דברי ישעיהו לחזקיהו
ישעיהו הנביא ראה את הכנעתו של חזקיהו המלך, ובישר לו שמלך אשור יעזוב זמנית את ירושלים כדי להלחם במלך כוש, אחר כך ישוב לירושלים, יובס שם ויחזור לארצו עם מספר מצומצם ביותר של חיילים ושם יפול בחרב. כאשר ראה סנחריב שמלך כוש רוצה להילחם אתו, הבין שתכנית רבשקה להמריד את העם במלך חזקיהו נכשלה. לפיכך שלח סנחריב מלאכים אל חזקיהו שיגיע איתו להסכם, ישלם לו מס ויהיה לו לעבד. באגרת ששלח לו חזר על דברי הבלע שאמר רבשקה ואמר לו שירושלים ודאי תכבש על ידו והקב"ה לא יוכל לעזור לו כשם שלא עזר למלכי האומות אותן כבש במלחמותיו. סנחריב ייחס את הנצחונות לעצמו ושלל את הדעה האומרת כאלו יד הקב"ה היא שעשתה זאת והביאה לו את הנצחונות.
הנביא ישעיהו מספר בפרוטרוט על התנהגותו של סנחריב. הנביא אומר כי הקב"ה הביא את אשור מארצו כדי להעניש את אלה המורדים בו ואלמלא הקב"ה אין כח במלך אשור לבצע שום מהלך כי הוא רק שבט(=מקל) זעמו של הקב"ה. לעומת זאת מלך אשור סבור שיש בכוחו לעבור על רצון הקב"ה. לסנחריב נאסר להרוג אנשים והותר לו רק לקחת ממון ושלל אך הוא רוצה להשמיד ולהכרית את העמים גם אם הם אינם חוטאים. הצלחותיו המסחררות של סנחריב נתנו לו את ההרגשה שאין שום דבר העומד בדרכו וצבאו הכובש שנלחם עם עמים רבים העובדים אלילים ויכל להם ולכן בוודאי יצליח לנצח את תושבי יהודה וירושלים וגם כאן לא יעמוד הקב"ה בדרכו מפאת כוחותיו החזקים וצבאו הבלתי מנוצח. סנחריב התרברב במדיניותו המקורית, שקבעה לא להשאיר את העמים הנכנעים בארצותיהם אלא להגלותם לארצות אחרות ולבלבל את האומות כך שלשום עם לא תהיה לו הזכות על ארצו ולא יוכל לחזור אליה עוד. עוצמתו האדירה של סנחריב העבירה אותו על דעתו וחשב כי הפך לאדם בלתי מנוצח וללא קושי יכל להשתלט על כל העמים ולרדות בהם כרצונו.
הנביא אומר שהקב"ה יטיל על מחנה אשור פחד גדול ואנשי הצבא יכו אלו את אלו כפי שהיה אצל המדינים בתקופת גדעון(שופטים ז). לאחר מכן ילחם בו הקב"ה בעצמו כפי שנלחם עם המצרים על ים סוף ומלאך ה' יכה במחנה אשור עד לכלותם ורק בודדים, כלומר עשרה אנשים, הם אשר ישרדו מכל המחנה העצום שצר על ירושלים, וזאת כדי שילכו ויספרו את מעשי ה' שעשה לחזק שבמלכי תבל(על פי ישעיהו י). ישעיהו הודיע לחזקיהו על מפלת סנחריב ותבוסתו הגדולה שתהיה סביב ירושלים ועל הנסים הגדולים שיתרחשו בעקבות התבוסה. המצור הכבד ואיבוד מקורות הפרנסה לא יפגעו בתושבי ירושלים כי תהיה ישועה גדולה וכדברי הנביא: "אכול השנה ספיח, ובשנה השנית סחיש(ספיחי הספיחים) ובשנה השלישית זרעו וקצרו, נטעו כרמים ואכלו פרים"(ישעיהו לח ל). באור הדברים: סנחריב קצץ את כל האילנות שגדלו סביבות ירושלים ואת כל שדות התבואה השחית. עתה כאשר מנבא ישעיהו על מפלת סנחריב והצלת האומה, בוודאי שימצא הקב"ה פתרון לכלכלתם של השבטים שנותרו עדיין בארץ. הנביא אומר לשליחי המלך כי הספיחים שנשרו בשעת הקציר יספיקו לכל מאות אלפי האנשים החיים בארץ, וזה כמובן נס גדול שיחולל הקב"ה בנוסף לכליה הפיזית שיביא על צבאות סנחריב. לאחר שיקצרו את הספיחים בוודאי ינשרו גם כן ספיחים מן הספיחים והם נקראים סחיש. גם הם יספיקו להזנת האוכלוסיה הגדולה הנמצאת בארץ בשנה השניה אחרי הנצחון ורק בשנה השלישית יאכלו מיבול התבואות שזרעו במרחשון. הקב"ה ציווה את הארץ לספק פרנסה לכל העם הנמצא בתוכה.