"להכות חמש או שש פעמים - אז הכית את ארם עד כלה"
הקדמה
נאמר בפרקנו:
יד. ואלישע חלה את חליו אשר ימות בו, וירד אליו יואש מלך ישראל, ויבך על פניו ויאמר: אבי, אבי, רכב ישראל ופרשיו.
טו. ויאמר לו אלישע: קח קשת וחצים. ויקח אליו קשת וחצים.
טז. ויאמר למלך ישראל: הרכב ידך על הקשת. וירכב ידו. וישם אלישע ידיו על ידי המלך.
יז. ויאמר: פתח החלון קדמה. ויפתח. ויאמר אלישע: ירה. ויור. ויאמר: חץ תשועה לד' וחץ תשועה בארם, והכית את ארם באפק עד כלה.
יח. ויאמר: קח החצים. ויקח. ויאמר למלך ישראל: הך ארצה. ויך שלש פעמים ויעמד.
יט. ויקצף עליו איש האלקים, ויאמר: להכות חמש או שש פעמים - אז הכית את ארם עד כלה. ועתה שלש פעמים תכה את ארם.
יש לשאול: מדוע ציוה אלישע הנביא למלך ישראל לירות חצים, ומדוע כאשר הוא ירה רק שלש פעמים קצף עליו איש האלקים?
הרמב"ן בפירושו לפרשת לך לך הסביר את פרשתנו הסבר נפלא, והר"ן בדרשותיו העמיק להסביר את דבריו.
א. הסבר הרמב"ן
כתב הרמב"ן בתחילת פרשת לך לך (יב, ו):
ויעבֹר אברם בארץ עד מקום שכם - אומר לך כלל, תבין אותו בכל הפרשיות הבאות בענין אברהם יצחק ויעקב, והוא ענין גדול, הזכירוהו רבותינו בדרך קצרה, ואמרו (תנחומא ט): 'כל מה שאירע לאבות סימן לבנים'. ולכן יאריכו הכתובים בסיפור המסעות וחפירת הבארות ושאר המקרים. ויחשוב החושב בהם כאילו הם דברים מיותרים, אין בהם תועלת. וכולם [כלומר: אבל כולם] באים ללמד על העתיד. כי כאשר יבוא המקרה לנביא משלושת האבות - יתבונן ממנו הדבר הנגזר לבא לזרעו.
ודע, כי כל גזירת עירין, כאשר תצא מכח גזירה אל פועל דמיון - תהיה הגזרה מתקיימת על כל פנים. ולכן יעשו הנביאים מעשה בנבואות, כמאמר ירמיהו שציוה לשריה: 'והיה ככלֹתך לקרֹא את דברי הספר הזה תקשֹר עליו אבן והשלכתו אל תוך פרת, ואמרת: ככה תשקע בבל וגו' (ירמיה נא, סג-סד). וכן ענין אלישע בהניחו זרועו על הקשת: 'ויאמר אלישע: ירה ויור. ויאמר: חץ תשועה לד' וחץ תשועה בארם' (מלכים ב יג, טז-יז). ונאמר שם (יט): 'ויקצוף עליו איש האלקים ויאמר: להכות חמש או שש פעמים אז הכית את ארם עד כלה. ועתה שלש פעמים תכה את ארם'.
ולפיכך החזיק הקדוש ברוך הוא את אברהם בארץ ועשה לו דמיונות בכל העתיד להעשות בזרעו, והבן זה.
אם כן לפי הרמב"ן המעשה שעשה יואש מלך ישראל מחזק את קיום הנבואה. הרמב"ן הביא ראיה לדבריו מדברי ירמיהו לברוך בן נריה, וכן ממעשי האבות.
ב. שאלת הר"ן
הר"ן בדרשותיו (בדרוש השני) הביא את דברי הרמב"ן, ושאל עליהם:
אמנם דבר אלו הפועלים הדמיוניים המקיימים העתיד על כל פנים כדברי הרמב"ן ז"ל מתמיה, כי זה מטיל רפיון וחולשה ביעודים אשר לא בא עליהם פעל דמיוני, שלא יהיו הכרחיים להתקיים. כי אם הם הכרחיים למה יעשה פעל דמיוני בקצתם לקיים היעוד? וכבר הוא קיים בלעדיו!
כלומר: לפי דברי הרמב"ן ניתן להבין שרק נבואות שהתלוה אליהן מעשה שמחזק אותן תתקיימנה, ואילו שאר הנבואות לא בטוח שהן תתקיימנה!
ג. תשובת הר"ן
ענה על כך הר"ן:
ונראה שהיתה התשובה בזה שהפועל הדמיוני ההוא לא יעשה כי אם ביעודים שאינם בטבעם חזקי הקיום, והם המיעדים רע, כי הם אין ענינם שיתקיימו על כל פנים. כי למה שד' יתברך ארך אפים, אם ישוב הגוי המיועד ברע ההוא אליו וניחם, ישיב מעליהם אפו, כאשר ראינו בנינוה (יונה ג, א-י). ולזה לא יבחן הנביא ביעודים הרעים, שהרי הם אין מענינם שיתקיימו על כל פנים. ולזה לא נמצא אלו הפעלים הדמיוניים אלא ביעודים המנבאים רע, כאמרו: 'ככה תשקע בבל ולא תקום' (ירמיה נא, סד). וענין ארם גם כן, אם היה יעוד טוב ליואש מלך ישראל, כבר היה יעוד רע לארם, ומי יודע ואולי ישוב ארם מדרכו הרעה וניחם, והשיב ד' יתברך מעליו אפו, ולזה הוצרכו הפעלים הדמיוניים ביעודים האלה. אבל היעוד הטוב לא יצטרך לפעל דמיוני מקיים.
כלומר: כיון שנבואה לרעה יכולה להשתנות, אם יחזרו בתשובה, כמו שהתבאר בדברי ירמיהו לחנניה בן עזור (בפרק כ"ח), לכן באו פעולות מעשיות כמו בפרקנו, להדגיש שבמקרים אלו, אף על פי שהנבואה היתה לרעה - היא לא תתבטל גם אם תהיה חזרה בתשובה!
ד. שאלה נוספת של הר"ן
המשיך הר"ן ושאל: "אבל מה נעשה והרמב"ן ז"ל ממשיך זה ביעודים הטובים שנאמרו לאברהם, כי ברובם נעשה פעל דמיוני מקיים היעוד".
כלומר: הרמב"ן קישר בין הנבואה בפרקנו ואצל ירמיהו לבין מעשי האבות, ואצל האבות הנבואות היו לטובה, ומדוע שם היה צריך מעשה לחזק אותן?
ה. תשובת הר"ן
ענה על כך הר"ן:
ומעתה שמע מה שאומרהו בזה, והוא, שידוע שאין מטבע היעוד הטוב להתקיים יותר מן היעוד הרע. כי כמו שמדת הדין נותנת שהמיועד הרע כשהטיב מעשיו יקרע גזר דינו, כן ראוי שהמיועד בטוב כשירע מעלליו, שחטאיו ימנעו הטוב ממנו. ואין בין זה לזה כלום. ומקרא מלא דיבר הכתוב: '[ו]רגע אדבר על גוי ועל ממלכה לבנות ולנטוע, ועשה הרע בעיני לבלתי שמוע בקולי - ונחמתי על הטובה' (ירמיה יח, ט-י). אבל אם ימשך הענין על הדרך אשר אמרנו, רוצה לומר שהיעודים הטובים והרעים ישתנו, לא ישאר דבר יבחן בו הנביא, כי האותות והמופתים כבר יבואו על פנים רבים, אין אימות בהם. ולזה היה מן ההכרח שישים ד' יתברך איזה מין מן היעודים חזקי הקיום, לא ישתנה בשום פנים. ולמה שלא היה אפשר זה ביעודים הרעים, כי אין מחוק ד' יתברך להרע לשבים אליו, אם כן בהכרח שיקיים היעודים הטובים על כל פנים, כי אם לא יותיר דבר, לא יוכל לבחון בו הנביא.
ואחר שלא היה כך רק להכרח אשר זכרתי, ראוי שכאשר לא יתחייב מצד ההכרח, שיונח הענין לטבעו, והוא שיהיו היעודים הטובים אפשרי ההשתנות כיעודים הרעים. וידוע, שאין מקום להכרח אלא כאשר ייעדו היעודים על יד נביא [אשר] נתחייב לשמוע אליו, כמו שבאה על זה המצוה ואמר: 'אליו תשמעון' (דברים יח, טו), כי אם לא [י]היה לנו דרך לבחון אותו, [איך] אפשר שנהיה מצווים לשמוע אליו.
אבל האבות שלא היו מזה הכלל, רוצה לומר שלא היו מכלל הנביאים שנצטוינו לשמוע אליהם, נשארו היעודים ההם על טבעיהם המוחלט, רוצה לומר שהיעודים הטובים מהם אפשרי הביטול כיעודים הרעים, אלא במה שבא עליו פעל דמיוני שזה מקיים היעודים כולם רעים וטובים.
כלומר: אצל האבות לא היתה נבואה מפורשת שהם אמרו לאנשים אחרים. ולכן לא היה שם את הכלל הרגיל שנבואה לטובה לא תשתנה, ולכן היה צריך לחזק את ההבטחות על ידי מעשים.
יש להדגיש שלפי הסברו של הר"ן דברי הרמב"ן מסכימים לדברי חז"ל שהובאו על ידי רש"י שם בירמיהו (כח, ז) והרמב"ם בהלכות יסודי התורה (פ"י ה"ד), ואין צורך כלל לומר שהרמב"ן חולק על הרמב"ם.
יהי רצון שנזכה לראות בחזרת הנבואה לישראל ובהתגשמות כל נבואות הנחמה.