יציאת מצרים מהדורה ב' ו-ג'

הנביא יואל אומר בתחילת הפרק:

יֶ֤תֶר הַגָּזָם֙ אָכַ֣ל הָֽאַרְבֶּ֔ה וְיֶ֥תֶר הָאַרְבֶּ֖ה אָכַ֣ל הַיָּ֑לֶק וְיֶ֣תֶר הַיֶּ֔לֶק אָכַ֖ל הֶחָסִֽיל׃
(יואל א ד)

וממשיך להתנבא על גאולה המזכירה את יציאת מצרים גם ביתר ספרו:

...כִּי בָא יוֹם יְ-הֹוָה כִּי קָרוֹב:...יוֹם חֹשֶׁךְ וַאֲפֵלָה ... כָּמֹהוּ לֹא נִהְיָה מִן הָעוֹלָם וְאַחֲרָיו לֹא יוֹסֵף עַד שְׁנֵי דּוֹר וָדוֹר.
(יואל ב א-ב)
...כִּי גָדוֹל יוֹם יְ-הֹוָה וְנוֹרָא מְאֹד וּמִי יְכִילֶנּוּ: וְגַם עַתָּה נְאֻם יְ-הֹוָה שֻׁבוּ עָדַי ... וְשׁוּבוּ אֶל יְ-הֹוָה אֱ-לֹהֵיכֶם
(יואל ב יא-יג)
וְעָלָה בָאְשׁוֹ.
(יואל ב כ; וראה שמות ז יח)
וְהָיָה אַחֲרֵי כֵן אֶשְׁפּוֹךְ אֶת רוּחִי עַל כָּל בָּשָׂר וְנִבְּאוּ בְּנֵיכֶם וּבְנוֹתֵיכֶם זִקְנֵיכֶם חֲלֹמוֹת יַחֲלֹמוּן בַּחוּרֵיכֶם חֶזְיֹנוֹת יִרְאוּ. וְגַם עַל הָעֲבָדִים וְעַל הַשְּׁפָחוֹת בַּיָּמִים הָהֵמָּה אֶשְׁפּוֹךְ אֶת רוּחִי (כמו שהיה במעמד הר סיני). וְנָתַתִּי מוֹפְתִים בַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ דָּם וָאֵשׁ וְתִימֲרוֹת עָשָׁן.
(יואל ג א-ג)
כִּי קָרוֹב יוֹם יְ-הֹוָה בְּעֵמֶק הֶחָרוּץ.
(יואל ד יד)

כמה דורות אחרי הנביא יואל, פנה הנביא עמוס אל עם ישראל והודיע להם כי הם נכשלו במשימה, הם לא הצליחו לשוב אל ד', יום ד' איננו יום גאולה אלא יום פורענות. הוא משתמש בלשונו של הנביא יואל: 

וְלֹא שַׁבְתֶּם עָדַי נְאֻם יְ-הֹוָה:...שִׁלַּחְתִּי בָכֶם דֶּבֶר בְּדֶרֶךְ מִצְרַיִם ... וָאַעֲלֶה בְּאֹשׁ וְלֹא שַׁבְתֶּם עָדַי נְאֻם יְ-הֹוָה.
(עמוס ד ט-י)
הוֹי הַמִּתְאַוִּים אֶת יוֹם יְ-הֹוָה לָמָּה זֶּה לָכֶם יוֹם יְ-הֹוָה הוּא חֹשֶׁךְ וְלֹא אוֹר.
(עמוס ה יח)
וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא נְאֻם אֲ-דֹנָי יְ-הֹוָה וְהֵבֵאתִי הַשֶּׁמֶשׁ בַּצָּהֳרָיִם וְהַחֲשַׁכְתִּי לָאָרֶץ בְּיוֹם אוֹר...יְשׁוֹטְטוּ לְבַקֵּשׁ אֶת דְּבַר יְ-הֹוָה וְלֹא יִמְצָאוּ.
(עמוס ח ט-יב)

כשאנו שואלים את עצמנו, מה גרם למהפך נורא זה, למה יום ד' שהיה אמור להיות יום של אור וגאולה הפך ליום חושך ואפילה? למה במקום שפע נבואי יהיה רעב ומחסור רוחניים? למה המכות נוחתות על עם ישראל ולא על המצרים או אויבים אחרים של עם ישראל?

התשובה שנתן הנביא עמוס היא חד משמעית. עוולות חברתיות ומערכת משפט מושחתת הם הסיבות לכך. עשיית עושר ולא במשפט וניצול השכבות החלשות הם אלה שדוחים גם גאולה מובטחת. לשונו של הנביא מאוד ברורה. נצטט מבחר קטן של פסוקים: 

הַהֹפְכִים לְלַעֲנָה (צמח רעיל) מִשְׁפָּט וּצְדָקָה לָאָרֶץ הִנִּיחוּ.
(עמוס ה ז)
כִּי הֲפַכְתֶּם לְרֹאשׁ מִשְׁפָּט וּפְרִי צְדָקָה לְלַעֲנָה.
(עמוס ו יב)
לְהַקְטִין אֵיפָה וּלְהַגְדִּיל שֶׁקֶל וּלְעַוֵּת מֹאזְנֵי מִרְמָה. לִקְנוֹת בַּכֶּסֶף דַּלִּים וְאֶבְיוֹן בַּעֲבוּר נַעֲלָיִם.
(עמוס ח ה-ו)

המסקנה היא חד משמעית. כדי לחזור לימי צאתנו מארץ מצרים, חייבים לבנות חברה המיוסדת על אדני הצדקה והמשפט, חברה בה היושר במסחר הוא אחד מאבני היסוד, חברה בה תשלום מס אמת הוא לא פחות משמירת שבת וכשרות, חברה בה החזקים תומכים בחלשים ולא מנצלים אותם, חברה בה עבירת שוחד היא לא פחות חמורה מעברת מוסר בתחום האישות.

יש במדינת ישראל בסיס חזק ואיתן לבניה של חברת חסד ואמת מכל הבחינות.

הבה נתפלל כי יעלה בידנו לחזק מגמה זו ולצאת גם בדורנו מבין המצרים.

  באדיבות הרב, מתוך 'חמדת ימים' גליון וארא תשע"ו