באר שבע
הַנִּשְׁבָּעִים בְּאַשְׁמַת שֹׁמְרוֹן וְאָמְרוּ חֵי אֱלֹהֶיךָ דָּן וְחֵי דֶּרֶךְ בְּאֵר שָׁבע...
(עמוס ח יד)
בפרקנו מוזכרת בפעם השנייה בספר עמוס העיר באר שבע. נתקלנו בה כבר בפרק ה':
כִּי כֹה אָמַר יְ-הֹוָה לְבֵית יִשְׂרָאֵל דִּרְשׁוּנִי וִחְיוּ. וְאַל תִּדְרְשׁוּ בֵּית אֵל וְהַגִּלְגָּל לֹא תָבֹאוּ וּבְאֵר שֶׁבַע לֹא תַעֲבֹרוּ כִּי הַגִּלְגָּל גָּלֹה יִגְלֶה וּבֵית אֵל יִהְיֶה לְאָוֶן:
(עמוס ה ד-ה)
מכאן אפשר לראות כי באר שבע שימשה כמקום לעבודת ה' בדומה לבית אל.
נראה כי בימי האבות היה שם מזבח קבוע לה' ושם קרא אברהם בשם ה' ומאז נשארה באר שבע מקום מקודש לעבודת ה'.
באר שבע היא שער הכניסה והיציאה לארץ ישראל מדרום. על כן הולך יעקב לחרן מבאר שבע, ויורד למצרים מבאר שבע.
כשם שהיא השער הממשי לכניסה לארץ כן היא גם השער הרוחני. התפילות עולות לשמים דרך הסולם המוצב ארצה וראשו מגיע השמימה.
הן מתחילות לעלות מהארץ דרך באר שבע ומסיימות לעלות לשמים דרך ירושלים ובית אל.
באר שבע היא ההתחלה הראשונה של המשכן והמקדש! חז"ל אומרים כי אברהם נטע את עצי השיטים, שמהם בנו את המשכן, בבאר שבע. יעקב קצצם ונטלם עמו ברדתו למצרים. וישראל לקחו אותם עמם בצאתם ממצרים ובנו מהם את המשכן ואת כליו (בראשית רבה צד ד).