַ֗י כִּֽי־מַר־לִ֤י מְאֹד֙ מִכֶּ֔ם כִּֽי־יָצְאָ֥ה בִ֖י יַד־יְהוָֽה׃וַתִּשֶּׂ֣נָה קוֹלָ֔ן וַתִּבְכֶּ֖ינָה ע֑וֹד וַתִּשַּׁ֤ק עָרְפָּה֙ לַחֲמוֹתָ֔הּ וְר֖וּת דָּ֥בְקָה בָּֽהּ׃וַתֹּ֗אמֶר הִנֵּה֙ שָׁ֣בָה יְבִמְתֵּ֔ךְ אֶל־עַמָּ֖הּ וְאֶל־אֱלֹהֶ֑יהָ שׁ֖וּבִי אַחֲרֵ֥י יְבִמְתֵּֽךְ׃וַתֹּ֤אמֶר רוּת֙ אַל־תִּפְגְּעִי־בִ֔י לְעָזְבֵ֖ךְ לָשׁ֣וּב מֵאַחֲרָ֑יִךְ כִּ֠י אֶל־אֲשֶׁ֨ר תֵּלְכִ֜י אֵלֵ֗ךְ וּבַאֲשֶׁ֤ר תָּלִ֙ינִי֙ אָלִ֔ין עַמֵּ֣ךְ עַמִּ֔י וֵאלֹהַ֖יִךְ אֱלֹהָֽי׃בַּאֲשֶׁ֤ר תָּמ֙וּתִי֙ אָמ֔וּת וְשָׁ֖ם אֶקָּבֵ֑ר כֹּה֩ יַעֲשֶׂ֨ה יְהוָ֥ה לִי֙ וְכֹ֣ה יֹסִ֔יף כִּ֣י הַמָּ֔וֶת יַפְרִ֖יד בֵּינִ֥י וּבֵינֵֽךְ׃וַתֵּ֕רֶא כִּֽי־מִתְאַמֶּ֥צֶת הִ֖יא לָלֶ֣כֶת אִתָּ֑הּ וַתֶּחְדַּ֖ל לְדַבֵּ֥ר אֵלֶֽיהָ׃וַתֵּלַ֣כְנָה שְׁתֵּיהֶ֔ם עַד־בֹּאָ֖נָה בֵּ֣ית לָ֑חֶם וַיְהִ֗י כְּבֹאָ֙נָה֙ בֵּ֣ית לֶ֔חֶם וַתֵּהֹ֤ם כָּל־הָעִיר֙ עֲלֵיהֶ֔ן וַתֹּאמַ֖רְנָה הֲזֹ֥את נָעֳמִֽי׃וַתֹּ֣אמֶר אֲלֵיהֶ֔ן אַל־תִּקְרֶ֥אנָה לִ֖י נָעֳמִ֑י קְרֶ֤אןָ לִי֙ מָרָ֔א כִּי־הֵמַ֥ר שַׁדַּ֛י לִ֖י מְאֹֽד׃אֲנִי֙ מְלֵאָ֣ה הָלַ֔כְתִּי וְרֵיקָ֖ם הֱשִׁיבַ֣נִי יְהוָ֑ה לָ֣מָּה תִקְרֶ֤אנָה לִי֙ נָעֳמִ֔י וַֽיהוָה֙ עָ֣נָה בִ֔י וְשַׁדַּ֖י הֵ֥רַֽע לִֽי׃וַתָּ֣שָׁב נָעֳמִ֗י וְר֨וּת הַמּוֹאֲבִיָּ֤ה כַלָּתָהּ֙ עִמָּ֔הּ הַשָּׁ֖בָה מִשְּׂדֵ֣י מוֹאָ֑ב וְהֵ֗מָּה בָּ֚אוּ בֵּ֣ית לֶ֔חֶם בִּתְחִלַּ֖ת קְצִ֥יר שְׂעֹרִֽים׃

מאמרים על הפרק


מאמר על הפרק

הרב איתן שנדורפי שליט

לשם מה נכתב סיפורה של ערפה במגילת רות?

הקדמה

נאמר במגילה בפרק א':

א. ויהי בימי שפֹט השֹפטים, ויהי רעב בארץ, וילך איש מבית לחם יהודה לגור בשדי מואב, הוא ואשתו ושני בניו.
ב. ושם האיש אלימלך, ושם אשתו נעמי, ושם שני בניו מחלון וכליון, אפרתים מבית לחם יהודה, ויבֹאו שְׂדי מואב ויהיו שם.
ג. וימת אלימלך איש נעמי, ותשאר היא ושני בניה.
ד. וישאו להם נשים מֹאביות, שם האחת ערפה, ושם השנית רות, וישבו שם כעשר שנים.
ה. וימותו גם שניהם מחלון וכליון, ותשאר האשה משני ילדיה ומאישה.
ו. ותקם היא וכלֹתיה ותשב משדי מואב, כי שמעה בשדה מואב כי פקד ד' את עמו לתת להם לחם.
ז. ותצא מן המקום אשר היתה שמה, ושתי כלֹתיה עִמה, ותלכנה בדרך לשוב אל ארץ יהודה.
ח. ותאמר נעמי לשתי כלֹתיה: לֵכנה שֹבנה אשה לבית אמה, יעשׂ ד' עמכם חסד כאשר עשיתם עם המתים ועמדי.
ט. יתן ד' לכם, ומצאן מנוחה אשה בית אישה. ותִשַק להן, ותשֶׂאנה קולן ותבכינה.
י. ותאמרנה לה: כי אִתך נשוב לעמך.
יא. ותאמר נעמי: שֹׁבנה בנֹתי, למה תלכנה עמי, העוד לי בנים במעי והיו לכם לאנשים?
יב. שֹׁבנה בנֹתי, לֵכְןָ, כי זקנתי מהיות לאיש, כי אמרתי יש לי תקוה, גם הייתי הלילה לאיש וגם ילדתי בנים.
יג. הלהן תשברנה עד אשר יגדלו? הלהן תֵעָגֵנָה לבלתי היות לאיש? אל בנֹתי, כי מר לי מאד מכם, כי יצאה בי יד ד'.
יד. ותִשֶׂנָה קולן ותבכינה עוד, ותשק ערפה לחמותה, ורות דבקה בה.
טו. ותאמר: הנה שבה יבִמתך אל עַמה ואל אלהיה, שובי אחרי יבמתך.
טז. ותאמר רות: אל תפגעי בי לעזבך לשוב מאחריך, כי אל אשר תלכי אלך, ובאשר תליני אלין, עמך עמי ואלקיך אלקי.
יז. באשר תמותי אמות, ושם אקבר, כה יעשה ד' לי וכה יֹסיף, כי המות יפריד ביני ובינך.
יח. ותרא כי מתאמצת היא ללכת אִתה, ותחדל לדבר אליה.

יש לשאול: לשם מה נכתב סיפורה של ערפה במגילה? והרי לא יצא ממנה שום דבר חשוב לעם ישראל!

נראה לענות על כך מספר תשובות:

א. הגדלת נסיונה של רות

תשובה אחת שניתן לומר היא שלולא שערפה היתה גם היא מתחתנת עם כליון, בנה של נעמי, ומתחילה לחזור עמה לבית לחם, ובסוף, כאשר נעמי אמרה להן לשוב לבית אביהן היא היתה חוזרת, נסיונה של רות היה קטן יותר. אבל דווקא על רקע ההדדיות שבין ערפה לרות לאורך כל הדרך עד עזיבתה של ערפה את נעמי, העזיבה של ערפה וחזרתה לבית אביה, מגדילים את מעלתה של רות פי כמה, שהיא לא עשתה כמו ערפה, אלא דבקה בנעמי ובעם ישראל!

ב. כמה מוטל על כל אדם להיזהר כל ימיו ולא לסמוך על עצמו

תשובה שניה שניתן לומר היא על פי מה שאמרה המשנה במסכת אבות (פ"ב מ"ד): "אל תאמן בעצמך עד יום מותך".

יסוד זה ניתן ללמוד ממעשיה של ערפה.

נעמי אמרה לערפה: "יעש ד' עמכם חסד כאשר עשיתם עם המתים ועמדי". הרי שערפה עשתה חסד עם נעמי ועם כליון, ומה בסוף יצא ממנה?

אמרו חז"ל במסכת סוטה (מב ע"ב):

את ארבעת אלה יולדו להרפה בגת, ויפלו ביד דוד וביד עבדיו' (שמ"ב כא, כב) - מאי נינהו? אמר רב חסדא: סף, ומדון, גלית, וישבי בנוב. ויפלו ביד דוד וביד עבדיו - דכתיב: 'ותשק ערפה לחמותה ורות דבקה בה', אמר רבי יצחק: אמר הקדוש ברוך הוא: יבואו בני הנשוקה ויפלו ביד בני הדבוקה.

פירש רש"י:

סף ומדון וגלית וישבי - כולם בספר שמואל (ב' כא).
בני הנשוקה - שנשקה לחמותה להפרד מעמה, שלא נתגיירה.

כלומר: מערפה יצא גלית הרשע, שחירף את ישראל, ועוד שלושה אחים רשעים!

בתחילתה היתה גומלת חסדים, ובסוף יצאו ממנה כאלה רשעים?!

הא למדת: "אל תאמן בעצמך עד יום מותך"! כלומר: אם האדם אינו שומר על עצמו, הוא עלול ליפול ממדרגה של "אשת חסד" למדרגה שפלה של אם הבנים הרשעים!

יהי רצון שנעסוק כל ימינו בחסד ובטוב, ולא ניכשל לעולם ועד.

פירושים על הפרק


פירוש על הפרק


תנ"ך על הפרק

תנ"ך על הפרק

תוכן עניינים

ניווט בפרקי התנ"ך