דוד ואוריה
כפי שכבר אמרנו במאמר קודם, לא התכוון דוד לקחת מאוריה את אשתו. אולם כאן התחילו הענינים להסתבך, כאשר האדם אינו הולך לפי רצונו של הקב”ה, דרכיו אינן מיושרות לפניו. דוד אמר לאוריה, בתרגום חופשי ללשוננו: קח חופשה ושב בבית, ואוריה משיב לו אינני רוצה!
זהו סירוב פקודה!
בזמננו, אנו נתקלים בבעיה זו במלוא חריפותה כאשר חיילים מסרבים למלא פקודה מתוך נימוקי מצפון ומוסר. ואף שם אומר אוריה, איך אני יכול לקחת חופשה ולהיות עם אשתי כשכל חברי והארון במלחמה, אין זה מוסרי לההנות בשלוה מחיי משפחה בשעה שכולם מוסרים נפשם. נכון הוא שיש צדק רב בטיעונו של אוריה, אולם כל זה אם אנו מתבוננים על הצד הפרטי בלבד, על המוסר הפרטי. אך ישנם ערכים שהם מעל הטיעונים והשיקולים של הפרט.
אוריה, אומרים חז"ל, "מורד במלכות היה". ישנם כמה פירושים במה מרד במלכות. ישנם מפרשים שמרד, בכך שאמר בפני דוד, שהוא המפקד העליון של הצבא "אדוני יואב". ויש מפרשים, בכך שלא מילא פקודתו של דוד ללכת לביתו(עיין שבת נו, ורש"י ותוס' שם).
בין כך ובין כך נכשל תכנונו של דוד. אוריה נהפך למורד במלכות, ומורד במלכות חייב במיתה.
כל סדרי הממלכה בנויים על כך שיש ציות למלך, ועל אחת כמה וכמה במלך ישראל, שחייבים מהתורה לשמוע לכל מה שהוא אומר, למעט כשהוא אומר לאדם לעבור על דברי תורה, שנא' אשר ימרה את פיך יומת(משנה תורה הלכות מלכים פרק ג הלכות ח-ט).
דבר ברור הוא שהפקודה שנתן דוד לאוריה מבחינתו של אוריה, לא רק שאינה נוגדת דברי תורה, וממילא היה חייב אוריה למלאתה, אלא גם אינה נוגדת את המוסר(אוריה לא ידע את הסיבה לציוויו של דוד). מפני שברור הוא שלא כל חייל, ואפילו מפקד, יכול להחליט לעצמו מתי לצאת לקרב ומתי להשאר בבית. ואף אם נראה לו ששיקול הדרג שמעליו מוטעה, הוא חייב לציית.
שוב יש להדגיש, שבניגוד לאלו הרואים במעשהו של דוד נגד אוריה, תכנון קר וזדוני של חיסול ע"מ לקחת את אשתו, אנו אומרים בדיוק ההפך, דוד לא רצה להורגו ולא לקחת את אשתו. אולם עתה דוד נמצא בבעיה. מצד אחד הוא חייב להעניש את אוריה על כך שהוא מורד במלכות, ומאידך הוא אינו רוצה להיראות כמי שהרג את אוריה ולקח את אשתו. אסור למלך למחול על כבודו, ומלך שמחל על כבודו אין כבודו מחול(קידושין לב:). אך איך יוכל דוד לדון את אוריה בסנהדרין מבלי שייראה בעיני העם כהורג את אוריה ולוקח את אשתו?
דוד בוחר בפתרון המשלב את שתי הדרישות. מצד אחד אוריה יהרג - ע"י המלחמה בחרב בני עמון "הבו את אוריה אל מול פני המלחמה"(שמואל ב יא טו) ויהרג על מרידתו במלכות. ומאידך לא יראה הדבר כאילו אוריה נהרג על דבר אשתו.
אולם עדיין לא יצא דוד מהמבוך, ושוב, מתגלגלים הדברים שלא כמחשבתו.