תנ"ך על הפרק - שיר השירים ח - הדרן לשיר השירים: נאמנותם ודבקותם של ישראל בקב"ה במגילת שיר השירים / הרב איתן שנדורפי שליט"א

תנ"ך על הפרק

שיר השירים ח

798 / 929
היום

הפרק

מִ֤י יִתֶּנְךָ֙ כְּאָ֣ח לִ֔י יוֹנֵ֖ק שְׁדֵ֣י אִמִּ֑י אֶֽמְצָאֲךָ֤ בַחוּץ֙ אֶשָׁ֣קְךָ֔ גַּ֖ם לֹא־יָב֥וּזוּ לִֽי׃אֶנְהָֽגֲךָ֗ אֲבִֽיאֲךָ֛ אֶל־בֵּ֥ית אִמִּ֖י תְּלַמְּדֵ֑נִי אַשְׁקְךָ֙ מִיַּ֣יִן הָרֶ֔קַח מֵעֲסִ֖יס רִמֹּנִֽי׃שְׂמֹאלוֹ֙ תַּ֣חַת רֹאשִׁ֔י וִֽימִינ֖וֹ תְּחַבְּקֵֽנִי׃הִשְׁבַּ֥עְתִּי אֶתְכֶ֖ם בְּנ֣וֹת יְרוּשָׁלִָ֑ם מַה־תָּעִ֧ירוּ ׀ וּֽמַה־תְּעֹֽרְר֛וּ אֶת־הָאַהֲבָ֖ה עַ֥ד שֶׁתֶּחְפָּֽץ׃מִ֣י זֹ֗את עֹלָה֙ מִן־הַמִּדְבָּ֔ר מִתְרַפֶּ֖קֶת עַל־דּוֹדָ֑הּ תַּ֤חַת הַתַּפּ֙וּחַ֙ עֽוֹרַרְתִּ֔יךָ שָׁ֚מָּה חִבְּלַ֣תְךָ אִמֶּ֔ךָ שָׁ֖מָּה חִבְּלָ֥ה יְלָדַֽתְךָ׃שִׂימֵ֨נִי כַֽחוֹתָ֜ם עַל־לִבֶּ֗ךָ כַּֽחוֹתָם֙ עַל־זְרוֹעֶ֔ךָ כִּֽי־עַזָּ֤ה כַמָּ֙וֶת֙ אַהֲבָ֔ה קָשָׁ֥ה כִשְׁא֖וֹל קִנְאָ֑ה רְשָׁפֶ֕יהָ רִשְׁפֵּ֕י אֵ֖שׁ שַׁלְהֶ֥בֶתְיָֽה׃מַ֣יִם רַבִּ֗ים לֹ֤א יֽוּכְלוּ֙ לְכַבּ֣וֹת אֶת־הָֽאַהֲבָ֔ה וּנְהָר֖וֹת לֹ֣א יִשְׁטְפ֑וּהָ אִם־יִתֵּ֨ן אִ֜ישׁ אֶת־כָּל־ה֤וֹן בֵּיתוֹ֙ בָּאַהֲבָ֔ה בּ֖וֹז יָב֥וּזוּ לֽוֹ׃אָח֥וֹת לָ֙נוּ֙ קְטַנָּ֔ה וְשָׁדַ֖יִם אֵ֣ין לָ֑הּ מַֽה־נַּעֲשֶׂה֙ לַאֲחֹתֵ֔נוּ בַּיּ֖וֹם שֶׁיְּדֻבַּר־בָּֽהּ׃אִם־חוֹמָ֣ה הִ֔יא נִבְנֶ֥ה עָלֶ֖יהָ טִ֣ירַת כָּ֑סֶף וְאִם־דֶּ֣לֶת הִ֔יא נָצ֥וּר עָלֶ֖יהָ ל֥וּחַ אָֽרֶז׃אֲנִ֣י חוֹמָ֔ה וְשָׁדַ֖י כַּמִּגְדָּל֑וֹת אָ֛ז הָיִ֥יתִי בְעֵינָ֖יו כְּמוֹצְאֵ֥ת שָׁלֽוֹם׃כֶּ֣רֶם הָיָ֤ה לִשְׁלֹמֹה֙ בְּבַ֣עַל הָמ֔וֹן נָתַ֥ן אֶת־הַכֶּ֖רֶם לַנֹּטְרִ֑ים אִ֛ישׁ יָבִ֥א בְּפִרְי֖וֹ אֶ֥לֶף כָּֽסֶף׃כָּרְמִ֥י שֶׁלִּ֖י לְפָנָ֑י הָאֶ֤לֶף לְךָ֙ שְׁלֹמֹ֔ה וּמָאתַ֖יִם לְנֹטְרִ֥ים אֶת־פִּרְיֽוֹ׃הַיוֹשֶׁ֣בֶת בַּגַּנִּ֗ים חֲבֵרִ֛ים מַקְשִׁיבִ֥ים לְקוֹלֵ֖ךְ הַשְׁמִיעִֽינִי׃בְּרַ֣ח ׀ דּוֹדִ֗י וּֽדְמֵה־לְךָ֤ לִצְבִי֙ א֚וֹ לְעֹ֣פֶר הָֽאַיָּלִ֔ים עַ֖ל הָרֵ֥י בְשָׂמִֽים׃

מאמרים על הפרק


מאמר על הפרק

הרב איתן שנדורפי שליט

הדרן לשיר השירים: נאמנותם ודבקותם של ישראל בקב"ה במגילת שיר השירים

שיר השירים הוא שיר האהבה הגדול בין ד' ובין כנסת ישראל (רש"י בהקדמתו לשיר השירים).

אחת הנקודות המיוחדות החוזרות פעמים רבות בפירוש רש"י לשיר השירים היא מסירות הנפש של ישראל על אמונתם בד'.

מאמר קצר זה יסכם את המקומות בהם נזכרת ברש"י בשיר השירים מסירות נפשם של ישראל:

  1. על הפסוק "כשושנה בין החוחים כן רעיתי בין הבנות" (ב, ב) כתב רש"י: "כשושנה בין החוחים - שמנקבין אותם, ותמיד היא עומדת בנויה ואדמימותה, כן רעיתי בין הבנות - מפתות אותה לרדוף אחריהם לזנות כמותם אחרי אלהים אחרים, והיא עומדת באמונתה".
  2. על הפסוק "הנך יפה רעיתי, הנך יפה, עיניך יונים" (ד, א) כתב רש"י: "עיניך יונים - גוונייך ומראיתך ודוגמתך כיונה הזאת הדבקה בבן זוגה, וכששוחטין אותה אינה מפרכסת, אלא פושטת צואר, כך את נתת שכם לסבול עולי ומוראי".
  3. על הפסוקים "השבעתי אתכם בנות ירושלים אם תמצאו את דודי מה תגידו לו, שחולת אהבה אני. מה דודך מדוד היפה בנשים, מה דודך מדוד שככה השבעתנו" (ה, ח-ט) כתב רש"י: "השבעתי אתכם - האומות אנשי נבוכדנצר, שראיתם בחנניה מישאל ועזריה מוסרים עצמם לכבשן האש, ואת דניאל לגוב אריות על עסקי התפילה, ואת דורו של מרדכי בימי המן.
    אם תמצאו את דודי - לעתיד לבא ליום הדין שיבוקש מכם להעיד עלי, כענין שנאמר: 'יתנו עדיהן ויצדקו' (ישעיה מג, ט).
    מה תגידו לו - שתעידו עלי שבשביל אהבתו חליתי ביסורים קשים ביניכם.
    יבא נבוכדנאצר ויעיד, יבא אליפז וצופר וכל נביאי האומות ויעידו עלי שקיימתי את התורה.
    מה דודך מדוד - כך היו שואלין האומות את ישראל: מה אלקיכם מכל האלהים שכך אתם נשרפים ונצלבים עליו.
    שככה השבעתנו - להעיד לו על אהבתך".
  4. על הפסוק "אל גנת אגוז ירדתי לראות באבי הנחל, לראות הפרחה הגפן הנצו הרמנים" (ו, יא) כתב רש"י: "מה אגוז זה נופל בטיט ואין מה שבתוכו נמאס, אף ישראל גולין לבין האומות ולוקין מלקיות הרבה ואין מעשיהם נמאסין".
  5. על הפסוק "שובי שובי השולמית, שובי שובי ונחזה בך, מה תחזו בשולמית כמחולת המחניים" (ז, א) כתב רש"י: "שובי שובי השולמית - אומרים אלי: שובי שובי מאחר המקום.
    השולמית - השלימה באמונתך עמו, שובי שובי אלינו, ונחזה בך - נציב ממך נציבים ושלטונים, כמו 'ואתה תחזה מכל העם' (שמות יח, כא)".
  6. על הפסוק "זאת קומתך דמתה לתמר" (ז, ח) כתב רש"י: "זאת קומתך דמתה לתמר - ראינו נוי קומתך בימי נבוכדנצר, שכל האומות היו כורעות ונופלות לפני הצלם, ואת עמדת בקומה זקופה כתמר הזה".
  7. על הפסוק "מים רבים לא יוכלו לכבות את האהבה ונהרות לא ישטפוה, אם יתן איש את כל הון ביתו באהבה בוז יבוזו לו" (ח, ז) כתב רש"י: "מים רבים לא יוכלו לכבות את האהבה - על שכינם בלשון 'רשפים' נופל עליהם לשון 'לא יכבו'.
    מים רבים - האומות. ונהרות - שריהם ומלכיהם. לא ישטפוה - על ידי חוזק ואימה, ואף על ידי פתוי והסתה.
    אם יתן איש את כל הון ביתו - כדי להמיר אהבתך.
    בוז יבוזו לו - כל אלה הקב"ה ובית דינו מעידים שכך כנסת ישראל מתרפקת על דודה".
    יש לציין שדברי רש"י הללו מפורשים בדברי דוד המלך, נעים זמירות ישראל: "תתננו כצאן מאכל, ובגוים זריתנו, תמכֹר עמך בלא הון ולא רִביתָ במחיריהם, תשימנו חרפה לשכנינו, לעג וקלס לסביבותינו... כל זאת באתנו ולא שכחנוך, ולא שקרנו בבריתך. לא נסוג אחור לבנו, ותט אשֻרינו מִנִי אורחך. כי דכיתנו במקום תנים, ותכס עלינו בצלמות, אם שכחנו שם אלקינו ונפרש כפינו לאל זר?! הלא אלקים יחקר זאת, כי הוא ידע תעלֻמות לב, כי עליך הֹרגנו כל היום, נחשבנו כצאן טבחה" (תהלים מד, יב-כג).
    מתוך נאמנות זו של ישראל לד' מבקש דוד: "עורה, למה תישן ד', הקיצה, אל תזנח לנצח. למה פניך תסתיר, תשכח ענינו ולחצנו, כי שחה לעפר נפשנו, דבקה לארץ בטננו. קומה, עזרתה לנו, ופדנו למען חסדך" (שם, כד-כז).

פירושים על הפרק


פירוש על הפרק


תנ"ך על הפרק

תנ"ך על הפרק

תוכן עניינים

ניווט בפרקי התנ"ך