האם יש קשר בין חורבן שילה למעשי דורו של ירמיהו
הקדמה
נאמר בפרקנו:
א. הדבר אשר היה אל ירמיהו מאת ד' לאמר:
ב. עמד בשער בית ד' וקראת שם את הדבר הזה ואמרת: שמעו דבר ד' כל יהודה הבאים בשערים האלה להשתחות לד':
ג. כה אמר ד' צב-אות אלקי ישראל: היטיבו דרכיכם ומעלליכם, ואשכנה אתכם במקום הזה.
ד. אל תבטחו לכם אל דברי השקר לאמר: היכל ד' היכל ד' היכל ד' המה.
ה. כי אם היטיב תיטיבו את דרכיכם ואת מעלליכם, אם עשו תעשו משפט בין איש ובין רעהו.
ו. גר יתום ואלמנה לא תעשקו, ודם נקי אל תשפכו במקום הזה, ואחרי אלהים אחרים לא תלכו לרע לכם.
ז. ושכנתי אתכם במקום הזה, בארץ אשר נתתי לאבותיכם למן עולם ועד עולם.
ח. הנה אתם בטחים לכם על דברי השקר לבלתי הועיל.
ט. הגנב רצח ונאף והשבע לשקר, וקטר לבעל והלך אחרי אלהים אחרים אשר לא ידעתם.
י. ובאתם ועמדתם לפני בבית הזה אשר נקרא שמי עליו ואמרתם נצלנו, למען עשות את כל התועבות האלה.
יא. המערת פרצים היה הבית הזה אשר נקרא שמי עליו בעיניכם, גם אנכי הנה ראיתי נאם ד'.
יב. כי לכו נא אל מקומי אשר בשילו, אשר שכנתי שמי שם בראשונה, וראו את אשר עשיתי לו מפני רעת עמי ישראל.
יג. ועתה יען עשותכם את כל המעשים האלה נְאֻם ד', ואדבר אליכם השכם ודבר ולא שמעתם, ואקרא אתכם ולא עניתם.
יד. ועשיתי לבית אשר נקרא שמי עליו, אשר אתם בֹטחים בו, ולמקום אשר נתתי לכם ולאבותיכם, כאשר עשיתי לשלו.
טו. והשלכתי אתכם מעל פני, כאשר השלכתי את כל אחיכם, את כל זרע אפרים.
יש לשאול: מה בדיוק קרה למשכן שילה, שירמיהו מאיים עליהם בהזכרת מה שקרה למשכן שילה?
עוד יש לשאול: האם יש קשר ישיר בין התוכחה בפסוקים א-יא, לבין הפורענות בפסוקים יב-טו?
א. מה קרה למשכן שילה?
רואים מפסוקים אלו שמשכן שילה חרב, שכן ירמיהו מנבא שמה שקרה למשכן שילה יקרה לבית המקדש, ובית המקדש חרב, אם כן עולה שאף משכן שילה חרב!
מפסוקים אלו עולה שלא רק שמשכן שילה חרב, אלא שהזעזוע שפקד את העם בחורבן משכן שילה ליוה את העם כל השנים, וכאשר ירמיהו מוכיח את העם ורוצה לגרום להם לחזור בתשובה ולא לבטוח שבית המקדש יעזור להם למרות מעשיהם הרעים, הוא מזכיר להם את חורבן שילה! בהמשך הספר מסופר שכאשר ירמיהו חזר ואמר שד' יעשה לבית המקדש כשם שעשה לשילה – העם רצה להרוג אותו על כך (כו, א-כד)!
ב. מתי חרב משכן שילה?
דבר זה מפורש בספר תהלים מזמור ע"ח:
נח. ויכעיסוהו בבמותם, ובפסיליהם יקניאוהו.
נט. שמע אלהים ויתעבר, וימאס מאד בישראל.
ס. ויטש משכן שלו, אהל שכן באדם.
סא. ויתן לשבי עזו, ותפארתו ביד צר.
סב. ויסגר לחרב עמו, ובנחלתו התעבר.
סג. בחוריו אכלה אש, ובתולתיו לא הוללו.
סד. כהניו בחרב נפלו, ואלמנתיו לא תבכינה.
כלומר: באותה מלחמה שבה נפל ארון ד' בשבי הפלשתים (כאמור בפסוק ס') ומתו כהנים, אז חרב משכן שילה, כארבע מאות וחמישים שנה לפני נבואת ירמיהו!
ג. האם יש קשר בין חורבן שילה למעשי דורו של ירמיהו?
נראה שירמיהו רומז לאנשי דורו שהם טועים בטעות דומה לטעות שהיתה בזמן חורבן שילה.
מה היתה הטעות של בני ישראל בזמן חורבן שילה?
כתב המלבי"ם בספר שמואל (א ד, ד):
מהר"י אברבנאל נתן כמה טעמים למה נלקח ארון האלהים ויתן לשבי עוזו, ולדעתי כולם מבוארים בכתובים:
א] בהיות ישראל אז רעים וחטאים, עובדי ע"ז, ופסל מיכה היה ביניהם, כמו שנאמר בספר שופטים (יח, לא) שהתמיד כל ימי היות בית האלהים בשילה, ולקמן (ז, ג) אמר להם שמואל הסירו את אלהי הנכר. ובכל זאת חשבו את עצמם לצדיקים, עד ששאלו: 'למה נגפנו ד'', וזה העלה חמת ד' בם, כמו שאמר ירמיהו (ב, לה): 'הנני נשפט אותך על אמרך לא חטאתי'.
ב] נמשך מהקודם, שעל ידי שנדמו כחולה אנוש, הבלתי מרגיש מכאוב כלל, וחשבו שהם צדיקים ולא חשבו להיטיב מעשיהם ולבקש תשועה מד', רק אמרו 'נקחה אלינו משלה את ארון ברית ד' ויבא בקרבנו וישענו מכף אויבינו', חשבו באשר בהכרח יציל את ארון עוזו וישמרהו מיד פלשתים ועל ידי זה ינצלו וישמרו גם הם, וזה מחשבת דופי, כי ברית הארון אינו תכלית לעצמו רק בעבור ישמרו את הכתוב בו.
ירמיהו רומז לאנשי דורו: אתם בטוחים שד' לא יחריב את בית המקדש, כמו שנאמר בפסוק י': "ובאתם ועמדתם לפני בבית הזה, אשר נקרא שמי עליו, ואמרתם נצלנו, למען עשות את כל התועבות האלה". גם אז בני ישראל בטחו שד' לא יתן שארון הברית יפול בידי הפלשתים. אומר להם ירמיהו: כשם שאז ד' איפשר את נפילת ארון הברית בידי הפלשתים, כך ד' יאפשר את חורבן בית המקדש בידי הכשדים!
יתן ד' ונראה במהרה בבנין בית המקדש ובשוב ארון הברית למקומו.