תנ"ך על הפרק - ירמיה ו - הנה אנכי מביא רעה אל העם הזה פרי מחשבותם / הרב איתן שנדורפי שליט"א

תנ"ך על הפרק

ירמיה ו

406 / 929
היום

הפרק

הָעִ֣זוּ ׀ בְּנֵ֣י בִניָמִ֗ן מִקֶּ֙רֶב֙ יְר֣וּשָׁלִַ֔ם וּבִתְק֙וֹעַ֙ תִּקְע֣וּ שׁוֹפָ֔ר וְעַל־בֵּ֥ית הַכֶּ֖רֶם שְׂא֣וּ מַשְׂאֵ֑ת כִּ֥י רָעָ֛ה נִשְׁקְפָ֥ה מִצָּפ֖וֹן וְשֶׁ֥בֶר גָּדֽוֹל׃הַנָּוָה֙ וְהַמְּעֻנָּגָ֔ה דָּמִ֖יתִי בַּת־צִיּֽוֹן׃אֵלֶ֛יהָ יָבֹ֥אוּ רֹעִ֖ים וְעֶדְרֵיהֶ֑ם תָּקְע֨וּ עָלֶ֤יהָ אֹהָלִים֙ סָבִ֔יב רָע֖וּ אִ֥ישׁ אֶת־יָדֽוֹ׃קַדְּשׁ֤וּ עָלֶ֙יהָ֙ מִלְחָמָ֔ה ק֖וּמוּ וְנַעֲלֶ֣ה בַֽצָּהֳרָ֑יִם א֥וֹי לָ֙נוּ֙ כִּי־פָנָ֣ה הַיּ֔וֹם כִּ֥י יִנָּט֖וּ צִלְלֵי־עָֽרֶב׃ק֚וּמוּ וְנַעֲלֶ֣ה בַלָּ֔יְלָה וְנַשְׁחִ֖יתָה אַרְמְנוֹתֶֽיהָ׃כִּ֣י כֹ֤ה אָמַר֙ יְהוָ֣ה צְבָא֔וֹת כִּרְת֣וּ עֵצָ֔ה וְשִׁפְכ֥וּ עַל־יְרוּשָׁלִַ֖ם סֹלְלָ֑ה הִ֚יא הָעִ֣יר הָפְקַ֔ד כֻּלָּ֖הּ עֹ֥שֶׁק בְּקִרְבָּֽהּ׃כְּהָקִ֥ירבורבַּ֙יִר֙מֵימֶ֔יהָ כֵּ֖ן הֵקֵ֣רָה רָעָתָ֑הּ חָמָ֣ס וָ֠שֹׁד יִשָּׁ֨מַע בָּ֧הּ עַל־פָּנַ֛י תָּמִ֖יד חֳלִ֥י וּמַכָּֽה׃הִוָּסְרִי֙ יְר֣וּשָׁלִַ֔ם פֶּן־תֵּקַ֥ע נַפְשִׁ֖י מִמֵּ֑ךְ פֶּן־אֲשִׂימֵ֣ךְ שְׁמָמָ֔ה אֶ֖רֶץ ל֥וֹא נוֹשָֽׁבָה׃כֹּ֤ה אָמַר֙ יְהֹוָ֣ה צְבָא֔וֹת עוֹלֵ֛ל יְעוֹלְל֥וּ כַגֶּ֖פֶן שְׁאֵרִ֣ית יִשְׂרָאֵ֑ל הָשֵׁב֙ יָדְךָ֔ כְּבוֹצֵ֖ר עַל־סַלְסִלּֽוֹת׃עַל־מִ֨י אֲדַבְּרָ֤ה וְאָעִ֙ידָה֙ וְיִשְׁמָ֔עוּ הִנֵּה֙ עֲרֵלָ֣ה אָזְנָ֔ם וְלֹ֥א יוּכְל֖וּ לְהַקְשִׁ֑יב הִנֵּ֣ה דְבַר־יְהוָ֗ה הָיָ֥ה לָהֶ֛ם לְחֶרְפָּ֖ה לֹ֥א יַחְפְּצוּ־בֽוֹ׃וְאֵת֩ חֲמַ֨ת יְהוָ֤ה ׀ מָלֵ֙אתִי֙ נִלְאֵ֣יתִי הָכִ֔יל שְׁפֹ֤ךְ עַל־עוֹלָל֙ בַּח֔וּץ וְעַ֛ל ס֥וֹד בַּחוּרִ֖ים יַחְדָּ֑ו כִּֽי־גַם־אִ֤ישׁ עִם־אִשָּׁה֙ יִלָּכֵ֔דוּ זָקֵ֖ן עִם־מְלֵ֥א יָמִֽים׃וְנָסַ֤בּוּ בָֽתֵּיהֶם֙ לַאֲחֵרִ֔ים שָׂד֥וֹת וְנָשִׁ֖ים יַחְדָּ֑ו כִּֽי־אַטֶּ֧ה אֶת־יָדִ֛י עַל־יֹשְׁבֵ֥י הָאָ֖רֶץ נְאֻם־יְהוָֽה׃כִּ֤י מִקְּטַנָּם֙ וְעַד־גְּדוֹלָ֔ם כֻּלּ֖וֹ בּוֹצֵ֣עַ בָּ֑צַע וּמִנָּבִיא֙ וְעַד־כֹּהֵ֔ן כֻּלּ֖וֹ עֹ֥שֶׂה שָּֽׁקֶר׃וַֽיְרַפְּא֞וּ אֶת־שֶׁ֤בֶר עַמִּי֙ עַל־נְקַלָּ֔ה לֵאמֹ֖ר שָׁל֣וֹם ׀ שָׁל֑וֹם וְאֵ֖ין שָׁלֽוֹם׃הֹבִ֕ישׁוּ כִּ֥י תוֹעֵבָ֖ה עָשׂ֑וּ גַּם־בּ֣וֹשׁ לֹֽא־יֵב֗וֹשׁוּ גַּם־הַכְלִים֙ לֹ֣א יָדָ֔עוּ לָכֵ֞ן יִפְּל֧וּ בַנֹּפְלִ֛ים בְּעֵת־פְּקַדְתִּ֥ים יִכָּשְׁל֖וּ אָמַ֥ר יְהוָֽה׃כֹּ֣ה אָמַ֣ר יְהוָ֡ה עִמְדוּ֩ עַל־דְּרָכִ֨ים וּרְא֜וּ וְשַׁאֲל֣וּ ׀ לִנְתִב֣וֹת עוֹלָ֗ם אֵי־זֶ֨ה דֶ֤רֶךְ הַטּוֹב֙ וּלְכוּ־בָ֔הּ וּמִצְא֥וּ מַרְגּ֖וֹעַ לְנַפְשְׁכֶ֑ם וַיֹּאמְר֖וּ לֹ֥א נֵלֵֽךְ׃וַהֲקִמֹתִ֤י עֲלֵיכֶם֙ צֹפִ֔ים הַקְשִׁ֖יבוּ לְק֣וֹל שׁוֹפָ֑ר וַיֹּאמְר֖וּ לֹ֥א נַקְשִֽׁיב׃לָכֵ֖ן שִׁמְע֣וּ הַגּוֹיִ֑ם וּדְעִ֥י עֵדָ֖ה אֶת־אֲשֶׁר־בָּֽם׃שִׁמְעִ֣י הָאָ֔רֶץ הִנֵּ֨ה אָנֹכִ֜י מֵבִ֥יא רָעָ֛ה אֶל־הָעָ֥ם הַזֶּ֖ה פְּרִ֣י מַחְשְׁבוֹתָ֑ם כִּ֤י עַל־דְּבָרַי֙ לֹ֣א הִקְשִׁ֔יבוּ וְתוֹרָתִ֖י וַיִּמְאֲסוּ־בָֽהּ׃לָמָּה־זֶּ֨ה לִ֤י לְבוֹנָה֙ מִשְּׁבָ֣א תָב֔וֹא וְקָנֶ֥ה הַטּ֖וֹב מֵאֶ֣רֶץ מֶרְחָ֑ק עֹלֽוֹתֵיכֶם֙ לֹ֣א לְרָצ֔וֹן וְזִבְחֵיכֶ֖ם לֹא־עָ֥רְבוּ לִֽי׃לָכֵ֗ן כֹּ֚ה אָמַ֣ר יְהוָ֔ה הִנְנִ֥י נֹתֵ֛ן אֶל־הָעָ֥ם הַזֶּ֖ה מִכְשֹׁלִ֑ים וְכָ֣שְׁלוּ בָ֠ם אָב֨וֹת וּבָנִ֥ים יַחְדָּ֛ו שָׁכֵ֥ן וְרֵע֖וֹיאבדווְאָבָֽדוּ׃כֹּ֚ה אָמַ֣ר יְהוָ֔ה הִנֵּ֛ה עַ֥ם בָּ֖א מֵאֶ֣רֶץ צָפ֑וֹן וְג֣וֹי גָּד֔וֹל יֵע֖וֹר מִיַּרְכְּתֵי־אָֽרֶץ׃קֶ֣שֶׁת וְכִיד֞וֹן יַחֲזִ֗יקוּ אַכְזָרִ֥י הוּא֙ וְלֹ֣א יְרַחֵ֔מוּ קוֹלָם֙ כַּיָּ֣ם יֶהֱמֶ֔ה וְעַל־סוּסִ֖ים יִרְכָּ֑בוּ עָר֗וּךְ כְּאִישׁ֙ לַמִּלְחָמָ֔ה עָלַ֖יִךְ בַּת־צִיּֽוֹן׃שָׁמַ֥עְנוּ אֶת־שָׁמְע֖וֹ רָפ֣וּ יָדֵ֑ינוּ צָרָה֙ הֶחֱזִיקַ֔תְנוּ חִ֖יל כַּיּוֹלֵדָֽה׃אַל־תצאיתֵּֽצְאוּ֙הַשָּׂדֶ֔ה וּבַדֶּ֖רֶךְ אַל־תלכיתֵּלֵ֑כוּכִּ֚י חֶ֣רֶב לְאֹיֵ֔ב מָג֖וֹר מִסָּבִֽיב׃בַּת־עַמִּ֤י חִגְרִי־שָׂק֙ וְהִתְפַּלְּשִׁ֣י בָאֵ֔פֶר אֵ֤בֶל יָחִיד֙ עֲשִׂ֣י לָ֔ךְ מִסְפַּ֖ד תַּמְרוּרִ֑ים כִּ֣י פִתְאֹ֔ם יָבֹ֥א הַשֹּׁדֵ֖ד עָלֵֽינוּ׃בָּח֛וֹן נְתַתִּ֥יךָ בְעַמִּ֖י מִבְצָ֑ר וְתֵדַ֕ע וּבָחַנְתָּ֖ אֶת־דַּרְכָּֽם׃כֻּלָּם֙ סָרֵ֣י סֽוֹרְרִ֔ים הֹלְכֵ֥י רָכִ֖יל נְחֹ֣שֶׁת וּבַרְזֶ֑ל כֻּלָּ֥ם מַשְׁחִיתִ֖ים הֵֽמָּה׃נָחַ֣ר מַפֻּ֔חַמאשתםמֵאֵ֖שׁתַּ֣םעֹפָ֑רֶת לַשָּׁוְא֙ צָרַ֣ף צָר֔וֹף וְרָעִ֖ים לֹ֥א נִתָּֽקוּ׃כֶּ֣סֶף נִמְאָ֔ס קָרְא֖וּ לָהֶ֑ם כִּֽי־מָאַ֥ס יְהוָ֖ה בָּהֶֽם׃

מאמרים על הפרק


מאמר על הפרק

הרב איתן שנדורפי שליט

הנה אנכי מביא רעה אל העם הזה פרי מחשבותם

הקדמה

נאמר בפרקנו בפסוק י"ט: "שמעי הארץ: הנה אנכי מביא רעה אל העם הזה פרי מחשבותם, כי על דברי לא הקשיבו, ותורתי וימאסו בה".

בביאור פסוק זה דנו בגמרא במסכת קידושין, הבינו בו בתחילה הבנה אחת, והסבירו בו שני הסברים אחרים.

א. ההבנה הראשונית בפסוק

בגמרא במסכת קידושין (דף מ עמוד א) נאמר:

מחשבה טובה מצרפה למעשה, שנאמר: 'אז נדברו יראי ד' איש אל רעהו ויקשב ד' וישמע ויכתב ספר זכרון לפניו ליראי ד' ולחושבי שמו' (מלאכי ג, טז).
מאי 'ולחושבי שמו'? אמר רב אסי: אפילו חשב אדם לעשות מצוה, ונאנס ולא עשאה, מעלה עליו הכתוב כאילו עשאה.
מחשבה רעה אין הקדוש ברוך הוא מצרפה למעשה, שנאמר: 'און אם ראיתי בלבי לא ישמע ד'' (תהלים סו, יח).
ואלא מה אני מקיים: 'הנני מביא אל העם הזה רעה פרי מחשבותם' (ירמיהו ו, יט)?

כלומר: הגמרא הבינה שהפסוק שלנו אומר שד' יעניש גם על המחשבה הרעה לבדה, ולא רק על המעשים הרעים, ולכן היא שואלת שהבנה זו היא בניגוד לכלל "מחשבה רעה אין הקדוש ברוך הוא מצרפה למעשה", שנלמד מהפסוק "און אם ראיתי בלבי לא ישמע ד'".

ב. הסבר ראשון בפסוק

ענתה הגמרא: "מחשבה שעושה פרי - הקדוש ברוך הוא מצרפה למעשה, מחשבה שאין בה פרי - אין הקדוש ברוך הוא מצרפה למעשה".

פירש רש"י:

מחשבה שעושה פירות - שקיים מחשבתו ועשה.
מצרפה למעשה - ונפרעים ממנו אף על המחשבה.

כלומר: כאשר אדם חשב מחשבה רעה וגם עשה עבירה - הקב"ה מעניש אותו גם על העבירה שהוא עשה וגם על המחשבה הרעה שהוא חשב. אבל אם הוא רק חשב לעשות מעשה רע ולא עשה אותו, הוא לא יענש על המחשבה הרעה.

ג. הסבר שני בפסוק

המשיכה הגמרא ושאלה: "ואלא הא דכתיב: 'למען תפוש את בית ישראל בלבם' (יחזקאל יד, ה)"!

רואים משם שד' כן מעניש על מחשבת הלב לבדה!

ענתה הגמרא: "אמר רב אחא בר יעקב: ההוא בעבודת כוכבים הוא דכתיב, דאמר מר: חמורה עבודת כוכבים, שכל הכופר בה כמודה בכל התורה כולה".

כלומר: בעבודה זרה ד' מעניש גם על המחשבה לבדה, אבל בשאר עבירות ד' אינו מעניש על המחשבה לבדה.

המשיכה הגמרא ואמרה: "עולא אמר: כדרב הונא, דאמר רב הונא: כיון שעבר אדם עבירה ושנה בה - הותרה לו. הותרה לו סלקא דעתך? אלא נעשית לו כהיתר".

הסביר רש"י: "עולא אמר - הא דכתיב 'פרי מחשבותם' בעובר ושונה כתיב, כי הדר מהרהר לעשות מצטרפת למעשה, ואפילו לא עביד לה אין חזרתו לשם שמים, אלא שלא הוצרך לה, כדרב הונא דאמר נעשית לו כהיתר".

כלומר: אדם שעבר עבירה ושנה בה פעם שניה, ואחר כך חשב לעבור עליה פעם שלישית ונאנס ולכן לא עבר עליה - יענש כאילו עבר עליה פעם שלישית, כיון שהיא כבר נחשבת לו כדבר מותר, ואם לא היה מזדמן לו האונס הוא היה עובר עליה.

כך סיכם רבנו יונה בספרו "שערי תשובה" (שער א סעיף ה) את דברי עולא:

ואמרו רבותינו זכרונם לברכה (קידושים מ ע"א) על איש שעבר עבירה ושנה בה, כי מכאן ואילך אם יחשוב לעשות העבירה ונאנס ולא עשאה, מחשבתו הרעה מצטרפת למעשה, ועליו נאמר (ירמיהו ו, יט): 'הנה אנכי מביא רעה אל העם הזה פרי מחשבותם'.

1. הסבר רבנו יונה לדברי רב הונא

רבנו יונה בספרו "שערי תשובה" (שם) הסביר גם את עומק דברי רב הונא, והוסיף לו מקור מדברי ירמיהו הנביא בפרק ג':

השונה בחטאו תשובתו קשה, כי נעשה לו החטא כהיתר, ובזה כבדה מאד חטאתו, כמו שנאמר: 'הנה דברת, ותעשי הרעות, ותוכל' (ירמיה ג, ה).
ביאור 'ותוכל' - כי הרעות נעשות לך כהיתר, וכדבר שהוא ביכלתך וברשותך, מלשון: 'לא תוכל לאכול בשעריך' (דברים יב, יז), שתרגומו: 'לית לך רשו'. ואמרו רבותינו זכרונם לברכה (קדושין מ ע"א): 'כיון שעבר אדם עבירה ושנה בה - נעשית לו כהיתר'.

כלומר: העבירה צריכה להיות אצל האדם בגדר דבר שהוא בלתי אפשרי, וכאילו שהוא אינו יכול כלל לעשותו, אבל אחרי שהוא עבר עליה ושנה בה - היא נעשית לו כהיתר, וקל בעיניו לעשותה.

2. הסבר ספר "המקנה" לפסוק בספר תהלים על פי סוגיתנו

בספר "המקנה" על מסכת קידושין כאן כתב:

על פי זה יש לפרש מה שאמר דוד המלך עליו השלום: 'הטיבה ד' לטובים ולישרים בלבותם, והמטים עקלקלותם יוליכם ד' את פועלי האון שלום על ישראל' (תהלים קכה, ה).
רצונו לומר שייטיב ד' לטובים על המעשים הטובים, ולישרים בליבותם שאפילו המחשבה שבלב יחשב כמעשה.
מה שאין כן במחשבת העבירה, דאינו נחשב כמעשה.
אבל 'המטים עקלקלותם', רצונו לומר: אותם שעברו ושנו, עד שהיו מטים אותם להתדמות כהיתר, והיינו דקאמר 'עקלקלותם' - לשון כפול, שמחמת שכפל העקול שלהם מטים אותם כהיתר, כענין הטות משפט, אז נענשו על המחשבה כמעשה, וזה שאמר: 'יוליכם ד' את פועלי האון' כאילו עשה האון בפועל".

סיכום

  1. מחשבה טובה הקב"ה מצרפה למעשה.
  2. מחשבה רעה אין הקדוש ברוך הוא מצרפה למעשה.
  3. מחשבה רעה בענין עבודה זרה הקדוש ברוך הוא מצרפה למעשה.
  4. מחשבה רעה של מי שכבר עבר עבירה ושנה בה, ונאנס ולא עשאה, הקדוש ברוך הוא מצרפה למעשה.

יהי רצון שכל הזמן נחשוב מחשבות טובות ונעשה מעשים טובים.

פירושים על הפרק


פירוש על הפרק


תנ"ך על הפרק

תנ"ך על הפרק

תוכן עניינים

ניווט בפרקי התנ"ך