תנ"ך על הפרק - תהילים פ - תפילה לישראל במצפה בימי שמואל על ישועה מיד הפלישתים / הרב שלמה זלמן פינס ז"ל

תנ"ך על הפרק

תהילים פ

647 / 929
היום

הפרק

לַמְנַצֵּ֥חַ אֶל־שֹׁשַׁנִּ֑ים עֵד֖וּת לְאָסָ֣ף מִזְמֽוֹר׃רֹ֘עֵ֤ה יִשְׂרָאֵ֨ל ׀ הַאֲזִ֗ינָה נֹהֵ֣ג כַּצֹּ֣אן יוֹסֵ֑ף יֹשֵׁ֖ב הַכְּרוּבִ֣ים הוֹפִֽיעָה׃לִפְנֵ֤י אֶפְרַ֨יִם ׀ וּבִנְיָ֘מִ֤ן וּמְנַשֶּׁ֗ה עוֹרְרָ֥ה אֶת־גְּבֽוּרָתֶ֑ךָ וּלְכָ֖ה לִישֻׁעָ֣תָה לָּֽנוּ׃אֱלֹהִ֥ים הֲשִׁיבֵ֑נוּ וְהָאֵ֥ר פָּ֝נֶ֗יךָ וְנִוָּשֵֽׁעָה׃יְהוָ֣ה אֱלֹהִ֣ים צְבָא֑וֹת עַד־מָתַ֥י עָ֝שַׁ֗נְתָּ בִּתְפִלַּ֥ת עַמֶּֽךָ׃הֶ֭אֱכַלְתָּם לֶ֣חֶם דִּמְעָ֑ה וַ֝תַּשְׁקֵ֗מוֹ בִּדְמָע֥וֹת שָׁלִֽישׁ׃תְּשִׂימֵ֣נוּ מָ֭דוֹן לִשְׁכֵנֵ֑ינוּ וְ֝אֹיְבֵ֗ינוּ יִלְעֲגוּ־לָֽמוֹ׃אֱלֹהִ֣ים צְבָא֣וֹת הֲשִׁיבֵ֑נוּ וְהָאֵ֥ר פָּ֝נֶ֗יךָ וְנִוָּשֵֽׁעָה׃גֶּ֭פֶן מִמִּצְרַ֣יִם תַּסִּ֑יעַ תְּגָרֵ֥שׁ גּ֝וֹיִ֗ם וַתִּטָּעֶֽהָ׃פִּנִּ֥יתָ לְפָנֶ֑יהָ וַתַּשְׁרֵ֥שׁ שָׁ֝רָשֶׁ֗יהָ וַתְּמַלֵּא־אָֽרֶץ׃כָּסּ֣וּ הָרִ֣ים צִלָּ֑הּ וַ֝עֲנָפֶ֗יהָ אַֽרְזֵי־אֵֽל׃תְּשַׁלַּ֣ח קְצִירֶ֣הָ עַד־יָ֑ם וְאֶל־נָ֝הָ֗ר יֽוֹנְקוֹתֶֽיהָ׃לָ֭מָּה פָּרַ֣צְתָּ גְדֵרֶ֑יהָ וְ֝אָר֗וּהָ כָּל־עֹ֥בְרֵי דָֽרֶךְ׃יְכַרְסְמֶ֣נָּֽה חֲזִ֣יר מִיָּ֑עַר וְזִ֖יז שָׂדַ֣י יִרְעֶֽנָּה׃אֱלֹהִ֣ים צְבָאוֹת֮ שֽׁ֫וּב־נָ֥א הַבֵּ֣ט מִשָּׁמַ֣יִם וּרְאֵ֑ה וּ֝פְקֹ֗ד גֶּ֣פֶן זֹֽאת׃וְ֭כַנָּה אֲשֶׁר־נָטְעָ֣ה יְמִינֶ֑ךָ וְעַל־בֵּ֝֗ן אִמַּ֥צְתָּה לָּֽךְ׃שְׂרֻפָ֣ה בָאֵ֣שׁ כְּסוּחָ֑ה מִגַּעֲרַ֖ת פָּנֶ֣יךָ יֹאבֵֽדוּ׃תְּֽהִי־יָ֭דְךָ עַל־אִ֣ישׁ יְמִינֶ֑ךָ עַל־בֶּן־אָ֝דָ֗ם אִמַּ֥צְתָּ לָּֽךְ׃וְלֹא־נָס֥וֹג מִמֶּ֑ךָּ תְּ֝חַיֵּ֗נוּ וּבְשִׁמְךָ֥ נִקְרָֽא׃יְה֘וָ֤ה אֱלֹהִ֣ים צְבָא֣וֹת הֲשִׁיבֵ֑נוּ הָאֵ֥ר פָּ֝נֶ֗יךָ וְנִוָּשֵֽׁעָה׃

מאמרים על הפרק


מאמר על הפרק

הרב שלמה זלמן פינס ז

תפילה לישראל במצפה בימי שמואל על ישועה מיד הפלישתים

בספר שמואל מסופר כדברים האלה:

וַיָּסִ֙ירוּ֙ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל אֶת-הַבְּעָלִ֖ים וְאֶת-הָעַשְׁתָּרֹ֑ת וַיַּעַבְד֥וּ אֶת-ה' לְבַדּֽוֹ: וַיֹּ֣אמֶר שְׁמוּאֵ֔ל קִבְצ֥וּ אֶת-כָּל-יִשְׂרָאֵ֖ל הַמִּצְפָּ֑תָה וְאֶתְפַּלֵּ֥ל בַּעַדְכֶ֖ם אֶל-ה': וַיִּקָּבְצ֣וּ הַ֠מִּצְפָּתָה וַיִּֽשְׁאֲבוּ-מַ֜יִם וַֽיִּשְׁפְּכ֣וּ לִפְנֵ֣י ה' וַיָּצ֙וּמוּ֙ בַּיּ֣וֹם הַה֔וּא וַיֹּ֣אמְרוּ שָׁ֔ם חָטָ֖אנוּ לה' וַיִּשְׁפֹּ֧ט שְׁמוּאֵ֛ל אֶת-בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל בַּמִּצְפָּֽה: וַיִּשְׁמְע֣וּ פְלִשְׁתִּ֗ים כִּֽי-הִתְקַבְּצ֤וּ בְנֵֽי-יִשְׂרָאֵל֙ הַמִּצְפָּ֔תָה וַיַּעֲל֥וּ סַרְנֵֽי-פְלִשְׁתִּ֖ים אֶל-יִשְׂרָאֵ֑ל וַֽיִּשְׁמְעוּ֙ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל וַיִּֽרְא֖וּ מִפְּנֵ֥י פְלִשְׁתִּֽים: וַיֹּאמְר֤וּ בְנֵֽי-יִשְׂרָאֵל֙ אֶל-שְׁמוּאֵ֔ל אַל-תַּחֲרֵ֣שׁ מִמֶּ֔נּוּ מִזְּעֹ֖ק אֶל-ה' אֱ-לֹהֵ֑ינוּ וְיֹשִׁעֵ֖נוּ מִיַּ֥ד פְּלִשְׁתִּֽים: וַיִּקַּ֣ח שְׁמוּאֵ֗ל טְלֵ֤ה חָלָב֙ אֶחָ֔ד וַיַּעֲלֵ֧הוּ עוֹלָ֛ה כָּלִ֖יל לה' וַיִּזְעַ֨ק שְׁמוּאֵ֤ל אֶל-ה' בְּעַ֣ד יִשְׂרָאֵ֔ל וַֽיַּעֲנֵ֖הוּ ה': וַיְהִ֤י שְׁמוּאֵל֙ מַעֲלֶ֣ה הָעוֹלָ֔ה וּפְלִשְׁתִּ֣ים נִגְּשׁ֔וּ לַמִּלְחָמָ֖ה בְּיִשְׂרָאֵ֑ל וַיַּרְעֵ֣ם ה' בְּקוֹל-גָּ֠דוֹל בַּיּ֨וֹם הַה֤וּא עַל-פְּלִשְׁתִּים֙ וַיְהֻמֵּ֔ם וַיִּנָּגְפ֖וּ לִפְנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל:
(שמואל א ז ד-י)

בעוד שמואל, כדבר הכתוב, זועק אל ה' בעד ישראל, העם מתפלל בדברי הפרק שלפנינו. מעידים על כך כמה סימנים: כינוי עם ישראל בשם יוסף; זעזועי התשובה החוזרים בכל משך הפרק; וכמה לשונות של הפרק, המקבילים, כאשר יבואר בהמשך, אל פרטי המאורע המובא בשמואל.

ואולי הכוונה בלשון "עדות", הנאמר בפתיחה בפסוק א', "לַמְנַצֵּ֥חַ אֶל-שֹׁשַׁנִּ֑ים עֵד֖וּת לְאָסָ֣ף מִזְמֽוֹר", לרשום כי אסף, המשורר בימי דוד, כתב פרק זה בתור עדות על נוסח תפילה מימים שהיו לפניו.


רֹ֘עֵ֤ה יִשְׂרָאֵ֨ל הַאֲזִ֗ינָה נֹהֵ֣ג כַּצֹּ֣אן יוֹסֵ֑ף יֹשֵׁ֖ב הַכְּרוּבִ֣ים הוֹפִֽיעָה:
(תהילים פ ב)

"רֹ֘עֵ֤ה יִשְׂרָאֵ֨ל" - כי לא היה להם בימים ההם מלך רֹ֘עֵ֤ה, שלא כמו שכתוב על דוד, "וַ֭יִּבְחַר בְּדָוִ֣ד עַבְדּ֑וֹ וַ֝יִּקָּחֵ֗הוּ מִֽמִּכְלְאֹ֥ת צֹֽאן: מֵאַחַ֥ר עָל֗וֹת הֱ֫בִיא֥וֹ לִ֭רְעוֹת בְּיַעֲקֹ֣ב עַמּ֑וֹ וּ֝בְיִשְׂרָאֵ֗ל נַחֲלָתֽוֹ"(תהילים עח עא). וה' לבדו הוא מלכם ורועם;

"נֹהֵ֣ג כַּצֹּ֣אן יוֹסֵ֑ף" - עד ימי דוד היו שבטי יוֹסֵ֑ף הנכבדים באומה; המשכן, משכן שילה, היה בחלקם, והאומה הייתה נקראת על שמם ["גָּאַ֣לְתָּ בִּזְר֣וֹעַ עַמֶּ֑ךָ בְּנֵי-יַעֲקֹ֖ב וְיוֹסֵ֣ף סֶֽלָה"(תהילים עז טז), "עֵ֤דוּת בִּֽיה֘וֹסֵ֤ף שָׂמ֗וֹ"(תהילים פא ו)].


לִפְנֵ֤י אֶפְרַ֨יִם וּבִנְיָ֘מִ֤ן וּמְנַשֶּׁ֗ה עוֹרְרָ֥ה אֶת-גְּבֽוּרָתֶ֑ךָ וּלְכָ֖ה לִישֻׁעָ֣תָה לָּֽנוּ:
(תהילים פ ג)

בני השבטים הללו עמדו כנראה במצפה במערכות הראשונות נגד הפלשתים ["בְּֽנֵי-אֶפְרַ֗יִם נוֹשְׁקֵ֥י רוֹמֵי-קָ֑שֶׁת הָ֝פְכ֗וּ בְּי֣וֹם קְרָֽב" (תהילים עח ט) - ביחס למלחמה עם פלישתים בימי עלי ושמואל].


אֱ-לֹהִ֥ים הֲשִׁיבֵ֑נוּ וְהָאֵ֥ר פָּ֝נֶ֗יךָ וְנִוָּשֵֽׁעָה:
(תהילים פ ד)

זה עתה התעוררו לשוב אל ה', והם תפילה כי יושיעם ה' כלפי פנים וכלפי חוץ; כלפי החטא וכלפי האויב.


הֶ֭אֱכַלְתָּם לֶ֣חֶם דִּמְעָ֑ה וַ֝תַּשְׁקֵ֗מוֹ בִּדְמָע֥וֹת שָׁלִֽישׁ:
(תהילים פ ו)

אולי באו לרמז על עינוי נפשם בצום ועל הוידוי בבכי ["וַיָּצ֙וּמוּ֙ בַּיּ֣וֹם הַה֔וּא וַיֹּ֣אמְרוּ שָׁ֔ם חָטָ֖אנוּ לי-הוה"(שמואל א ז ו)].


תְּשִׂימֵ֣נוּ מָ֭דוֹן לִשְׁכֵנֵ֑ינוּ וְ֝אֹיְבֵ֗ינוּ יִלְעֲגוּ-לָֽמוֹ:
(תהילים פ ז)

"תְּשִׂימֵ֣נוּ מָ֭דוֹן לִשְׁכֵנֵ֑ינוּ" - כי בדבר שמואל נקבצו המצפתה לפני ה', מה שגרם, כמפורש בכתוב, שהפלשתים עלו עליהם למלחמה ["וַיִּשְׁמְע֣וּ פְלִשְׁתִּ֗ים כִּֽי-הִתְקַבְּצ֤וּ בְנֵֽי-יִשְׂרָאֵל֙ הַמִּצְפָּ֔תָה וַיַּעֲל֥וּ סַרְנֵֽי-פְלִשְׁתִּ֖ים אֶל-יִשְׂרָאֵ֑ל"(שמואל א ז ז)].


אֱ-לֹהִ֣ים צְבָאוֹת֮ שֽׁ֫וּב-נָ֥א הַבֵּ֣ט מִשָּׁמַ֣יִם וּרְאֵ֑ה וּ֝פְקֹ֗ד גֶּ֣פֶן זֹֽאת: וְ֭כַנָּה אֲשֶׁר-נָטְעָ֣ה יְמִינֶ֑ךָ וְעַל-בֵּ֝֗ן אִמַּ֥צְתָּה לָּֽךְ: שְׂרֻפָ֣ה בָאֵ֣שׁ כְּסוּחָ֑ה מִגַּעֲרַ֖ת פָּנֶ֣יךָ יֹאבֵֽדוּ:
(תהילים פ טו-יז)

"וְ֭כַנָּה אֲשֶׁר-נָטְעָ֣ה יְמִינֶ֑ךָ" - נראה, כי "כַנָּה" הוא העץ אשר הגפן סומכת עליו ומתכוננת על ידו, ובלשון "נָטְעָ֣ה יְמִינֶ֑ךָ", הכוונה, שתקעת אותה בארץ. ואגב שהשתמש בלשון זה לעיל ביחס לגפן, משתמש בו גם ביחס לכַנָּה.

"וְעַל-בֵּ֝֗ן אִמַּ֥צְתָּה לָּֽךְ" - חוזר אל "הַבֵּ֣ט מִשָּׁמַ֣יִם" - שתביט על בֵּ֝֗ן אִמַּצְתָּ לך.

"בֵּ֝֗ן" הוא פה בהוראת סעיף של עץ, ומלשון נקבה, כפי שיוצא מלשון "בן פורת יוסף"(בראשית מט כב) ]ר' אברהם אבן עזרא]. ובהתאם לזה בא הלשון: "שְׂרֻפָ֣ה בָאֵ֣שׁ כְּסוּחָ֑ה" - "כְּסוּחָ֑ה", הוראתה כרותת ענפים, ומרמז בלי ספק על היוצא מהכתוב ספר שמואל, כי הפלשתים קרעו לפני כן כמה ערים מישראל, ואולי גם שרפו ערים בָּאֵשׁ ["וַתָּשֹׁ֣בְנָה הֶעָרִ֡ים אֲשֶׁ֣ר לָֽקְחוּ-פְלִשְׁתִּים֩ מֵאֵ֨ת יִשְׂרָאֵ֤ל לְיִשְׂרָאֵל֙ מֵעֶקְר֣וֹן וְעַד-גַּ֔ת וְאֶ֨ת-גְּבוּלָ֔ן הִצִּ֥יל יִשְׂרָאֵ֖ל מִיַּ֣ד פְּלִשְׁתִּ֑ים"(שמואל א ז יד)].


תְּֽהִי-יָ֭דְךָ עַל-אִ֣ישׁ יְמִינֶ֑ךָ עַל-בֶּן-אָ֝דָ֗ם אִמַּ֥צְתָּ לָּֽךְ:
(תהילים פ יח)

היות יד ה' עַל מישהו מורה על גילוי נבואי (כמו "ותהי עלי יד י-הוה"). כוונתם בתפילה זו על שמואל הזועק באותה שעה אל ה' בעד ישראל, כי ה' יעננו מתוך גילוי נבואי בהבטחת ישועתו, ו"אִ֣ישׁ יְמִינֶ֑ךָ עַל-בֶּן-אָ֝דָ֗ם אִמַּ֥צְתָּ לָּֽךְ" הוא בחינת שמואל הנאמן לנביא לה'. [והדגיש לומר "בֶּן-אָ֝דָ֗ם" כנגד הלשון המקביל בפסוק ט"ז: "וְ֭כַנָּה אֲשֶׁר-נָטְעָ֣ה יְמִינֶ֑ךָ וְעַל-בֵּ֝֗ן אִמַּ֥צְתָּה לָּֽךְ" אשר שם בא "בן" בהוראת סעיף של עץ].


וְלֹא-נָס֥וֹג מִמֶּ֑ךָּ תְּ֝חַיֵּ֗נוּ וּבְשִׁמְךָ֥ נִקְרָֽא:
(תהילים פ יט)

מבטיחים, כי לא יפוגו מה' ולא יחזרו מתשובתם גם כי תהי להם הרווחה, כי אם גם תְּ֝חַיֵּ֗נוּ, וּבְשִׁמְךָ֥ נִקְרָֽא.


ה' אֱ-לֹהִ֣ים צְבָא֣וֹת הֲשִׁיבֵ֑נוּ הָאֵ֥ר פָּ֝נֶ֗יךָ וְנִוָּשֵֽׁעָה:
(תהילים פ כ)

חוזרים ומשלשים בקשתם להיות להם ה' לסיוע בתשובתם ולעזר מיד האויב. צא וראה עילוי הדבקות במשך התפילה: בראשונה בפסוק ד' לשונם הוא: "אֱ-לֹהִ֥ים הֲשִׁיבֵ֑נוּ וְהָאֵ֥ר פָּ֝נֶ֗יךָ וְנִוָּשֵֽׁעָה", בפעם השנית בפסוק ח׳: "אֱלֹהִ֣ים צְבָא֣וֹת הֲשִׁיבֵ֑נוּ וְהָאֵ֥ר פָּ֝נֶ֗יךָ וְנִוָּשֵֽׁעָה", ובשלישית, בסוף הפרק בפסוק זה: "ה' אֱ-לֹהִ֣ים צְבָא֣וֹת הֲשִׁיבֵ֑נוּ הָאֵ֥ר פָּ֝נֶ֗יךָ וְנִוָּשֵֽׁעָה".

פירושים על הפרק


פירוש על הפרק


תנ"ך על הפרק

תנ"ך על הפרק

תוכן עניינים

ניווט בפרקי התנ"ך