ויברח יעקב שדה ארם
בפרקנו אומר הנביא הושע: "ויברח יעקב שדה ארם ויעבוד ישראל באישה ובאישה שמר"(הושע יב יג). פסוק זה בא על רקע הנבואה בתחילת הפרק, בה יש תוכחה על התכחשות העם לברית אלוקיו וביטחונם בעבודה הזרה, על משענתם באשור ובמצרים, ועל הכחש הפושה בחיי החברה. הנביא מבקש: "ואתה בא-להיך תשוב, חסד ומשפט שמור וקוה אל א-להיך תמיד" (הושע יב ז).
רוב המפרשים מסבירים שאזכור בריחתו של יעקב לארם, והעובדה שעבד אצל לבן עבור נשיו ועבור הצאן, באים להדגיש את כפיות הטובה של עם ישראל [הכרת הטוב היא התכונה הבסיסית של העם היהודי, הנקרא על שם יהודה, ששמו מבוסס על הכרת הטוב: "הפעם אודה את י-הוה"(בראשית כט לה)]. רש"י: "ועוד זאת עשיתי לו כשהוצרך לברוח שדה ארם ידעתם איך שמרתיו". ואבן עזרא הוסיף: "כי אביכם, בברחו אל ארם, עני היה, וכן אמר: 'ונתן לי לחם לאכול'... ואני העשרתיו. גם העליתי בניו על ידי נביא". וכן רד"ק: "והם אינם זוכרים הטובה שעשיתי עם אביהם שברח מפני עשו אחיו. אף כשהיה שם הוצרך לעבוד את לבן בעבור אישה... ואני הוא שהייתי עמו וברכתיו ושב משם בעושר ובנכסים". דווקא בגלל החסדים הגדולים שעשה ה' עם אבי האומה, בולטת הבגידה וכפיות הטובה של העם. ובמצודת דוד: "ומי נתן לו זה הרכוש? הלא אני, ואיך תאמר 'אך עשרתי מצאתי און לי'(הושע יב ט)".
שונה הוא פירושו של מהר"י קרא. לדעתו, אזכורו של יעקב בא על מנת ללמד את בני ישראל לקח ומוסר: "ויברח יעקב – ולמה אין אתם לקוחים מוסר מיעקב אביכם ששמר ציווי אמו בשביל אישה, שציוותה עליו 'וישבת עמו ימים אחדים' והלך שם ועמד שם עשרים שנה". לפי זה הושע מזכיר את יעקב כדמות מופת (והרי עם ישראל נקרא על שמו) שיש ללכת בעקבותיה, אבל אינו מדגיש את הטובות שעשה ה' עם יעקב כחלק מהביקורת על כפיות הטובה של עם ישראל, כפירושי רש"י ורד"ק.
למלבי"ם דרך שונה בפירוש הפסוק. לפי פירושו הפסוק לא נאמר על ידי הנביא לעם, אלא על ידי העם כתשובה להאשמות הנביא. כשהנביא מוכיח על הכחש והמרמה עונה לו העם "ויברח יעקב שדה ארם" – "הלא מפני רמאות ומרמה ברח יעקב מפני עשו לשדה ארם, כי רימה את עשו בדבר הבכורה והברכה (בראשית כז לו), ואם כן הלא גם יעקב עשה מרמה! ואחר כך בהיותו בבית לבן עבד בעבור אשה, שהיא רחל, ולבן רימה אותו ונתן לו את לאה ונתקיים המרמה בידו, כי אחר כך שמר את הצאן שנית באישה אחרת, והוצרך לשמור בעד שתי נשים, ואם כן כבר הייתה הרמאות נהוגה מימי אבותינו". העם טוען אל הנביא, אין לבוא אלינו בתביעות על כחש ומרמה שנהג בהם גם אבינו יעקב בעצמו, וגם אחרים נהגו עמו. בניגוד לפירוש מהר"י קרא, שהנביא תובע מהעם "למה אין אתם לוקחים מוסר מיעקב אביכם", מפרש המלבי"ם שהעם טוען שהוא אכן למד מדרכיו של יעקב – לשקר!
מדוע היה חייב יעקב לרמות, לשקר ולנהוג בערמה כדי להשיג את הבכורה והברכות? יסוד מוצק הוא שכאשר מעמיד הקב"ה אדם בניסיון, חייב הניסיון להיות מנוגד לטבעו הרגיל של האדם. רק כך מוכיח המנוסה כי אכן עבד ה' הוא, ולא עבד לטבעיו והרגליו. אשר על כן אברהם איש מידת ה"חסד" היה צריך בעקידה להתנסות במעשה קיצוני של "גבורה" ואנטי חסד בהריגת בנו (וכן בשילוח הגר וישמעאל), ולכן נאמר בסופה של עקידה: "עתה ידעתי כי ירא אלוקים אתה". יצחק שמידתו "פחד" או "גבורה" התנסה בעקידה, בהקרבה עצמית שהיא שיא ה"חסד" והנתינה. לכן נסיונו של יעקב איש ה"אמת", "תתן אמת ליעקב", היה כנגד מידתו, דהיינו במרמה ובשקר. בניגוד למחשבה הראשונית, כל הלומד את הפרשה בעיון, יראה שיעקב אינו רוצה בקבלת הברכות במרמה. הוא זועק כנגד כל המעשה (בראשית רבה סה טו; וראה רד"ל שם) אך מבין שעליו לעשות כן במצוות הנבואה של אמו "לי איתאמרת בנבואה"(אונקלוס בראשית כז יג). רק רבקה פעילה בכל המעשה, בעוד יעקב אומר "אולי [=הלואי] ימושני אבי" הרומז לרצונו שאביו יבחין ברמאות ויימנע ממנו את הברכות (הגר"א, קול אליהו חיי שרה כב בהערות).
לדעת המלבי"ם, מזכירים בנ"י לא רק את הרמאות של יעקב אלא גם את הרמאויות שרימו את יעקב. ראש וראשון לבן הארמי [=הרמאי] שרימה את יעקב הן בנישואיו והן במשכורתו. גם פרשת העלמות יוסף לא היתה אלא שקר שסיפרו לו בניו, שקר שגרם לו עשרים ושתים שנות צער וסבל נורא.
קשה שלא להבחין ב"מידה כנגד מידה" שמדדו ליעקב – רמאות תחת רמאות, שקר תחת שקר. אבל אם הסברנו לעיל שרמאותו של יעקב בפרשת הברכות הייתה ניסיון, והוא פעל במצוות אמו הנביאה בניגוד לרצונו, כדי להוכיח שהוא עבד ה' גם כנגד טבעו, מדוע היה עליו להענש ולסבול? עמידה בניסיון אמורה להביא שכר ולא ייסורים?!
אכן לעיתים ישנן עבודות ה' "מסוכנות", שבהן צריכים להשתמש באמצעים לא מקובלים. למשל "בסם המות דוודאי מזדמן לעיתים שהוא סם חיים לחולה, ומכל מקום נקרא סם המוות משום שעל פי רוב הוא ממית. וגם בעת שנצרך להשתמש לחיים נדרש דקדוק גדול עפ"י רופא ובצמצום שלא יוסיף כל שהוא ויסתכן... והנה הגיע השעה ליעקב אבינו להשתמש במידת השקר וערמימות והרי זה עבירה לשמה... אבל יש ליזהר הרבה שלא ליהנות ממנה כלום"(הרחב דבר בראשית כז ט). מסביר הנצי"ב שעל אף שיעקב היה אנוס במצוות אמו, בכל זאת נגרמה לו שמחה בלבו מצעקת עשו ולכן נענש.
ועוד יש לומר שלעיתים רחוקות גם אם חייבים לפעול פעולה חריפה מסוימת, אשר יש לה השפעות שליליות, למרות שיש שכר על עצם הפעולה, חייבים להתנקות מההשפעה השלילית. לעיתים רק הייסורים מכפרים. בעיר הנידחת חייבים לעשות פעולות מסוימות שיש להן השפעה של אכזריות, משום כך מבטיחה התורה "ונתן לך רחמים ורחמך"; וכן בעניין הברכות נדרשו מיעקב ייסורים כדי לאזן את ההשפעה השלילית. גם בניתוח, ההכרחי במצבים אנושים, צריך לתת תרופות, לעיתים מכאיבות, כדי לנטרל את ההשפעות השליליות. יעקב היה חייב לרמות כדי לעמוד בניסיון, אולם אחר כך היה עליו לכפר על הרמאות על ידי ייסורי הרמאויות שהופנו כנגדו. למה הדבר דומה? לאדם שמותר לו להתענות בשבת תענית חלום אבל אחר כך הוא חייב להתענות ביום ראשון על שהתענה בשבת (שו"ע או"ח רפח ד). ולכן אף שהנביא הושע ניבא "ויברח יעקב שדה ארם" בגלל הרמאות שהייתה ניסיון עבורו ונכפתה עליו, אף על פי כן "ויעבוד ישראל באישה... ובאישה שמר", רימו אותו כדי לטהרו ולזככו מכתם הרמאות. – "אמת ליעקב"!