"האנשים אשר הכה ביד גדליהו"
הקדמה
נאמר בפרקנו:
ט. והבור אשר השליך שם ישמעאל את כל פגרי האנשים אשר הכה ביד גדליהו, הוא אשר עשה המלך אסא מפני בעשא מלך ישראל, אֹתו מלא ישמעאל בן נתניהו חללים.
יש לשאול על פסוק זה שתי שאלות:
- מה פירוש הביטוי "האנשים אשר הכה ביד גדליהו"? וכי ישמעאל הרגם ביד גדליהו?!
- מדוע חשוב היה לנביא ללמדנו מהו בדיוק אותו הבור שבו השליך ישמעאל את הפגרים?
א. "האנשים אשר הכה ביד גדליהו"
על השאלה הראשונה נאמרו שלושה הסברים:
1. הסברו הראשון של הרד"ק
כתב הרד"ק:
אשר הכה ביד גדליהו - בסבת גדליהו, כי הוא היה סבה להריגת כולם, כי בעבורו בא למצפה להכותו, וכיון שהרג גדליהו, הרג גם כן אשר היו עמו, והבאים אליו.
וכן 'היד יואב אתך' (שמ"ב יד, יט) כלומר: אם הוא סבב את הדבר.
לפי הרד"ק בפירושו זה כוונת הביטוי "האנשים אשר הכה ביד גדליהו" היא שישמעאל הרג את האנשים בסיבת גדליהו, כיון שהם היו אצלו.
2. הסברו השני של הרד"ק
עוד כתב הרד"ק:
ויש לפרש 'ביד גדליה' - במקום גדליהו. כלומר: במקום שהיה בו במצפה.
וכן 'ויד תהיה לך' (דברים כג, יג), 'איש על ידו' (במדבר ב, יז), פירושו מקום.
גם ה"מצודת דוד" פירש כפירוש זה: "ביד גדליהו - במקום גדליה במצפה".
וכן ב"מצודת ציון": "ביד גדליה - במקום גדליה, כמו 'יד אבשלום' (שמואל ב יח, יח)".
לפי הרד"ק בפירושו זה כוונת הביטוי "האנשים אשר הכה ביד גדליהו" היא שישמעאל הרג את האנשים באותו מקום שבו הוא הרג את גדליהו.
3. הסברו השלישי של הרד"ק על פי חז"ל
עוד כתב הרד"ק:
ורז"ל אמרו: 'וכי גדליהו הרגם? והלא ישמעאל הרגם! אלא כיון שהיה לו לחוש על עצת יוחנן ולא חש, מעלה עליו הכתוב כאילו נהרגו בידו'.
כך פירש גם רש"י: "אשר הכה ביד גדליהו - מתוך שהיה לו לחוש לעצת יוחנן בן קרח ולא חש, העלה עליו כאילו נהרגו על ידו".
לפי פירוש זה כוונת הביטוי "האנשים אשר הכה ביד גדליהו" היא שהאנשים כאילו נהרגו ביד גדליהו, כיון שהוא יכול היה למנוע את הריגתם!
מקור דבריהם הוא בגמרא במסכת נדה (דף סא ע"א), וכך אמרו שם:
'והבור אשר השליך שם ישמעאל את כל פגרי אנשים אשר הכה ביד גדליה'. וכי גדליה הרגן? והלא ישמעאל הרגן! אלא מתוך שהיה לו לחוש לעצת יוחנן בן קרח ולא חש - מעלה עליו הכתוב כאילו הרגן.
אמר רבא: האי לישנא בישא, אף על פי דלקבולי לא מבעי - מיחש ליה מבעי.
כלומר: אף על פי שאסור לקבל ולהאמין בלב שלם ללשון הרע, מכל מקום אם יש משמעות מעשית ללשון הרע שהאדם שמע - עליו לחשוש לה, ולהיזהר מפני מי ששמע עליו שרוצה לפגוע בו.
מיד נעיין יותר בגמרא ונסביר אותה, אך ראשית יש לציין שלפי הסבר זה יש משמעות מיוחדת לביטוי המיוחד "האנשים אשר הכה ביד גדליהו", כולל משמעות הלכתית מעשית. ואילו לפי שני ההסברים הקודמים לא למדנו דבר מיוחד מהביטוי הזה, אלא רק הסברנו אותו.
מדוע פעל גדליה כפי שפעל?
יש לשאול: מדוע פעל גדליה כפי שפעל? והרי הוא היה צדיק כמו שאמרו במסכת ראש השנה (יח ע"ב)!
בספר "מסילת ישרים" הסביר את הגמרא, וגם למד מפרשתנו כיצד יש להתבונן באופן כללי בכל דבר.
כך כתב ה"מסילת ישרים" בפרק כ' "במשקל החסידות":
והנה מה שצריך להבין הוא כי אין לדון דברי החסידות על מראיהן הראשון, אלא צריך לעיין ולהתבונן, עד היכן תולדות המעשה מגיעות. כי לפעמים המעשה בעצמו יראה טוב, ולפי שהתולדות רעות יתחייב להניחו, ולו יעשה אותו יהיה חוטא ולא חסיד.
הנה מעשה גדליה בן אחיקם גלוי לעינינו, שמפני רוב חסידותו שלא לדון את ישמעאל לכף חובה, או שלא לקבל לשון הרע, אמר ליוחנן בן קרח: 'שקר אתה דובר על ישמעאל' (ירמיהו מ, טז).
ומה גרם? גרם שמת הוא, ונפזרו ישראל, וכבה גחלתם הנשארה (רמב"ם הלכות תענית פ"ה ה"ב).
וכבר ייחס הכתוב הריגת אנשים אשר נהרגו אליו כאילו הרגם הוא, וכמאמרם ז"ל (נדה סא ע"א) על הפסוק 'את כל פגרי האנשים אשר הכה ביד גדליהו' (מא, ט).
והבית השני גם הוא חרב על ידי חסידות כזה, אשר לא נשקל במשקל צדק. במעשה דבר קמצא, אמרו (גיטין נו ע"א): 'סבור רבנן לקרוביה, אמר להם רבי זכריה בן אבקולס: 'יאמרו בעלי מומין קריבין לגבי מזבח'. סבור למקטליה, אמר להם רבי זכריה בן אבקולס: 'יאמרו מטיל מום בקדשים יהרג'. בין כך ובין כך הלך אותו הרשע והלשין את ישראל, בא הקיסר והחריב ירושלים, והוא מה שאמר רבי יוחנן על זה: 'ענותנותו של ר' זכריה החריבה את ביתנו ושרפה את היכלנו והגליתנו מארצנו'.
מה ניתן ללמוד מפרשתנו באופן כללי?
המשיך ה"מסילת ישרים" שם וכתב:
הרי לך שאין לדון בחסידות המעשה באשר הוא שם לבד, אך צריך לפנות כה וכה לכל הצדדין שיוכל שכל האדם לראות, עד שידון באמת איזה יכשר יותר העשיה או הפרישה. הנה התורה צותה (ויקרא י"ט): 'הוכח תוכיח את עמיתך', וכמה פעמים יכנס אדם להוכיח חטאים במקום או בזמן שאין דבריו נשמעים, וגורם להם להתפרץ יותר ברשעם, ולחלל השם, ולהוסיף על חטאתם פשע. הנה בכיוצא בזה אינו מן החסידות אלא לשתוק. וכך אמרו ז"ל (יבמות סה ע"ב): 'כשם שמצוה לומר דבר הנשמע, כך מצוה שלא לומר את שאינו נשמע'.
ראה פשוט הוא שראוי לכל אדם להיות מקדים ורץ לדבר מצוה ולהשתדל להיות מן העוסקים בה, אך הנה לפעמים יכול להולד מזה מריבה שיותר תתבזה המצוה, ויתחלל בה שם שמים ממה שיתכבד, בכיוצא בזה ודאי שחייב החסיד להניח את המצוה ולא לרדוף אחריה.
וכן אמרו ז"ל בענין הלויים. זו לשונם (במדבר רבה פ"ה): 'מפני שהיו יודעים שכל מי שטוען בארון שכרו מרובה, והיו מניחין את השלחן והמנורה והמזבחות, וכלן רצים לארון ליטול שכר, ומתוך כך היה זה מריב, ואומר: אני טוען כאן, וזה מריב ואומר: אני טוען כאן, ומתוך כך היו נוהגין קלות ראש, והיתה השכינה פוגעת בהם' וגו'.
נמצאת למד שהבא להתחסד חסידות אמיתי צריך שישקול כל מעשיו לפי התולדות הנמשכות מהם, ולפי התנאים המתלוים להם לפי העת לפי החברה לפי הנושא ולפי המקום, ואם הפרישה תוליד יותר קידוש שם שמים ונחת רוח לפניו מן המעשה - יפרוש ולא יעשה. או אם מעשה אחד במראיתו הוא טוב, ובתולדותיו או בתנאיו הוא רע, ומעשה אחד רע במראיתו וטוב בתולדותיו - הכל הולך אחר החיתום והתולדה שהיא פרי המעשים באמת, ואין הדברים מסורים אלא ללב מבין ושכל נכון, כי אי אפשר לבאר הפרטים שאין להם קץ, ו'ד' יתן חכמה, מפיו דעת ותבונה'.
ב. מה בא ללמדנו החצי השני של הפסוק?
יש לשאול: מדוע חשוב היה לנביא ללמדנו מהו בדיוק אותו הבור שבו השליך ישמעאל את הפגרים? נאמרו על כך שני הסברים:
1. הסבר המלבי"ם
כתב המלבי"ם:
הוא אשר עשה המלך אסא מפני בעשא. מודיע בזה מה החטא גורם, כי כבר התבאר (מ"א טו, יז) שבעשא בנה את הרמה לבלתי תת יוצא ובא לאסא מלך יהודה, היינו לעכב על ידי כך שלא יעלו ישראל לרגל. ועיקר עלייתם לרגל היה דרך מצפה, כמו שנאמר: 'כי פח הייתם למצפה' (הושע ה, א), ושם עמדו גם כן צבאות אסא להגן על ההולכים לרגל, וללחום נגד גדוד בעשא, ועשה את הבור להספיק מים לצבאותיו, ואם כן הבור הזה שנעשה לעזר להולכים לבית ד', עתה בעוונות הדור הושלכו שם חללים ההולכים לבית ד'.
לפי המלבי"ם הפסוק בא להדגיש שאותו מקום שהיה לעזר לעולים לבית המקדש, נהפך כעת בעוונות למקום קבורה לאנשים שרצו לעלות לבית המקדש.
2. הסבר החיד"א
הסבר אחר כתב החיד"א בפירושו "חומת אנך" כאן:
והבור אשר השליך שם וכו'. פירוש: תחילת עשיית הבור הזה לפורענות היה, שעשה אותו אסא מלך יהודה כשנלחם עם בעשא וישראל, ונפלו חללים רבים מישראל על ידי יהודה. איכו השתא בא ישמעאל מזרע המלוכה של יהודה, ומילא את הבור ממתי ישראל.
לפי החיד"א הפסוק בא להדגיש כמה חמורה מלחמת אחים, שבאותו מקום שבו היתה מלחמת אחים, היתה אחר כך מלחמת אחים נוספת.
יהי רצון שנישמר תמיד בכל מעשינו, ונתקן את כל חטאינו ואת כל חטאי אבותינו, ונזכה לגאולה השלמה בקרוב.