צרעת נעמן וריפויה

הקדמה

פרשה זו של צרעת נעמן וריפויה היא הפטרת פרשת "תזריע", ויש לעיין בה במספר נקודות.

ראשית יש לשאול עליה: בפרשת "מצורע" התורה מפרטת בהרחבה את דיני טהרת המצורע, ואילו אצל נעמן הרפוי היה שונה לגמרי!

אכן נעמן היה גוי, ולכן גם דרך הרפוי שלו היתה שונה ממה שכתבה התורה בפרשתנו.

הפסוקים

כך נאמר בפרקנו (מלכים ב פרק ה):

א. ונעמן שר צבא מלך ארם היה איש גדול לפני אדֹניו וּנְשֻׂא פנים, כי בו נתן ד' תשועה לארם, והאיש היה גבור חיל מצֹרע.
ב. וארם יצאו גדודים וַיִשְבּוּ מארץ ישראל נערה קטנה, ותהי לפני אשת נעמן.
ג. ותֹאמר אל גבִרתה: אַחֲלֵי אדֹנִי לפני הנביא אשר בשֹמרון, אז יאסֹף אֹתו מצרעתו.
ד. ויבֹא ויגד לאדֹניו לאמר: כזאת וכזאת דברה הנערה אשר מארץ ישראל.
ה. ויאמר מלך ארם: לך בא ואשלחה ספר אל מלך ישראל. וילך ויקח בידו עשר ככרי כסף וששת אלפים זהב ועשר חליפות בגדים.
ו. וַיָבֵא הספר אל מלך ישראל לאמר: ועתה כבוא הספר הזה אליך הנה שלחתי אליך את נעמן עבדי ואספתו מצרעתו.
ז. ויהי כִּקְרֹא מלך ישראל את הספר, ויקרע בגדיו, ויאמר: האלקים אני להמית ולהחיות כי זה שֹׁלֵח אלי לאסֹף איש מצרעתו?! כי אך דעו נא וראו כי מתאנה הוא לי.
ח. ויהי כשמֹע אלישע איש האלקים כי קרע מלך ישראל את בגדיו, וישלח אל המלך לאמר: למה קרעת בגדיך? יבא נא אלי, וְיֵדַע כי יש נביא בישראל.
ט. ויבֹא נעמן בסוסו בסוסיו וברכבו, ויעמֹד פתח הבית לאלישע.
י. וישלח אליו אלישע מלאך לאמר: הלוך ורחצת שבע פעמים בירדן, וישב בשרך לך וטהר.
יא. ויקצֹף נעמן וילך ויאמר: הנה אמרתי: אלי יֵצֵא יָצוֹא ועמד וקרא בשם ד' אלקיו, והניף ידו אל המקום ואסף המצֹרע.
יב. הלא טוב אמנה ופרפר נהרות דמשק מכל מימי ישראל. הלא ארחץ בהם וטהרתי. ויפן וילך בחמה.
יג. ויגשו עבדיו וידברו אליו ויאמרו: אבי, דבר גדול הנביא דבר אליך הלוא תעשה, ואף כי אמר אליך רחץ וטהר.
יד. וירד ויטבל בירדן שבע פעמים כדבר איש האלקים, וישב בשרו כבשר נער קטן ויטהר.
טו. וישב אל איש האלקים הוא וכל מחנהו ויבֹא ויעמֹד לפניו ויאמר: הנה נא ידעתי כי אין אלקים בכל הארץ, כי אם בישראל. ועתה קח נא ברכה מאת עבדך.
טז. ויאמר: חי ד' אשר עמדתי לפניו אם אקח. ויפצר בו לקחת, וימאן.
יז. ויאמר נעמן: ולא, יֻתן נא לעבדך משא צמד פרדים אדמה, כי לוא יעשה עוד עבדך עֹלה וזבח לאלהים אחרים, כי אם לד'.

א. שאלות על הפרשה

כאשר מתבוננים בספור צרעתו על נעמן מתעוררות מספר שאלות:

1. בפסוק הראשון נאמר: "ונעמן שר צבא מלך ארם היה איש גדול לפני אדניו וּנְשֻׂא פנים, כי בו נתן ד' תשועה לארם, והאיש היה גבור חיל מצורע".
   נשאלת השאלה: הרי תיאור חשיבותו של נעמן מופיע בתחילת הפסוק: "איש גדול לפני אדניו ונשא פנים", ומדוע אם כן לא כתוב שם גם התיאור "גבור חיל"?
2. כאשר הנערה אמרה לגבירתה שהנביא יכול לרפא את נעמן מצרעתו, היא אמרה: "אחלי אדֹני הנביא אשר בשֹמרון, אז יאסֹף אֹתו מצרעתו" (ג). מדוע האריכה הנערה בלשונה, ולא אמרה בקיצור שהנביא יכול לרפא את נעמן?
3. הנערה אמרה לגבירתה שהנביא יאסוף את נעמן מצרעתו, ומדוע שלח מלך ארם למלך ישראל שהוא יאסוף אותו מצרעתו?
4. מדוע כאשר הגיע נעמן למלך ישראל הוא קרע את בגדיו ואמר: "האלקים אני להמית ולהחיות כי זה שֹלח אלי לאסֹף איש מצרעתו, כי אך דעו נא וראו כי מתאנה הוא לי"? מדוע לא שלח מיד את נעמן לאלישע הנביא? והרי נערה קטנה מארץ ישראל ידעה דבר זה שהנביא יוכל לרפא את נעמן, וכיצד יתכן שמלך ישראל לא ידע את זאת?
5. כאשר נעמן בא אל אלישע בפעם הראשונה נאמר: "ויבא נעמן בסוסו וברכבו, ויעמד פתח הבית" (ט), ואילו כאשר נעמן בא בפעם השניה אל אלישע נאמר: "וישב אל איש האלקים הוא וכל מחנהו, ויעמוד לפניו" (טו). מדוע בפעם הראשונה נאמר: "ויעמד פתח הבית", ובפעם השניה נאמר: "ויעמד לפניו"?

ב. תשובות לשאלות

המפרשים ענו על שאלות אלו בדרכים שונות (עיין ברד"ק וב"מצודת דוד"), וכאן נביא הסבר שעונה על כל השאלות במהלך אחד, והוא בנוי על הסבר הרי"ף הנדפס עם האברבנאל והמגיד מדובנא בספר "כוכב מיעקב".

1. חז"ל אמרו (בבמדבר רבה ז, ה ובתנחומא מצורע ד) שנעמן נצטרע בגלל גאוותו. דבר זה רמוז בהצמדת המלים "גבור חיל" למלה "מצורע", שכיון שהיה גבור חיל התגאה בגבורתו ונהיה מצורע [תשובה לשאלה הראשונה].
2. הרפואה מהצרעת באה על ידי תיקון חטא הגאוה, כמו שכתב רש"י: "ועץ ארז – לפי שהנגעים באים על גסות הרוח. ושני תולעת ואזוב – מה תקנתו ויתרפא? ישפיל עצמו מגאותו כתולעת ואזוב".
   דבר זה רמזה הנערה באומרה שהנביא מרפא רק אם מחלים את פניו. אמנם היא לא הסבירה את סיבת הדבר, אך כוונתה היתה שמתוך שהמצורע מתחנן לפני הנביא הוא משפיל את עצמו, ואז הוא יכול להתרפא [תשובה לשאלה השניה].
3. נעמן ומלך ארם לא הבינו זאת, ומתוך שהם היו גאוותנים הם חשבו שהנביא גם הוא גאוותן, שאוהב שמחלים את פניו, והם רצו לעקוף את הצורך לחלות את פני הנביא, על ידי שמלך ארם יצוה את מלך ישראל שיצוה את הנביא לרפא את נעמן [תשובה לשאלה השלישית].
4. מלך ישראל ידע שהרפואה תלויה בהשפלתו של נעמן את עצמו, ולכן קרע את בגדיו, כיון שידע שאם הוא יצווה את אלישע לרפא את נעמן, ונעמן לא ישפיל את עצמו בבקשתו את הנביא שירפא אותו - הדבר לא יועיל מאומה [תשובה לשאלה הרביעית].
5. אך אלישע אמר לו שאף על פי כן ישלח אליו את נעמן, והוא - אלישע - יגרום לנעמן להשפיל את עצמו.
   כיצד? כאשר נעמן בא ועמד פתח הבית וחיכה שאלישע יצא לכבודו, אלישע לא כיבדו כפי שהיה ראוי לכבד כל אדם, וכל שכן שר צבא, ולא יצא לקראתו, אלא רק שלח אליו שליח שצווהו לטבול בירדן.
   נעמן התקצף: "הנה אמרתי: אלי - יצא יצוא... ויפן וילך בחמה". אבל כאשר שמע לדברי עבדיו והשפיל עצמו קצת, ועשה כדברי הנביא, זכה ונטהר. ואז הבין שצריך להשפיל עצמו יותר, ולכן בפעם השניה בא לפני הנביא, ולא חיכה שהנביא יצא לקראתו [תשובה לשאלה החמישית].

יהי רצון שנתנהג תמיד בענוה, ולא ניכשל בגאוה, ולא בלשון הרע, ולא בשום חטא ומידה רעה.