אם יעמד משה ושמואל לפני
הקדמה
נאמר בתחילת פרקנו:
ויאמר ד' אלי: אם יעמד משה ושמואל לפני - אין נפשי אל העם הזה, שלח מעל פני ויצאו.
מדוע הזכיר ד' דווקא את משה ושמואל?
נאמרו בכך מספר הסברים:
א. הסבר רש"י
כתב רש"י:
משה ושמואל - שניהם נזקקו לבקש רחמים על ישראל, ומתחילה החזירום למוטב, ואחר כך התפללו עליהם, ולא עלה בלבם להשיב אפי עד שהחזירום למוטב.
משה: 'שימו איש חרבו' וגו' (שמות לב, כז), 'ויזר על פני המים' וגו' (שם, כ), ואחר כך: 'אעלה אל ד', אולי אכפרה' (שם, ל).
שמואל במצפה: 'ויסירו בני ישראל את הבעלים' (שמואל א ז, ד), ואחר כך: 'קבצו את כל ישראל המצפתה ואתפלל בעדכם' (שם, ה), אתה אינך יכול להשיבם אלי, לכך אל תתפלל עליהם.
לפי רש"י הזכיר ד' דווקא את משה ואת שמואל, כיון ששניהם החזירו את ישראל בתשובה, ורק אחר כך התפללו עליהם. ואמר ד' לירמיהו שכיון שהוא, ירמיהו, לא החזיר את ישראל בתשובה - אין לו מה להתפלל עליהם, כיון שד' לא יקבל את תפילתו.
ב. הסבר הרד"ק
הסבר אחר כתב הרד"ק:
ויאמר ד' אלי - למה תרבה בתפילה לפני, כי אם יעמוד משה ושמואל לפני בתפילה, שהיו גדולים ממך, אם יעמדו הם לפני אין נפשי אל העם הזה...
וזכר משה ושמואל שהיו לויים ונביאים, והגדול שבנביאים אחר משה רבינו היה שמואל.
וכן אמר: 'משה ואהרן בכהניו ושמואל בקוראי שמו' (תהלים צט, ו), ונאמר: 'כי נאמן שמואל לנביא לד'' (שמואל א ג, כ), ונאמר: 'ולא הפיל מכל דבריו ארצה' (שם, יט).
לפי הרד"ק הזכיר ד' דווקא את משה ואת שמואל, כיון ששניהם היו גדולי הנביאים. ואמר ד' לירמיהו שאפילו אם יעמדו משה ושמואל שהיו גדולי הנביאים, בתפילה לפני ד', ד' לא יקבל את תפילתם.
ג. הסבר הרמב"ן
הסבר אחר כתב הרמב"ן בפרשת בהעלתך. על הפסוקים בהם מסביר ד' לאהרן ולמרים את מדרגת נבואתו המיוחדת של משה (במדבר יב, ו-ח) כתב הרמב"ן (ו):
...והנה בכאן למד הכתוב מה בין נבואת משה לנבואת האחרים אשר בדורו, וכבר הזכיר כן בקודמים לו: 'וארא אל אברהם' וגו' (שמות ו, ג) כאשר פירשתי, ויזכיר כן בסוף התורה בבאים אחריו: 'ולא קם נביא עוד בישראל כמשה, אשר ידעו ד' פנים אל פנים' (דברים לד, י), והענין בכולן שוה.
ואל תחוש למה שאמרו בשמואל ששקול כמשה, דכתיב: 'אם יעמד משה ושמואל לפני אין נפשי אל העם הזה' (ירמיה טו, א), כי בעבור שהזכירו עמו חשבוהו רבותינו לגדולה, לא שישוו הנבואות, חלילה להם.
וענין הכתוב, כי הזכיר משה מפני עמדו לפניו בפרץ להשיב חמתו מהשחית, גם בעגל וגם במרגלים, שהיו חייבים כליה.
והזכיר שמואל, מפני שהכתוב הזה על דברי הבצרות שהיו צריכים גשם, אמר: 'היש בהבלי הגוים מגשימים' וגו' (שם יד, כב), ואמר ד' שאם יעמוד שמואל לפניו, המוריד גשם שלא בעתו, בימי קציר חטים (שמ"א יב, יז), לא ישמע אליו להורידו לאלה בעת צרתם.
והנה הזכיר גדולי השבט אשר בחר ד' לשרתו ולברך בשמו המתפללים על ישראל, וכן הטעם במה שנאמר: 'משה ואהרן בכהניו ושמואל בקוראי שמו' וגו' (תהלים צט, ו).
לפי הרמב"ן הזכיר ד' דווקא את משה ואת שמואל, כיון ששניהם היו גדולי שבט לוי, שהוא השבט שבו בחר ד' לשרתו ולברך בשמו, בדומה לרד"ק.
אבל הוסיף הרמב"ן שמשה התפלל אל ד' שיסלח לבני ישראל על חטאים חמורים שעשו וד' קיבל את תפילתו, וכן שמואל התפלל, וד' קיבל את תפילתו, כעת ד' לא יקבל את תפילתם.
ועוד הוסיף הרמב"ן והסביר שהיתה סיבה מיוחדת להזכיר את שמואל, והיא, שבפרק הקודם בספרנו מסופר על הבצורת שהיתה בימי ירמיהו, בגלל מעשיהם הרעים של בני ישראל, ושירמיהו התפלל אל ד' שיוריד גשם, וד' לא קיבל את תפילתו, ואמר לו שאפילו אם היו משה ושמואל מתפללים אליו שיוריד להם גשם, ד' לא יקבל את תפילתם. ואף על פי ששמואל התפלל אל ד' שיוריד גשם באמצע הקציר, וד' קיבל את תפילתו, כעת ד' לא יקבל את תפילתם.
לפי הרמב"ן הזכרת שמואל היתה לא רק מפני גודל מדרגתו, אלא גם בגלל ההקשר של הדברים שעליהם התפלל ירמיהו אל ד': הורדת הגשם.
יהי רצון שנחזור בתשובה שלמה, וד' יקבל את תפילותינו.