תנ"ך על הפרק - שמואל ב כג - דברי דוד האחרונים / הרב איתן שנדורפי שליט"א

תנ"ך על הפרק

שמואל ב כג

286 / 929
היום

הפרק

וְאֵ֛לֶּה דִּבְרֵ֥י דָוִ֖ד הָאַֽחֲרֹנִ֑ים נְאֻ֧ם דָּוִ֣ד בֶּן־יִשַׁ֗י וּנְאֻ֤ם הַגֶּ֙בֶר֙ הֻ֣קַם עָ֔ל מְשִׁ֙יחַ֙ אֱלֹהֵ֣י יַֽעֲקֹ֔ב וּנְעִ֖ים זְמִר֥וֹת יִשְׂרָאֵֽל׃ר֥וּחַ יְהוָ֖ה דִּבֶּר־בִּ֑י וּמִלָּת֖וֹ עַל־לְשׁוֹנִֽי׃אָמַר֙ אֱלֹהֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל לִ֥י דִבֶּ֖ר צ֣וּר יִשְׂרָאֵ֑ל מוֹשֵׁל֙ בָּאָדָ֔ם צַדִּ֕יק מוֹשֵׁ֖ל יִרְאַ֥ת אֱלֹהִֽים׃וּכְא֥וֹר בֹּ֖קֶר יִזְרַח־שָׁ֑מֶשׁ בֹּ֚קֶר לֹ֣א עָב֔וֹת מִנֹּ֥גַהּ מִמָּטָ֖ר דֶּ֥שֶׁא מֵאָֽרֶץ׃כִּֽי־לֹא־כֵ֥ן בֵּיתִ֖י עִם־אֵ֑ל כִּי֩ בְרִ֨ית עוֹלָ֜ם שָׂ֣ם לִ֗י עֲרוּכָ֤ה בַכֹּל֙ וּשְׁמֻרָ֔ה כִּֽי־כָל־יִשְׁעִ֥י וְכָל־חֵ֖פֶץ כִּֽי־לֹ֥א יַצְמִֽיחַ׃וּבְלִיַּ֕עַל כְּק֥וֹץ מֻנָ֖ד כֻּלָּ֑הַם כִּֽי־לֹ֥א בְיָ֖ד יִקָּֽחוּ׃וְאִישׁ֙ יִגַּ֣ע בָּהֶ֔ם יִמָּלֵ֥א בַרְזֶ֖ל וְעֵ֣ץ חֲנִ֑ית וּבָאֵ֕שׁ שָׂר֥וֹף יִשָּׂרְפ֖וּ בַּשָּֽׁבֶת׃אֵ֛לֶּה שְׁמ֥וֹת הַגִּבֹּרִ֖ים אֲשֶׁ֣ר לְדָוִ֑ד יֹשֵׁ֨ב בַּשֶּׁ֜בֶת תַּחְכְּמֹנִ֣י ׀ רֹ֣אשׁ הַשָּׁלִשִׁ֗י ה֚וּא עֲדִינ֣וֹהעצנוהָֽעֶצְנִ֔יעַל־שְׁמֹנֶ֥ה מֵא֛וֹת חָלָ֖ל בְּפַ֥עַםאחדאֶחָֽת׃ואחרווְאַחֲרָ֛יואֶלְעָזָ֥ר בֶּן־דדידֹּד֖וֹבֶּן־אֲחֹחִ֑י בִּשְׁלֹשָׁ֨הגבריםהַגִּבֹּרִ֜יםעִם־דָּוִ֗ד בְּחָֽרְפָ֤ם בַּפְּלִשְׁתִּים נֶאֶסְפוּ־שָׁ֣ם לַמִּלְחָמָ֔ה וַֽיַּעֲל֖וּ אִ֥ישׁ יִשְׂרָאֵֽל׃ה֣וּא קָם֩ וַיַּ֨ךְ בַּפְּלִשְׁתִּ֜ים עַ֣ד ׀ כִּֽי־יָגְעָ֣ה יָד֗וֹ וַתִּדְבַּ֤ק יָדוֹ֙ אֶל־הַחֶ֔רֶב וַיַּ֧עַשׂ יְהוָ֛ה תְּשׁוּעָ֥ה גְדוֹלָ֖ה בַּיּ֣וֹם הַה֑וּא וְהָעָ֛ם יָשֻׁ֥בוּ אַחֲרָ֖יו אַךְ־לְפַשֵּֽׁט׃וְאַחֲרָ֛יו שַׁמָּ֥א בֶן־אָגֵ֖א הָרָרִ֑י וַיֵּאָסְפ֨וּ פְלִשְׁתִּ֜ים לַחַיָּ֗ה וַתְּהִי־שָׁ֞ם חֶלְקַ֤ת הַשָּׂדֶה֙ מְלֵאָ֣ה עֲדָשִׁ֔ים וְהָעָ֥ם נָ֖ס מִפְּנֵ֥י פְלִשְׁתִּֽים׃וַיִּתְיַצֵּ֤ב בְּתוֹךְ־הַֽחֶלְקָה֙ וַיַּצִּילֶ֔הָ וַיַּ֖ךְ אֶת־פְּלִשְׁתִּ֑ים וַיַּ֥עַשׂ יְהוָ֖ה תְּשׁוּעָ֥ה גְדוֹלָֽה׃וַיֵּרְד֨וּשלשיםשְׁלֹשָׁ֜המֵהַשְּׁלֹשִׁ֣ים רֹ֗אשׁ וַיָּבֹ֤אוּ אֶל־קָצִיר֙ אֶל־דָּוִ֔ד אֶל־מְעָרַ֖ת עֲדֻלָּ֑ם וְחַיַּ֣ת פְּלִשְׁתִּ֔ים חֹנָ֖ה בְּעֵ֥מֶק רְפָאִֽים׃וְדָוִ֖ד אָ֣ז בַּמְּצוּדָ֑ה וּמַצַּ֣ב פְּלִשְׁתִּ֔ים אָ֖ז בֵּ֥ית לָֽחֶם׃וַיִּתְאַוֶּ֥ה דָוִ֖ד וַיֹּאמַ֑ר מִ֚י יַשְׁקֵ֣נִי מַ֔יִם מִבֹּ֥אר בֵּֽית־לֶ֖חֶם אֲשֶׁ֥ר בַּשָּֽׁעַר׃וַיִּבְקְעוּ֩ שְׁלֹ֨שֶׁת הַגִּבֹּרִ֜ים בְּמַחֲנֵ֣ה פְלִשְׁתִּ֗ים וַיִּֽשְׁאֲבוּ־מַ֙יִם֙ מִבֹּ֤אר בֵּֽית־לֶ֙חֶם֙ אֲשֶׁ֣ר בַּשַּׁ֔עַר וַיִּשְׂא֖וּ וַיָּבִ֣אוּ אֶל־דָּוִ֑ד וְלֹ֤א אָבָה֙ לִשְׁתּוֹתָ֔ם וַיַּסֵּ֥ךְ אֹתָ֖ם לַֽיהוָֽה׃וַיֹּ֡אמֶר חָלִילָה֩ לִּ֨י יְהוָ֜ה מֵעֲשֹׂ֣תִי זֹ֗את הֲדַ֤ם הָֽאֲנָשִׁים֙ הַהֹלְכִ֣ים בְּנַפְשׁוֹתָ֔ם וְלֹ֥א אָבָ֖ה לִשְׁתּוֹתָ֑ם אֵ֣לֶּה עָשׂ֔וּ שְׁלֹ֖שֶׁת הַגִּבֹּרִֽים׃וַאֲבִישַׁ֞י אֲחִ֣י ׀ יוֹאָ֣ב בֶּן־צְרוּיָ֗ה ה֚וּא רֹ֣אשׁהשלשיהַשְּׁלֹשָׁ֔הוְהוּא֙ עוֹרֵ֣ר אֶת־חֲנִית֔וֹ עַל־שְׁלֹ֥שׁ מֵא֖וֹת חָלָ֑ל וְלוֹ־שֵׁ֖ם בַּשְּׁלֹשָֽׁה׃מִן־הַשְּׁלֹשָׁה֙ הֲכִ֣י נִכְבָּ֔ד וַיְהִ֥י לָהֶ֖ם לְשָׂ֑ר וְעַד־הַשְּׁלֹשָׁ֖ה לֹא־בָֽא׃וּבְנָיָ֨הוּ בֶן־יְהוֹיָדָ֧ע בֶּן־אִֽישׁ־חיחַ֛יִלרַב־פְּעָלִ֖ים מִֽקַּבְצְאֵ֑ל ה֣וּא הִכָּ֗ה אֵ֣ת שְׁנֵ֤י אֲרִאֵל֙ מוֹאָ֔ב וְ֠הוּא יָרַ֞ד וְהִכָּ֧ה אֶֽת־האריההָאֲרִ֛יבְּת֥וֹךְ הַבֹּ֖אר בְּי֥וֹם הַשָּֽׁלֶג׃וְהוּא־הִכָּה֩ אֶת־אִ֨ישׁ מִצְרִ֜יאשראִ֣ישׁמַרְאֶ֗ה וּבְיַ֤ד הַמִּצְרִי֙ חֲנִ֔ית וַיֵּ֥רֶד אֵלָ֖יו בַּשָּׁ֑בֶט וַיִּגְזֹ֤ל אֶֽת־הַחֲנִית֙ מִיַּ֣ד הַמִּצְרִ֔י וַיַּהַרְגֵ֖הוּ בַּחֲנִיתֽוֹ׃אֵ֣לֶּה עָשָׂ֔ה בְּנָיָ֖הוּ בֶּן־יְהוֹיָדָ֑ע וְלוֹ־שֵׁ֖ם בִּשְׁלֹשָׁ֥ה הַגִּבֹּרִֽים׃מִן־הַשְּׁלֹשִׁ֣ים נִכְבָּ֔ד וְאֶל־הַשְּׁלֹשָׁ֖ה לֹא־בָ֑א וַיְשִׂמֵ֥הוּ דָוִ֖ד אֶל־מִשְׁמַעְתּֽוֹ׃עֲשָׂה־אֵ֥ל אֲחִֽי־יוֹאָ֖ב בַּשְּׁלֹשִׁ֑ים אֶלְחָנָ֥ן בֶּן־דֹּד֖וֹ בֵּ֥ית לָֽחֶם׃שַׁמָּה֙ הַֽחֲרֹדִ֔י אֱלִיקָ֖א הַחֲרֹדִֽי׃חֶ֚לֶץ הַפַּלְטִ֔י עִירָ֥א בֶן־עִקֵּ֖שׁ הַתְּקוֹעִֽי׃אֲבִיעֶ֙זֶר֙ הָֽעַנְּתֹתִ֔י מְבֻנַּ֖י הַחֻשָׁתִֽי׃צַלְמוֹן֙ הָֽאֲחֹחִ֔י מַהְרַ֖י הַנְּטֹפָתִֽי׃חֵ֥לֶב בֶּֽן־בַּעֲנָ֖ה הַנְּטֹפָתִ֑י אִתַּי֙ בֶּן־רִיבַ֔י מִגִּבְעַ֖ת בְּנֵ֥י בִנְיָמִֽן׃בְּנָיָ֙הוּ֙ פִּרְעָ֣תֹנִ֔י הִדַּ֖י מִנַּ֥חֲלֵי גָֽעַשׁ׃אֲבִֽי־עַלְבוֹן֙ הָֽעַרְבָתִ֔י עַזְמָ֖וֶת הַבַּרְחֻמִֽי׃אֶלְיַחְבָּא֙ הַשַּׁ֣עַלְבֹנִ֔י בְּנֵ֥י יָשֵׁ֖ן יְהוֹנָתָֽן׃שַׁמָּה֙ הַֽהֲרָרִ֔י אֲחִיאָ֥ם בֶּן־שָׁרָ֖ר הָארָרִֽי׃אֱלִיפֶ֥לֶט בֶּן־אֲחַסְבַּ֖י בֶּן־הַמַּֽעֲכָתִ֑י אֱלִיעָ֥ם בֶּן־אֲחִיתֹ֖פֶל הַגִּלֹנִֽי׃חצרוחֶצְרַי֙הַֽכַּרְמְלִ֔י פַּעֲרַ֖י הָאַרְבִּֽי׃יִגְאָ֤ל בֶּן־נָתָן֙ מִצֹּבָ֔ה בָּנִ֖י הַגָּדִֽי׃צֶ֖לֶק הָעַמֹּנִ֑י נַחְרַי֙ הַבְּאֵ֣רֹתִ֔ינשאינֹשֵׂ֕אכְּלֵ֖י יוֹאָ֥ב בֶּן־צְרֻיָֽה׃עִירָא֙ הַיִּתְרִ֔י גָּרֵ֖ב הַיִּתְרִֽי׃אֽוּרִיָּה֙ הַֽחִתִּ֔י כֹּ֖ל שְׁלֹשִׁ֥ים וְשִׁבְעָֽה׃

מאמרים על הפרק


מאמר על הפרק

הרב איתן שנדורפי שליט

דברי דוד האחרונים

הקדמה

בשמואל ב פרק כ"ג שני ענינים עיקריים:

  1. דברי דוד האחרונים (פסוקים א-ז)
  2. שמות הגבורים אשר לדוד (פסוקים ח-לט)

מאמר קצר זה יעסוק רק בחלק הראשון.

א. דברי דוד האחרונים

כך נאמר בחלק הראשון:

א. ואלה דברי דוד האחרֹנים: נאם דוד בן ישי ונאם הגבר הקם על, משיח אלקי יעקב ונעים זמרות ישראל.
ב. רוח ד' דבר בי ומלתו על לשוני.
ג. אמר אלקי ישראל: לי דבר צור ישראל: מושל באדם צדיק מושל יראת אלקים.
ד. וכאור בקר יזרח שמש בקר לא עבות מנגה ממטר דשא מארץ.
ה. כי לא כן ביתי עם א-ל, כי ברית עולם שם לי, ערוכה בכל ושמֻרה, כי כל ישעי וכל חפץ, כי לא יצמיח.
ו. ובליעל כקוץ מנד כלָהַם, כי לא ביד יקחו.
ז. ואיש יגע בהם ימלא ברזל ועץ חנית, ובאש שרוף ישרפו בשבת.

הפסוקים קשים ביותר, והמפרשים הסבירו אותם בצורות שונות.

ב. הסבר התרגום יונתן

אחד ההסברים המיוחדים לפסוקים אלו נמצא בתרגום יונתן. יש לציין ש בדרך כלל תרגום יונתן רק מתרגם את המלים, וכמעט אינו מוסיף עליהם, אבל בכל שירה או נאום, יונתן מרחיב הרבה מעבר לתרגום המלים, ומוסיף הסברים רבים.

יונתן פירש שחלק מדברי דוד מתיחס לימות המשיח!

בין שאר הדברים הסביר יונתן באריכות את מצב הרשעים ואת העונש שיקבלו הרשעים בגיהנם, ואת השכר הגדול שיקבלו הצדיקים, בזכות ציפיתם לגאולה.

בפסוקים ו'-ז' נאמר:

ובליעל כקוץ מנד כלהם, כי לא ביד יקחו.
ואיש יגע בהם ימלא ברזל ועץ חנית, ובאש שרוף ישרפו בשבת.

הסביר יונתן: הרשעים דומים לקוצים, שבתחילתם הם רכים להקטף, אבל אם אדם חס עליהם ועוזב אותם, הם נעשים קשים, עד שאי אפשר להתקרב אליהם.

וכל אדם שמתחיל לחטוא העבירות מתגברות עליו עד שהן מכסות אותו כלבוש של ברזל, שאי אפשר לפגוע בלובש אותו בחצים וברמחים, ולכן אין פורענותם בידי אדם, אלא בידי הקב"ה, שישב על כסא דינו וידון אותם בשריפה.

לעומת זאת את פסוק ד' הסביר יונתן כמתאר את הטוב שיהיה לצדיקים.

כך נאמר בפסוק ד': "וכאור בקר יזרח שמש בקר לא עבות מנגה ממטר דשא מארץ".

הסביר יונתן: יהיה טוב לצדיקים, שעושים מעשים טובים, שהם עתידים להאיר בזהר כבודם כאור הבקר שמתגבר והולך, וכשמש שעתידה להאיר כזהר הכבוד, פי שלש מאות וארבעים ושלושה, כאור שבעת הכוכבים, וכאור שבעת הימים. יותר מזה יגדלו הצדיקים וייטב להם, על שהיו מצפים לשנות הנחמה שיבואו, כמו האיכר שמצפה לגשם שירד על הארץ בשני בצורת.

יש לשאול: מהיכן לקח התרגום יונתן את המספר שלש מאות ארבעים ושלש?

מספר זה הוא הסכום העולה מהכפלת שבע בשבע ושוב בשבע: שבע כפול שבע הם ארבעים ותשע, וארבעים ותשע כפול שבע הם שלש מאות ארבעים ושלש!

מקורו של תרגום יונתן הוא בפסוק בישעיהו (ל, כו): "והיה אור הלבנה כאור החמה, ואור החמה יהיה שבעתים כאור שבעת הימים, ביום חבֹש ד' את שבר עמו, ומחץ מכתו ירפא".

גם שם תרגם יונתן: "ויהיה אור הלבנה כאור החמה, ואור החמה יהיה מאיר פי שלש מאות וארבעים ושלשה, כאור שבעת הימים, ביום שישיב ד' את גלות עמו, ומחץ מכתו ירפא".

והסביר רש"י: "שבעתים כאור שבעת הימים - שבעתים שבע שביעיות כאור של שבעת הימים, הרי ארבעים ותשע שביעיות, העולים לשלש מאות וארבעים ושלשה".

יהי רצון שנזכה לימי המשיח ולשכר העתיד לצדיקים.

פירושים על הפרק


פירוש על הפרק


תנ"ך על הפרק

תנ"ך על הפרק

תוכן עניינים

ניווט בפרקי התנ"ך