תנ"ך על הפרק - משלי כו - "כצפור לנוד, כדרור לעוף - כן קללת חנם לו תבא" / הרב איתן שנדורפי שליט"א

תנ"ך על הפרק

משלי כו

743 / 929
היום

הפרק

כַּשֶּׁ֤לֶג ׀ בַּקַּ֗יִץ וְכַמָּטָ֥ר בַּקָּצִ֑יר כֵּ֤ן לֹא־נָאוֶ֖ה לִכְסִ֣יל כָּבֽוֹד׃כַּצִּפּ֣וֹר לָ֭נוּד כַּדְּר֣וֹר לָע֑וּף כֵּ֥ן קִֽלְלַ֥ת חִ֝נָּ֗םלאל֣וֹתָבֹֽא׃שׁ֣וֹט לַ֭סּוּס מֶ֣תֶג לַחֲמ֑וֹר וְ֝שֵׁ֗בֶט לְגֵ֣ו כְּסִילִֽים׃אַל־תַּ֣עַן כְּ֭סִיל כְּאִוַּלְתּ֑וֹ פֶּֽן־תִּשְׁוֶה־לּ֥וֹ גַם־אָֽתָּה׃עֲנֵ֣ה כְ֭סִיל כְּאִוַּלְתּ֑וֹ פֶּן־יִהְיֶ֖ה חָכָ֣ם בְּעֵינָֽיו׃מְקַצֶּ֣ה רַ֭גְלַיִם חָמָ֣ס שֹׁתֶ֑ה שֹׁלֵ֖חַ דְּבָרִ֣ים בְּיַד־כְּסִֽיל׃דַּלְי֣וּ שֹׁ֭קַיִם מִפִּסֵּ֑חַ וּ֝מָשָׁ֗ל בְּפִ֣י כְסִילִֽים׃כִּצְר֣וֹר אֶ֭בֶן בְּמַרְגֵּמָ֑ה כֵּן־נוֹתֵ֖ן לִכְסִ֣יל כָּבֽוֹד׃ח֭וֹחַ עָלָ֣ה בְיַד־שִׁכּ֑וֹר וּ֝מָשָׁ֗ל בְּפִ֣י כְסִילִֽים׃רַ֥ב מְחֽוֹלֵֽל־כֹּ֑ל וְשֹׂכֵ֥ר כְּ֝סִ֗יל וְשֹׂכֵ֥ר עֹבְרִֽים׃כְּ֭כֶלֶב שָׁ֣ב עַל־קֵא֑וֹ כְּ֝סִ֗יל שׁוֹנֶ֥ה בְאִוַּלְתּֽוֹ׃רָאִ֗יתָ אִ֭ישׁ חָכָ֣ם בְּעֵינָ֑יו תִּקְוָ֖ה לִכְסִ֣יל מִמֶּֽנּוּ׃אָמַ֣ר עָ֭צֵל שַׁ֣חַל בַּדָּ֑רֶךְ אֲ֝רִ֗י בֵּ֣ין הָרְחֹבֽוֹת׃הַ֭דֶּלֶת תִּסּ֣וֹב עַל־צִירָ֑הּ וְ֝עָצֵ֗ל עַל־מִטָּתֽוֹ׃טָ֘מַ֤ן עָצֵ֣ל יָ֭דוֹ בַּצַּלָּ֑חַת נִ֝לְאָ֗ה לַֽהֲשִׁיבָ֥הּ אֶל־פִּֽיו׃חָכָ֣ם עָצֵ֣ל בְּעֵינָ֑יו מִ֝שִּׁבְעָ֗ה מְשִׁ֣יבֵי טָֽעַם׃מַחֲזִ֥יק בְּאָזְנֵי־כָ֑לֶב עֹבֵ֥ר מִ֝תְעַבֵּ֗ר עַל־רִ֥יב לֹּֽא־לֽוֹ׃כְּֽ֭מִתְלַהְלֵהַּ הַיֹּרֶ֥ה זִקִּ֗ים חִצִּ֥ים וָמָֽוֶת׃כֵּֽן־אִ֭ישׁ רִמָּ֣ה אֶת־רֵעֵ֑הוּ וְ֝אָמַ֗ר הֲ‍ֽלֹא־מְשַׂחֵ֥ק אָֽנִי׃בְּאֶ֣פֶס עֵ֭צִים תִּכְבֶּה־אֵ֑שׁ וּבְאֵ֥ין נִ֝רְגָּ֗ן יִשְׁתֹּ֥ק מָדֽוֹן׃פֶּחָ֣ם לְ֭גֶחָלִים וְעֵצִ֣ים לְאֵ֑שׁ וְאִ֥ישׁמדוניםמִ֝דְיָנִ֗יםלְחַרְחַר־רִֽיב׃דִּבְרֵ֣י נִ֭רְגָּן כְּמִֽתְלַהֲמִ֑ים וְ֝הֵ֗ם יָרְד֥וּ חַדְרֵי־בָֽטֶן׃כֶּ֣סֶף סִ֭יגִים מְצֻפֶּ֣ה עַל־חָ֑רֶשׂ שְׂפָתַ֖יִם דֹּלְקִ֣ים וְלֶב־רָֽע׃בשפתובִּ֭שְׂפָתָיויִנָּכֵ֣ר שׂוֹנֵ֑א וּ֝בְקִרְבּ֗וֹ יָשִׁ֥ית מִרְמָֽה׃כִּֽי־יְחַנֵּ֣ן ק֭וֹלוֹ אַל־תַּֽאֲמֶן־בּ֑וֹ כִּ֤י שֶׁ֖בַע תּוֹעֵב֣וֹת בְּלִבּֽוֹ׃תִּכַּסֶּ֣ה שִׂ֭נְאָה בְּמַשָּׁא֑וֹן תִּגָּלֶ֖ה רָעָת֣וֹ בְקָהָֽל׃כֹּֽרֶה־שַּׁ֭חַת בָּ֣הּ יִפֹּ֑ל וְגֹ֥לֵ֥ל אֶ֝בֶן אֵלָ֥יו תָּשֽׁוּב׃לְֽשׁוֹן־שֶׁ֭קֶר יִשְׂנָ֣א דַכָּ֑יו וּפֶ֥ה חָ֝לָ֗ק יַעֲשֶׂ֥ה מִדְחֶֽה׃

מאמרים על הפרק


מאמר על הפרק

הרב איתן שנדורפי שליט

"כצפור לנוד, כדרור לעוף - כן קללת חנם לו תבא"

הקדמה

נאמר בפרקנו: "כצפור לנוד, כדרור לעוף - כן קללת חנם (לא - כתיב) לו [-קרי] תבא".

יש לשאול על הפסוק שתי שאלות:

  1. מה הקשר בין ציפור ודרור לבין קללת חנם?
  2. מדוע יש בפסוק קרי וכתיב: מה משמעות הקרי, ומה משמעות הכתיב?

א. הסבר הרלב"ג 

כתב הרלב"ג: "כצפור לנוד - הנה כמו הצפור שהוא נד ממקומו בקלות, וכדרור לעוף אל הבית שיצא ממנו, כן קללת חנם לא תבא אל המקולל בה, כך תהיה נדה ממנו בקלות, ותשוב לאשר יצאה הקללה מפיו, כמו שישוב הדרור לבית אשר יצא ממנו".

הרלב"ג ענה על שתי השאלות: 

על פי הכתיב הוא ענה על השאלה הראשונה שכמו שהצפור קלה לנוד, כך הקללה תנוד מהמקולל, ולא תחול עליו.

על פי הקרי הוא ענה על השאלה הראשונה שכמו שהדרור חוזרת ועפה לביתה, כך הקללה תחזור אל המקלל, ותחול עליו.

ב. דברי הגמרא במסכת סנהדרין 

במשנה במסכת סנהדרין (דף צ עמוד א) נאמר:

כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא, שנאמר: 'ועמך כלם צדיקים, לעולם יירשו ארץ, נצר מטעי מעשה ידי להתפאר'. ואלו שאין להם חלק לעולם הבא: האומר אין תחיית המתים מן התורה...

ובגמרא שם שאלו: "וכל כך למה"? 

וענו:

תנא: הוא כפר בתחיית המתים - לפיכך לא יהיה לו חלק בתחיית המתים, שכל מדותיו של הקדוש ברוך הוא מדה כנגד מדה. דאמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן: מניין שכל מדותיו של הקדוש ברוך הוא מדה כנגד מדה? שנאמר: 'ויאמר אלישע שמעו דבר ד' [וגו'] כעת מחר סאה סלת בשקל וסאתים שערים בשקל בשער שמרון' (מלכים ב ז, א). וכתיב: 'ויען השליש אשר למלך נשען על ידו את איש האלקים, ויאמר: 'הנה ד' עושה ארבות בשמים היהיה הדבר הזה?! ויאמר: הנך ראה בעיניך ומשם לא תאכל' (שם, ב). וכתיב: ' ויהי לו כן, וירמסו אתו העם בשער וימת' (שם, כ). 

שאלה על כך הגמרא: "ודילמא קללת אלישע גרמה ליה? דאמר רב יהודה אמר רב: קללת חכם, אפילו על חנם היא באה".

ענתה הגמרא: "אם כן לכתוב קרא: 'וירמסוהו וימת', מאי 'בשער'? על עסקי שער".

כלומר: מוכח מהיתור של המלה "בשער" שמיתת השליש לא היתה בגלל קללת אלישע, אלא בגלל הכלל שהקב"ה מעניש במדה כנגד מדה.

מכל מקום מפורש כאן בגמרא שקללת חכם, אפילו על חנם היא באה. והדבר קשה מאד, שהרי בפסוק נאמר: "קללת חנם לא תבא"! והסברנו שגם הכתיב נכון: "קללת חנם לא תבא"! 

1. הסבר הריטב"א

שאלה זו שאל הריטב"א במסכת מכות (דף יא עמוד א) וענה: "מיהו לאו חנם ממש, דהא בכל אדם אמר הכתוב: 'קללת חנם לא תבא'". כלומר: כוונת הגמרא היא לקללה שנאמרה לא לגמרי בחינם, אלא יש בה גם סיבה מסוימת. 

2. הסבר ה"באר שבע"

שאלה אחרת שאל ה"באר שבע" במסכת סנהדרין (דף צ עמוד ב): "טעמא לא ידענא אמאי קללת חכם אפילו על חנם היא באה, וכי עביד קב"ה דינא בלא דינא?!". כלומר: וכי הקב"ה עושה דין שאינו נכון ח"ו?

וענה: "...שזה המקולל היה ראוי לקללה זו מחמת עבירה אחרת". 

כלומר: אף על פי שהסיבה שבגללה קילל החכם לא היתה נכונה, אבל יתכן והיתה סיבה אחרת, שבגללה היה ראוי האיש המקולל להתקלל, ולכן הקללה חלה עליו.

על פי זה ניתן לענות גם על השאלה הקודמת שמפורש בגמרא שקללת חכם, אפילו על חנם היא באה. ובפסוק נאמר: "קללת חנם לא תבא"! אלא שכאשר חכם מקלל, אף על פי שהסיבה שבגללה קילל החכם לא היתה נכונה, אבל יתכן והיתה סיבה אחרת, שבגללה היה ראוי האיש המקולל להתקלל, ולכן הקללה חלה עליו.

ג. הגמרא במסכת גיטין 

בגמרא במסכת גיטין (דף לה ע"א) מסופר שאלמנה באה לפני רבה בר רב הונא וביקשה שיפסוק לה כתובה. והשיב לה שאינו יכול לעשות זאת, כיוון שרב לא מגבה כתובה לאלמנה. המשיכה האלמנה לבקש שיפסוק לה מזונות, וגם על כך השיב בשלילה, כיוון ששמואל סובר שהתובעת כתובתה בבית דין אין לה מזונות. אמרה לו: 'אפכוה לכורסיה, כבי תרי עבדא לי'. כלומר: אתה פוסק לי גם כרב וגם כשמואל, ואני אשאר בלי כתובה ובלי מזונות. וקיללה אותו שיתהפך כסאו, כלומר: שירד מגדולתו.

תלמידיו שחששו מהקללה ביקשו להחילה על דבר קל יותר, והפכו את כורסתו, וזקפוה מחדש, ובכל זאת פקדתהו חולשה, בשל הדברים שיצאו מפי האלמנה. 

וקשה, הרי רבה בר רב הונא הורה כדין, ומדוע נתקיימה בו הקללה, ולא חזרה על ראשה של האלמנה?

1. הסבר "הבונה"

כתב על כך בפירוש "הבונה" על ה"עין יעקב": "הגם שצריך למלך ושופט לדון בחסד ואמת, עם כל זה מה שיקיים ויכוון כסאו הוא החסד... ומה גם אלמנה, שאמר הנביא: 'שפטו יתום ריבו אלמנה' (ישעיהו א, יז), שיש להפך בזכותם, וטענינן ליתמי ולריב אלמנה, ולכן בא עליו חולי, ונענש קצת, כי לא היתה קללת חינם". 

2. הסבר ה"עיני שמואל"

בספר "עיני שמואל" שאל עליו, הרי כתוב: "ודל לא תהדר בריבו" (שמות כג, ג)! ופירש רש"י שם: "לא תחלוק לו כבוד לזכותו בדין ולומר: דל הוא, אזכנו ואכבדנו", והיה אסור לו לעשות לפנים משורת הדין אלא בשלו, אבל לא בשל חבירו! 

והסביר הסבר אחר: היה לו לבקש מהבעל דין, לוותר משהו כנגדה. וכיון שלא התאמץ לבקש מבעל הדין שיוותר לה והיא במרירות לבה נאנחה על רוע דינה, לא היתה זו קללת חינם, ולכן נענש קצת.

(הובאו הדברים בספר "חשוקי חמד" לרב יצחק זילברשטיין שליט"א על מסכת גיטין שם).

3. הסבר הרב זילברשטיין בשם הרב קנייבסקי

בספר "חשוקי חמד" לרב יצחק זילברשטיין שליט"א על מסכת סנהדרין (דף מט עמוד א) כתב על כך תשובה אחרת:

השיב גיסי הגר"ח קניבסקי שליט"א שהטענה על רבה בר רב הונא היתה שלא הסביר לה את העניין כדבעי, שהרי האלמנה באה לבית הדין בלב שבור, וביקשה שיתנו לה כתובה או מזונות, ובמקרה כזה, כאשר באמת לא מגיע לבעל דין מאומה, יש צורך להסביר ולנמק את פסק הדין, ולהוכיח שאכן אין כל אפשרות לפסוק אחרת, ובכך להסיר מראש כל תרעומת אפשרית, במיוחד כאשר מדובר באלמנה.

4. חומרת הקללה 

הוסיף הרב זילברשטיין וכתב בענין חומרת הקללה:

ודבר נורא כתוב בספר 'פלא יועץ' (אות קללה) שיש שמתוך כעס מקללים ילדיהם, ובאמת אינם רוצים בתקלת ילדיהם אפילו באצבע קטנה, אבל מחמת כעסם לא יכלו לעצור במילין, נמצא שהמקלל הוא סימן רע, שהכועס הרי הוא כעובד ע"ז, ועבירה גוררת עבירה, והנה המקלל ילדיו - אם יתקיים בהם אוי להם, שהם שוחטי הילדים, ועתידים ליתן את הדין, ואם לא יתקיים בהם - בודאי שמנכים להם מזכויותיהם, או מהמקלל או מהמקולל, שמדת הדין מקטרג ומבקש שיתקיים הקללה, אלא שיש זכות תולה, ונמצא אוכל זכויותיו תמיד.

יהי רצון שד' יזכנו שתמיד רק נברך ונתברך.

פירושים על הפרק


פירוש על הפרק


תנ"ך על הפרק

תנ"ך על הפרק

תוכן עניינים

ניווט בפרקי התנ"ך