רעיון בית שני - התחברות אל הקדושה

הנביא חגי מתנבא נבואה נשגבה שיש בה לשקף את מהותו הפנימית של בית שני, "כֹּ֥ה אָמַ֖ר יְ-הוָ֣ה צְבָא֑וֹ-ת שְׁאַל־נָ֧א אֶת־הַכֹּהֲנִ֛ים תּוֹרָ֖ה לֵאמֹֽר׃"(חגי ב יא). כלומר שישאל אותם שאלה בהלכות התורה. "הֵ֣ן ׀ יִשָּׂא־אִ֨ישׁ בְּשַׂר־קֹ֜דֶשׁ בִּכְנַ֣ף בִּגְד֗וֹ וְנָגַ֣ע בִּ֠כְנָפוֹ אֶל־הַלֶּ֨חֶם וְאֶל־הַנָּזִ֜יד וְאֶל־הַיַּ֧יִן וְאֶל־שֶׁ֛מֶן וְאֶל־כָּל־מַאֲכָ֖ל הֲיִקְדָּ֑שׁ וַיַּעֲנ֧וּ הַכֹּהֲנִ֛ים וַיֹּאמְר֖וּ לֹֽא׃ וַיֹּ֣אמֶר חַגַּ֔י אִם־יִגַּ֧ע טְמֵא־נֶ֛פֶשׁ בְּכָל־אֵ֖לֶּה הֲיִטְמָ֑א וַיַּעֲנ֧וּ הַכֹּהֲנִ֛ים וַיֹּאמְר֖וּ יִטְמָֽא׃ וַיַּ֨עַן חַגַּ֜י וַיֹּ֗אמֶר כֵּ֣ן הָֽעָם־הַ֠זֶּה וְכֵן־הַגּ֨וֹי הַזֶּ֤ה לְפָנַי֙ נְאֻם־יְ-הוָ֔ה..."(חגי ב יב-יד).

המלבי"ם מפרש ששאל אותם במשל ומליצה, שהרי הנוגע בקודש אינו נעשה קודש, אבל לעומת זאת הנוגע בטומאה נעשה טמא. ואמר להם הקב"ה שכל עבודתם עד אז הייתה מן השפה ולחוץ, בבחינת נוגע בקודש, ולכן לא נהיו קודש במהותם. ואמר להם הקב"ה שבקדושה אי אפשר להתקדש אלא כאשר מתחברים ומתאחדים עם הקדושה, אבל בטומאה צריך להיזהר, שאפילו בנגיעה לבד מטמאת.

וְעַתָּה֙ שִֽׂימוּ־נָ֣א לְבַבְכֶ֔ם מִן־הַיּ֥וֹם הַזֶּ֖ה וָמָ֑עְלָה מִטֶּ֧רֶם שֽׂוּם־אֶ֛בֶן אֶל־אֶ֖בֶן בְּהֵיכַ֥ל יְ-הוָֽה׃
(חגי ב טו)

הנה הזהיר אותם לדעת זאת מאז יסוד בית שני. וזה סוד עניינו של בית שני, בחינת תורה שבעל פה, כלומר שהתורה נכנסת בלב האדם ואז הוא נעשה קודש בעצם. שמשכיל בדעתו להבין את ענייני התורה בחינת "תורה דיליה" (=תורה שלו). ומתחילת יסוד בית שני הוזהרו על כך לא להיות בחינת נוגע בבשר קודש, אלא להתחבר ולהתאחד עם הקדושה ולהכניסה בעצמותם.

בסיום דברי הנביא חגי, שוב הוא מתנבא בו ביום על השלמת המאורע של נס חנוכה:

וַיְהִ֨י דְבַר־יְ-הוָ֤ה ׀ שֵׁנִית֙ אֶל־חַגַּ֔י בְּעֶשְׂרִ֧ים וְאַרְבָּעָ֛ה לַחֹ֖דֶשׁ לֵאמֹֽר׃
אֱמֹ֕ר אֶל־זְרֻבָּבֶ֥ל פַּֽחַת־יְהוּדָ֖ה לֵאמֹ֑ר אֲנִ֣י מַרְעִ֔ישׁ אֶת־הַשָּׁמַ֖יִם וְאֶת־הָאָֽרֶץ׃
וְהָֽפַכְתִּי֙ כִּסֵּ֣א מַמְלָכ֔וֹת וְהִ֨שְׁמַדְתִּ֔י חֹ֖זֶק מַמְלְכ֣וֹת הַגּוֹיִ֑ם וְהָפַכְתִּ֤י מֶרְכָּבָה֙ וְרֹ֣כְבֶ֔יהָ וְיָרְד֤וּ סוּסִים֙ וְרֹ֣כְבֵיהֶ֔ם אִ֖ישׁ בְּחֶ֥רֶב אָחִֽיו׃
בַּיּ֣וֹם הַה֣וּא נְאֻם־יְ-הוָ֣ה צְבָא֡וֹ-ת אֶ֠קָּחֲךָ זְרֻבָּבֶ֨ל בֶּן־שְׁאַלְתִּיאֵ֤ל עַבְדִּי֙ נְאֻם־יְ-הוָ֔ה וְשַׂמְתִּ֖יךָ כַּֽחוֹתָ֑ם כִּֽי־בְךָ֣ בָחַ֔רְתִּי נְאֻ֖ם יְ-הוָ֥ה צְבָאֽוֹ-ת׃
(חגי ב כ-כג)

מהר"י קרא מפרש שכאן התנבא שהמלכות תחזור לישראל. כלומר בתחילה התנבא על עצם המאורע והמלחמות של נס חנוכה, ועתה התנבא על התוצאה של נס חנוכה, שלאחר מכן תקום מלכות בית חשמונאי, וכפי שהיה שמלכו על ישראל עד סוף ימי בית שני.