תנ"ך על הפרק - משלי כג - "אל יקנא לבך בחטאים, כי אם ביראת ד' כל היום" / הרב איתן שנדורפי שליט"א

תנ"ך על הפרק

משלי כג

740 / 929
היום

הפרק

כִּֽי־תֵ֭שֵׁב לִלְח֣וֹם אֶת־מוֹשֵׁ֑ל בִּ֥ין תָּ֝בִ֗ין אֶת־אֲשֶׁ֥ר לְפָנֶֽיךָ׃וְשַׂמְתָּ֣ שַׂכִּ֣ין בְּלֹעֶ֑ךָ אִם־בַּ֖עַל נֶ֣פֶשׁ אָֽתָּה׃אַל־תִּ֭תְאָו לְמַטְעַמּוֹתָ֑יו וְ֝ה֗וּא לֶ֣חֶם כְּזָבִֽים׃אַל־תִּיגַ֥ע לְֽהַעֲשִׁ֑יר מִֽבִּינָתְךָ֥ חֲדָֽל׃התעוףהֲתָ֤עִיףעֵינֶ֥יךָ בּ֗וֹ וְֽאֵ֫ינֶ֥נּוּ כִּ֤י עָשֹׂ֣ה יַעֲשֶׂה־לּ֣וֹ כְנָפַ֑יִם כְּ֝נֶ֗שֶׁרועיףיָע֥וּףהַשָּׁמָֽיִם׃אַל־תִּלְחַ֗ם אֶת־לֶ֭חֶם רַ֣ע עָ֑יִן וְאַל־תתאותִּ֝תְאָ֗יולְמַטְעַמֹּתָֽיו׃כִּ֤י ׀ כְּמוֹ־שָׁעַ֥ר בְּנַפְשׁ֗וֹ כֶּ֫ן־ה֥וּא אֱכֹ֣ל וּ֭שְׁתֵה יֹ֣אמַר לָ֑ךְ וְ֝לִבּ֗וֹ בַּל־עִמָּֽךְ׃פִּֽתְּךָ־אָכַ֥לְתָּ תְקִיאֶ֑נָּה וְ֝שִׁחַ֗תָּ דְּבָרֶ֥יךָ הַנְּעִימִֽים׃בְּאָזְנֵ֣י כְ֭סִיל אַל־תְּדַבֵּ֑ר כִּֽי־יָ֝ב֗וּז לְשֵׂ֣כֶל מִלֶּֽיךָ׃אַל־תַּ֭סֵּג גְּב֣וּל עוֹלָ֑ם וּבִשְׂדֵ֥י יְ֝תוֹמִ֗ים אַל־תָּבֹֽא׃כִּֽי־גֹאֲלָ֥ם חָזָ֑ק הֽוּא־יָרִ֖יב אֶת־רִיבָ֣ם אִתָּֽךְ׃הָבִ֣יאָה לַמּוּסָ֣ר לִבֶּ֑ךָ וְ֝אָזְנֶ֗ךָ לְאִמְרֵי־דָֽעַת׃אַל־תִּמְנַ֣ע מִנַּ֣עַר מוּסָ֑ר כִּֽי־תַכֶּ֥נּוּ בַ֝שֵּׁ֗בֶט לֹ֣א יָמֽוּת׃אַ֭תָּה בַּשֵּׁ֣בֶט תַּכֶּ֑נּוּ וְ֝נַפְשׁ֗וֹ מִשְּׁא֥וֹל תַּצִּֽיל׃בְּ֭נִי אִם־חָכַ֣ם לִבֶּ֑ךָ יִשְׂמַ֖ח לִבִּ֣י גַם־אָֽנִי׃וְתַעְלֹ֥זְנָה כִלְיוֹתָ֑י בְּדַבֵּ֥ר שְׂ֝פָתֶ֗יךָ מֵישָׁרִֽים׃אַל־יְקַנֵּ֣א לִ֭בְּךָ בַּֽחַטָּאִ֑ים כִּ֥י אִם־בְּיִרְאַת־יְ֝הוָ֗ה כָּל־הַיּֽוֹם׃כִּ֭י אִם־יֵ֣שׁ אַחֲרִ֑ית וְ֝תִקְוָתְךָ֗ לֹ֣א תִכָּרֵֽת׃שְׁמַע־אַתָּ֣ה בְנִ֣י וַחֲכָ֑ם וְאַשֵּׁ֖ר בַּדֶּ֣רֶךְ לִבֶּֽךָ׃אַל־תְּהִ֥י בְסֹֽבְאֵי־יָ֑יִן בְּזֹלֲלֵ֖י בָשָׂ֣ר לָֽמוֹ׃כִּי־סֹבֵ֣א וְ֭זוֹלֵל יִוָּרֵ֑שׁ וּ֝קְרָעִ֗ים תַּלְבִּ֥ישׁ נוּמָֽה׃שְׁמַ֣ע לְ֭אָבִיךָ זֶ֣ה יְלָדֶ֑ךָ וְאַל־תָּ֝ב֗וּז כִּֽי־זָקְנָ֥ה אִמֶּֽךָ׃אֱמֶ֣ת קְ֭נֵה וְאַל־תִּמְכֹּ֑ר חָכְמָ֖ה וּמוּסָ֣ר וּבִינָֽה׃גולגִּ֣יליגוליָ֭גִילאֲבִ֣י צַדִּ֑יקיולדוְיוֹלֵ֥דחָ֝כָ֗םוישמח־יִשְׂמַח־בּֽוֹ׃יִֽשְׂמַח־אָבִ֥יךָ וְאִמֶּ֑ךָ וְ֝תָגֵ֗ל יֽוֹלַדְתֶּֽךָ׃תְּנָֽה־בְנִ֣י לִבְּךָ֣ לִ֑י וְ֝עֵינֶ֗יךָ דְּרָכַ֥יתרצנהתִּצֹּֽרְנָה׃כִּֽי־שׁוּחָ֣ה עֲמֻקָּ֣ה זוֹנָ֑ה וּבְאֵ֥ר צָ֝רָ֗ה נָכְרִיָּֽה׃אַף־הִ֭יא כְּחֶ֣תֶף תֶּֽאֱרֹ֑ב וּ֝בוֹגְדִ֗ים בְּאָדָ֥ם תּוֹסִֽף׃לְמִ֨י א֥וֹי לְמִ֪י אֲב֡וֹי לְמִ֤ימדוניםמִדְיָנִ֨ים ׀לְמִ֥י שִׂ֗יחַ לְ֭מִי פְּצָעִ֣ים חִנָּ֑ם לְ֝מִ֗י חַכְלִל֥וּת עֵינָֽיִם׃לַֽמְאַחֲרִ֥ים עַל־הַיָּ֑יִן לַ֝בָּאִ֗ים לַחְקֹ֥ר מִמְסָֽךְ׃אַל־תֵּ֥רֶא יַיִן֮ כִּ֪י יִתְאַ֫דָּ֥ם כִּֽי־יִתֵּ֣ןבכיסבַּכּ֣וֹסעֵינ֑וֹ יִ֝תְהַלֵּ֗ךְ בְּמֵישָׁרִֽים׃אַ֭חֲרִיתוֹ כְּנָחָ֣שׁ יִשָּׁ֑ךְ וּֽכְצִפְעֹנִ֥י יַפְרִֽשׁ׃עֵ֭ינֶיךָ יִרְא֣וּ זָר֑וֹת וְ֝לִבְּךָ֗ יְדַבֵּ֥ר תַּהְפֻּכֽוֹת׃וְ֭הָיִיתָ כְּשֹׁכֵ֣ב בְּלֶב־יָ֑ם וּ֝כְשֹׁכֵ֗ב בְּרֹ֣אשׁ חִבֵּֽל׃הִכּ֥וּנִי בַל־חָלִיתִי֮ הֲלָמ֗וּנִי בַּל־יָ֫דָ֥עְתִּי מָתַ֥י אָקִ֑יץ א֝וֹסִ֗יף אֲבַקְשֶׁ֥נּוּ עֽוֹד׃

מאמרים על הפרק


מאמר על הפרק

הרב איתן שנדורפי שליט

"אל יקנא לבך בחטאים, כי אם ביראת ד' כל היום"

הקדמה

נאמר בפרקנו: "אל יקנא לבך בחטאים, כי אם ביראת ד' כל היום".

יש לשאול: האם יש מה לקנא בחטא - בעבירה?! הלא אף אחד אינו מקנא בעבירה עצמה, אלא בעושה העבירה, שכביכול הוא נהנה מהעבירה, ואז יש מי שמקנא בו על ההנאה שיש לו מהעבירה.

א. הסבר הפסוק

שאלה זו באמת אינה קשה כלל, והיא מסתמכת על הנחת יסוד מוטעית, כאילו המלה "חטאים" בפסוקנו משמעותה היא הרבים של המלה חטא, עבירה, והדבר איננו נכון.

המלה "חטאים" בפסוקנו, וכן ברוב המקומות בתנ"ך, משמעותה היא: אנשים חוטאים!

נוכיח את הדבר ונסביר אותו.

המקום הראשון בתורה בו נזכרת מלה זו, היא בספר בראשית פרק י"ג פסוק י"ג, וכך נאמר שם: "ואנשי סדם רעים וחטאים לד' מאד". האם כוונת הפסוק היא שיש להם חטאים? והרי לא כתוב: "ואנשי סדום רעים, ויש להם חטאים", אלא: "ואנשי סדם רעים וחטאים לד' מאד"! ומה הפירוש? שהם עצמם רעים וחטאים!

יש לשים לב שהמלה "חטאים" גם בפסוקנו וגם בפסוק על אנשי סדום, מנוקדת בפתח תחת החית, ודגש בטית, וזה הוא המשקל של בעלי מקצוע, כמו: ספן, ספר, סבל, חיל, נוט, גנב, ועוד, שבכולם האות הראשונה מנוקדת בפתח והאות השניה דגושה.

לעומת זאת המלה "חטאים" במובן של עבירות מנוקדת בחטף פתח תחת החית, ואין דגש בטית, וניקוד כזה מצאנו בכל התנ"ך רק במקום אחד: בספר קהלת פרק י' פסוק ד'!

ב. פסוקים נוספים בתנ"ך

ברוב המקומות בתנ"ך המלה "חטאים" מנוקדת בפתח תחת החית, והטית דגושה. נביא מספר דוגמאות:

1. בספר במדבר פרק י"ז פסוק ג' אמר ד' למשה: "את מחתות החטאים האלה בנפשֹתם, ועשו אֹתם רקֻעי פחים צפוי למזבח, כי הקריבֻם לפני ד' ויקדשו, וְיהיו לאות לבני ישראל". האם הכוונה לריבוי של המלה עבירות?! ודאי שלא! אלא לאנשים שהם עצמם החוטאים.

2. בספר במדבר פרק ל"ב פסוק י"ד אמר משה לבני גד ולבני ראובן שרצו להישאר בעבר הירדן המזרחי: "והנה קמתם תחת אבֹתיכם תרבות אנשים חטאים, לספות עוד על חרון אף ד' אל  ישראל". האם הכוונה לריבוי של המלה עבירות?! ודאי שלא! אלא לאנשים שהם עצמם החוטאים.

3. בשמואל א פרק ט"ו פסוק י"ח אמר שמואל לשאול: "וישלחך ד' בדרך, ויאמר: לך והחרמתה את החטאים את עמלק, ונלחמת בו עד כלותם אתם". האם הכוונה לריבוי של המלה עבירות?! ודאי שלא! אלא לאנשים שהם עצמם החוטאים.

4. בישעיהו פרק ל"ג פסוק י"ד אומר הנביא: "פחדו בציון חטאים, אחזה רעדה חנפים, מי יגור לנו אש אוכלה, מי יגור לנו מוקדי עולם". האם הכוונה לריבוי של המלה עבירות?! ודאי שלא! אלא לאנשים שהם עצמם החוטאים.

5. בתהלים פרק א' פסוק א' אומר המשורר: "אשרי האיש אשר לא הלך בעצת רשעים, ובדרך חטאים, לא עמד, ובמושב לצים לא ישב". האם הכוונה לריבוי של המלה עבירות?! ודאי שלא! אלא לאנשים שהם עצמם החוטאים.

6. באותו מזמור בפסוק ה' אומר המשורר: "על כן לא יקמו רשעים במשפט, וחטאים בעדת צדיקים". האם הכוונה לריבוי של המלה עבירות?! ודאי שלא! אלא לאנשים שהם עצמם החוטאים.

ויש עוד דוגמאות רבות.

ג. הסבר הגמרא על רבי מאיר וברוריה

בגמרא במסכת ברכות (דף י עמוד א) נאמר:

הנהו בריוני דהוו בשבבותיה דרבי מאיר והוו קא מצערו ליה טובא.
הוה קא בעי רבי מאיר רחמי עלויהו כי היכי דלימותו.
אמרה ליה ברוריא דביתהו: מאי דעתך? - משום דכתיב: יתמו חטאים, מי כתיב חוטאים? חטאים כתיב! ועוד, שפיל לסיפיה דקרא: ורשעים עוד אינם, כיון דיתמו חטאים - ורשעים עוד אינם.
אלא, בעי רחמי עלויהו דלהדרו בתשובה - ורשעים עוד אינם.
בעא רחמי עלויהו והדרו בתשובה.

תרגום:

היו בריונים בשכנותו של רבי מאיר שהיו מצערים אותו הרבה.
היה רבי מאיר מתפלל עליהם שימותו.
אמרה לו ברוריא אשתו: מה דעתך? - משום שכתוב: 'יתמו חטאים', האם כתוב: 'חוטאים'? 'חטאים' כתוב! ועוד, השפל לסופו של הפסוק: 'ורשעים עוד אינם', כיון שיתמו חטאים - ורשעים עוד אינם.
אלא, בקש רחמים עליהם שיחזרו בתשובה - ורשעים עוד אינם.
ביקש רבי מאיר רחמים עליהם שיחזרו בתשובה ואכן הם חזרו בתשובה.

לכאורה מגמרא זו משמע שלא כמו שהסברנו, שהרי ברוריה אמרה לרבי מאיר שלא כתוב "חוטאים", אלא "חטאים", ומשמע שהיא הסבירה שהכוונה לריבוי של עבירות, ולא לריבוי של חוטאים!

יש לענות על כך על פי מה שכתב רש"י שם:

"חטאים, אות ח' בניקוד פתח, כתיב - קרי ביה חטאים, אות ח' בניקוד חטף פתח, שיכלה יצר הרע".

כלומר: באמת המלה "חטאים" גם בפסוק זה משמעותה ריבוי של חוטאים, ולכן רבי מאיר התפלל שהרשעים ימותו, כפשט הפסוק, והוא לא טעה, אלא שברוריה אמרה לו דרוש: אל תקרי חטאים בפתח ודגש, אלא חטאים בחטף פתח ובלי דגש, ואז הכוונה תהיה לריבוי של עבירות, ולא של אנשים חוטאים.

וכן כתב תוספות הרא"ש שם: "חטאים כתיב - ואף על גב דהיינו נמי חוטאים בוי"ו, דהא לא קרינן חטאים בחט"ף פת"ח, מכל מקום מדשני קרא בדיבוריה, ולא כתב חוטאים, בוא"ו, יש לדורשו לשון עוונות".

יהי רצון שלא נקנא בחוטאים, אלא ביראת ד'.

פירושים על הפרק


פירוש על הפרק


תנ"ך על הפרק

תנ"ך על הפרק

תוכן עניינים

ניווט בפרקי התנ"ך