תנ"ך על הפרק - ירמיה לא - קול ברמה נשמע... רחל מבכה על בניה / הרב אברהם ריבלין שליט"א

תנ"ך על הפרק

ירמיה לא

431 / 929
היום

הפרק

בָּעֵ֤ת הַהִיא֙ נְאֻם־יְהוָ֔ה אֶֽהְיֶה֙ לֵֽאלֹהִ֔ים לְכֹ֖ל מִשְׁפְּח֣וֹת יִשְׂרָאֵ֑ל וְהֵ֖מָּה יִֽהְיוּ־לִ֥י לְעָֽם׃כֹּ֚ה אָמַ֣ר יְהוָ֔ה מָצָ֥א חֵן֙ בַּמִּדְבָּ֔ר עַ֖ם שְׂרִ֣ידֵי חָ֑רֶב הָל֥וֹךְ לְהַרְגִּיע֖וֹ יִשְׂרָאֵֽל׃מֵרָח֕וֹק יְהוָ֖ה נִרְאָ֣ה לִ֑י וְאַהֲבַ֤ת עוֹלָם֙ אֲהַבְתִּ֔יךְ עַל־כֵּ֖ן מְשַׁכְתִּ֥יךְ חָֽסֶד׃ע֤וֹד אֶבְנֵךְ֙ וְֽנִבְנֵ֔ית בְּתוּלַ֖ת יִשְׂרָאֵ֑ל ע֚וֹד תַּעְדִּ֣י תֻפַּ֔יִךְ וְיָצָ֖את בִּמְח֥וֹל מְשַׂחֲקִֽים׃ע֚וֹד תִּטְּעִ֣י כְרָמִ֔ים בְּהָרֵ֖י שֹֽׁמְר֑וֹן נָטְע֥וּ נֹטְעִ֖ים וְחִלֵּֽלוּ׃כִּ֣י יֶשׁ־י֔וֹם קָרְא֥וּ נֹצְרִ֖ים בְּהַ֣ר אֶפְרָ֑יִם ק֚וּמוּ וְנַעֲלֶ֣ה צִיּ֔וֹן אֶל־יְהוָ֖ה אֱלֹהֵֽינוּ׃כִּי־כֹ֣ה ׀ אָמַ֣ר יְהוָ֗ה רָנּ֤וּ לְיַֽעֲקֹב֙ שִׂמְחָ֔ה וְצַהֲל֖וּ בְּרֹ֣אשׁ הַגּוֹיִ֑ם הַשְׁמִ֤יעוּ הַֽלְלוּ֙ וְאִמְר֔וּ הוֹשַׁ֤ע יְהוָה֙ אֶֽת־עַמְּךָ֔ אֵ֖ת שְׁאֵרִ֥ית יִשְׂרָאֵֽל׃הִנְנִי֩ מֵבִ֨יא אוֹתָ֜ם מֵאֶ֣רֶץ צָפ֗וֹן וְקִבַּצְתִּים֮ מִיַּרְכְּתֵי־אָרֶץ֒ בָּ֚ם עִוֵּ֣ר וּפִסֵּ֔חַ הָרָ֥ה וְיֹלֶ֖דֶת יַחְדָּ֑ו קָהָ֥ל גָּד֖וֹל יָשׁ֥וּבוּ הֵֽנָּה׃בִּבְכִ֣י יָבֹ֗אוּ וּֽבְתַחֲנוּנִים֮ אֽוֹבִילֵם֒ אֽוֹלִיכֵם֙ אֶל־נַ֣חֲלֵי מַ֔יִם בְּדֶ֣רֶךְ יָשָׁ֔ר לֹ֥א יִכָּשְׁל֖וּ בָּ֑הּ כִּֽי־הָיִ֤יתִי לְיִשְׂרָאֵל֙ לְאָ֔ב וְאֶפְרַ֖יִם בְּכֹ֥רִי הֽוּא׃שִׁמְע֤וּ דְבַר־יְהוָה֙ גּוֹיִ֔ם וְהַגִּ֥ידוּ בָאִיִּ֖ים מִמֶּרְחָ֑ק וְאִמְר֗וּ מְזָרֵ֤ה יִשְׂרָאֵל֙ יְקַבְּצֶ֔נּוּ וּשְׁמָר֖וֹ כְּרֹעֶ֥ה עֶדְרֽוֹ׃כִּֽי־פָדָ֥ה יְהוָ֖ה אֶֽת־יַעֲקֹ֑ב וּגְאָל֕וֹ מִיַּ֖ד חָזָ֥ק מִמֶּֽנּוּ׃וּבָאוּ֮ וְרִנְּנ֣וּ בִמְרוֹם־צִיּוֹן֒ וְנָהֲר֞וּ אֶל־ט֣וּב יְהוָ֗ה עַל־דָּגָן֙ וְעַל־תִּירֹ֣שׁ וְעַל־יִצְהָ֔ר וְעַל־בְּנֵי־צֹ֖אן וּבָקָ֑ר וְהָיְתָ֤ה נַפְשָׁם֙ כְּגַ֣ן רָוֶ֔ה וְלֹא־יוֹסִ֥יפוּ לְדַאֲבָ֖ה עֽוֹד׃אָ֣ז תִּשְׂמַ֤ח בְּתוּלָה֙ בְּמָח֔וֹל וּבַחֻרִ֥ים וּזְקֵנִ֖ים יַחְדָּ֑ו וְהָפַכְתִּ֨י אֶבְלָ֤ם לְשָׂשׂוֹן֙ וְנִ֣חַמְתִּ֔ים וְשִׂמַּחְתִּ֖ים מִיגוֹנָֽם׃וְרִוֵּיתִ֛י נֶ֥פֶשׁ הַכֹּהֲנִ֖ים דָּ֑שֶׁן וְעַמִּ֛י אֶת־טוּבִ֥י יִשְׂבָּ֖עוּ נְאֻם־יְהוָֽה׃כֹּ֣ה ׀ אָמַ֣ר יְהוָ֗ה ק֣וֹל בְּרָמָ֤ה נִשְׁמָע֙ נְהִי֙ בְּכִ֣י תַמְרוּרִ֔ים רָחֵ֖ל מְבַכָּ֣ה עַל־בָּנֶ֑יהָ מֵאֲנָ֛ה לְהִנָּחֵ֥ם עַל־בָּנֶ֖יהָ כִּ֥י אֵינֶֽנּוּ׃כֹּ֣ה ׀ אָמַ֣ר יְהוָ֗ה מִנְעִ֤י קוֹלֵךְ֙ מִבֶּ֔כִי וְעֵינַ֖יִךְ מִדִּמְעָ֑ה כִּי֩ יֵ֨שׁ שָׂכָ֤ר לִפְעֻלָּתֵךְ֙ נְאֻם־יְהוָ֔ה וְשָׁ֖בוּ מֵאֶ֥רֶץ אוֹיֵֽב׃וְיֵשׁ־תִּקְוָ֥ה לְאַחֲרִיתֵ֖ךְ נְאֻם־יְהוָ֑ה וְשָׁ֥בוּ בָנִ֖ים לִגְבוּלָֽם׃שָׁמ֣וֹעַ שָׁמַ֗עְתִּי אֶפְרַ֙יִם֙ מִתְנוֹדֵ֔ד יִסַּרְתַּ֙נִי֙ וָֽאִוָּסֵ֔ר כְּעֵ֖גֶל לֹ֣א לֻמָּ֑ד הֲשִׁיבֵ֣נִי וְאָשׁ֔וּבָה כִּ֥י אַתָּ֖ה יְהוָ֥ה אֱלֹהָֽי׃כִּֽי־אַחֲרֵ֤י שׁוּבִי֙ נִחַ֔מְתִּי וְאַֽחֲרֵי֙ הִוָּ֣דְעִ֔י סָפַ֖קְתִּי עַל־יָרֵ֑ךְ בֹּ֚שְׁתִּי וְגַם־נִכְלַ֔מְתִּי כִּ֥י נָשָׂ֖אתִי חֶרְפַּ֥ת נְעוּרָֽי׃הֲבֵן֩ יַקִּ֨יר לִ֜י אֶפְרַ֗יִם אִ֚ם יֶ֣לֶד שַׁעֲשֻׁעִ֔ים כִּֽי־מִדֵּ֤י דַבְּרִי֙ בּ֔וֹ זָכֹ֥ר אֶזְכְּרֶ֖נּוּ ע֑וֹד עַל־כֵּ֗ן הָמ֤וּ מֵעַי֙ ל֔וֹ רַחֵ֥ם אֲ‍ֽרַחֲמֶ֖נּוּ נְאֻם־יְהוָֽה׃הַצִּ֧יבִי לָ֣ךְ צִיֻּנִ֗ים שִׂ֤מִי לָךְ֙ תַּמְרוּרִ֔ים שִׁ֣תִי לִבֵּ֔ךְ לַֽמְסִלָּ֖ה דֶּ֣רֶךְהלכתיהָלָ֑כְתְּשׁ֚וּבִי בְּתוּלַ֣ת יִשְׂרָאֵ֔ל שֻׁ֖בִי אֶל־עָרַ֥יִךְ אֵֽלֶּה׃עַד־מָתַי֙ תִּתְחַמָּקִ֔ין הַבַּ֖ת הַשּֽׁוֹבֵבָ֑ה כִּֽי־בָרָ֨א יְהוָ֤ה חֲדָשָׁה֙ בָּאָ֔רֶץ נְקֵבָ֖ה תְּס֥וֹבֵֽב גָּֽבֶר׃כֹּֽה־אָמַ֞ר יְהוָ֤ה צְבָאוֹת֙ אֱלֹהֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל ע֣וֹד יֹאמְר֞וּ אֶת־הַדָּבָ֣ר הַזֶּ֗ה בְּאֶ֤רֶץ יְהוּדָה֙ וּבְעָרָ֔יו בְּשׁוּבִ֖י אֶת־שְׁבוּתָ֑ם יְבָרֶכְךָ֧ יְהוָ֛ה נְוֵה־צֶ֖דֶק הַ֥ר הַקֹּֽדֶשׁ׃וְיָ֥שְׁבוּ בָ֛הּ יְהוּדָ֥ה וְכָל־עָרָ֖יו יַחְדָּ֑ו אִכָּרִ֕ים וְנָסְע֖וּ בַּעֵֽדֶר׃כִּ֥י הִרְוֵ֖יתִי נֶ֣פֶשׁ עֲיֵפָ֑ה וְכָל־נֶ֥פֶשׁ דָּאֲבָ֖ה מִלֵּֽאתִי׃עַל־זֹ֖את הֱקִיצֹ֣תִי וָאֶרְאֶ֑ה וּשְׁנָתִ֖י עָ֥רְבָה לִּֽי׃הִנֵּ֛ה יָמִ֥ים בָּאִ֖ים נְאֻם־יְהוָ֑ה וְזָרַעְתִּ֗י אֶת־בֵּ֤ית יִשְׂרָאֵל֙ וְאֶת־בֵּ֣ית יְהוּדָ֔ה זֶ֥רַע אָדָ֖ם וְזֶ֥רַע בְּהֵמָֽה׃וְהָיָ֞ה כַּאֲשֶׁ֧ר שָׁקַ֣דְתִּי עֲלֵיהֶ֗ם לִנְת֧וֹשׁ וְלִנְת֛וֹץ וְלַהֲרֹ֖ס וּלְהַאֲבִ֣יד וּלְהָרֵ֑עַ כֵּ֣ן אֶשְׁקֹ֧ד עֲלֵיהֶ֛ם לִבְנ֥וֹת וְלִנְט֖וֹעַ נְאֻם־יְהוָֽה׃בַּיָּמִ֣ים הָהֵ֔ם לֹא־יֹאמְר֣וּ ע֔וֹד אָב֖וֹת אָ֣כְלוּ בֹ֑סֶר וְשִׁנֵּ֥י בָנִ֖ים תִּקְהֶֽינָה׃כִּ֛י אִם־אִ֥ישׁ בַּעֲוֺנ֖וֹ יָמ֑וּת כָּל־הָֽאָדָ֛ם הָאֹכֵ֥ל הַבֹּ֖סֶר תִּקְהֶ֥ינָה שִׁנָּֽיו׃הִנֵּ֛ה יָמִ֥ים בָּאִ֖ים נְאֻם־יְהוָ֑ה וְכָרַתִּ֗י אֶת־בֵּ֧ית יִשְׂרָאֵ֛ל וְאֶת־בֵּ֥ית יְהוּדָ֖ה בְּרִ֥ית חֲדָשָֽׁה׃לֹ֣א כַבְּרִ֗ית אֲשֶׁ֤ר כָּרַ֙תִּי֙ אֶת־אֲבוֹתָ֔ם בְּיוֹם֙ הֶחֱזִיקִ֣י בְיָדָ֔ם לְהוֹצִיאָ֖ם מֵאֶ֖רֶץ מִצְרָ֑יִם אֲשֶׁר־הֵ֜מָּה הֵפֵ֣רוּ אֶת־בְּרִיתִ֗י וְאָנֹכִ֛י בָּעַ֥לְתִּי בָ֖ם נְאֻם־יְהוָֽה׃כִּ֣י זֹ֣את הַבְּרִ֡ית אֲשֶׁ֣ר אֶכְרֹת֩ אֶת־בֵּ֨ית יִשְׂרָאֵ֜ל אַחֲרֵ֨י הַיָּמִ֤ים הָהֵם֙ נְאֻם־יְהוָ֔ה נָתַ֤תִּי אֶת־תּֽוֹרָתִי֙ בְּקִרְבָּ֔ם וְעַל־לִבָּ֖ם אֶכְתֲּבֶ֑נָּה וְהָיִ֤יתִי לָהֶם֙ לֵֽאלֹהִ֔ים וְהֵ֖מָּה יִֽהְיוּ־לִ֥י לְעָֽם׃וְלֹ֧א יְלַמְּד֣וּ ע֗וֹד אִ֣ישׁ אֶת־רֵעֵ֜הוּ וְאִ֤ישׁ אֶת־אָחִיו֙ לֵאמֹ֔ר דְּע֖וּ אֶת־יְהוָ֑ה כִּֽי־כוּלָּם֩ יֵדְע֨וּ אוֹתִ֜י לְמִקְטַנָּ֤ם וְעַד־גְּדוֹלָם֙ נְאֻם־יְהוָ֔ה כִּ֤י אֶסְלַח֙ לַֽעֲוֺנָ֔ם וּלְחַטָּאתָ֖ם לֹ֥א אֶזְכָּר־עֽוֹד׃כֹּ֣ה ׀ אָמַ֣ר יְהוָ֗ה נֹתֵ֥ן שֶׁ֙מֶשׁ֙ לְא֣וֹר יוֹמָ֔ם חֻקֹּ֛ת יָרֵ֥חַ וְכוֹכָבִ֖ים לְא֣וֹר לָ֑יְלָה רֹגַ֤ע הַיָּם֙ וַיֶּהֱמ֣וּ גַלָּ֔יו יְהוָ֥ה צְבָא֖וֹת שְׁמֽוֹ׃אִם־יָמֻ֜שׁוּ הַחֻקִּ֥ים הָאֵ֛לֶּה מִלְּפָנַ֖י נְאֻם־יְהוָ֑ה גַּם֩ זֶ֨רַע יִשְׂרָאֵ֜ל יִשְׁבְּת֗וּ מִֽהְי֥וֹת גּ֛וֹי לְפָנַ֖י כָּל־הַיָּמִֽים׃כֹּ֣ה ׀ אָמַ֣ר יְהוָ֗ה אִם־יִמַּ֤דּוּ שָׁמַ֙יִם֙ מִלְמַ֔עְלָה וְיֵחָקְר֥וּ מֽוֹסְדֵי־אֶ֖רֶץ לְמָ֑טָּה גַּם־אֲנִ֞י אֶמְאַ֨ס בְּכָל־זֶ֧רַע יִשְׂרָאֵ֛ל עַֽל־כָּל־אֲשֶׁ֥ר עָשׂ֖וּ נְאֻם־יְהוָֽה׃הִנֵּ֛ה יָמִ֥יםבָּאִ֖יםנְאֻם־יְהוָ֑ה וְנִבְנְתָ֤ה הָעִיר֙ לַֽיהוָ֔ה מִמִּגְדַּ֥ל חֲנַנְאֵ֖ל שַׁ֥עַר הַפִּנָּֽה׃וְיָצָ֨א ע֜וֹדקוהקָ֤והַמִּדָּה֙ נֶגְדּ֔וֹ עַ֖ל גִּבְעַ֣ת גָּרֵ֑ב וְנָסַ֖ב גֹּעָֽתָה׃וְכָל־הָעֵ֣מֶק הַפְּגָרִ֣ים ׀ וְהַדֶּ֡שֶׁן וְכָֽל־השרמותהַשְּׁדֵמוֹת֩עַד־נַ֨חַל קִדְר֜וֹן עַד־פִּנַּ֨ת שַׁ֤עַר הַסּוּסִים֙ מִזְרָ֔חָה קֹ֖דֶשׁ לַֽיהוָ֑ה לֹֽא־יִנָּתֵ֧שׁ וְֽלֹא־יֵהָרֵ֛ס ע֖וֹד לְעוֹלָֽם׃

מאמרים על הפרק


מאמר על הפרק

הרב אברהם ריבלין שליט

קול ברמה נשמע... רחל מבכה על בניה

את רוממות נבואת הנחמה הנפלאה המתארת את שיבת ציון, ואת קיבוץ הגלויות לתוכה, קוטע קול הנשמע ברמה ומפלח את קולות השמחה והצהלה: "קול ברמה נשמע, נהי בכי תמרורים, רחל מבכה על בניה, מאנה להינחם על בניה כי איננו"(ירמיה לא יד).

בכי רחל משתלב בבכיים של השבים לציון כפי שתואר ע"י הנביא לפני כן, "בבכי יבואו ובתחנונים אובילם"(ירמיה לא ח), אולם בכיה שונה: רחל ממררת בבכי על הגלות מציון, ואילו העם מזיל דמעות גיל על השיבה לציון, " 'בבכי' -על ידי תפילה ותשובה"(רש"י), "בכי של שמחה... מרוב שמחה שיבואו לארצם יבכו, כי זה כמה שנים גלו ממנה"(רד"ק).

אולם המלבי"ם לא פירש כן. " 'בבכי יבואו' - יהיו דומים כבן הבוכה לפני אביו ומתחנן לפניו שיוליך אותו לבית אביו אחרי שנגרש מביתו על חטאו". לפירוש זה בכיה של רחל תואם לבכיים של השבים; שניהם ממררים על הגלות מארץ הקודש, מ'ביתו של האב'. מכל האימהות כולן מיוחדת היא רחל בזיקתה להגנת בניה הגולים מהארץ, ובתפילותיה למען שובם אליה. על דברי יעקב ליוסף בטרם מותו "ואני בבואי מפדן מתה עלי רחל בארץ כנען בדרך, בעוד כברת ארץ לבא אפרתה ואקברה שם בדרך אפרת היא בית לחם"(בראשית מח ז) מביא רש"י: "ולא הולכתיה אפילו לבית לחם להכניסה לארץ, וידעתי שיש בלבך עלי. אבל דע לך, שעל פי הדבור קברתיה שם שתהא לעזרה לבניה כשיגלה אותם נבוזרדאן ו[י]היו עוברים דרך שם, יצאת רחל על קברה ובוכה ומבקשת עליהם רחמים, שנאמר קול ברמה נשמע... והקב"ה משיבה, יש שכר לפעולתך.... ושבו בנים לגבולם" (המקור בפסיקתא רבתי פרק ג'. ועיין בהערות הרב שעוועל לרש"י כאן).

למדרש זה יש השלכה לפירוש הביטוי "קול ברמה נשמע" שבפרקנו: האם "ברמה" הוא תיאור אופן או תיאור מקום? רש"י בעקבות התרגום פירש "ברום עלמא", וכן במצודת ציון "בשמים הרמים" - משמע תיאור אופן: כיצד נשמע קולה של רחל? קול רם שנישא למרחוק. אולם הרד"ק פירש "...ברמה - בגבעה רמה להשמיע הקול למרחוק", לפירושו יש כאן שילוב של תיאור אופן ותיאור מקום. הקול נישא ברמה, כיוון שהושמע מעל רמה [=גבעה]. ובדעת מקרא הוסיף: "ואחז הכתוב לשון 'ברמה' כי בעיר הרמה אשר בארץ בנימין היה המרכז, שממנה יצאו הגולים אחר החורבן כמו שכתוב על ירמיהו: "אחר שילח אותו נבוזרדאן רב טבחים מן הרמה"(ירמיהו מ א).

הערה זו מביאה אותנו לסוגיה שנזכיר כאן רק את ראשי פרקיה, היא השאלה היכן נקברה רחל: אם "ברמה" שבפסוקנו, הוא היישוב המפורסם רמה, הרי שרחל נקברה בארץ בנימין צפונית לירושלים. כך עולה גם מדברי שמואל אל שאול בעת הכתרתו: "בלכתך היום מעמדי ומצאת שני אנשים עם קבורת רחל בגבול בנימין"(שמואל א י ב). וכן מסתבר גם מבחינה גיאוגרפית, שגולי הארץ יצאו לכיוון צפון ואין להניח שהדרך צפונה עברה דרומית לירושלים. הסבר זה עומד בסתירה למקובל שקבר רחל נמצא בקרבת בית לחם דרומית לירושלים: "ואקברה שם בדרך אפרת היא בית לחם"(בראשית מח ז), ברם בית לחם שוכנת בנחלת יהודה ולא בנחלת בנימין. המזהים את קבר רחל עם האתר הידוע בבית לחם, מסבירים ש"ברמה" שבפסוקנו אינה מתארת. מקום גיאוגרפי אלא את עוצמת הבכי של רחל (ועיין עוד דעת מקרא שמואל א י ב והערה 55 שם).

יש להדגיש שהקשר בין רחל לארץ ישראל הוא משמעותי ביותר. ניתן לומר ש"עקידה" והקרבה ממשית של האבות והאימהות יושמה למעשה רק על ידי רחל בעבור קדושת הארץ. אברהם הושלך לכבשן האש אבל ניצל מהאש. יצחק כמעט הוקרב לעולה, אבל ברגע האחרון התברר שהעקידה הייתה רק ניסיון; אמנם שרה מתה בעקבות עקידת יצחק (תרגום בראשית כג ב ורש"י שם), אבל אין לומר שהיא עקדה את עצמה. ברם בשלושה אירועים נקשר מותה של רחל לחיבת ארץ ישראל וקדושתה - ובאחרון שבהם יש משום "עקידה" בהכרה וברצון: האירוע הראשון נזכר במדרש, השני ברמב"ן והשלישי בזוהר.

"ויאמר ה' אל יעקב שוב אל ארץ אבותיך ולמולדתך... וישלח יעקב ויקרא לרחל וללאה השדה אל צאנו... ותען רחל ולאה ותאמרנה לו העוד לנו חלק ונחלה בבית אבינו הלא נוכריות נחשבנו לו כי מכרנו... ועתה כל אשר אמר א-להים אליך עשה"(בראשית לא ג-טז). בדין הוא שתקדים רחל ללאה, שהרי גם יעקב הקדימה בקריאתו. הביטוי "כי מכרנו" מכוון יותר לרחל מאשר ללאה כי היא הייתה הנעשקת. רחל גם הייתה עיקרו של בית ואותה אהב יעקב מכל. ואף על פי כן דורשים חז"ל " 'ותען רחל ולאה' - למה מתה רחל תחילה? ר' יודן אמר שדברה בפני אחותה. אמר לו ר' יוסי, ראית מימיך אדם קורא ראובן, ושמעון עונה אותו?. והלא לרחל קרא תחילה והיא ענתה אותו"(בראשית רבה עד ג. המדרש עצמו אינו מגיב לשאלת ר' יוסי, אולם בפירוש עץ יוסף הסביר את דעת רב יודן: "ואף שבקריאה גם כן רחל קודמת, עם כל זה הייתה ראויה לחלוק כבוד ללאה שהיא גדולה ממנה"). ולמרות שר' יוסי נימוקו עמו, סובר ר' יודן שלהיטותה של רחל להשיב את יעקב לארץ ישראל קלקלה את השורה וגרמה למותה בטרם עת (רחל מתה בת שלושים ושש שנה ע"פ סדר עולם רבה ב, מובא באישי התנ"ך עמ' שפט).

האירוע השני: לאור דברי הגמרא ש"קיים אברהם כל התורה כולה"(יומא כח:) מעיר הרמב"ן: "אם כן היאך הקים יעקב מצבה ונשא שתי אחיות... והיאך אפשר שיהיו נוהגים היתר בתורה במה שאסר אברהם אבינו על עצמו... והנראה אלי... ושמר אותה כולה כמי שאינו מצווה ועושה. ושמירתו אותה הייתה בארץ בלבד ויעקב בחוצה לארץ בלבד נשא שתי אחיות וכן עמרם כי המצוות משפט א-להי הארץ הם"(בראשית כו, ה). ומדוע מתה רחל ולא לאה? מסביר הרמב"ן: "והשם לו לבד נתכנו עלילות שמתה רחל בדרך בתחילת בואם לארץ... והיא הייתה נישאת באיסור האחווה ונראה שנתעברה מבנימין קודם בואם בשכם ולא נגע בה בארץ כלל"(ויקרא יח כה).

מתברר, לפי דברי הרמב"ן, שכאשר מסרה רחל את הסימנים ללאה היא חרצה בזאת גם את גורל חייה. כך, ורק כך, נהייתה היא "הנישאת באסור אחווה", פירוש, שנישאה ליעקב כשאחותה הייתה נשואה לו, ולכן כשהגיעו לארץ ישראל, מקום בו הקפידו האבות על קיום מצוות התורה, היה עליה למות! חייה של רחל הוקרבו על מזבח קיום המצוות יחד עם הסימנים שניתנו לאחותה כדי שלא תבוש.

האירוע השלישי: " 'הבה לי בנים ואם אין מתה אנוכי'(בראשית ל ב) - מה ראתה לומר 'ואם אין מתה אנוכי'? - אלא שנתנבאה שהיא מתה במהרה, ואמרה תן לי בנים עד שלא אמות"(אגדת בראשית, נב). ובזוהר נאמר " 'ויאמר ה' אל יעקב שוב אל ארץ אבותיך ולמולדתך ואהיה עמך'(בראשית לא ג) - מאי 'ואהיה עמך'? - אלא אמר לו הקב"ה עד עתה הייתה רחל עקרת הבית עמך. מכאן ואילך אני אהיה עמך ואקח את הבית עמך בשנים עשר שבטים. וזה שכתוב 'ואני בבואי מפדן מתה עלי רחל'(בראשית מח ז) - עלי ובשבילי היה הדבר שרחל נדחית, שבאה השכינה ולקחה את הבית בשבילי לשכון עמי". "ויעקב יודע היה בסוד החכמה כשיושלמו שנים עשר שבטים, השכינה תתקשט ותתקשר בהם, ורחל תמות והשכינה תקבל הבית"(זוהר עם פירוש ותרגום הסולם ויצא אות רצג ואות רמז).

אם רחל נתנבאה 'שהיא מתה במהרה', כלום לא ידעה מה שידע יעקב, שמיתה זו מותנית בהשלמת מספר השבטים בארץ ישראל? ובכל זאת היא מקדימה את אחותה ומאיצה ביעקב לשוב במהרה לארץ הקודש... אל מותה! על כן מכל האימהות רק "רחל מבכה על בניה", ורק לה אומר ה' "כי יש שכר לפעולתך ושבו בנים לגבולם", לגבול שעליו מסרת את נפשך!

פירושים על הפרק


פירוש על הפרק


תנ"ך על הפרק

תנ"ך על הפרק

תוכן עניינים

ניווט בפרקי התנ"ך