הרחבת גבולות הארץ על ידי ירבעם בן יואש מלך ישראל ומשמעותה לדורנו
א. הפסוקים
בפרקנו נאמר:
כג. בשנת חמש עשרה שנה לאמציהו בן יואש מלך יהודה, מלך ירבעם בן יואש מלך ישראל בשֹמרון ארבעים ואחת שנה.
כד. ויעש הרע בעיני ד', לא סר מכל חטאות ירבעם בן נבט אשר החטיא את ישראל.
כה. הוא השיב את גבול ישראל מלבוא חמת עד ים הערבה, כדבר ד' אלקי ישראל אשר דבר ביד עבדו יונה בן אמתי הנביא אשר מגת החפר.
כו. כי ראה ד' את עֳני ישראל מֹרה מאד, ואפס עצור ואפס עזוב, ואין עֹזר לישראל.
כז. ולא דבר ד' למחות את שם ישראל מתחת השמים, ויושיעם ביד ירבעם בן יואש.
כח. ויתר דברי ירבעם וכל אשר עשה וגבורתו אשר נלחם, ואשר השיב את דמשק ואת חמת ליהודה בישראל, הלא הם כתובים על ספר דברי הימים למלכי ישראל.
כט. וישכב ירבעם עם אבֹתיו עם מלכי ישראל, וימלֹך זכריה בנו תחתיו.
ב. השאלות
שאל המלבי"ם:
אחר שעשה הרע (כמו שכתוב בפסוק כ"ד) למה הושיעם ד' להגדיל גבול ארצם (כמו שכתוב בפסוק כ"ה)? והיה די מה שכבר גבר אביו ונצח את ארם (יג, כה)!
ומהו זה שאמר: 'ולא דבר ד' למחות את שם ישראל מתחת השמים' (כז)? הלא זה לא יחייב להגדיל גבול ארצם!
ג. תשובות המלבי"ם
ענה על כך המלבי"ם:
כי ראה - רוצה לומר שלא היה זה על ידי שעשו תשובה, רק שראה ד' שעל ידי ענים הם ממרים מאד, וכמתיאשים מכל תקוה מפליגים ברשעתם, וכיון שאינו מועיל בדרך העונשים, וגם ראה שאם יניחם כך יאבדו כי אפס עצור ואפס עזוב ואין עֹזר לישראל', ולא היה אז רצון ד' לכלותם, כי עדיין לא נגזרה הגזרה בעת ההיא, לכן הושיעם ביד ירבעם.
אבל עדיין לא מובן מספיק: מדוע זיכה אותם ד' להגדיל את גבול ארצם?
נראה שכוונת ד' היתה להשפיע עליהם טובה גדולה, כדי שמתוכה הם יראו שד' אוהב אותם, ויחזרו בתשובה.
ד. משמעות הדבר לדורנו
בשו"ת "ציץ אליעזר" (חלק ז סימן מח קונטרס אורחות המשפטים פרק יב) כתב:
מצוות עלייה והתיישבות גם כשההנהגה היא ברובה חילונית. נראה לי כדבר ברור, שאין מקום כלל לסירוב לעלות לארץ משום שהנהגת המדינה נמסרה ברובה בידי פורקי עול בעוונותינו הרבים, וגם לא לטענה לומר שבלתי אפשרי שתוכל הישועה השמימית לצמוח על ידי אלה האנשים אשר אין יראת אלקים בלבם, כי מלבד שהיא מזוייפת מתוכה ושוברה בצידה, מפני שברור הדבר שככל שתתגבר העלייה של שומרי תורה כן יתגבר כוח ההשפעה של היהדות הנאמנה במוסדות המדינה, עד שבהמשך הזמן יוכתרו בהצלחה המאמצים לשנות פני הדברים לטובה בע"ה. מלבד זה, מי יוכל לבוא בסוף ההשגחה העליונה ולמצוא חקר ש-די, הרי כבר היה כזאת לעולמים שבאפס עצור ועזוב שלח ד' עזרתו מקודש בידי מלך ישראל רשע להרחיב את גבולות הארץ וליישב בה המוני בית ישראל. ומפליא הדבר, שהכתוב מציין הדבר לשבחו של מלך זה סמוך ונראה יחד עם ציינו את גודל רשעתו של מלך זה, בבחינה של 'אין עבירה מכבה מצוה'. הלא כה דברי הפסוקים בזה: 'בשנת חמש עשרה שנה לאמציהו בן יואש מלך יהודה, מלך ירבעם בן יואש מלך ישראל בשֹמרון ארבעים ואחת שנה. ויעש הרע בעיני ד', לא סר מכל חטאות ירבעם בן נבט אשר החטיא את ישראל. הוא השיב את גבול ישראל מלבוא חמת עד ים הערבה, כדבר ד' אלקי ישראל אשר דבר ביד עבדו יונה בן אמתי הנביא אשר מגת החפר. כי ראה ד' את עני ישראל, מֹרה מאד, ואפס עצור ואפס עזוב ואין עֹזר לישראל. ולא דבר ד' למחות את שם ישראל מתחת השמים, ויושיעם ביד ירבעם בן יואש (מלכים ב יד, כג-כז).
הרי דברים מפורשים בדברי נביאי האמת והצדק כחלום ושוברו בצדו על פליאת מחזה לעזרת ישראל מיד צר באמצעות רשע עד להשחית בטעמו ובנימוקו. וידוע, שכל מה שנקבע בכתבי הקודש, אפילו בתורת סיפור, לא נכתב ח"ו לשם סיפור בלבד, אלא לשם נבואה ולימוד לדורות [ועל זה אנו אומרים 'ותורתך ודברך ישים על לבו'. לא 'תורתך' בלבד, אלא גם 'דברך']. וממילא גם הנ"ל נקבע לשם כך לשמש לנו מגדל אור ואספקלריא מאירה לכל התרחשות בהמשך הדורות. ואם כן מי יערוב לנו ומי יתקע לכף ידינו, שאנו בזמנינו לא היינו, אחר ההשמדה הגדולה של צורר האנושות היטלר ימח שמו, גם כן בבחינת של 'מֹרה מאד ואפס עזוב ואין עֹזר לישראל', על כל פנים לא פחות מאז? דומה שעוד לא היתה השמדה אכזרית כזאת ובממדים רחבים כאלה מאז בריאת היצירה האנושית על אדמות. ואם כן לא רחוק הדבר מלחשוב שבהיות שבחסד ד' עלינו, לא דבר למחות את שם ישראל מתחת השמים, לכן בהיותנו זקוקים מיד כאויר לנשימה למדינה עצמאית על קרקע מוצק לנו כארצנו, עזר לנו ד' ברחמיו הגדולים בידי אלה שאחזו כל הזמן בהגה ההנהגה הלאומית והיו מוכנים ומוכשרים לכך, בלא להביט על הדבר הזה שנראה שרובם אינם שומרי תורה ומצוה, ובהדי כבשי דרחמנא למה לך? עלינו בעיקר לעשות את המוטל עלינו, לשמור ולקיים מצוות ד', ובתוך זה גם המצווה הגדולה והנשגבה של עלייה לארץ ולישב בה, ששקולה כנגד כל המצוות שבתורה, כדאיתא בספרי פרשת ראה ובתוספתא פ"ה דעבודה זרה, ולהשפיע בכל מידת יכלתנו על כל אשר בשם ישראל יכונה, בתוך מוסדות המדינה ומחוצה להם, בעיר ובכפר, לשוב אל ד' ולתורתו לטוב לנו. ושוטים שקלקלו הם יתנו את הדין, וד' הטוב בעיניו יעשה.