תנ"ך על הפרק - ישעיה מג - כי יגעת בי ישראל / הרב אברהם ריבלין שליט"א

תנ"ך על הפרק

ישעיה מג

377 / 929
היום

הפרק

וְעַתָּ֞ה כֹּֽה־אָמַ֤ר יְהוָה֙ בֹּרַאֲךָ֣ יַעֲקֹ֔ב וְיֹצֶרְךָ֖ יִשְׂרָאֵ֑ל אַל־תִּירָא֙ כִּ֣י גְאַלְתִּ֔יךָ קָרָ֥אתִי בְשִׁמְךָ֖ לִי־אָֽתָּה׃כִּֽי־תַעֲבֹ֤ר בַּמַּ֙יִם֙ אִתְּךָ־אָ֔נִי וּבַנְּהָר֖וֹת לֹ֣א יִשְׁטְפ֑וּךָ כִּֽי־תֵלֵ֤ךְ בְּמוֹ־אֵשׁ֙ לֹ֣א תִכָּוֶ֔ה וְלֶהָבָ֖ה לֹ֥א תִבְעַר־בָּֽךְ׃כִּ֗י אֲנִי֙ יְהוָ֣ה אֱלֹהֶ֔יךָ קְד֥וֹשׁ יִשְׂרָאֵ֖ל מוֹשִׁיעֶ֑ךָ נָתַ֤תִּי כָפְרְךָ֙ מִצְרַ֔יִם כּ֥וּשׁ וּסְבָ֖א תַּחְתֶּֽיךָ׃מֵאֲשֶׁ֨ר יָקַ֧רְתָּ בְעֵינַ֛י נִכְבַּ֖דְתָּ וַאֲנִ֣י אֲהַבְתִּ֑יךָ וְאֶתֵּ֤ן אָדָם֙ תַּחְתֶּ֔יךָ וּלְאֻמִּ֖ים תַּ֥חַת נַפְשֶֽׁךָ׃אַל־תִּירָ֖א כִּ֣י אִתְּךָ־אָ֑נִי מִמִּזְרָח֙ אָבִ֣יא זַרְעֶ֔ךָ וּמִֽמַּעֲרָ֖ב אֲקַבְּצֶֽךָּ׃אֹמַ֤ר לַצָּפוֹן֙ תֵּ֔נִי וּלְתֵימָ֖ן אַל־תִּכְלָ֑אִי הָבִ֤יאִי בָנַי֙ מֵרָח֔וֹק וּבְנוֹתַ֖י מִקְצֵ֥ה הָאָֽרֶץ׃כֹּ֚ל הַנִּקְרָ֣א בִשְׁמִ֔י וְלִכְבוֹדִ֖י בְּרָאתִ֑יו יְצַרְתִּ֖יו אַף־עֲשִׂיתִֽיו׃הוֹצִ֥יא עַם־עִוֵּ֖ר וְעֵינַ֣יִם יֵ֑שׁ וְחֵרְשִׁ֖ים וְאָזְנַ֥יִם לָֽמוֹ׃כָּֽל־הַגּוֹיִ֞ם נִקְבְּצ֣וּ יַחְדָּ֗ו וְיֵאָֽסְפוּ֙ לְאֻמִּ֔ים מִ֤י בָהֶם֙ יַגִּ֣יד זֹ֔את וְרִֽאשֹׁנ֖וֹת יַשְׁמִיעֻ֑נוּ יִתְּנ֤וּ עֵֽדֵיהֶם֙ וְיִצְדָּ֔קוּ וְיִשְׁמְע֖וּ וְיֹאמְר֥וּ אֱמֶֽת׃אַתֶּ֤ם עֵדַי֙ נְאֻם־יְהוָ֔ה וְעַבְדִּ֖י אֲשֶׁ֣ר בָּחָ֑רְתִּי לְמַ֣עַן תֵּ֠דְעוּ וְתַאֲמִ֨ינוּ לִ֤י וְתָבִ֙ינוּ֙ כִּֽי־אֲנִ֣י ה֔וּא לְפָנַי֙ לֹא־נ֣וֹצַר אֵ֔ל וְאַחֲרַ֖י לֹ֥א יִהְיֶֽה׃אָנֹכִ֥י אָנֹכִ֖י יְהוָ֑ה וְאֵ֥ין מִבַּלְעָדַ֖י מוֹשִֽׁיעַ׃אָנֹכִ֞י הִגַּ֤דְתִּי וְהוֹשַׁ֙עְתִּי֙ וְהִשְׁמַ֔עְתִּי וְאֵ֥ין בָּכֶ֖ם זָ֑ר וְאַתֶּ֥ם עֵדַ֛י נְאֻם־יְהוָ֖ה וַֽאֲנִי־אֵֽל׃גַּם־מִיּוֹם֙ אֲנִ֣י ה֔וּא וְאֵ֥ין מִיָּדִ֖י מַצִּ֑יל אֶפְעַ֖ל וּמִ֥י יְשִׁיבֶֽנָּה׃כֹּֽה־אָמַ֧ר יְהוָ֛ה גֹּאַלְכֶ֖ם קְד֣וֹשׁ יִשְׂרָאֵ֑ל לְמַעַנְכֶ֞ם שִׁלַּ֣חְתִּי בָבֶ֗לָה וְהוֹרַדְתִּ֤י בָֽרִיחִים֙ כֻּלָּ֔ם וְכַשְׂדִּ֖ים בָּאֳנִיּ֥וֹת רִנָּתָֽם׃אֲנִ֥י יְהוָ֖ה קְדֽוֹשְׁכֶ֑ם בּוֹרֵ֥א יִשְׂרָאֵ֖ל מַלְכְּכֶֽם׃כֹּ֚ה אָמַ֣ר יְהוָ֔ה הַנּוֹתֵ֥ן בַּיָּ֖ם דָּ֑רֶךְ וּבְמַ֥יִם עַזִּ֖ים נְתִיבָֽה׃הַמּוֹצִ֥יא רֶֽכֶב־וָס֖וּס חַ֣יִל וְעִזּ֑וּז יַחְדָּ֤ו יִשְׁכְּבוּ֙ בַּל־יָק֔וּמוּ דָּעֲכ֖וּ כַּפִּשְׁתָּ֥ה כָבֽוּ׃אַֽל־תִּזְכְּר֖וּ רִֽאשֹׁנ֑וֹת וְקַדְמֹנִיּ֖וֹת אַל־תִּתְבֹּנָֽנוּ׃הִנְנִ֨י עֹשֶׂ֤ה חֲדָשָׁה֙ עַתָּ֣ה תִצְמָ֔ח הֲל֖וֹא תֵֽדָע֑וּהָ אַ֣ף אָשִׂ֤ים בַּמִּדְבָּר֙ דֶּ֔רֶךְ בִּֽישִׁמ֖וֹן נְהָרֽוֹת׃תְּכַבְּדֵ֙נִי֙ חַיַּ֣ת הַשָּׂדֶ֔ה תַּנִּ֖ים וּבְנ֣וֹת יַֽעֲנָ֑ה כִּֽי־נָתַ֨תִּי בַמִּדְבָּ֜ר מַ֗יִם נְהָרוֹת֙ בִּֽישִׁימֹ֔ן לְהַשְׁק֖וֹת עַמִּ֥י בְחִירִֽי׃עַם־זוּ֙ יָצַ֣רְתִּי לִ֔י תְּהִלָּתִ֖י יְסַפֵּֽרוּ׃וְלֹא־אֹתִ֥י קָרָ֖אתָ יַֽעֲקֹ֑ב כִּֽי־יָגַ֥עְתָּ בִּ֖י יִשְׂרָאֵֽל׃לֹֽא־הֵבֵ֤יאתָ לִּי֙ שֵׂ֣ה עֹלֹתֶ֔יךָ וּזְבָחֶ֖יךָ לֹ֣א כִבַּדְתָּ֑נִי לֹ֤א הֶעֱבַדְתִּ֙יךָ֙ בְּמִנְחָ֔ה וְלֹ֥א הוֹגַעְתִּ֖יךָ בִּלְבוֹנָֽה׃לֹא־קָנִ֨יתָ לִּ֤י בַכֶּ֙סֶף֙ קָנֶ֔ה וְחֵ֥לֶב זְבָחֶ֖יךָ לֹ֣א הִרְוִיתָ֑נִי אַ֗ךְ הֶעֱבַדְתַּ֙נִי֙ בְּחַטֹּאותֶ֔יךָ הוֹגַעְתַּ֖נִי בַּעֲוֺנֹתֶֽיךָ׃אָנֹכִ֨י אָנֹכִ֥י ה֛וּא מֹחֶ֥ה פְשָׁעֶ֖יךָ לְמַעֲנִ֑י וְחַטֹּאתֶ֖יךָ לֹ֥א אֶזְכֹּֽר׃הַזְכִּירֵ֕נִי נִשָּׁפְטָ֖ה יָ֑חַד סַפֵּ֥ר אַתָּ֖ה לְמַ֥עַן תִּצְדָּֽק׃אָבִ֥יךָ הָרִאשׁ֖וֹן חָטָ֑א וּמְלִיצֶ֖יךָ פָּ֥שְׁעוּ בִֽי׃וַאֲחַלֵּ֖ל שָׂ֣רֵי קֹ֑דֶשׁ וְאֶתְּנָ֤ה לַחֵ֙רֶם֙ יַעֲקֹ֔ב וְיִשְׂרָאֵ֖ל לְגִדּוּפִֽים׃

מאמרים על הפרק


מאמר על הפרק

הרב אברהם ריבלין שליט

כי יגעת בי ישראל

מיד אחרי הפסוק המרומם "עם זו יצרתי לי תהלתי יספרו", עובר ישעיהו לביקורת קשה על העם "ולא אותי קראת יעקב כי יגעת בי ישראל". וכך כתב הרד"ק: "ועתה החל בפרשה אחרת להוכיח את ישראל שבאותו הדור".

הרישא של הפסוק "ולא אותי קראת יעקב" – מובנת, אולם הסיפא קשה: "כי יגעת בי ישראל" - מי הנושא של היגד זה? ישראל היגעים בעבודת ה' או ה' היגע מחטאיהם של ישראל? נשים לב שהשורש י.ג.ע מופיע גם בשני הפסוקים הבאים: בפסוק "ולא הוגעתיך בלבונה"(ישעיה מג כג) הנושא הוא ה' והוא לא הטריחם בעבודה קשה. ובפסוק "הוגעתני בעוונותיך"(ישעיה מג כד) הנושא הוא ישראל המייגעים את ה' בחטאיהם.

מי "יגע" בפסוקנו? רוב המפרשים בחרו בדרך הראשונה, שהנושא של הפועל "יגעת" הוא ישראל. ומסבירים את הסיפא של הפסוק כניגוד של הרישא. רש"י:

"ולא אותי קראת" - ואתה לא אותי קראת בפנותך אחרי עכו"ם
"כי יגעת בי" - נלאתם מהר בעבודתי.
(רש"י ישעיה מג כב)

ומהר"י קרא: "כל היום תענה ותעשה כל מלאכתך ואי אתה מתייגע, ולערב בזמן שאומר לך בא להתפלל - אתה משיב - עייף אנוכי". וגם רד"ק: "אפילו לא קראת לי בעת צרה, כל שכן שלא יגעת בי ישראל".

אולם ישנם מפרשים הבוחרים בדרך השנייה, שה' הוא נושא הפועל "יגעת". מהר"י קרא: "לפי פשוטו, כי יגעת בי - הוגעתני בעוונותיך, שכבר נלאיתי נשוא", וכן רד"ק בפירוש שני: "לא די שלא קראתני, אלא שהוגעתני בעבודת עכו"ם שהוא עלי לטורח". לפי פירוש זה הרישא היא ההסבר לסיפא: כיוון שלא אותי קראת אלא את העכו"ם, הוגעתני בעוונותיך ונלאיתי נשוא.

המלבי"ם מציע פירוש שלישי, הבנוי ביסודו על השיטה הראשונה, שישראל הם הם היגעים בעבודת ה'. החידוש בפירושו הוא שאין מדובר ביגיעה פיזית ועייפות גשמית, אלא בהרגשה שעבודת ה' היא עול וטורח: "לא לבד שלא קראת אותי, כי גם יגעת בי - כאילו הייתה עבודתי ומצוותי עליך לטורח". ובהדגשה קיצונית יותר: ישנם אנשים שאף כשהם ממלאים בפועל את מצוות ה' ועבודתו, עושים זאת כמי שכפאם שד, ומתוך הרגשת מחנק וכפייה; וכנגדם יוצא הנביא בביטוי "כי יגעת בי ישראל".

הד לדרישה זו מצאנו במשנה: "אל תהיו כעבדים המשמשים את הרב על מנת לקבל פרס אלא הוו כעבדים המשמשים את הרב שלא על מנת לקבל פרס"(אבות א ג). בעל תוספות יום טוב מסביר מיהו העובד מאהבה: "הוא שבעיניו מקצר תמיד בעבודה וחושב בנפשו שלא עבד לו לרוב אהבתו בו יתברך". וכן שנינו במשנה לגבי התפילה: "וכשאתה מתפלל אל תעש תפילתך קבע אלא רחמים ותחנונים לפני המקום"(אבות ב יג), ופירש הרע"ב: "קבע - כאדם שיש עליו חובה דבר קבוע ואומר אימתי אפרוק מעלי חוב זה".

בשם בעל העקידה, תירצו על פי פירוש זה שאלה מפורסמת בהגדה של פסח. הרשע שואל "מה העבודה הזאת לכם", ומשיבים לו: "לכם ולא לו, לפי שהוציא עצמו מהכלל כפר בעיקר". לכאורה, גם בשאלת החכם ישנו טיעון זה, שהרי גם הוא שואל "מה העדות החוקים והמשפטים אשר ציוה ה' א-להינו אתכם", ומדוע לא נגיב גם כאן 'אתכם ולא אותו'? בנוסף לתירוצים הרבים שניתנו לשאלה זו(ראה כמעט כל הגדה עם פירושים), יש לומר, שהרשע שואל על "העבודה", הוא חש בעול כבד עד כדי התמוטטות; לעומתו שואל החכם בכבוד על עדות, חוקים ומשפטים(ועיין הגדת הגיוני הלכה לרב מירסקי עמ' מ-מא).

כך הסביר המגיד מדובנא את פסוקנו: "ולא אותי קראת יעקב כי יגעת בי ישראל" -  אם עבודת ה' אצלך היא יגיעה, עמל ועול, אין זו עבודת ה' שלי. כי עבודת ה' האמיתית אמורה להיות מתוך שמחה ותענוג. "ומאשר יגעת בי ישראל הוא לאות כי לא אותי קראת יעקב"(כוכב מיעקב ויקרא).

כהרגלו מתבל המגיד את דבריו במשל. סוחר יהלומים מגיע לעיר בערב שבת הוא ממהר לביתו ושולח את נערו להביא את מזוודתו. הלה מגיע נושם, נושף ומזיע, ומודיע שמילא את שליחותו. אוי, אומר הסוחר, אם המזוודה כל כך כבדה - אין היא שלי, שלי מלאה יהלומים והיא קלה ונעימה למשא.

"ולא אותי קראת יעקב - כי יגעת בי ישראל", כי דרכיה של תורת אמת דרכי נועם, ופקודי ה' ישרים משמחי לב.

פירושים על הפרק


פירוש על הפרק


תנ"ך על הפרק

תנ"ך על הפרק

תוכן עניינים

ניווט בפרקי התנ"ך