תנ"ך על הפרק - משלי ח - לפרק ח' / הרב שמואל אליהו שליט"א

תנ"ך על הפרק

משלי ח

725 / 929
היום

הפרק

הֲלֹֽא־חָכְמָ֥ה תִקְרָ֑א וּ֝תְבוּנָ֗ה תִּתֵּ֥ן קוֹלָֽהּ׃בְּרֹאשׁ־מְרוֹמִ֥ים עֲלֵי־דָ֑רֶךְ בֵּ֖ית נְתִיב֣וֹת נִצָּֽבָה׃לְיַד־שְׁעָרִ֥ים לְפִי־קָ֑רֶת מְב֖וֹא פְתָחִ֣ים תָּרֹֽנָּה׃אֲלֵיכֶ֣ם אִישִׁ֣ים אֶקְרָ֑א וְ֝קוֹלִ֗י אֶל־בְּנֵ֥י אָדָֽם׃הָבִ֣ינוּ פְתָאיִ֣ם עָרְמָ֑ה וּ֝כְסִילִ֗ים הָבִ֥ינוּ לֵֽב׃שִׁ֭מְעוּ כִּֽי־נְגִידִ֣ים אֲדַבֵּ֑ר וּמִפְתַּ֥ח שְׂ֝פָתַ֗י מֵישָׁרִֽים׃כִּֽי־אֱ֭מֶת יֶהְגֶּ֣ה חִכִּ֑י וְתוֹעֲבַ֖ת שְׂפָתַ֣י רֶֽשַׁע׃בְּצֶ֥דֶק כָּל־אִמְרֵי־פִ֑י אֵ֥ין בָּ֝הֶ֗ם נִפְתָּ֥ל וְעִקֵּֽשׁ׃כֻּלָּ֣ם נְ֭כֹחִים לַמֵּבִ֑ין וִֽ֝ישָׁרִ֗ים לְמֹ֣צְאֵי דָֽעַת׃קְחֽוּ־מוּסָרִ֥י וְאַל־כָּ֑סֶף וְ֝דַ֗עַת מֵחָר֥וּץ נִבְחָֽר׃כִּֽי־טוֹבָ֣ה חָ֭כְמָה מִפְּנִינִ֑ים וְכָל־חֲ֝פָצִ֗ים לֹ֣א יִֽשְׁווּ־בָֽהּ׃אֲ‍ֽנִי־חָ֭כְמָה שָׁכַ֣נְתִּי עָרְמָ֑ה וְדַ֖עַת מְזִמּ֣וֹת אֶמְצָֽא׃יִֽרְאַ֣ת יְהוָה֮ שְֽׂנֹ֫את רָ֥ע גֵּ֘אָ֤ה וְגָא֨וֹן ׀ וְדֶ֣רֶךְ רָ֭ע וּפִ֨י תַהְפֻּכ֬וֹת שָׂנֵֽאתִי׃לִֽי־עֵ֭צָה וְתוּשִׁיָּ֑ה אֲנִ֥י בִ֝ינָ֗ה לִ֣י גְבוּרָֽה׃בִּ֭י מְלָכִ֣ים יִמְלֹ֑כוּ וְ֝רוֹזְנִ֗ים יְחֹ֣קְקוּ צֶֽדֶק׃בִּ֭י שָׂרִ֣ים יָשֹׂ֑רוּ וּ֝נְדִיבִ֗ים כָּל־שֹׁ֥פְטֵי צֶֽדֶק׃אֲ֭נִיאהביהאֹהֲבַ֣יאֵהָ֑ב וּ֝מְשַׁחֲרַ֗י יִמְצָאֻֽנְנִי׃עֹֽשֶׁר־וְכָב֥וֹד אִתִּ֑י ה֥וֹן עָ֝תֵ֗ק וּצְדָקָֽה׃ט֣וֹב פִּ֭רְיִי מֵחָר֣וּץ וּמִפָּ֑ז וּ֝תְבוּאָתִ֗י מִכֶּ֥סֶף נִבְחָֽר׃בְּאֹֽרַח־צְדָקָ֥ה אֲהַלֵּ֑ך בְּ֝ת֗וֹךְ נְתִיב֥וֹת מִשְׁפָּֽט׃לְהַנְחִ֖יל אֹהֲבַ֥י ׀ יֵ֑שׁ וְאֹצְרֹ֖תֵיהֶ֣ם אֲמַלֵּֽא׃יְֽהוָ֗ה קָ֭נָנִי רֵאשִׁ֣ית דַּרְכּ֑וֹ קֶ֖דֶם מִפְעָלָ֣יו מֵאָֽז׃מֵ֭עוֹלָם נִסַּ֥כְתִּי מֵרֹ֗אשׁ מִקַּדְמֵי־אָֽרֶץ׃בְּאֵין־תְּהֹמ֥וֹת חוֹלָ֑לְתִּי בְּאֵ֥ין מַ֝עְיָנ֗וֹת נִכְבַּדֵּי־מָֽיִם׃בְּטֶ֣רֶם הָרִ֣ים הָטְבָּ֑עוּ לִפְנֵ֖י גְבָע֣וֹת חוֹלָֽלְתִּי׃עַד־לֹ֣א עָ֭שָׂה אֶ֣רֶץ וְחוּצ֑וֹת וְ֝רֹ֗אשׁ עָפְר֥וֹת תֵּבֵֽל׃בַּהֲכִינ֣וֹ שָׁ֭מַיִם שָׁ֣ם אָ֑נִי בְּח֥וּקוֹ ח֝֗וּג עַל־פְּנֵ֥י תְהֽוֹם׃בְּאַמְּצ֣וֹ שְׁחָקִ֣ים מִמָּ֑עַל בַּ֝עֲז֗וֹז עִינ֥וֹת תְּהוֹם׃בְּשׂ֘וּמ֤וֹ לַיָּ֨ם ׀ חֻקּ֗וֹ וּ֭מַיִם לֹ֣א יַֽעַבְרוּ־פִ֑יו בְּ֝חוּק֗וֹ מ֣וֹסְדֵי אָֽרֶץ׃וָֽאֶהְיֶ֥ה אֶצְל֗וֹ אָ֫מ֥וֹן וָֽאֶהְיֶ֣ה שַׁ֭עֲשֻׁעִים י֤וֹם ׀ י֑וֹם מְשַׂחֶ֖קֶת לְפָנָ֣יו בְּכָל־עֵֽת׃מְ֭שַׂחֶקֶת בְּתֵבֵ֣ל אַרְצ֑וֹ וְ֝שַׁעֲשֻׁעַ֗י אֶת־בְּנֵ֥י אָדָֽם׃וְעַתָּ֣ה בָ֭נִים שִׁמְעוּ־לִ֑י וְ֝אַשְׁרֵ֗י דְּרָכַ֥י יִשְׁמֹֽרוּ׃שִׁמְע֖וּ מוּסָ֥ר וַחֲכָ֗מוּ וְאַל־תִּפְרָֽעוּ׃אַ֥שְֽׁרֵי אָדָם֮ שֹׁמֵ֪עַֽ֫ לִ֥י לִשְׁקֹ֣ד עַל־דַּ֭לְתֹתַי י֤וֹם ׀ י֑וֹם לִ֝שְׁמֹ֗ר מְזוּזֹ֥ת פְּתָחָֽי׃כִּ֣י מֹ֭צְאִימצאימָצָ֣אחַיִּ֑ים וַיָּ֥פֶק רָ֝צ֗וֹן מֵיְהוָֽה׃וְֽ֭חֹטְאִי חֹמֵ֣ס נַפְשׁ֑וֹ כָּל־מְ֝שַׂנְאַ֗י אָ֣הֲבוּ מָֽוֶת׃

מאמרים על הפרק


מאמר על הפרק

הרב שמואל אליהו שליט

לפרק ח'

בִּי מְלָכִים יִמְלֹכוּ – האם חכמים הם מלכים?

בִּ֭י מְלָכִ֣ים יִמְלֹ֑כוּ וְ֝רוֹזְנִ֗ים יְחֹ֣קְקוּ צֶֽדֶק׃
(משלי ח טו)

הגמרא מספרת על חכם בשם גניבא שחשב שחכמים הם המלכים, ולכן הרשה לעצמו לחלוק על המנהיג, ריש גלותא:

רַב הוּנָא וְרַב חִסְדָּא הֲווּ יָתְבֵי, חָלִיף וְאָזִיל גְּנִיבָא. אָמַר לֵיהּ חַד לְחַבְרֵיהּ, נֵיקוּם מִקַּמֵּיהּ – דְּבַר אוֹרְיָין הוּא. אָמַר לֵיהּ, וּמִקַּמֵי פַּלְגָאָה נֵיקוּם? אַדְהָכִי אָתָא אִייהוּ לְגַבַּיְיהוּ, אָמַר לְהוּ, "שְׁלָמָא עָלַיְיכוּ מַלְכֵי, שְׁלָמָא עָלַיְיכוּ מַלְכֵי". אָמְרוּ לֵיהּ, מְנָא לָךְ דְּרַבָּנָן אִיקְרֵי "מַלְכֵי"? אָמַר לְהוּ "בִּי מְלָכִים יִמְלֹכוּ"(משלי ח טו).
(גיטין סב.) 

תרגום ופירוש: רַב הוּנָא וְרַב חִסְדָּא ישבו ולמדו. עבר לפניהם גניבא. אחד אמר: נקום מלפניו, שהוא בן תורה. השני אמר: איך נקום מלפני בעל מחלוקת? בינתיים בא גניבא ואמר להם: "שלום עליכם מלכים, שלום עליכם מלכים". שאלו אותו: מנין לך שרבנים נקראים מלכים? אמר להם: שכתוב במשלי, "בִּי מְלָכִים יִמְלֹכוּ".

ובאמת הפסוק לא אומר שחכמים הם מלכים, אלא שהחכמה היא הכלי שבאמצעותו מולכים המלכים. ובזה החכמה היא יותר מהמלכות. 

ההלכה שחכמים אינם מלכים כתובה בגמרא. לכן "הרב שמחל על כבודו – כבודו מחול". לעומת המלך שמחל על כבודו, שאין כבודו מחול (קידושין לב:), כי צריך שתהיה אימתו על הציבור.

בִּ֭י שָׂרִ֣ים יָשֹׂ֑רוּ – "הקבינט ההלכתי-ביטחוני"

בִּ֭י מְלָכִ֣ים יִמְלֹ֑כוּ וְ֝רוֹזְנִ֗ים יְחֹ֣קְקוּ צֶֽדֶק׃ בִּ֭י שָׂרִ֣ים יָשֹׂ֑רוּ וּ֝נְדִיבִ֗ים כָּל־שֹׁ֥פְטֵי צֶֽדֶק׃
(משלי ח טו-טז)

בתלמוד הירושלמי (פאה פ"ח ה"ו) מובא שרב חגי, כשהיה ממנה אחראי על הציבור, היה לומד עם האחראי הזה תורה בקביעות. בדומה למלך שחייב ללכת עם ספר תורה צמוד, כך כל מנהיג ומנהיג צריך הדרכה של תורה צמודה. 

והיה דורש רבי חגי את הפסוקים מפרקנו, "בִּ֭י מְלָכִ֣ים יִמְלֹ֑כוּ... בִּ֭י שָׂרִ֣ים יָשֹׂ֑רוּ...", האומרים על התורה שהיא מיישרת את אורחותיו שלא יסור לבבו מעם ה'. ופסק הרמב"ם:

המלך אסור לשתות דרך שכרות שנאמר "אל למלכים שתו יין"(משלי לא ד) אלא יהיה עוסק בתורה ובצרכי ישראל ביום ובלילה שנאמר: "והיתה עמו וקרא בו כל ימי חייו"(דברים יז יט).
(משנה תורה הל' מלכים ג ה)

מרן הרב אליהו זצוק"ל היה רגיל להביא את הגמרא הזאת כדי להסביר את הקשר בין מלכות לתורה. לומדים זאת מדרך קבלת ההחלטות של המלך:

וְכֵיוָן שֶׁעָלָה עַמּוּד הַשַּׁחַר, נִכְנְסוּ חַכְמֵי יִשְׂרָאֵל אֶצְלוֹ, וְאוֹמְרִים לוֹ, אֲדוֹנֵינוּ הַמֶּלֶךְ, עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל צְרִיכִין פַּרְנָסָה. אָמַר לָהֶם, יֵלְכוּ וְיִתְפַּרְנְסוּ זֶה מִזֶּה. אָמְרוּ לוֹ, אֵין הַקֹּמֶץ מַשְׂבִּיעַ אֶת הָאֲרִי, וְאֵין הַבּוֹר מִתְמַלֵּא מֵחוּלְיָתוֹ. אָמַר לָהֶם, לְכוּ וּפִשְּׁטוּ יְדֵיכֶם בִּגְדוּד.
(ברכות ג:)

כאן מביאה הגמרא את סדר קבלת ההחלטות. קודם מתייעצים באנשים חכמים, "יוֹעֲצִים בַּאֲחִיתֹפֶל". מתייעצים איתו "איזה הדרך ילכו, והיאך יציבו מצב ומשחית, וטכסיסי מארב מלחמה".

אחר כך "נִמְלָכִין בַּסַּנְהֶדְרִין"; הרב זצ"ל היה מציין את דברי רש"י: "נוטלין מהם רשות, כדי שיתפללו עליהם". נוטלים רשות גם כדי לדעת אם זה נכון על-פי ההלכה להילחם ולסכן חיים וגם גורמים לתלמידי החכמים להתפלל על הכוחות הלוחמים. שהרי הם תלמידי חכמים, ותפילתם נשמעת יותר. במיוחד שהם מתפללים מכל הלב, שהרי הם יעצו לצאת למלחמה. אחר זה "שׁוֹאֲלִין בָּאוּרִים וְתֻמִּים" אם יצליחו או לא.

התורה – יסוד ההוויה

שלמה המלך אומר:

יְֽ-הוָ֗ה קָ֭נָנִי רֵאשִׁ֣ית דַּרְכּ֑וֹ קֶ֖דֶם מִפְעָלָ֣יו מֵאָֽז׃
מֵ֭עוֹלָם נִסַּ֥כְתִּי מֵרֹ֗אשׁ מִקַּדְמֵי־אָֽרֶץ׃
(משלי ח כב-כג)

התורה היא ראשית דרכו של הקב"ה. כמו שמהנדס בונה בית על-פי תוכניות, כך אלוקים בורא עולם לפי תוכנית (מדרש רבה א א).

וממשיך שלמה לפרט:

בְּטֶ֣רֶם הָרִ֣ים הָטְבָּ֑עוּ לִפְנֵ֖י גְבָע֣וֹת חוֹלָֽלְתִּי׃
עַד־לֹ֣א עָ֭שָׂה אֶ֣רֶץ וְחוּצ֑וֹת וְ֝רֹ֗אשׁ עָפְר֥וֹת תֵּבֵֽל׃ 
(משלי ח כה-כו)

ללמדך שהתורה היא יסוד כל ההוויה.

פירושים על הפרק


פירוש על הפרק


תנ"ך על הפרק

תנ"ך על הפרק

תוכן עניינים

ניווט בפרקי התנ"ך