לִנְטֹעַ שָׁמַיִם וְלִיסֹד אָרֶץ

נעיין הפעם בפסוק הממשיך את הפסוקים שנדונו במאמר הקודם. ראינו שהנביא מעודד את העם הנפחד מפני חמת המציק. הנביא טוען שהמציק אינו אלא בן תמותה חלש, ואילו ה' המגן על העם הוא "נוטה שמים ויוסד ארץ"(ישעיה נא יג) "רוגע הים ויהמו גליו"(ישעיה נא טו), ולכן אין לעם סיבה לפחד. הנבואה ממשיכה: "וָאָשִׂ֤ים דְּבָרַי֙ בְּפִ֔יךָ וּבְצֵ֥ל יָדִ֖י כִּסִּיתִ֑יךָ לִנְטֹ֤עַ שָׁמַ֙יִם֙ וְלִיסֹ֣ד אָ֔רֶץ וְלֵאמֹ֥ר לְצִיּ֖וֹן עַמִּי־אָֽתָּה׃"(ישעיה נט טז). כבר בקריאה שטחית עולה הספק בהבנת הפסוק. לפי רצף הפסוקים משמע שבפסוקנו ה' ממשיך לדבר אל העם, אבל מהסיפא של הפסוק [ואולי גם מהרישא שלו] עולה שה' שמדבר אל הנביא על העם. אל מי איפוא פונה פסוקנו? למי ניתן הכוח "לִנְטֹ֤עַ שָׁמַ֙יִם֙ וְלִיסֹ֣ד אָ֔רֶץ", ומה משמעותו?

יונתן תרגם את הפסוק כך: "ושויתי פתגמי נבואתי בפומך ובטלל גבורתי אגנית עלך לקימא עמא דאמיר עליהון דיסגון ככוכבי שמיא ולשכללא כנשתא דאמיר עליהון דיסגון כעפרא דארעא ולמימר לדדירין בציון עמי אתון". בתרגום לעברית: "שמתי דברי נבואתי בפיך ובצל גבורתי אגן עליך כדי לקיים את העם שנאמר עליהם שירבו ככוכבי השמים, ולשכלל את האומה שנאמר עליה שירבו כעפר הארץ..." ברור שיונתן פירש שבפסוק זה ה' מדבר אל הנביא על העם ובעבור העם.

לפירוש זה ה' מבטיח הגנה לנביא, שיישא את דברו לעם ולאומות כשייתקל בהתנגדות עקשנית. "וָאָשִׂ֤ים דְּבָרַי֙ בְּפִ֔יךָ" ולכן "בְצֵל יָדִ֖י כִּסִּיתִ֑יךָ". והוא מעין ההבטחה לירמיהו "וְנִלְחֲמ֥וּ אֵלֶ֖יךָ וְלֹא־י֣וּכְלוּ לָ֑ךְ כִּֽי־אִתְּךָ֥ אֲנִ֛י נְאֻם־יְ-הוָ֖ה לְהַצִּילֶֽךָ׃"(ירמיה א יט). ומהו תוכן הנבואה? לפי התרגום ורש"י: עם ישראל שנמשל לכוכבי ולחול, קיים לעד. לפי המלבי"ם הנבואה אינה מתייחסת רק לקיום העם בגלות אלא גם לגאולה. השמים והארץ מוזכרים כאן כדי להדגיש שגאולת ישראל בא תבוא, גם אם יצטרך ה' לברוא שמים וארץ חדשים.

מדוע נזקק הנביא לעידוד וחיזוק מפי הגבורה באמצע נבואת הנחמה? כבר אמרנו שבפסוקים הקודמים מעודד הנביא את העם באמרו: "וַתִּשְׁכַּ֞ח יְ-הוָ֣ה עֹשֶׂ֗ךָ נוֹטֶ֣ה שָׁמַיִם֮ וְיֹסֵ֣ד אָרֶץ֒ וַתְּפַחֵ֨ד תָּמִ֜יד כָּל־הַיּ֗וֹם מִפְּנֵי֙ חֲמַ֣ת הַמֵּצִ֔יק... וְאַיֵּ֖ה חֲמַ֥ת הַמֵּצִֽיק׃"(ישעיה נא יג). גם הנביא עצמו עלול להיתפס לפחד הזה מפני חמת המציק הנכרי, ופחדו מפני עם ישראל עצמו, ועל כן מחזקו הקב"ה "וּבְצֵ֥ל יָדִ֖י כִּסִּיתִ֑יךָ לִנְטֹ֤עַ שָׁמַ֙יִם֙ וְלִיסֹ֣ד אָ֔רֶץ" כשם שהוא חיזק את העם לפני כן.

הרד"ק בוחר באפשרות השנייה ומסביר שבפסוק ישנה פנייה של ה' אל העם:

ואשים – הנה שמתי דברי בפיך להיות לי לעם וכן "ודברי אשר שמתי בפיך"(ישעיה נט כא)
(רד"ק ישעיה נא טז)

ובדעת מקרא הוסיף:

ושם הדברים נאמרים לכל ישראל ועוד הלשון "ואשים דברי בפיך" אפשר שהיא רומזת לדברי התורה על שירת האזינו: "ולמדה את בני ישראל שימה בפיהם"(דברים לא יט).
(דעת מקרא ישעיה נא טז)

לפירוש זה מהווה פסוקנו המשך ישיר למה שקדם לו. הנבואה מתחילה "אנכי אנכי הוא מנחמכם. מי את ותראי מאנוש ימות..." ועתה חוזר הנביא ומבטיח בשם ה', מאחר שעם ישראל נושא את שם ה' ושליחותו בגויים בבחינת "אתם עדי", לכן: "ובצל ידי כסיתיך - שלא יוכלו העמים לכלותך בגלות כל זמן שיהיו דברי בפיך... וכל זה אכסה עליך בגלות עד שיבא עת לנטוע שמים וליסוד ארץ וזהו קבוץ גליות שיהיו ישראל עולם חדש, וכן אמר הנני בורא השמים החדשים והארץ החדשה"(רד"ק). ובדעת מקרא, המסביר גם הוא שהפסוק מדבר אל העם, חולק על קטע זה. ואת ההיגד "לִנְטֹ֤עַ שָׁמַ֙יִם֙ וְלִיסֹ֣ד אָ֔רֶץ" אינו מסביר על העתיד כפירוש הרד"ק אלא על העבר: "ושיעור הכתוב: אנוכי ה' א-להיך אשר עלתה במחשבה לפני לנטוע שמים וליסוד ארץ ולאמר לציון עמי אתה, כלומר, בורא השמים והארץ הוא שבחר את ציון"(דעת מקרא ישעיה נא טז הערה 6).

ר' חיים מוולוז'ין טעם טעם אחר בפסוקנו. לדעתו מדבר הפסוק אל כל יהודי באשר הוא, ומפנה אליו קריאה לזכור את דרגתו הפוטנציאלית העצומה ואת הכוחות הגדולים הטמונים בו אשר מסוגלים לִנְטֹ֤עַ שָׁמַ֙יִם֙ וְלִיסֹ֣ד אָ֔רֶץ. וזהו הנושא של השער הראשון בספר נפש החיים. ר' חיים מתחיל את ספרו בביור הפסוק "בצלם א-להים ברא אותו"(ברשית א כז) ובשליטת ה' בכל מה שברא:

כן בדמיון זה כביכול, ברא הוא יתברך את האדם והשליטו על רבי רבוון(=רבי רבבות) כחות ועולמות אין מספר. ומסרם בידו שיהא הוא המדבר והמנהיג אותם... כי במעשיו ודבוריו ומחשבותיו הטובים הוא מקיים ונותן כח בכמה כחות ועולמות עליונים הקדושים ומוסיף בהם קדושה ואור כמו שכתוב " וָאָשִׂ֤ים דְּבָרַי֙ בְּפִ֔יךָ... לִנְטֹ֤עַ שָׁמַ֙יִם֙ וְלִיסֹ֣ד אָ֔רֶץ"(ישעיה נא טז). וכמאמרם ז''ל: "אל תקרא בניך אלא בוניך"(ברכות סד.) כי המה המסדרים עולמות העליונים כבונה המסדר בנינו ונותנים בהם רב כח.
(נפש החיים שער א פרק ג)

לכאורה פירושו הוא יותר דרשני, שכן הקשר הפסוק למה שלפניו לא מובן. אבל יתכן שלפירוש זה רוצה הנביא לעמת את שפלותו ונחיתותו של המציק שהוא "אנוש ימות" "ובן אדם חציר ינתן" עם בן העם היהודי אשר בכוחו לִנְטֹ֤עַ שָׁמַ֙יִם֙ וְלִיסֹ֣ד אָ֔רֶץ, תכונה שנארה בפסוקים שלנו על הקב"ה בעצמו. ואם כך הוא מדוע הפחד והיראה! "התעוררי התעוררי קומי ירושלים"!