וצדיקים ילכו בם ופושעים יכשלו בם
נעיין הפעם בדברי הושע האחרונים בחתימת ספרו, "מי חכם ויבן אלה נבון וידעם, כי ישרים דרכי ה' וצדיקים ילכו בם ופושעים יכשלו בם"(הושע יד י).
הסיפא של הפסוק טעונה ליבון. דרכי ה' ודאי ישרים הם וממילא מובן שצדיקים ילכו בם לבטח, אבל הא כיצד נכשלים הפושעים בדרך הישרה, אם ישרה היא הדרך - ישרה היא לכולם? על כן נאלץ יונתן בתרגומו להוסיף את המילית "לא", ותרגם "ופושעים יכשלו בם" – "ורשיעיא יתמסרון לגהינום על דלא הליכו בהון"; הווי אומר, הפושעים ייכשלו בם לא בגלל הדרך, שהיא טובה וישרה, אלא בגללם, שלא הלכו בה. וכן פירש רש"י, "יכשלו בם – בשבילם, על שלא הלכו בהם" (וכן פירש מהר"י קרא). ובדעת מקרא פירש "בם - בהליכתם בדרכם. כי אינם דבקים בה' ודרך רשעים תאבד וכיוצא בזה אמר החכם 'מעוז לתם דרך ה' ומחיתה לפועלי און' ".
ועדיין יש להעיר, שאין פירוש זה מתאים לפשוטו של מקרא, המדגיש שבאותה דרך עצמה שבה הולכים הצדיקים לבטח - בה נכשלים הפושעים; ולפירוש התרגום ורש"י הדרך שבה מצליחים הצדיקים, היא דרכו הישרה של ה' והיא אינה אותה הדרך שבה נכשלים הרשעים. כעין זה הקשתה הגמרא הדנה בפסוקנו. "מאי דכתיב (=מה זה שכתוב) 'כי ישרים דרכי י-הוה'? משל לשני בני אדם שצלו את פסחיהן. אחד אכלו לשם מצוה ואחד אכלו לשם אכילה גסה... משל לשני בני אדם זה אשתו ואחותו עמו וזה אשתו ואחותו עמו. זה נזדמנה לו אשתו וזה נזדמנה לו אחותו. מי דמי? (האם דומה?) אנן קאמרינן (=אנחנו אומרים) חדא דרך (=דרך אחת) הכא (=כאן) שתי דרכים"(נזיר כג.). עלינו לחפש דרך אחת, שהיא עצמה טובה לטובים ורעה לרעים.
הרד"ק פירש שהדרך שמדובר בה, היא דרך הנהגת ה' את העולם, ולעיתים נדמה ש"צדיק ורע לו רשע וטוב לו": " 'צדיקים ילכו בה' - כי יכירו וידעו כי כל דרכיו משפט. ואם יראו צדיק ורע לו או רשע וטוב לו יחשבו כי הכל אמת ודרך ישר מהא-ל יתברך. כי הצדיק שאנו רואים, אולי אינו צדיק בלבו כמו שהוא נראה, והא-ל בוחן לב וחוקר כליות או מייסרו לטובתו לעולם הבא שהוא עולם השכר. וכן הרשע וטוב לו אולי עשה קצת טובות ומשלם לו הא-ל יתברך בחיים כדי שיאבד ברוב רשעו לעולם הבא... 'ופושעים יכשלו בם' - כי יאמרו אין מסדר ומנהיג לעולם ואיננו בדרך ישר".
וכעין זה פירש המלבי"ם: " 'כי ישרים דרכי י-הוה' - שכל התלונות שמתלוננים על ההשגחה ממה שרואים צדיק ורע לו ורשע וטוב לו... הוא מצד המונהגים. שהפושעים יכשלו בדרכים הישרות מצד שלא יטיבו צעדיהם בדרך הישר, ובכל זה אין חסרון מהדרך רק בהולכים, אבל הצדיקים הם ילכו ולא יכשלו. ואמר זה (הושע) נגד המתלוננים על הגלות ועל עונשי ה' את עמו שנראה כאילו עזבם אל המקרה וההפקר, שהחכמים והמבינים ידעו שהכל הוא בהשגחה". גם בימינו ראינו שהשואה גרמה לבני אדם מסויימים דבקות עילאית בה', ולאחרים מרידה והתרסה כנגד השגחתו. (אמנם אל לנו לקרוא לראשונים צדיקים, ולאחרים רשעים, שהרי "אל תדון את חברך עד שתגיע למקומו").
ועוד לנו הערה אחת,, בהסבר חרב הפיפיות של דרכי ה', שהיא טובה לטובים ורעה לרעים באותה שעה. הערה אחת ושתי פנים לה בהתגלות ה' בתורה ובעולם.
התגלות ה' בתורה כיצד? כל אחד טועם בתורה טעמו שלו, וכל אחד רואה בתורה את בבואתו שלו. כך דרשו חז"ל: " 'נעשה אדם' – אף על פי שלא סייעוהו ביצירתו ויש מקום למינים לרדות, לא נמנע הכתוב מללמד דרך ארץ ומדת ענווה, שיהא הגדול נמלך ונוטל רשות מן הקטן" (רש"י בראשית א כו על פי בראשית רבה ח ז; ועיין סנהדרין לח:). התורה היא דרך ה', צדיקים ילכו בה וילמדו ממנה דרך ארץ וענווה, ופושעים ילמדו מאותה תורה ומאותו פסוק ומאותן המילים הפקרות ואפיקורסות.
מעשה דוד ובת שבע מפורש בספר שמואל (ב יא) ומיד אחריו (שמואל ב יב) מתוארת חזרתו בתשובה של דוד על כל עוצמתה: "חטאתי לי-הוה"; ובאותה עת, בבוא אליו נתן הנביא, הוא שפך את צקון לבו במזמור נ"א בתהילים. כוונת שמואל ובית דינו בכתבם את הסיפור בשלמותו הייתה ללא ספק ללמדנו פרק בהלכות תשובה (ראה עבודה זרה ה.). כדי שנבין במה מדובר הקדימו את פרק י"א מתוך ביטחון שנעבור עליו ביעף ואת עיקר מעייננו נקדיש לפרק י"ב - זו דרכם של צדיקים. ברם אותו תנ"ך עצמו משמש לפושעים מקור לניגוח. את בבואתם שלהם רואים הם בפרק י"א שבו הם נוברים ומנקרים, הופכים והופכים על כל צדדיו ולא נותנים לבם שיש בתנ"ך גם פרק י"ב. פרק זה רחוק מלבם - ופושעים יכשלו בם!