מזמור על בריחת דוד משאול לאחר החרבת נוב עיר הכהנים על ידי דואג
הפרק הזה נאמר בשעה שדוד, מאימת שאול הרודף אחריו, נכון לעזוב או כבר עזב את קעילה, אותה הציל מחרב פלישתים, והוא ושש מאות איש אשר איתו התהלכו באשר התהלכו עד בואם למדבר זיף (שמאול א יג-יד); ואז עוד חדשה השמועה שהגיעה אליו בקעילה על ידי אביתר (שמואל א כב כ-כג; שמואל א כג ו) על דבר חורבן נוב והריגת הכהנים ביד דואג האדומי, שבפיו הלשין לפני שאול על אחימלך ובידו מילא אחרי דברי שאול להרוג את אחימלך ואת כל בית אביו הכהנים ולהחריב את נוב, עיר הכהנים והמשכן.
הִ֭נֵּה אַרְחִ֣יק נְדֹ֑ד אָלִ֖ין בַּמִּדְבָּ֣ר סֶֽלָה:
(תהילים נה ח)
כי אכן נדד דוד מקעילה אל המדבר - מדבר זיף.
אָחִ֣ישָׁה מִפְלָ֣ט לִ֑י מֵר֖וּחַ סֹעָ֣ה מִסָּֽעַר:
(תהילים נה ט)
"מֵר֖וּחַ סֹעָ֣ה מִסָּֽעַר" - כוונתו על הרדיפות בלי חשך מצד שאול, ככתוב: "ויבקשו שאול כל הימים ולא נתנו א-להים בידו"(שמואל א כג יד).
בַּלַּ֣ע אֲ֭-דֹנָי פַּלַּ֣ג לְשׁוֹנָ֑ם כִּֽי-רָאִ֨יתִי חָמָ֖ס וְרִ֣יב בָּעִֽיר:
(תהילים נה י)
"פַּלַּ֣ג לְשׁוֹנָ֑ם" - שלא יבין איש שפת רעהו, בגלל הלשון הרע שקיבל שאול מפי דואג והאוון שימיטו על דוד בלשונם.
"כִּֽי-רָאִ֨יתִי חָמָ֖ס" - זה החָמָס של נוב, שהחרימו לפי חרב את כל נפש חיה אשר בקרבה.
"וְרִ֣יב" - זה הריב עם אחימלך ובית אביו שסופו הייתה הריגתם;
"בָּעִֽיר" - זו גבעה, עיר שאול.
יוֹמָ֤ם וָלַ֗יְלָה יְסוֹבְבֻ֥הָ עַל-חוֹמֹתֶ֑יהָ וְאָ֖וֶן וְעָמָ֣ל בְּקִרְבָּֽהּ:
(תהילים נה יא)
בעיר שהמלך בקרבה, מעמידים משמר על חומותיה לשמור עליה ולסובבה יומם ולילה; כנגד זה דוד מתאר כי בעיר שאול החמס והריב הם עתה אלה אשר יסובבוה על חומותיה, ועל מי הם שומרים? על האוון והעמל אשר בקרבה! וכמה יפה ציור זה!
כִּ֤י לֹֽא-אוֹיֵ֥ב יְחָֽרְפֵ֗נִי וְאֶ֫שָּׂ֥א לֹֽא-מְ֭שַׂנְאִי עָלַ֣י הִגְדִּ֑יל וְאֶסָּתֵ֥ר מִמֶּֽנּוּ: וְאַתָּ֣ה אֱנ֣וֹשׁ כְּעֶרְכִּ֑י אַ֝לּוּפִ֗י וּמְיֻדָּֽעִי: אֲשֶׁ֣ר יַ֭חְדָּו נַמְתִּ֣יק ס֑וֹד בְּבֵ֥ית אֱ֝-לֹהִ֗ים נְהַלֵּ֥ךְ בְּרָֽגֶשׁ:
(תהילים נה יג-טו)
"אֲשֶׁ֣ר יַ֭חְדָּו נַמְתִּ֣יק ס֑וֹד בְּבֵ֥ית אֱ֝-לֹהִ֗ים נְהַלֵּ֥ךְ בְּרָֽגֶשׁ:" - כאשר כתבתי בביאורי לפרק נ"ב, מה שנמצא דואג נעצר לפני ה' במשכן נוב בבוא דוד שמה (שמאול א כא ח) לא היה דרך מקרה, אלא כה דרכו כל הימים; והיה דוד, בעודו מרבי המלוכה, בא אליו שמה כפעם בפעם להתייעץ יחד בעניינים מדיניים, ובהיותם מתייעצים היו מהלכים בְּבֵ֥ית אֱ֝-לֹהִ֗ים הנה והנה בְּרָֽגֶשׁ, בהתרגשות, מפני חשיבות העניינים שהיו דנים עליהם, ולבסוף יחדיו המתיקו הסוד, זאת אומרת - שכל אחד ויתר קצת מדעתו כדי להתפשר עם חברו ולהגיע לכלל דעה אחת.
יַשִּׁ֤י מָ֨וֶת עָלֵ֗ימוֹ יֵרְד֣וּ שְׁא֣וֹל חַיִּ֑ים כִּֽי-רָע֖וֹת בִּמְגוּרָ֣ם בְּקִרְבָּֽם:
(תהילים נה טז)
"יַשִּׁ֤י מָ֨וֶת עָלֵ֗ימוֹ" - יסית ה' את המוות עָלֵ֗ימוֹ, וחוזר מדבריו: לא, לא ימותו, אלא יֵרְד֣וּ שְׁא֣וֹל חַיִּ֑ים! ברמז על עונש קרח ועדתו שירדו חיים שאולה על כי נחלקו על הכהונה, וכל שכן שראוי לעונש זה מי שמוסר נושאי הכהונה להריגה.
"כִּֽי-רָע֖וֹת בִּמְגוּרָ֣ם" - וכאילו נזכר שמגורו של דואג הוא, כמובא לעיל, בית ה', שלא יתכן לייחס אליו רָע֖וֹת, הוא מתקן לומר: "בְּקִרְבָּֽם" במקום "בִּמְגוּרָ֣ם".
אֲ֭נִי אֶל-אֱ-לֹהִ֣ים אֶקְרָ֑א וה' יוֹשִׁיעֵֽנִי: עֶ֤רֶב וָבֹ֣קֶר וְ֭צָהֳרַיִם אָשִׂ֣יחָה וְאֶהֱמֶ֑ה וַיִּשְׁמַ֥ע קוֹלִֽי: פָּ֘דָ֤ה בְשָׁל֣וֹם נַ֭פְשִׁי מִקֲּרָב-לִ֑י כִּֽי-בְ֝רַבִּ֗ים הָי֥וּ עִמָּדִֽי: יִשְׁמַ֤ע אֵ֨-ל וְֽיַעֲנֵם֮ וְיֹ֤שֵׁ֥ב קֶ֗דֶם סֶ֥לָה אֲשֶׁ֤ר אֵ֣ין חֲלִיפ֣וֹת לָ֑מוֹ וְלֹ֖א יָרְא֣וּ אֱ-לֹהִֽים:
(תהילים נה יז-כ)
מקושר עם הקודם, עם מה שאמר: "כִּֽי-רָע֖וֹת בִּמְגוּרָ֣ם בְּקִרְבָּֽם:" - שאלה הרעות היו מכוונות נגדו ונגד הכהנים, אולם הוא נחלץ מרעה בזכות תפילתו, "אֲ֭נִי אֶל-אֱ-לֹהִ֣ים אֶקְרָ֑א וה' יוֹשִׁיעֵֽנִי:", ובזכות תפילת הרבים, אנשיו שהיו עמו בצרה, "כִּֽי-בְ֝רַבִּ֗ים הָי֥וּ עִמָּדִֽי: יִשְׁמַ֤ע אֵ֨-ל וְֽיַעֲנֵם֮ וְיֹ֤שֵׁ֥ב קֶ֗דֶם סֶ֥לָה" [וצא וראה כי גם חכמינו זכרונם לברכה (ברכות ח.) פירשו כוונת הלשון - "כִּֽי-בְ֝רַבִּ֗ים הָי֥וּ עִמָּדִֽי:" לעניין תפילה בציבור]. אפס אלה אֲשֶׁ֤ר אֵ֣ין חֲלִיפ֣וֹת לָ֑מוֹ, הכהנים אשר אין להם חליפין ותמורה, יען כי רק מזרע אהרן נקדשו לכהן, "וְלֹ֖א יָרְא֣וּ אֱ-לֹהִֽים:" והרגום!
"וְיֹ֤שֵׁ֥ב קֶ֗דֶם" - על דרך הלשון "לרוכב בשמי שמי קדם"(תהילים סח לד); ואמר "קֶ֗דֶם", ולא אמר "יושב הכרובים" כלשונו בפרקים פ' ו-צ"ט, יען כי משכן נוב עתה חרב והשכינה הסתלקה משם ל"שמי קדם".
לשון "וְלֹ֖א יָרְא֣וּ אֱ-לֹהִֽים:" מתייחס אל דבר נבלה נוראה, אשר רק מי שאינו ירא אֱ-לֹהִֽים ימלאהו לבו לעשות כן, על דרך שמצינו לשון זה ביחס למעשה עמלק: "אשר קרך בדרך ויזנב בך כל הנחשלים אחריך ואתה עייף ויגע ו(עמלק )לא ירא א-להים"(דברים כח יח), ולהפך - כשרוצה יוסף להבטיח את אחיו כי לא יעשה עמם נבלה, הוא אומר: "את הא-להים אני ירא"(בראשית מב יח).
שָׁלַ֣ח יָ֭דָיו בִּשְׁלֹמָ֗יו חִלֵּ֥ל בְּרִיתֽוֹ:
(תהילים נה כא)
דואג שָׁלַ֣ח יָ֭דָיו בִּשְׁלֹמָ֗יו, בכהנים שהיו מאנשי שלומו כל ימי שבתו בבית ה' וכמו רֵע איתם התהלך, ולבסוף "חִלֵּ֥ל בְּרִיתֽוֹ" והרגם. ביחס להרג כהני נוב מפורש נאמר לשון שליחות יד: "ולא אבו עבדי המלך לשלוח את ידם לפגוע בכהני י-הוה"(שמואל א כב יז).
חָלְק֤וּ מַחְמָאֹ֣ת פִּיו֮ וּֽקֲרָב-לִ֫בּ֥וֹ רַכּ֖וּ דְבָרָ֥יו מִשֶּׁ֗מֶן וְהֵ֣מָּה פְתִחֽוֹת:
(תהילים נה כב)
צא וראה כי גם בפרק נ"ב דוד מגנה את דואג על לשון מרמה שלו.
הַשְׁלֵ֤ךְ עַל-ה' יְהָבְךָ֮ וְה֪וּא יְכַ֫לְכְּלֶ֥ךָ לֹא-יִתֵּ֖ן לְעוֹלָ֥ם מ֗וֹט לַצַּדִּֽיק:
(תהילים נה כג)
דוד מוכרח לבקש כעת מפלט במדבר, מקום מחסור כל דבר, והוא מעודד נפשו בדברים אלו לבל יפול לבו עליו.