גלו לבבל שכינה עמהם
כאשר גלו ישראל לבבל בגלות יהויכין, נתרוקנה הארץ מתלמידי חכמים ונשארו בה רק דלת העם כפשוטו של מקרא וכמדרשו, דהיינו האנשים העניים, ועמי הארץ. הגולים שעזבו את הארץ היו מדוכדכים מאד וחשבו כי הקב"ה נטש אותם ולא ישוב לשכון בתוכם. באותה תקופה נגלה הקב"ה ליחזקאל הנביא (שהתחיל נבואתו בארץ) על נהר כבר והראה לו את המרכבה העליונה. בפרקנו רואה הנביא מרכבה מהלכת ומתוכה דמות ארבע חיות. "ודמות פניהם פני אדם ופני אריה אל הימין לארבעתם, ופני שור מהשמאל לארבעתן ופני נשר לארבעתן"(יחזקאל א י).
כאשר ראה יחזקאל את המרכבה ומסר לישראל תוכן נבואתו, התעודדו בני ישראל וידעו כי הקב"ה לא עזב את עמו וממשיך להיות בתוכם גם בארץ גלותם וכדברי חז"ל: "גלו למצרים שכינה עמהם שנאמר: 'הנגלה נגלתי לבית אביך בהיותם במצרים', גלו לבבל שכינה עמהם שנאמר 'למענכם שלחתי בבלה' ואף כשהן עתידים להיגאל שכינה עמהם שנאמר 'ושב י-הוה אלוקיך את שבותך', 'והשיב' לא נאמר אלא 'ושב', מלמד שהקב"ה שב עמהן מבין הגלויות"(מגילה כט:).
באדיבות הרב, מתוך ספרו 'אמרי חן - במדבר'